... מעין 2 תחושות שונות. קיימת תחושת זמן וקיימת תחושת מקום. המקום והזמן הם סוג של תחושה / חוויה / הוויה / ישות וכולי. גם המקום וגם הזמן נמצאים בתוך המציאות. הזמן והמקום הופיעו בבת אחת בתוך המציאות, יש מאין. ... חוזרים אל השלם שממנו נגזרה כל המציאות כולה?! על האדם להתבונן בעין אמיתית ולהבין כי קיימת מהות כלשהי אחת שמהווה בכל רגע מחדש את כל מה שישנו. זא קיימת ישות אחת שהיא המהות הבסיסית ביותר של המציאות, שהמהות הזאת ... שישנו, חייב שתהיה בו המהות של המציאות. המהות של המציאות היא גם מקיפה את המקום כולו, אך היא גם מהווה ונמצאת בכל המקום כולו ובכל מה שנמצא במקום עצמו בכל רגע ורגע. כל דבר שקיים, כולל בתוכו את המהות של המציאות. המהות של המציאות מהווה גם את הזמן עצמו. כל רגע ורגע של הזמן, מתהווה בכל רגע מחדש ממהותה של המציאות. למהות של המציאות שמות רבים. יש כאלו שקוראים לה בשם אלוהים, הקדוש ברוך ...

הסוד של הצמצום - איך מתוך אחדות מתהווה נפרדות? אם הכל טוב, אז איך זה שיש רע? כפי שכבר ביארתי, גם הטוב וגם הרע, בשורשם הם ישות ... איזה רובד פנימי כלשהו מאחורי כל הישויות כולן. וגם אם האדם לא מבין מהו הרובד הפנימי הזה, המהות הזאת, ההוויה הזאת, עדיין ניתן להתבונן ולראות שכל הדברים כולם יש מאחוריהם איזה משהו. וגם אם בעיני האדם המשהו הזה הוא ... הדברים כולם. וכאשר האדם מתבונן, אז הוא מבין שבעצם ברובד הפנימי ביותר של המציאות, יש רק אחדות ויש רק הוויה אחת ללא נפרדות. אך תכף שהאדם מסתכל על כל דבר אחר שהוא רחוק מהשורש של המציאות, מיד האדם רואה את הנפרדות של המציאות. והשאלה הפנימית ביותר היא, כיצד זה יכול להיות שהוויה אחת תהווה ישויות שונות ונפרדות זו מזו? ואיך יכול להיות שמתוך אחדות פשוטה, יתהוו ישויות שונות זו מזו? וגם לשאלה הזאת ... הנפרדות של הישויות האלו? ואם לא, דהיינו, אם היצירה שונה מהיוצר שלה, אכ כיצד יתכן שתהיה יצירה שונה מהדבר שמהווה אותה? ונסביר: השאלה בעצם היא, לא איך זה שמתוך אחדות נוצרה נפרדות, אלא איך זה שמתוך אחדות נוצרה ישות ... אותו הדבר ממש. ואף על פי כן, כל אחד בכל רגע ורגע רוצה משהו אחר ורצון אחר. והתהליך של התהוות הנפרדות מהאחדות, הוא בכל הרמות של המציאות. כי בכל פעם שכמות הישויות הנפרדות גדלה בין רמה לרמה של נפרדות, ... הוא נתפש ככלום ממש בעיני השכל האנושי של האדם, הרי שעדיין כל שתי ישויות שנפרדות זו מזו, הן ביחד מהוות איזה שלם אחד גדול יותר שמכיל את שתיהן. ואיך שלא נסתכל על המציאות, תמיד תהיה נקודת מבט שממנה אין שום נפרדות כלל, שהיא נקודת המבט של שורש המציאות. ובכל מקרה, השאלה הנשאלת היא, איך מתוך האחדות של המציאות מתהווה הנפרדות של המציאות, בכל הרמות השונות של המציאות. במאמר מוסגר נאמר, כי קיימת דרך מילוט מהשאלה הזאת, והיא אם ... היא נפרדת בשלמות מכל שאר הישויות האחרות, ללא שום מכנה משותף כלשהו. ובכך בעצם ניתן לנסות להתחמק מהשאלה של התהוות הנפרדות מתוך האחדות. אלא, שעפ התפישה הזאת בעצם אנחנו מעמיסים את כל תכונות האחדות על תכונות הנפרדות. ועפ התפישה ...

... שום תודעה. שאלה: גם הזיכרון הרגשי שלך? אליעד: אין לך זיכרון, אין לך חוויה, אין לך ישות, אין לך הוויה, אתה חוזר למצב שבו היית לפני שהיית. חוזר למצב ההתחלתי שלך לפני המפץ הגדול. מבחינתך שתהיה פה מלחמת עולם ... מחדש, קודם כל אתה אדם חדש לגמרי, ואז אתה גם מבין איך נוצר העולם, כי אתה רואה איך מהאין התהווה היש, ואז נשאר לך רשימו, רושם, ואז אתה חי חיים טובים, בגלל שאתה זוכר שהכל טוב, אתה זוכר, לא ...

... רבי נחמן היא שכל תכלית של כל פעולה נובעת מאחדות האמיתית של כל דבר. הסבל שאנחנו חווים הוא בעצם התהוות של כל רצונותינו. אליעד מציין שבסופו של דבר, בשעשעו את העולם הבא, כל אחד יוכל להבין את משמעות הרצון, ... וישתוק. זה כאשר מבזים אותך אתה שותק וגם דומם בלב. למה לחזור בתשובה? לפני שהאדם חזר בתשובה אין לו הוויה, הוא לא קיים, אין לו זכות קיום. למשל את מדמיינת פיל, האם הפיל הזה באמת קיים? לא. והפיל אומר ...

... השגת השכל שיש מעל ובתוך פנימיות השכל של הספר, דהיינו, את השכל שנמצא מחוץ לשכל שבספר, ושהוא רק מחייה ומהווה את השכל של הספר, לכן כל זמן שהאדם עדיין לא השיג את השכל שמחייה את השכל של הספר, שהוא ... בין אחדות לבין נפרדות, ושהנפרדות היא עצמה האחדות ממש. כי אפשרי המציאות, הוא המחויב ממש. ואין שום מהות / הוויה בצורה נפרדת מהלבושים השונים, אלא הכל אחד ממש. והאין סוף והסוף הם אחד ממש. ולכן גם באחדות המציאות, שייך ... ממש, שהאדם עדיין נאחז בהגדרות ולא משיג את השכל שיש מעבר להגדרות. וכל זמן שהאדם לא משיג את השכל, שמהווה את השכל של הספר ושנמצא לגמרי מחוץ לשכל של הספר, הרי שהאדם, עדיין לא באמת מבין את כוונת המחבר ...

... בתשובה שלמה, דהיינו, כל זמן שהאדם עדיין לא שב להיות מה שהוא באמת, דהיינו, כלום מוחלט, אין לאדם שום הוויה כלל. כי האדם מפחד לאבד את קיומו העצמי, למרות שהוא בכלל לא קיים כלל. והדבר דומה לפיל דמיוני, שנמצא ...

... גם הן רק ביטוי של צירוף והרכבה של ישויות אחרות, ושבלי אותן ישויות אחרות, אין קיום לישויות, שההרכבה שלהן מהווה את השולחן. והרעיון הוא, שהקיום של ישות השולחן, תלוי בקיומן של ישויות אחרות. וכל ישות בעולם, גם היא, קיומה ... אחרות, שהן עצמן לא קיימות בזכות עצמן. וזהו כמובן דבר פלא. כי ההיגיון אומר שלא יכול להיות שמשום דבר יתהווה משהו ממשי. ובהכרח שיש איזה משהו ממשי, שהצורות השונות שלו, הן הישויות והמשמעויות השונות. ועפ ההיגיון בהכרח שיש איזו ... כל זמן ומקום. כי מהות הדבר, היא ללא הצורה החיצונית של הדבר. והמהות של הזמן והמקום, דהיינו, הישות / הוויה שמהווה את הישות של הזמן ושל המקום, היא עצמה אין בה עדיין את שינוי הצורה של הזמן והמקום. והיא בעצם ... השולחן או כל דבר ממשי אחר, גם הוא בסופו של דבר, אין שום דבר ממשי מאחוריו. והוא כמובן פלא, ההתהוות של היש מהאין, ושל הנפרדות מהאחדות. כי המהות היא אחת, והצורות הן רבות, והוא דבר פלא, שהישות האחת תראה ...

... לו לחשוב, שהקיום שלו כרגע, הוא המשך של הרגע הקודם. ועל האדם לדעת, שבכל רגע ורגע, כל המציאות כולה, מתהווה מחדש יש מאין. והתודעה של האדם עם כל הזיכרון וכולי, הכל נוצר בכל רגע מחדש בכל מקרה. כך שהחשש ... של הקבצן העיוור (סיפורי מעשיות של רבי נחמן מברסלב). ואני זקן של הזקנים וצעיר של הצעירים, שאין לו עדיין הוויה כלל. כי הקיום של האדם מנקודת המבט של הכלום, הוא הקיום הנצחי באמת, שהוא באמת אין לו שום התחלה ...

... אז זה אומר שמחויב גם שאין שום צורה כלל. כי עפ השכל, אין שום אפשרות שמשהו יהיה קיים בלי ההוויה שלו, וכיצד יש מציאות של צורה, שהיא נפרדת מההוויה שלה?! כי הצורה, היא נפרדת מההוויה שלה. כי אם הן היו ישות אחת, אז אין שום צורה כלל, כי יש רק הוויה. והצורה נפרדת מהוויה שלה. והשאלה היא, כיצד אפשרי הדבר, שיהיה דבר כלשהו, שהוא נפרד ממהותו? וכיצד הצורה נפרדת ממהותה? דהיינו, מה מחייה את הנפרדות של הצורה? כי מצד אחד, המהות מהווה את הצורה. אבל מה מהווה את החלק, שנפרד מההוויה עצמה? וכיצד אפשרי הדבר, שיהיה דבר שמהותו שונה מהמהות של המציאות? ומאחר שהמהות של המציאות, היא חסרת כל צורה, ... יכול להיות יש מאין, היא משום שאלו שתי מהויות שמנוגדות זו לזו. וכיצד האין יהווה את היש?! והאין יכול להוות ריבוי של אין, שהוא ממילא ישות אחת. כי אין נפרדות באין, ולכן כל האין, הוא ישות אחת של אין. אבל האין לא יכול להוות את היש, משום שזאת מהות שונה ונפרדת בתכלית הנפרדות והשינוי, מהמהות של היש. ואכ, מאחר שהאין הוא המצוי הראשון, ... שניים, אז יש צורה, ויש אפשרות, שאינה מחויבת, ואכ המהות הראשונה היא אחת, שקיומה מחויב. וכל מה שישנו, עשוי ומתהווה מאותה המהות האחת. וזה דבר שאינו אפשרי כלל. כי ממהות אחת, אין אפשרות לריבוי כלשהו של צורות. ומאחר שמוכרח ...

... בכל מצב שהוא. כי שום דבר לא יכול להיות נפרד לגמרי, כי כל דבר יש לו גם מהות, שהיא הוויה של הדבר, שאליו הדבר מוכרח להיות מחובר תמיד. אבל כאשר הצורה והמהות הם אחד ממש, שההוויה והלבוש הם אחד ממש, אז מצד אחד זו שלמות האחדות. כי המהות לא נפרדת מהצורה, אלא הם אחד ממש. ... אחת, שהיא ככ נפרדת מכל דבר שהוא, עד ששום דבר אחר לא קיים מבלעדיה. כי תמיד יש מכנה משותף והוויה אחת, שמאחדת את הנפרדות. כי המקום / המציאות, הם מקיפים את הכל, והם מאחדים את כל מה שבתוכם. והמציאות, ...