... שונות. קיימת תחושת זמן וקיימת תחושת מקום. המקום והזמן הם סוג של תחושה חוויה הוויה ישות וכולי. גם המקום וגם הזמן נמצאים בתוך המציאות. הזמן והמקום הופיעו בבת אחת בתוך המציאות, יש מאין. שניהם בבת אחת. התחושה של הזמן היא אינה נגזרת של תחושת המקום. וכן ... כל המציאות כולה?! על האדם להתבונן בעין אמיתית ולהבין כי קיימת מהות כלשהי אחת שמהווה בכל רגע מחדש את כל מה שישנו. זא קיימת ישות אחת שהיא המהות הבסיסית ביותר של המציאות, שהמהות הזאת נמצאת בכל דבר שקיים. המהות של המציאות הייתה קיימת גם בטרם היה קיים הזמן ... שתהיה בו המהות של המציאות. המהות של המציאות היא גם מקיפה את המקום כולו, אך היא גם מהווה ונמצאת בכל המקום כולו ובכל מה שנמצא במקום עצמו בכל רגע ורגע. כל דבר שקיים, כולל בתוכו את המהות של המציאות. המהות של המציאות מהווה גם את הזמן עצמו. כל רגע ורגע של הזמן, מתהווה בכל רגע מחדש ממהותה של המציאות. למהות של המציאות שמות רבים. יש כאלו שקוראים לה בשם אלוהים, הקדוש ברוך הוא, הבורא, השם יתברך. יש כאלו שקוראים לה נשמת העולם, תודעת על, ...

... של הצמצום - איך מתוך אחדות מתהווה נפרדות? אם הכל טוב, אז איך זה שיש ... שלכל הישויות כולן, יש מכנה משותף כלשהו. ויש איזה רובד פנימי כלשהו מאחורי כל הישויות כולן. וגם אם האדם לא מבין מהו הרובד הפנימי הזה, המהות הזאת, ההוויה הזאת, עדיין ניתן להתבונן ולראות שכל ... הרי שעדיין יש איזה משהו שנמצא מאחורי כל הדברים כולם. וכאשר האדם מתבונן, אז הוא מבין שבעצם ברובד הפנימי ביותר של המציאות, יש רק אחדות ויש רק הוויה אחת ללא נפרדות. אך תכף שהאדם מסתכל על כל דבר אחר שהוא רחוק מהשורש של המציאות, מיד האדם רואה את הנפרדות של המציאות. והשאלה הפנימית ביותר היא, כיצד זה יכול להיות שהוויה אחת תהווה ישויות שונות ונפרדות זו מזו? ואיך ... אותה? ואם כן, אז במה זה בא לידי ביטוי הנפרדות של הישויות האלו? ואם לא, דהיינו, אם היצירה שונה מהיוצר שלה, אכ כיצד יתכן שתהיה יצירה שונה מהדבר שמהווה אותה? ונסביר: השאלה בעצם היא, לא איך ... האדם רוצים בתוך תוכם את אותו הדבר. וכל אדם כל הזמן רוצה את אותו הדבר ממש. ואף על פי כן, כל אחד בכל רגע ורגע רוצה משהו אחר ורצון אחר. והתהליך של התהוות הנפרדות מהאחדות, הוא בכל הרמות ... אחר גדול עוד יותר שמאחד אותן. וגם אם הדבר הזה הוא נתפש ככלום ממש בעיני השכל האנושי של האדם, הרי שעדיין כל שתי ישויות שנפרדות זו מזו, הן ביחד מהוות איזה שלם אחד גדול יותר שמכיל את ... המציאות, תמיד תהיה נקודת מבט שממנה אין שום נפרדות כלל, שהיא נקודת המבט של שורש המציאות. ובכל מקרה, השאלה הנשאלת היא, איך מתוך האחדות של המציאות מתהווה הנפרדות של המציאות, בכל הרמות השונות ... אך אפשר לנסות לומר שכל ישות בעולם היא נפרדת בשלמות מכל שאר הישויות האחרות, ללא שום מכנה משותף כלשהו. ובכך בעצם ניתן לנסות להתחמק מהשאלה של התהוות הנפרדות מתוך האחדות. אלא, שעפ ...

... שאלה: גם הזיכרון הרגשי שלך? אליעד: אין לך זיכרון, אין לך חוויה, אין לך ישות, אין לך הוויה, אתה חוזר למצב שבו היית לפני שהיית. חוזר למצב ההתחלתי שלך לפני המפץ הגדול. מבחינתך שתהיה פה מלחמת עולם שמינית, זה לא קיים, אתה בכלל לא ... מחדש, קודם כל אתה אדם חדש לגמרי, ואז אתה גם מבין איך נוצר העולם, כי אתה רואה איך מהאין התהווה היש, ואז נשאר לך רשימו, רושם, ואז אתה חי חיים טובים, בגלל שאתה זוכר שהכל טוב, אתה זוכר, לא יודע, אתה זוכר שהכל טוב, למה? כי אתה לא יכול ...

... נחמן היא שכל תכלית של כל פעולה נובעת מאחדות האמיתית של כל דבר. הסבל שאנחנו חווים הוא בעצם התהוות של כל רצונותינו. אליעד מציין שבסופו של דבר, בשעשעו את העולם הבא, כל אחד ... זה כאשר מבזים אותך אתה שותק וגם דומם בלב. למה לחזור בתשובה? לפני שהאדם חזר בתשובה אין לו הוויה , הוא לא קיים, אין לו זכות קיום. למשל את מדמיינת פיל, האם הפיל הזה באמת קיים? ...

... השגת השכל שיש מעל ובתוך פנימיות השכל של הספר, דהיינו, את השכל שנמצא מחוץ לשכל שבספר, ושהוא רק מחייה ומהווה את השכל של הספר, לכן כל זמן שהאדם עדיין לא השיג את השכל שמחייה את השכל של הספר, שהוא השכל שמחייה את כל הדברים ... בין אחדות לבין נפרדות, ושהנפרדות היא עצמה האחדות ממש. כי אפשרי המציאות, הוא המחויב ממש. ואין שום מהות הוויה בצורה נפרדת מהלבושים השונים, אלא הכל אחד ממש. והאין סוף והסוף הם אחד ממש. ולכן גם באחדות המציאות, שייך דיבור ... המוות ממש, שהאדם עדיין נאחז בהגדרות ולא משיג את השכל שיש מעבר להגדרות. וכל זמן שהאדם לא משיג את השכל, שמהווה את השכל של הספר ושנמצא לגמרי מחוץ לשכל של הספר, הרי שהאדם, עדיין לא באמת מבין את כוונת המחבר של הספר הזה. והרי ...

... בתשובה שלמה, דהיינו, כל זמן שהאדם עדיין לא שב להיות מה שהוא באמת, דהיינו, כלום מוחלט, אין לאדם שום הוויה כלל. כי האדם מפחד לאבד את קיומו העצמי, למרות שהוא בכלל לא קיים כלל. והדבר דומה לפיל דמיוני, שנמצא בתוך חלום של איזה אדם, שהפיל מפחד שקיומו יפסק. ...

... ושבלי אותן ישויות אחרות, אין קיום לישויות, שההרכבה שלהן מהווה את השולחן. והרעיון הוא, שהקיום של ישות השולחן, ... וזהו כמובן דבר פלא. כי ההיגיון אומר שלא יכול להיות שמשום דבר יתהווה משהו ממשי. ובהכרח שיש איזה משהו ממשי, שהצורות ... הצורה החיצונית של הדבר. והמהות של הזמן והמקום, דהיינו, הישות הוויה שמהווה את הישות של הזמן ושל המקום, היא ... הוא בסופו של דבר, אין שום דבר ממשי מאחוריו. והוא כמובן פלא, ההתהוות של היש מהאין, ושל הנפרדות מהאחדות. כי המהות ...

... בתוך האחדות ולא יחזור משם. ועל האדם לדעת את האמת, שרק הטעות של האדם גורמת לו לחשוב, שהקיום שלו כרגע, הוא המשך של הרגע הקודם. ועל האדם לדעת, שבכל רגע ורגע, כל המציאות כולה, מתהווה מחדש יש מאין. והתודעה של האדם עם כל הזיכרון וכולי, הכל נוצר בכל רגע מחדש בכל מקרה. כך שהחשש של האדם שהוא לא יחזור לכאן, הוא חשש מטופש. משום שבכל מקרה, האדם ... ממש, ושהוא לא היה כלל, לפני שהוא היה. והוא בחינת ואני זוכר ולא כלום של הקבצן העיוור (סיפורי מעשיות של רבי נחמן מברסלב). ואני זקן של הזקנים וצעיר של הצעירים, שאין לו עדיין הוויה כלל. כי הקיום של האדם מנקודת המבט של הכלום, הוא הקיום הנצחי באמת, שהוא באמת אין לו שום התחלה כלל, והוא החיים הנצחיים של השית, שהוא השכל הנקנה וכולי. ...

... שיש הפרדה בין הצורה לבין מהותה. ואם המהות היא מחויבת, אז זה אומר שמחויב גם שאין שום צורה כלל. כי עפ השכל, אין שום אפשרות שמשהו יהיה קיים בלי ההוויה שלו, וכיצד יש מציאות של צורה, שהיא נפרדת מההוויה שלה?! כי הצורה, היא נפרדת מההוויה שלה. כי אם הן היו ישות אחת, אז אין שום צורה כלל, כי יש רק הוויה. והצורה נפרדת מהוויה שלה. והשאלה היא, כיצד אפשרי הדבר, שיהיה דבר כלשהו, שהוא נפרד ממהותו? וכיצד הצורה נפרדת ממהותה? דהיינו, מה מחייה את הנפרדות של הצורה? כי מצד אחד, המהות מהווה את הצורה. אבל מה מהווה את החלק, שנפרד מההוויה עצמה? וכיצד אפשרי הדבר, שיהיה דבר שמהותו שונה מהמהות של המציאות? ומאחר שהמהות של המציאות, היא חסרת כל צורה, ומאחר ששום דבר לא יכול להיות קיים בלי מהותו, ... הוא האין, הרי שלא יכול להיות יש. והסיבה שלא יכול להיות יש מאין, היא משום שאלו שתי מהויות שמנוגדות זו לזו. וכיצד האין יהווה את היש?! והאין יכול להוות ריבוי של אין, שהוא ממילא ישות אחת. כי אין נפרדות באין, ולכן כל האין, הוא ישות אחת של אין. אבל האין לא יכול להוות את היש, משום שזאת מהות שונה ונפרדת בתכלית הנפרדות והשינוי, מהמהות של היש. ואכ, מאחר שהאין הוא המצוי הראשון, אכ היש איננו, ואז, רק האין ישנו. ואם נאמר ... דבר, קיימת מהות ראשונה אחת, כי אם יש שניים, אז יש צורה, ויש אפשרות, שאינה מחויבת, ואכ המהות הראשונה היא אחת, שקיומה מחויב. וכל מה שישנו, עשוי ומתהווה מאותה המהות האחת. וזה דבר שאינו אפשרי כלל. כי ממהות אחת, אין אפשרות לריבוי כלשהו של צורות. ומאחר שמוכרח שיש מצוי ראשון ומהות אחת, אכ מוכרח שאין שום צורות ...

... כי שום דבר לא יכול להיות נפרד לגמרי, כי כל דבר יש לו גם מהות, שהיא הוויה של הדבר, שאליו הדבר מוכרח להיות מחובר תמיד. אבל כאשר הצורה והמהות הם אחד ממש, שההוויה והלבוש הם אחד ממש, אז מצד אחד זו שלמות האחדות. כי המהות ... דבר שהוא, עד ששום דבר אחר לא קיים מבלעדיה. כי תמיד יש מכנה משותף והוויה אחת, שמאחדת את הנפרדות. כי המקום המציאות, הם מקיפים את ...