... הרי שכל מי שהוא בר דעת, הוא מבין שמצד האמת, גם המבוגרים מתעסקים במשחקי ילדים, וגם המבוגרים מקדישים המון מהזמן שלהם, לעיסוק בשטויות של ילדים. וההבדל בין המשחקים של הילדים לבין המשחקים של המבוגרים, הוא רק בצורה החיצונית. כי ... באוניברסיטה. וכדי לריב על שטויות של ילדים, לא צריך לשם כך כישורים מיוחדים. וכאשר האדם מתבגר, אז הוא כל הזמן רוכש כישורים חדשים ויכולות חדשות, וכל הזמן הוא משדרג את רמת המשחקים, שבהם הוא משחק. ורמת המורכבות של הדברים שבהם האדם מתעסק, היא עולה כל הזמן, לפי רמת הכישורים האישיים של האדם, שהם בדכ משתפרים כל הזמן. ועל האדם חובה להבין ולזכור, שכמו שהוא מייחס חשיבות גדולה לעיסוקים המהותיים שלו, כך גם הילד מייחס חשיבות גדולה ... מחנכים ילד, הרי שבעצם מנסים להקנות לו את היכולות המתאימות ואת הכישורים המתאימים, כדי שהוא יוכל באמצעותם לשחק בבא הזמן, בעולם המשחקים של המבוגרים. כאשר הדגש המרכזי הוא, שאנחנו מנסים להקנות לו, הרגלי התנהגות וצורת חשיבה בוגרת. ויש לשים ...

... נכון גם לאדם עצמו באופן אישי. כי כל אדם בחיים, מתמודד עם מצבים שונים. וכל אדם בחיים מפתח עם הזמן, נוסחאות שונות לאיך להתמודד עם החיים. וכאשר קורה לאדם אירוע כלשהו, האדם באופן אינסטינקטיבי מכניס את האירוע שאיתו הוא ...

... שהן בעצם ייצוג לפעולות שאותן האדם עושה, למרות שהן מיותרות, בדיוק כפי שהקידוח היה מיותר. ואותם שכנים שגרים באותם המקום, הם היו הנפגעים העיקריים מעבודות הקידוח המיותרות. והשכנים האלו הם הכוחות השונים שיש בתוך האדם, שהם נפגעים לרעה מכך ... ההרס של העיר, והופכים את רחובות העיר לתעלת מים. דהיינו, כי מגיע שלב שבו האדם קולט שהוא בזבז את הזמן שלו לריק. כי האדם עובד ועובד, ולבסוף כשהוא משיג את מה שהוא רצה להשיג, עכשיו בתוך תוכו מבין האדם ... אבל האדם לא מוכן להודות על הטעות ועל המרוץ המיותר שלו, ואז האדם מייפה את הכישלון, ובמקום לקרוא לבזבוז הזמן בשמו, במקום זה האדם מגדיר את בזבוז הזמן כהצלחה גדולה. דהיינו, האדם חוגג את זה שהוא עבד על עצמו ורדף אחרי מטרה שהוא לא היה בכלל צריך ...

... וליהנות מהטוב שיש בה. אבל למרות שכל אדם בעולם רוצה את הרצון הזה, הרי שעדיין רוב בני האדם רוב הזמן, לא זוכרים את הרצון הפנימי הזה שלהם. כי מי שזוכר את הרצון הפנימי שלו, הרי שגם אם יעירו אותו ... דרכים חדשות להיות מאושר. וכאשר האדם משיג איזה דבר חדש, על ידי זה מתעוררת אצלו שמחת החיים. אבל כאשר הזמן עובר, האדם קולט שהדבר הזה עדיין לא עשה אותו למאושר, ואז השמחה דועכת והאדם מרגיש שוב פעם סוג של ... לצרכים משפחתיים וכיוב. אבל האמת, היא אחרת. והאמת היא, שהאדם מרגיש ריקנות מכל מה שיש לו, ולכן האדם כל הזמן מעלה את הרף. וכל הזמן נדמה לאדם, שאם הוא רק יעשה איזה דבר, אז הוא יגיע לשקט הנפשי. וכל ההסברים שהאדם מסביר לעצמו, מדוע ... כך הדברים הם כפי מה שהם. וניתן דוגמה מתחום חינוך ילדים. מי שיתבונן בעניין יראה, כי ההורה מעביר כל הזמן מידע לילד, כחלק מהחינוך של הילד. אבל הילד, לא תמיד מבין את המידע בצורה אחידה, והילד בכל פעם מגיב ... קצת אחרת? למה הפעולה הזאת הובילה דווקא לתוצאה הזאת? וכיוב, על ידי זה כל זה, האדם בעצם מתעסק כל הזמן בלימוד. וכאשר האדם מתעסק בלימוד, על ידי זה האדם מתחיל להרגיש סיפוק בחיים. מאחר שהוא גם מתחיל להשיג את המטרות שלו טוב יותר, כי הרי רמת המקצועיות שלו עולה. וגם האדם מגיע כל הזמן לתובנות חדשות, שזה הדבר העיקרי שמביא את האושר. וגם על ידי זה האדם מתקרב כל הזמן, אל הבנת המציאות ככלל. דהיינו. אל האושר האמיתי.

... שעליו הוא רוצה לחשוב. ולכן האדם לא יכול לחשוב בבת אחת על כל המספרים שיש בעולם, או על כל הזמן כולו, או על כל המקום כולו וכיוב. כי כדי לחשוב על כל המספרים / הזמן / מקום וכיוב, לשם כך על האדם להיות מסוגל לדמיין את הנקודה הראשונה והאחרונה של הדבר. וזה כמובן לא אפשרי. כי האדם לא יכול לדמיין במחשבתו את הרגע הראשון של הזמן. כי ברגע שקיים רגע כלשהו, הרי שתמיד קיים גם לפניו עוד זמן. וזה שהמדע אומר שהזמן נוצר בעת המפץ הגדול, המשמעות של זה היא שהזמן שלנו נוצר בעת המפץ הגדול. אך הזמן היה קיים כבר קודם לכן. כי גם מפץ גדול ויצירת זמן, גם אלו אירועים שקיימים בתוך ציר זמן אחר גדול יותר. וכך גם לגבי מימד המקום. כאשר המדע אומר שמרחב המקום נוצר בזמן המפץ הגדול, הרי שזה מתייחס רק למרחב המקום שלנו. אך בוודאי שגם הוא עצמו נמצא בתוך מרחב מקום אחר גדול יותר. ולכן לעולם האדם לא יכול להבין איך נוצר הזמן וכיוב. כי כדי להבין איך נוצר הזמן, לשם כך צריך האדם לדמיין מציאות של אין זמן, שממנה נהיה זמן. אבל ברגע שאנחנו אומרים שיש מציאות ללא זמן, שממנה נוצר זמן, ממילא תיארנו סוג זמן נוסף ושונה מהזמן שעליו אנחנו אומרים שהוא נוצר. וממילא לא מצאנו את ההסבר לאיך נוצר הזמן עצמו, כישות של זמן. וזה בדיוק עניין אחד עם מה שביארתי קודם לכן, שגם אם המדע יסביר איך נוצר ... יהיה מסוגל להסביר איך נוצר התהליך שיצר את התהליך שיצר את העולם וכן הלאה. וכך גם לגבי מהותו של הזמן. שאין האדם יכול להבין איך נוצר הזמן. כי כל הסבר לאיך נוצר הזמן, הוא עצמו יוצר עוד ציר זמן גדול יותר. וממילא תמיד נשאל איך נוצר הזמן הגדול יותר, שבתוכו נוצר הזמן שלנו. ובין כך ובין כך, האדם לא יכול לדמיין את נקודת הזמן הראשונה. ומאותה הסיבה בדיוק האדם לא יכול לדמיין גם לא את נקודת הזמן האחרונה. וגם לא את קצה היקום. וגם לא את המספר הגדול / הקטן ביותר וכל כיוב. ומשום כל זה, האדם לא יכול לתפוס במחשבתו בבת אחת את כל הזמן / מקום. כי כדי לתפוס משהו במחשבה, לשם כך צריך לעשות לו סוף. והמחשבה מכילה את הדבר שנמצא בתוכה. ...

... עד אין סוף. ולהבין מהי הסיבה הראשונה האמיתית, זה בערך כמו לדמיין את הרגע הרחוק ביותר, או לדמיין את המקום הרחוק ביותר, או לדמיין את המספר הגדול ביותר וכיוב, שכל זה כמובן דבר שאינו אפשרי. וכדי שהאדם יהיה מאושר, ... המציאות ומהי הסיבה הראשונה. אלא שגם זה אינו אפשרי. כי האדם לא יכול לדמיין את הרגע האחרון של ציר הזמן. כי כל רגע שאותו ידמיין האדם, תמיד יהיה רגע אחר אחריו. ולא משנה כמה ינסה האדם לתפוס במחשבתו את ... לחכם האמיתי שהצליח לנצח את המשחק, והוא מבין היטב את הסיבה הראשונה וגם את התוצאה האחרונה. והוא מנסה כל הזמן להאיר את עיני האדם וליצור אצל האדם כלי קיבול, שבו יוכל האדם להכיל בתוכו את הסיבה הראשונה ואת התוצאה ...

... וממילא האדם מקבל אותה כפי מה שהיא, או שהאדם עדיין לא מבין את הסיבה של המציאות, ואז הוא כל הזמן מנסה לשנות את המציאות. ובחוש ניתן לראות, שלא משנה מה יהיה לאדם בחיים, הוא תמיד לא יהיה מאושר. כי ... במציאות כרצונו, עדיין הוא לא יהיה מאושר. כי מאושר פירושו שהאדם שלם עם המציאות בשלמות. ואם האדם עדיין כל הזמן רוצה לשנות את המציאות, למרות שהמציאות בדיוק כרצונו, הרי שזה אומר שלא משנה מה יתנו לאדם, הוא עדיין לא ... נקודת עצירה כלשהי. והסיבה הראשונה רחוקה ממחשבתו של האדם, בדיוק כמו שהאדם לא יכול לדמיין את הרגע האחרון של הזמן, או את המקום הרחוק ביותר, או את המספר הגדול ביותר. כי האדם לא יכול להכיל בתוכו את האין סוף עצמו. ומאחר שהסיבה ...

... יגיע לנקודת ההתחלה, כי תמיד יש עוד סיבה אחרת ראשונה יותר. והאדם צריך לנסות לדמיין את הרגע הראשון בציר הזמן, ולנסות להבין מה היה לפניו. אבל זה לא אפשרי. כי אי אפשר לתפוס במחשבה את הרגע הראשון של הזמן. כי האדם כן יכול לתפוס את הרגע הראשון של זמן שמהותו היא מוגדרת בצורה כלשהי. אך בכל פעם שהאדם ... בצורה כלשהי, הרי שבאותו הרגע הוא יצר ציר זמן גדול עוד יותר. ציר זמן שמכיל בתוכו את לפני יצירת הזמן ואת אחרי יצירת הזמן. כי שבכל פעם שהאדם חושב על איזה רגע כעל הרגע הראשון של הזמן, ובכל פעם שהאדם חושב על איזו סיבה כעל הסיבה הראשונה, הרי שבכך האדם בסך הכל יוצר תהליך וציר זמן ...

... של העולם. כי תמיד יהיה ניתן לשאול, מהי הסיבה של הסיבה הראשונה. ואפשר עוד להעמיק בזה, אך אין כאן המקום לכך. ויש סוד, והסוד הוא כי כל השאלות האלו שנראות כשאלות קשות, הן כולן צחוק ובדיחה אחת גדולה, ליד ...

... שיש בין כל דבר ודבר שיש בעולם, הכל מנוהל עפ אותו השכל. כגון לדוגמה, מערכת היחסים שיש בין מרחב הזמן לבין מרחב המקום, היא מתנהלת עפ שכל מסוים. ומערכת היחסים שיש בין התודעה של האדם לבין המחשבות שאותן הוא חושב, ומערכת היחסים ...