... ומקום? אליעד מסביר שקיימות שתי ישויות נצחיות: מקום וזמן, והן פועלות תמיד. הוא מוסיף שההבנה הזו משמעה שהמקום והזמן עצמם הם הכוח המהווה והמניע של כל הבריאה, ואין בהכרח צורך להניח קיומו של אלוהים נפרד. עם זאת, כאשר ממשיכים לחקור מה מהווה את הזמן ומה מהווה את המקום, מגיעים לרעיון שיש הוויה אחת, גדולה יותר מכל הזמן ומהמקום, שעוטפת את שניהם. כלומר, אם המקום והזמן אינם מחויבי המציאות בפני עצמם, אולי קיימת ישות אחת, פנימית ... שחורגת מגבולות החשיבה הרגילה. רבי נחמן, לדוגמה, רמז לכך שעבר תהליך חקירה עצמית עד שמצא את האמת ומאותה נקודה הבין מהי תכלית ההוויה. מהי התכלית של הבריאה? על פי ההסבר בשיחה, יש בתשובה הזאת פרדוקס מובנה: אפשר לומר אין תכלית או התכלית היא להיות כפי שזה, ושתי הגרסאות ... כי כשמגיעים לאחדות, כבר לא באמת נותרת הפרדה בין יש תכלית לאין תכלית. האלוהים כאן אינו דמות חיצונית שבראה עולם אלא עצם האין שמהווה את היש, והבנת הדבר מייתרת את השאלות הלוגיות הנפוצות של מי ברא את העולם או למה הוא נברא. התשובה היא שהיא (ההוויה) תמיד קיימת ותמיד איננה, וכל ניסיון להסביר בסגנון יש אין דורש מהאדם להכיר בכך שהשכל הרגיל מוגבל. מהי החוויה של האדם אחרי שהוא מבין את ... אין סופי והמקום אין סופי ולכן ההיגיון הפשוט ואמר שיש שני אלוהים, יש שני ישויות נצחיות שהן הזמן והמקום שהם תמיד קיימות, והן מהוות, מחיות ומקיימות את כל הבריאה כולה. המציאות הזאת יש בה מקום אין סופי וזמן אין סופי, אני אומר לכם שאם ניסע שתי שנות אור שמאלה יש שם כוכב ... שהעולם תמיד היה קיים. והשאלה שנשאלת היא ומה זה זמן ומקום? כאן יש כמה אפשרויות, אנו יכולים להגיד לדוגמה שהמקום הוא נצחי והוא מהווה את הזמן, בסופו של דבר הגענו שיש שתי ישויות שבתוכן נמצא הכל, למעשה יש שתי אלוהים, אפשר לומר שאולי המקום והזמן תלויים אחד בשני, או שאפשר ... כי הוא עשוי מאטומים, וכשחופרים שוב מבינים שמה שמחויב זה המקום והזמן. אי אפשר בלי מקום וזמן, אבל אז אפשר לשאול אולי יש מקום שמהווה את הזמן ואולי הזמן מהווה את המקום? אנו מנסים לצמצם את הישויות. כי השאלה הנשאלת היא ממה עשוי המקום וממה עשוי הזמן? לפי הדת, העולם נברא מחדש שזה נקרא, חידש את ... הפרדוקס של החלל הפנוי, מה הוא אומר? אנו מבינים שכול הדברים נמצאים בתוך חלל וזמן, שהם מניעים את הכל, שהם מהווים את הכל, הם ההוויה, זה הרבה יותר חזק מאשר מניע. למשל יש לי בובה שאני מניע אותה, אני לא הבובה אני רק מושך בחוטים שלה, אבל יש את ההוויה של הדבר שהיא אחד עם הדבר, אנחנו אחד עם החדר, החדר מהווה אותנו, זאת אומרת שהמקום והזמן מהווים אותנו. זה לא רק שאלוהים מזיז אותך הוא גם מהווה אותך. ואם האדם הוא המקום והזמן זה אומר שאין לו בכלל בחירה, כי אם כל דבר עשוי מדבר אחר, זה אומר שהדבר הראשון הוא הכי חזק ומחליט על הכל. ... והזמן עושים צורות שונות. או שכול הצורות נמצאות, ורק התודעה שלי רואה צורות שונות, אבל בכל מקרה אני לא זה שמניע את הדברים, אלא ההוויה היא הכוח שמניע, עכשיו שאני מזיז את היד, זה המקום והזמן משתנים, זה לא אני. ממה עשוי המקום והזמן? המקום חייב להיות עשוי מאין מקום, הוא לא ... עד שלא תבין מאין נבע הרצון שלו להגיד לך לא לנסוע בשבת, עד אז אין משמעות לזה שלא תיסע בשבת. טוב נמשיך עם המקום והזמן, המקום מתהווה מאין מקום והזמן מאין זמן, כמה ישויות יש לנו? הגענו לשתי ישויות, ישות שנקראת אין מקום וישות שנקראת אין זמן. מעבר למקום והזמן יש הוויה שהיא מחוצה להם, המקום והזמן מתהווים על ידי מישהו שאין לא הגדרה של מקום זמן, המקום והזמן הם לא מחויבי המציאות. האם המקום הוא המציאות? ... והזמן. המקום הוא חלק ממשהו והזמן הוא חלק ממשהו. יש לנו משהו שאפשר לעשות ממנו מקום ואפשר לעשות ממנו זמן. לכן המסקנה היא שיש הוויה שמהווה את המקום והזמן. שהיא גדולה מהמקום והזמן, היא גדולה יותר מכל המקום ומכל הזמן. נקרא להוויה זאת למשל X, מה אנחנו יודעים על ה - X, אנו יודעים עליו שהוא מהווה את המקום והזמן. כך שיש לנו משהו שמקיף את כל הדברים, המקיף של האין סוף. עכשיו השאלה האם יש שתי ישויות שמקיפות? למה לא יכול להיות? כי אם יש שתיים אז יש משהו שעוקף את שתיהן. איך שלא נסובב את זה, אם אפשר להתחמק מזה שיש הוויה שמקיפה את הכל. מה יותר גדול מכל המקום? מה יותר גדול מאין סוף זמן ומהאין סוף מקום? הדבר שבתוכו נמצא המקום והזמן. והמקום והזמן היכן ... זמנית זה יש ואין. זאת ההבנה הראשונה שיש להבין בכל הסיפור שאלה: האם זה האלוהים? אליעד: אז האלוהים שכרגע אנחנו מדברים עליו הוא ההוויה של המציאות. להגיד שאלוהים ברא את העולם יש מאין זה חוסר הבנה, כי למעשה אלוהים הוא האין. האין מהווה את היש. מה שישנו עשוי ממה שאיננו. תבינו הדבר הזה הוא ההבנה הבסיסית, שאומרים לך קיר, אתה צריך להבין שכרגע הוא עשוי מכלום, וכרגע זה גם לא ... אבל התודעה הזאת יכולה לקבל מידע לא רק ממה שקורה מחוצה לה אלא גם מה שקורה לפניה, כשהיא מסתכלת אל תוכה, מה הכוונה לתוכה, הדבר שמהווה אותה. זאת אומרת שהיא לא חייבת לקבלת מידע מה שהיה אחרי הבריאה, היא יכולה לקבל מידע גם מה שהיה לפני הבריאה, ואז החוויה שלמה. רבי נחמן ... כמו שיש אין כך גם יש יש. בסופו של תהליך אנו מגיעים להבנה שהיש והאין הוא אחד, מה זה אומר? מקודם הבנו שמתוך האין מקום וזמן התהווה היש מקום וזמן, כאן אנחנו עדיין בנפרדות, כי אנחנו אומרים שהיש דבר אחד והאין דבר אחר והאין מהווה את היש, אבל אם נתקדם עוד נבין שזה בכלל אותה ישות. יש ישות אחת שבצד אחד שלה היא יש ובצד שני שלה היא אין, ולכן אפשרי המציאות הוא גם מחויב ... זוהי אפשרות להעלים את התודעה, אם תלך לקצה החוויה של הנפרדות תעלם ואתה לא תחווה את עצמך כישות נפרדת. ומה שקורה אחר כך שמכלום מתהווה יש, ופתאום אתה חוזר לעצמך, הרי אני לא החזרתי את עצמי, כי לא הייתי קיים, אבל פתאום אתה חוזר לעצמך והבחירה והרצון שלך נוצרים. שאלה: אז ...

... עכשיו זיכרון של אתמול רציתי וחתכתי, אבל אי אפשר באמת להוכיח שרצף הזמן קיים אובייקטיבית. איך התפיסה הזו משנה את ההסתכלות על רצון ומאמץ? אם כל דבר מתהווה בכל רגע באופן בלתי תלוי במה שהיה לפניו, האדם מתחיל לתהות מה הטעם במאמץ או בבחירה. אבל יש כאן שתי רמות מבט: 1. ברמה של העולם היומיומי, האדם משוכנע שהוא בוחר ופועל ומרגיש שיש תכלית ומטרה למעשיו. 2. ברמה העמוקה, הכל מתהווה בלי קשר לסיבה ותוצאה, והאדם אינו יכול להוכיח שהוא המקור לפעולותיו. מה משמעות חוויית הזמן שכולם נוטים להאמין בה? ... או חפץ בחלום), אבל בפועל כולם דמויות דמיוניות בחלומו של החולם. מדוע רעיון זה עשוי לגרום לאדם לאבד את תחושת הרצון והמאמץ? האדם מרגיש שאם הכל מתהווה מעצמו, ואין באמת סיבתיות מחייבת, אז לכאורה אין טעם להתאמץ כי הכל כבר נקבע. אבל באותה נשימה, עצם השאלה למה ... עולה כאן? אדם שאל על ניסים. אליעד הסביר שנס הוא אירוע שאנו לא מבינים את החוקיות שלו, ובכלל אין הכרח שקורה כאן משהו על - טבעי. בעולם שבו הכל מתהווה לפי רצון האל או הכוח הראשוני, אין שום הבדל בין נס לבין טבע, כי הכל קורה בכל רגע לפי מה שהכוח הזה מחליט. לכן גם ... והנפרדות. מהו השלב הסופי או השלמות שאליה מתכוונים? אליעד מתאר מצב שבו האדם חווה בו זמנית גם את ההפרדות (רצון, בחירה, סיבתיות) וגם את האחדות (הכל מתהווה בלי סיבה והכל אחד). במצב הזה אין חסר, כי האדם מרגיש שיש לו גישה לכל סוגי החוויות. הוא לא מפחד, כי ברמה אחת הוא ... של אחדות היש והאין או חווה את החיבור לכך. האם אפשר להתקיים בלי פחד ובלי דאגה? לפי ההסבר, אם האדם באמת מבין את התהליך בשלמות, אין מה לפחד, כי הכל מתהווה בכל רגע, ואף אחד לא יכול לקחת ממך משהו שבכלל לא היה שייך לך. גם המוות לא מפחיד אם מבינים שהכל מתבטל ונוצר ... לפני ואחרי. אנחנו בתפיסה שלנו חווים הבדל בין היש לאין, יש זה דבר אחד והאין זה הניגוד שלו. התודעה של אדם חווה הבדל בין היש לאין, ואז ממילא היש מתהווה מהאין, אז אתה אומר יש לנו אין שמתהווה ליש, אבל אנו חווים קושי, איך מכלום נוצר משהו? אבל מי שמתעמק יותר מבין שמצד האמת האובייקטיבית אין הבדל בין יש ... זה לא משנה, שניכם נמצאים באותה מציאות, לכן שניכם חלקים של משהו אחד, נכון? מה זה אומר בעצם? שהשכל שלך והשכל של אלוהים עשוי מאותו חומר, עשוי מאותה הוויה , אז זה אומר שאתה לא יכול להגיד, שלך אין את היכולת של השכל של אלוהים, ולאלוהים אין את היכולת של השכל שלך, למה? ... את השני, זה שיש משהו מסוים, זה לא מחייב שברגע הבא יהיה ההמשך שלו, לכן כל הרעיון של סיבה ותוצאה הוא דמיוני, בפרט כשאני מנסה להסביר שהזמן כל רגע מתהווה מחדש, לא רק שאין חוקיות, גם הזיכרון שרצית בבוקר נוצר בכלל עכשיו, עכשיו נוצר לך הזיכרון וזה היה בבוקר, אלא מה? ... שלא היית קיים מקודם. כי משהו שהוא קיים, הוא יישאר קיים, אם אתה אמיתי שום דבר לא יכול להשמיד אותך. רבי נחמן אומר שלפני שהאדם חזר בתשובה, אין לו הוויה כלל, אתה אפילו לא קיים. למשל אדם חולם חלום ובתוך החלום יש הרבה אנשים שמדברים ועושים אבל הם לא קיימים בכלל. ... לא היית שואלת. אבל אם את מבינה שאם תדעי את המידע או לא תדעי את המידע זה בכלל לא תלוי בך אז אין לך סיבה לשאול. ביטול הבחירה בשלמות הוא ההבנה שיש הוויה שבכל רגע מחליטה מה קורה. ואם יש הוויה שמחליטה בכל רגע מה קורה, אז אין סיבתיות בעולם, ואם אין סיבתיות אז אתה לא עושה שום דבר למען תכלית. אין בחירה פירושו שהאדם רואה שהכל מתהווה ממשהו שנמצא מחוץ לכל. הכל פירושו שכול רגע של זמן זה התהוות חדשה. שאלה: איך אני יודעת מה האמת? אליעד: אני אספר לך סיפור, את רואה את החדר הזה, אני אומר לך שיש עוד חדר ...

... על האמת לאמיתה, הוא נעלם לגמרי. דהיינו, שהאני הנפרד שלו נעלם לגמרי, כאילו הוא לא נמצא כלל במציאות, ללא כל הוויה כלשהי (גם לא כצופה מהצד, או כל שקר אחר). וכאשר האדם מתחיל להתבונן על האמת לאמיתה, הוא לאט לאט מתחיל להרגיש שהוא נעלם. והדבר הזה מפחיד את ... כי החכם האמיתי, הוא זה שראה את האמת שהכל אחד, ונעלם אל תוך האחדות הזאת, ששם אין שום תודעה עצמית כלל ושום הוויה ושום ישות נפרדת כלל. ואחכ כאשר האדם חוזר אל הנפרדות שלנו, אז בעצם הוא חווה אותה כמו אחדות, למרות שהיא נפרדות. ועל האדם לדעת את האמת, ... שאינו אני. וכאשר יש חוויה של מה שאינו אני, ממילא יש גם חוויית חסר של האדם. ולהיעלם לגמרי, פירושו לחזור להיות הוויה אין סופית בגודל אין סופי, שממלאת את הכל באמת בשלמות. עד כדי כך שאין שום אני כלל, כי יש רק אני כישות אחת ויחידה בלבד. והאדם דומה לדמות ... את עצמו?! והאדם, גם לא יכול ליצור את רצונו, עם רצון חופשי. כי בלי שיש רצון, איך אפשר ליצור רצון?! ומאחר שהכל מתהווה מתוך שום דבר, לכן האדם יכול להיעלם כלא היה, בפחות מרגע אחד. כי קיומו של האדם, הוא לא מחויב כלל. והאדם מפנטז על העולם הבא וכיוב, ועושה ... לקיומו העצמי. וזה דבר, שהוא לא תלוי באדם עצמו כלל. וכל זמן שהאדם לא חווה את האחדות של המציאות, אין לו שום הוויה ושום ישות עצמית כלל. אלא הוא מת לגמרי, ללא כל חיים משל עצמו. וכאשר האדם זוכה לראות את האחדות של המציאות, אז ורק אז הוא חווה אחדות עם ... קיים באמת. כי אחרי שהאדם נכלל באחדות המציאות, אז, כאשר האדם אומר אני, הוא חווה גם את אחדות המציאות, שהיא ההוויה של המציאות, שהיא הקיום האמיתי. ואז האדם מתחיל לחיות באמת ויש לו חיים נצחיים משל עצמו. כי הוא חי תמיד. והאדם חווה באמת, את זה שהוא חי ... שהוא מגלה, מי הוא באמת. וכאשר האדם מבין, שהוא אחדות המציאות וחווה זאת, אז ממילא הוא גם חווה, שהוא עצמו, מחייה מהווה ומקיים את כל העולמות כולם בכל זמן ובכל מקום תמיד לנצח נצחים, כולל גם ביקומים המקבילים וכולי. כי האדם מקבל את החוויה של הכוח האין סופי, ...

... - במקום עמוק יותר הן ישות אחת ללא הבדל. מה זה ההוויה שמאחורי המציאות? אליעד מסביר שכל מה שקיים במציאות הפיזית והמטאפיזית - מחשבות, רגשות, תודעה עצמית, זמן ומקום - הכל קיים בתוך רובד מסוים של זמן ומקום. אך מאחורי רובד הזמן והמקום, קיימת הוויה אחת בסיסית שמהווה את כל המציאות. להוויה הזאת אפשר לקרוא כלום, בלתי נתפסת, שום דבר, או הדבר שאי אפשר לחשוב עליו. זהו המכנה המשותף הרחב ביותר של כל הדברים הקיימים. מהו הקשר בין אני, לא - אני וזמן ומקום? ... מהי תחושת האחדות? איך להפסיק לסבול מהרצון? מה זה ההוויה שמאחורי המציאות? מהו מקור הסבל? איך להרגיש שלמות פנימית? הפעם אני רוצה לענות על שאלה שנשאלתי איך אדם יכול לבטל את הרצון העצמי שלו? ויותר מפעם אחת הבנו שטוב ורע ... יש רצון, לאין רצון, אין הבדל בין אני ללא אני כי בהוויה שמהווה את המציאות, הכל אחד וכל מה שישנו ברמה הפיסית, וברמה המטאפיזית, תחושות רגשות, ישנה הוויה אחת שהכל אחד ויש שיקראו לה כלום, או בלתי נתפסת, או יקראו לה שום דבר, או הדבר שאי אפשר לחשוב עליו. יש משהו בסיסי ביותר המכנה המשותף הרחב ביותר של כל הדברים בעולם, זו ההוויה של המציאות, רגש, רצון, חומר, הכל!! מתהווה מהבסיס מההווויה, המילה אני, ולא אני, יש מקום ואין מקום יש שתי ישויות גם אם הן באותו מקום, זה בשני רגעי זמן באותו המקום, אז זה שניים בכל מקרה. כי אם יהיה, אם יש רק ... זה בתוך זמן ומקום ומאחורי הדברים הקיימים, יש הוויה של אין הבדל בין כלום. אם אתה רוצה משהו, זו רק חוויה של תחושה הרצון הזה, אתה רק מרגיש שיש רצון. אין כל הבדל בין הרובוט לאדם, האדם רק חש שהוא רוצה, האדם מרגיש אני, והרובוט לא מרגיש אני שהאני זו רק תחושה, ובהוויה אין מקום וזמן, כל הישויות הן אחת, ולא שייך לרצות או לא לרצות, הכל אחד, אין משמעות בפרספקטיבה שכל הרגעים באותו רגע, כך שאין הבדל בין למות לליחיות. בחוויה של הנפרדות ...

... דמות דמיונית בתוך המחשבה של המציאות עצמה. כי אין שום הבדל כלל, בין האני של האדם, לבין כל דבר אחר, כגון לדוגמה דומם צומח וכיוב, כי את הכל ממלאת הוויה אחת. וכל תנועה של ההוויה, היא זו שמניעה את הכל, ובכלל זה גם את האדם עצמו ואת הישות והרצון שלו וכולי. וכאשר האדם מבין את כל זה, אז הוא עובר לחוויה של ביטול ... לכל מה שהיה הווה ויהיה במציאות כולה. ומנקודת המבט הזו, האדם רואה גם, שכל הזמן והמקום כולם, וכל מה שיש בהם, אלו רק ביטויים וצורות שונות של ההוויה האחת של הכל. ושהוא לא שונה מכל דבר אחר שישנו או שאיננו. והוא רואה את האמת, כיצד היש, מתהווה מהאין בכל רגע מחדש וכולי. וזאת כמובן הדרגה השנייה, שהיא טובה יותר מאשר המחשבה של הטועים שחושבים שיש להם בחירה חופשית חלקית, אבל היא ... וכאשר אנחנו אומרים שהאדם חווה שהאני שלו, הוא המציאות עצמה, היינו שהאדם חווה שהאני שלו זאת הישות האחת, שקיומה קודם לקיומם של הזמן והמקום, שהיא הוויה של הכל, שאין בה שום צורה כלל וכולי. והדבר דומה לאדם שנמצא בתוך חלום, שהוא מבין שהוא בתוך חלום. ואז הוא מבין שהאני שלו כמו גם כל מה ... תודעה של אלוהים עצמו. כי מצד אחד הכל זה כרצונו של אלוהים. אבל מה אחראי לרצונו של אלוהים עצמו? וגם רצונו של אלוהים לא יכול להיות כרצונו, כי ההוויה של אלוהים, קיומה מחויב. אבל הרצון והתודעה העצמית של אלוהים, קיומם לא מחויב. כי ההוויה היא אחת, ורק ישות אחת קיומה מחויב. וכפי שכבר ביארתי עניין זה במקומות אחרים. ומאחר שקיומו של רצון האלוהים הוא לא מחויב, אכ למה הוא ... ישותו העצמית, לבין התודעה העצמית וכולי. כי כל זמן שיש חוויית אני, הרי שיש תחושה של נפרדות, ואכ האני הוא לא אלוהים אמיתי. כי אלוהים האמיתי, הוא ההוויה הראשונה באמת. וכאשר יש רק הוויה אחת שממלאת את הכל, לא שייך שום אני ולא אני. כך שאם יש אני כלשהו, הרי שזהו אלוהים שקרי, דהיינו, נפרדות. ואז האדם כאלוהים, מתבונן ...

... - אחדות המהות והצורה - ואחדות הכל כי המהות ההוויה ממלאת את הכל. ובלעדיה, אין שום חיות לשום דבר בעולם. כי המהות של הכל, היא אחת. ויש הוויה אחת לכל הדברים, שהיא ממלאת את כל הדברים כולם. ובלעדי ההוויה של הדבר, אין קיום לדבר. ואעפכ יש צורות, שהן נפרדות ... להיות קיימות כלל, ואעפכ, יש מקום שהוא כולו מתהווה מהוויה עצמה, ואעפכ הוא לא הוויה עצמה, דהיינו, כל הצורות כולן. והנה, ההוויה של הכל, היא ממלאת את הכל באופן אין סופי, עד שהיא ממלאת את כל המקום ואת כל הזמן כולם. כי ההוויה של הכל, היא הישות שמהווה את המקום ואת הזמן, דהיינו, הדבר שממנו עשויים המקום והזמן. וההוויה הזאת, היא נמצאת באחדות מוחלטת, עם כל הצורות כולן. שהרי ... והוא נגד השכל, שהצורה היא גם צורה סופית, וגם הוויה אין סופית. וכאשר האדם מבין שהכל אחד ממש, דהיינו, שהצורה ... ריבוי אין סופי של מהויות שונות, שכל אחת מהן מהווה את כל המקום והזמן כולם, והכל בו זמנית ממש. ומי שיתבונן ...

... האם יש מהות לכל הדברים? החלק הבא עוסק בשאלה האם יש מהות פנימית לכל הדברים שבעולם. אליעד מציין שמהות נוגעת להוויה של הדבר, ומה שמקיף את כל הדברים הוא הכלום. לכן, הוא טוען שלמעשה המהות של כל דבר היא הכלום, כלומר, כל דבר שהשכל יכול לתפוס אותו - ... שבלעדיו לא ניתן היה להוציא את דבר מהפועל, הוא כלום בצורתו. התשובה לשאלה הזו היא שהמהות אינה צורתה, אלא היא הוויה נעלמת שלא ניתן להגדיר. הקיום והמהות של כל דבר אליעד פונה לשאלה של קיום עצם מהותי. למשל, אם אדם יודע מהו שולחן, כל חוויה זו נובעת ... לא תובנה מפליאה כיוון שכאשר תופסים את הכלום, מבינים שהוא נמצא באחוריהם של כל החוויות שלנו. מעניין, כלום הוא הוויה שמכילה בתוכה את כל הצורות והתופעות. מהות השולחן מהות ותרבות הבנת הקיום הגדרת הכלום מהות הצורות הספר להיות אלוהים חלק ראשון עמוד 65 ... אולי בסוף אין מהות משותפת? אז נגיד לו נכון, יש מכנה משותף לכל הדברים שהאין הוא המקיף של הכל. אני אומר שיש הוויה אחת של כל הדברים שהיא הכלום. אתה אומר, לשום דבר בעולם אין מהות, אז אגיד לו, נכון, מה שאמרת זה שיש להם מכנה משותף שהוא אין מהות. בעצם אמרת שהכלום הוא המהות שלהם. המהות היא השום דבר. מהות פירושו ההוויה של הדבר. הדבר שבלעדיו שום דבר לא יהיה קיים. אנחנו אומרים שיש משהו שמקיף את הכל, ובלעדיו שום דבר לא יהיה קיים. יכולה להיות שאלה, ... יישאר פה אוויר, אז למה אתה קורא לזה שולחן? זאת אומרת שהשולחן הוא בעצם הרכבה של המון דברים. זאת אומרת שמה שמהווה את השולחן זה דברים שנמצאים מחוץ לשולחן. יש דברים שקיימים שכאשר הם מתחברים ביחד קוראים לזה שולחן. האם השולחן היה יכול להיות קיים בלי ... הדברים? מה הדבר שתמיד קיים וממנו אנחנו מרכיבים דברים? לא יכול להיות קיים שולחן בלי שיהיו קיימים הדברים שהם ההוויה של הישות שולחן. בלי המידע שלנו על השולחן לא יכול להיות קיים שולחן. ואם נלך אחורה ונבדוק ממה עשוי השולחן, מעץ, וממה העץ? למשל ... דברים התהוו כל הצורות. אבל אם אתה אומר שלושה דברים, אז אתה מוגבל לחוקיות של ההיגיון. אם הבנת שמכלום התהווה הכל אז כבר לא משנה אם זה שלושה או עשרה דברים. אבל אם תגיד שמכלום לא יכול להתהוות כלום אלא רק משלושה למשל, אז תשאל איך משלושה נהיו שלושת אלפים צורות? ...

... תהליכי החיים הם תוצאה של הוויה אחת שמניעה את כל השאר. ... כתוצאה מהתהליך הקוסמי וההוויה אחת. ההבנה הזאת מגיעה לנקודה ... רק לגופו או לרצונו, אלא להוויה עצמה, שהיא חלק מהמציאות ... או הרצון שמניעים אותו, אלא הוויה אחת שכוללת הכל. הרצון של ... רבים, כי אם הכל נובע מהוויה אחת, אז אין רצון חופשי של ... מבין שאין לו בחירה, והכל זה התהוות אחת, אם האדם ממשיך להתבונן לעומק, הוא מבין שיש הוויה אחת שמניעה את כל שאר ... בחירה חופשית? כי המציאות מהווה את הכל, היא כל כך ממלאת את ... חווה שהוא המציאות, שהוא ההוויה של הכל, שאין בה שום צורה כלל. ... שרצונך הוא רצונך. למה? כי ההוויה של אלוהים קיומה מחויב, אבל ... קיומן לא מחויב, למה? כי ההוויה היא אחת, ורק ישות אחת קיומה ...

... נוצר כרגע כפי מה שהוא כרגע. הזמן עצמו מתהווה בכל רגע מחדש יש מאין, בדיוק כמו ברגע הבריאה המפץ הגדול. ונחדד את העניין ... שתופסת המחשבה... בכל מקרה, המציאות מהווה ממהותה גם את התחושה של המקום וגם את התחושה של הזמן בכל רגע מחדש. גם ... שנגזרות מהמהות האחת של המציאות עצמה שמהווה אותם בכל רגע מחדש. אך קיימת גם נקודת מבט נוספת על הזמן ועל המקום. זאת ... כלל בשום רגע! זא מאחר שהמציאות היא זו שמהווה את הזמן ואת המקום ממהות עצמה ממש, הרי שמנקודת המבט שלה הזמן והמקום וכל ... חיצוני להם. המקום הוא סוג של תחושה ישות הוויה וגם הזמן הוא סוג של תחושה ישות הוויה. המקום הוא אינו ההוויה עצמה וגם הזמן הוא אינו ההוויה עצמו. אלו ביטויים שונים של ההוויה אך הם אינם היא עצמה. גם המקום וגם הזמן שניהם מתהווים בכל רגע מחדש על ... ולמעלה מהמקום, דהיינו, הם בתוכה, אך היא מהווה אותם ונמצאת מחוצה להם. אלוהים המציאות בוראת את העולם בכל רגע. זהו לא ... לא ניתן לסתור אותה לוגית), המציאות עצמה מהווה בכל רגע את הרגע עצמו ואת המקום עצמו. המהות של המציאות היא ההוויה שמהווה את הזמן ואת המקום בכל רגע ובכל מקום כפי מה שהם. הכוח ... של כל הרצונות. אלוהים הוא המהות וההוויה של המציאות. כאשר אדם חולם חלום, האני שלו שנמצא מחוץ לחלום וחולם את ...

... אליעד כהן, האדם שחי בתודעה של נפרדות אינו מבין שהכל נובע מאותה הוויה אחת, אותה הוא מכנה ההוויה שמחוץ לזמן ולמקום. מי שמבין באמת את האחדות האלוהית, מבין שאין שום הבדל בין הדברים השונים ביקום. אין הבדל מהותי בין האדם לבין הקיר ... להבדיל את עצמם מאחרים ולחשוב שהם מיוחדים וטובים יותר. מה היא ההוויה האחת שמאחדת הכל? אליעד כהן מסביר את מהות האחדות האלוהית כהוויה אחת המהווה ומקיימת את הכל בכל רגע נתון. הוא מדגיש שהאלוהות אינה אישיות נפרדת או ישות שנמצאת במקום אחד יותר ממקום אחר, כמו שבני אדם דתיים חושבים ... המקדש מאשר בבית השימוש. אלוהים, לדבריו, אינו ישות חיצונית, אלא ההוויה האחת שמחוץ לזמן ולמקום, ולכן כל ההבחנות שאנחנו עושים בין טוב ורע, מצוות ועבירות, או בין נשמה כזו או אחרת - הן חסרות משמעות אמיתית מנקודת מבטה של ההוויה הזאת. האם יש משמעות למושגים כמו בחירה חופשית, טוב ורע? אליעד מסביר שמבחינת האמת הפנימית, בתוך ההוויה האחת אין באמת בחירה חופשית, טוב או רע, או הבדלים בין נשמות שונות. כל ההבחנות הללו הן תוצר של השחצנות האנושית, שמנסה לייצר משמעות ... במציאות שדים, רוחות, חי, צומח, מדבר מלאכים או כל דבר שישנו זו הוויה אחת שמהווה את הכל. והדתיים האתיאיסטיים יגידו, נכון שאלוהים נמצא בכל מקום, אבל בבית המקדש הוא נמצא יותר כי הם חושבים שאלוהים זה מישהו שנמצא בבית המקדש יותר מאשר בבית השימוש. אבל אלוהים זה לא מישהו, אלוהים זה ההוויה שמהווה את הכל, מחוץ לזמן ולמקום ההוויה שמהווה את הכל וממילא לא שייך אצלה נפרדות, לא שייך אצלה הבדלים, לא שייך שיש לך בחירה חופשית, שיש ניסים וטבע, שיש נשמה כזו ...