... את הצורה שלהם. והמחויב שקיים, הוא תמיד קיים, כי קיומו הוא מחויב. ומה שלא קיים באמת, יותר טוב לאדם, שלא יחשוב שהוא כן קיים באמת, ויסבול סתם. כי הסבל הוא, רק בגלל הקיום העצמי הנפרד. ובלי השקר של הקיום העצמי הנפרד, אין שום סבל כלל. וזהו המבחן של האדם, האם באמת הוא רוצה לדעת את האמת המוחלטת. שלשם כך צריך האדם, שיהיה לו רצון מוחלט לדעת את האמת. וכל זמן שיש לאדם עוד איזה רצון, מלבד לדעת את האמת, הרי שהוא לא באמת מוחלטת, רוצה את האמת המוחלטת. ואז ממילא, הוא נשאר בשקר של הנפרדות. ויש שחושבים, שלא יראני האדם וחי. דהיינו, שהאדם הוא מוגבל ביכולת שלו לתפוש את ...

... כל זמן שהאדם עצמו לא הגיע אל האמת המוחלטת, הרי שהשכל של האדם פגום, והאדם לא יכול להיות בטוח בשום דבר, שקשור לעניין של אמת ושקר. והאמת היחידה שהאדם אולי יכול להיות בטוח בה, היא שהוא אינו יודע מהי האמת. אך בוודאי שכל זמן שהאדם לא יודע מהי האמת המוחלטת, הרי שהוא אינו יכול לדעת עדיין, ... האמת שזהו רק מושג ולא ישות בפני עצמה, וכפי שכבר ביארתי במקום אחר), הרי שהוא לא באמת יכול להבדיל, בין מורה של אמת לבין מורה של שקר. ולכן, על האדם לצאת מהבריחה שלו מלקיחת אחריות, ועל האדם לקחת את כל האחריות על כתפיו, ולהבין, שאם הוא לא יעשה בירור של האמת בכוחות עצמו, הוא ימשיך לאכול ... איזה חלון קטן שהאור מאיר דרכו, אלא שהאדם עצמו הופך להיות השמש והאור עצמו, שזה עניין אחר לגמרי, ואז יוכל האדם להבדיל, בין אמת לשקר ובין צדיק לרשע וכולי. ...

... שקריו של התת מודע, הקטנים והגדולים כאחד. ובכלל שקר נכלל, גם כאשר האדם מאמין במשהו שהוא אכן האמת, אלא שהאדם עצמו, לא יודע באופן מוחלט שאכן זו האמת. וזהו השקר החמור יותר, שהוא מונע מהאדם להתאחד עם האמת. כי כאשר האדם מבין שהוא כלל לא בטוח בדבר, אז הוא מברר את הדבר. אבל כאשר תת המודע של האדם משקר לעצמו שהוא בטוח באיזה דבר, בפרט כאשר הדבר הוא אכן האמת, הרי שהדבר הזה הוא חמור מכל, משום שהוא מרחיק את האדם מידיעת האמת, שהיא שורש הכל. להאמין שדבר כלשהו הוא נכון, כשהוא לא נכון, זה שקר. להאמין שדבר כלשהו הוא נכון, גם כשהוא כן נכון, עדיין זה שקר. כי אתה לא יודע שהוא נכון, אלא רק מאמין בכך. ובפועל זה אומר, שעל האדם להישמר לנפשו, שלא לשקר כלל אפילו לא כחוט השערה. דהיינו, שהאדם לא ישקר לעצמו שהוא בטוח באיזה דבר, כל זמן שהוא לא באמת בטוח באופן מוחלט בשלמות שאין שלמות אחריה, שאכן הדבר הוא כך. וכל זמן שיש לאדם אפילו ספק קל שבקלים מהי האמת, על האדם לדעת ... לא באמת בטוח ב 100%. בסיכומו של דבר, על האדם לא לשקר את עצמו אפילו לא כחוט השערה. כי מי שמאמין בלי לדעת, מפחד, כי הוא לא נשען על ידיעת האמת. וגם מי שמאמין בדבר שהוא אמת, כל זמן שהוא לא יודע את הדבר עצמו בשלמות, בבחינת ...

... סיבה ראשונה, אז זה אומר שהאין סיבה קדם לה, לסיבה הראשונה. ואז האדם מטעה את עצמו וחושב, שאין סיבה ראשונה ושהאין סיבה, היא הסיבה של הכל. דהיינו, שהאדם משקר את עצמו ואומר, שלמציאות שלנו אין סיבה. והלב של האדם, יודע שהאדם משקר את עצמו. ולא משום שהלב של האדם בטוח שכן יש סיבה, אלא משום שהלב של האדם יודע, שהאדם לא באמת יודע בוודאות מוחלטת, שמנקודת מבט אובייקטיבית אין ... עצמו, כאן ברע של העולם הזה. ולמה? כי מצד האמת האדם עוד לא יודע את האמת, והאדם היה צריך להיות בחוויה של שאלה, שהיא הייתה מביאה לו את התשובה ממילא. אבל השקר של האדם שאומר שיש לו תשובה, והוא בוחר את אחת מהאפשרויות, למרות שהוא לא באמת יודע בוודאות מה האמת, השקר הזה חוסם את האדם מלקבל שכל חדש. כי בלי שהאדם נמצא במצב של ספק ושאלה, הוא לא יכול לקבל תשובה ומידע חדש. והחיים הם טובים מאוד, אם האדם רק לא היה ... את עצמו כלל. כי כאשר יש לאדם שאלה וספק שהוא אינו בטוח בו, אז האמת היא, שיש לאדם ספק שהוא לא בטוח בו בוודאות. וכל ניסיון להציג את הדברים בצורה אחרת, הוא שקר. כי כל זמן שהאדם לא יודע דבר אחד בוודאות מוחלטת, דהיינו, כל זמן שהאדם לא מגיע אל האמת המוחלטת, הרי שהאדם עדיין לא באמת יודע שום דבר, בשום נושא ... עצמו להיעלם. וככל שהאדם יודע יותר, כך הוא מרגיש יותר את קיומו. כי הידיעות נשענות על ידיעת האני של האדם, וממילא הן מחזקות את האני של האדם. והכל מתחיל בשקר הלא מודע הראשון, שהוא ללא סיבה כלל (שסיבתו האמיתית, היא אחדות המציאות). כי הטעויות של האדם, כולם שורשם בפחד של האדם. והפחד עצמו, הוא עצמו שורשו בשקר הראשון של האדם, שהאדם משקר את עצמו סתם כך בלי שום סיבה, וחושב שהנפרדות שלנו היא האמת המוחלטת. והשקר הלא מודע הראשון, הוא בלי סיבה, כי בלי שקר אין פחד. ובלי פחד, אין שום סיבה לשקר. כך שהשקר הראשון הוא בלי פחד ובלי סיבה (מלבד סיבת אחדות המציאות). ומי שרוצה לעשות לזה סוף, ולא רק לעשות סוף, אלא גם לעשות התחלה חדשה של חיים טובים באמת, עליו לשנוא את השקר בתכלית השנאה, ולאהוב את האמת בתכלית האהבה ובמסירות נפש של ממש. והאמת פירושו, שהאדם לא ישקר את עצמו כלל. ובפועל זה אומר, כי על האדם להחליט בהחלטה נחושה, שהוא לא משקר את עצמו כלל, ואם אין לו תשובה לאיזו שאלה, אז הוא לא משקר את עצמו כלל, אלא אומר לעצמו את האמת, שאין לו תשובה ושיש לו שאלה, משום שזו אכן האמת. ולמרות שזה נראה קשה לחיות בתחושה של חוסר ידיעה, אך זו האמת. ... בבת אחת וגם יותר מכך (דהיינו בכל צורה שהיא), כדי לקבל שכל אמיתי, שמעביר את האדם לחוויית מציאות אחרת, שבה כל הרע מתהפך לטובה ממש. והאדם מפחד מדמיונות ושקרים, ואחכ הוא סובל עוד יותר הרבה. ובפועל על האדם לא לפחד כלל, אלא להיות איש אמת, ולומר לעצמו את האמת, שהוא לא יודע, את מה שהוא לא יודע. וזה עצמו ...

... הסבל הוא טוב מאוד. אבל מצד הנפרדות, האדם מוכן לסבול, רק בגלל השקרים שלו. כי האדם לא באמת רוצה לסבול. וכאשר יש לאדם סבל שהוא לא נלחם בו, זה רק משום שהאדם משקר את עצמו, בכך שהוא אומר לעצמו, שהוא לא יכול לנצח את ... ועל ידי זה האדם נופל לייאוש, והרע ממשיך לאכול את בשרו. ולמה האדם משקר את עצמו, בכך שהוא חושב שהוא לא יכול לנצח את הרע? ... הוא סובל. והאדם ככ רוצה לסבול, עד שבכל פעם שהוא סובל, הוא טורח גם לשקר את עצמו, ולומר לעצמו שהוא לא יכול להתגבר על הסבל. ...

שקר - האם ואיך זה, שיש כל כך הרבה שקר בעולם? כאשר האדם מתבונן בעין אמיתית על המציאות שלנו, הוא רואה את כל השקרים של העולם. ולפעמים האדם נאחז בשקרים שלו, גם בגלל המחשבה של האדם, שלא יכול להיות שכולם טועים ושהכל שקר. ולמה האדם חושב שלא יכול להיות שכולם טועים ושהכל שקר? זה כבר נושא אחר. אבל, בתוך האדם יש מחשבה, שלא יכול להיות, שהכל זה שקר. כי האמת, היא האחדות והשלמות. והכל, מנוגד אליה. ולא יכול להיות, שהכל קיים סתם כך, כשקר בלי כל סיבה. והאדם נאחז בשקר, משום שהוא לא מבין, שיכול להיות שכולם טועים תמיד. וראשית כל, על האדם להבין את האמת, שהכל יכול להיות. ויכול להיות, שבאמת כולם טועים תמיד. ויכול להיות, שהכל שקר, מתחילתו ועד סופו. ויכול להיות גם, שהאדם הוא משוגע ככ גדול, עד שהוא חושב שהוא חכם קצת או הרבה. ויכול להיות גם, שהשקר הוא ככ גדול, עד שהאדם בטוח, שלא יכול להיות שכולם טועים, למרות שבאמת כולם טועים. ... רק על ידי בירור האמת באופן מוחלט. ועוד נוסיף ונאמר, כי מצד האמת האמיתית, אין שום שקר כלל. וכולם צודקים תמיד. אבל, האדם שרק נדמה לו שהוא איש אמת, הוא מבדיל בין היש לבין האין. ועל ידי זה, נוצרת הפרדה בין אמת לשקר. ואז יש הפרדה, בין האחדות לבין הנפרדות. ואז האדם לא מבין, איך זה יכול להיות, ... במהות שלהן. וכאשר כל הצורות הנפרדות והאפשריות, נכללות במהות המחויבת שלהן, אז אין שום שקר בעולם כלל, אלא הכל הוא רק ישות אחת בלבד. ועוד נוסיף ונאמר, כי אצל החכם האמת, השקר והחיסרון של העולם, הוא טוב מאוד. כי הוא הריבוי של האחדות והשלמות האין סופית. ... שכבר ביארתי עניין זה במקומות אחרים. ועוד נוסיף ונאמר, כי עבור מי שהוא לא חכם אמת, כל השקרים של העולם, הם הקדמות, אל האמת האחת של המציאות. ומצד אחד, כל השקרים שיש בעולם, הם מסתירים את האמת של המציאות. אבל מצד שני, הם כולם הקדמות, שמקרבות את האדם אל האמת של המציאות. ובכל שקר, יש היבט וחלק מסוים של האמת האחת. והאמת היא ככ גדולה, עד שהאדם לא יכול להבין את כולה בבת אחת. ולכן היא מפוזרת בתוך כל השקרים שיש בעולם. ובכל שקר, יש נקודת אמת כלשהי. ועל האדם לחפש את נקודת האמת שיש בכל דבר, וממנה להבין את ...

... אחת שלמה ראשונה ויחידה. וכמובן שאמונה באשר היא, היא פסולה ואסורה. כי כל אמונה, היא סוג של שקר. כי כאשר יש ידיעה של אמת, אין שום צורך באמונה כלל. כי אמונה, היא רק כאשר אין ידיעה של ... זוכה לכפור באלוהים בשלמות, ולחיים טובים באמת. ועוד נוסיף ונאמר, כי כל הכרה באלוהים, היא שקר ועבודת אלילים. כי מי שמכיר בכך שיש אלוהים, הרי שהוא חושב שאלוהים נפרד ממנו בבחינה כלשהי ... של אלוהים שנפרד ממנו. ואם האדם מכיר בקיומו של אלוהים שנפרד ממנו, הרי שאלוהיו הוא אלוהי שקר, שהוא הסתרת האלוהים האמיתי. משום שכל ישות שהיא נפרדת משאר הישויות, אפילו מהיבט כלשהו, היא ...

... ומהו מחויב המציאות, הלא היא האמת המוחלטת וכולי. והשלב השני והאחרון בשכל של האחדות, הוא השלב, שבו בחינת המחויב ובחינת האפשרי, נכללות אחת בשניה. כי באחדות השקרית (שגם היא שכל גדול מאוד), בה האדם ...

... פחד, לאבד את הדבר שמנטרל את הפחדים שלו. ובסך הכל מעבירים את הפחד של האדם, מישות אחת לישות אחרת. (וכיוב שיטות של, איך לא לכעוס. שהן יוצרות תלות חדשה של האדם, בשקר אחר. וכיוב שיטות, של איך לאהוב את עצמך להיות שמח וכיוב. שהן יוצרות תלות חדשה. וממילא אין אהבה ושמחה של אמת וכולי). כמו השקר שאומר, שאם תפחד מאלוהים, לא תפחד משום דבר. והטועים לא מבינים, שהרבה יותר מפחיד לפחד ... ואדרבה, הן מעודדות את האדם, לא לאחוז בסיבות כלשהן. והטועים האלו לא מבינים, שגם לא לאחוז בשום דבר, זהו גם אמצעי וגם סיבה. כי יש אחד שלא מפחד, כי הוא אוחז באמונת השקר שלו באלוהים (בשונה מידיעת האלוהים, בידיעה שלמה בלב שלם, שכל ורגש כאחד, שהיא שלמות האין ... אחרת). ונמצא אם כן, כי אין שום דרך בעולם, להשתחרר מהסבל. כי מהות הסבל, נובעת מעצם ההפרדה של הטוב והרע. וכל זמן שבתוך האדם בתוכו, יש הפרדה של טוב ורע, גם אם הוא ישקר את עצמו שהכל טוב (או השקר הגרוע יותר, שהכל לטובה ושעדיין לא הכל טוב, אלא רק לטובה בזמן עתיד) וכיוב, הרי שזה לא יעזור ...

... טוב ורע בכלל. כי בלי נקודת ייחוס למוחלט, שהאדם מודע לו בעומק פנימיות מחשבתו, בלעדיה לא היה אצל האדם טוב ורע בכלל. וכיוב לגבי האמת והשקר. שכל חוויית האמת והשקר של האדם, היא רק משום שהאדם בתוכו מכיר את האמת המוחלטת. כי אם האדם לא היה קשור בשום צורה שהיא לאמת המוחלטת, גם לא בפנימיות מחשבתו ושכלו, הרי שממילא לא היה אצל האדם מושג של אמת ושקר כלל. כי האמת והשקר, הם ביחס למוחלט. ובלי המוחלט, אין שום אמת ושקר יחסי. והטועים אומרים, שהם יודעים באופן מוחלט, ששום דבר אינו מוחלט, ושאי אפשר להבין את המוחלט. והם כמובן טועים. כי אם האדם היה בטוח באופן מוחלט, בכך ששום דבר אינו מוחלט, ממילא מושג האמת והשקר היו נעלמים אצלו. וכיוב, שאם האדם היה בטוח באופן מוחלט, שאי אפשר לדעת את המוחלט, דהיינו, לדעת את האמת, ממילא גם אז האמת והשקר היו נעלמים אצלו (ואז ממילא הוא גם לא היה מבדיל בין טוב לרע וכולי). כי אם אי אפשר לברר את האמת המוחלטת שהכל מיוחס אליה, אז אין שום משמעות לאמת ושקר. והטועים צריכים תמיד לזכור, שאם אי אפשר לדעת שום דבר באופן מוחלט, אז גם אי אפשר לדעת באופן מוחלט, שאין ...