... את גודל הטעות של אלו שחושבים, שהרע, הוא לטובה, ושהתכלית, היא טובה. משום, שהאדם מטבעו תמיד גם סובל. ובייחס לשלמות, האדם יותר סובל, מאשר נהנה בחייו. משום שכל אחד, תמיד מרגיש שחסר לו משהו. והסיבה שרע לאדם בחיים, היא ... שלאלוהים מאוד טוב, ולכן הוא עושה רע. אבל בכל מקרה, אלוהים עושה רע. ולמה עושה רע? משום שאלוהים הוא השלמות, והוא אינו חסר דבר. ואם אלוהים היה טוב באמת ובשלמות, הרי שהוא היה עושה, אך ורק טוב אמיתי. ומאחר שאלוהים הוא המושלם, ומאחר שאלוהים הוא עם יכולת אין סופית, ממילא הדבר המתבקש הוא, שאם אלוהים באמת רוצה לעשות טוב, עליו ליצור ... אמיתי, הוא נותן בחינם את הטוב האמיתי שלו לכל אחד. ועל פי זה, היה על אלוהים לברוא עוד ישויות שלמות כמוהו, בשלמות כמוהו ממש, בלי התודעה הנפרדת של האדם, והתודעה של הטוב והרע. כי הטועים שחושבים שאלוהים עושה רע כדי לעשות טוב, מנקודת המבט שלהם, אלוהים הוא הטוב ביותר והוא השלמות. ומנקודת המבט של הטועים האלו, אלוהים רוצה לתת לאדם את הדבר הטוב ביותר, שזה בעצם להיות קרוב אליו, למקור ... שרע לו אפילו קצת, הרי שלא שייך שהוא עצמו יעשה לך רק טוב (ואולי כן?). ואם אלוהים עצמו הוא שלמות הטוב, אז זה אומר, שכל ישות בעולם שהיא לא אלוהים, הרי שהטוב שלה, הוא לא אין סופי ולא מושלם כמו הטוב של אלוהים. וממילא זה אומר, שלאדם שהוא לא אלוהים עצמו ממש, לעולם לא יהיה לו טוב אמיתי, ... להיטיב, היה עליו לברוא עוד אין סוף אלוהים כמותו, כדי שיהיה להם טוב כמותו ממש, שרק הוא הטוב האמיתי והמושלם. ומאחר שהם אומרים, שאלוהים הוא הטוב המושלם, ומאחר שהם מבינים, שהם לא אלוהים, ממילא זה אומר, שנגזר עליהם, שלעולם הם לא יגיעו אל הטוב האמיתי. וכפי ... המציאות. ועצם קיומו של האני של האדם, הוא סיבת הסבל של האדם. כי האדם תמיד מרגיש, שהוא חסר את השלמות, שהיא המציאות שהאדם הוא חלק ממנה. (ולפי זה, אם אלוהים הוא השלם, אז האדם הוא חלק מאלוהים. כי אחרת, גם אלוהים חסר את השלמות. וגם על פי זה שאלוהים הוא השלמות, עדיין הוא חסר את השונה ממנו. כפי שכבר ביארתי במקום אחר). ואם אלוהים / המציאות היה טוב, הרי שהוא ... לאלוהים?! וכמובן שניתן להסתכל על הנושא הזה, מנקודות מבט שונות. כאשר בשורש של המציאות, כל הפירושים כולם, כולם נכונים בשלמות בבת אחת (למרות שהם סותרים זה את זה). ובסיכומו של דבר נאמר, כי הרע, לא קיים כדי לעשות טוב. ... קיים, כדי שיהיה רע. וסיבת קיום הרע, היא זהה בדיוק לסיבת קיום הטוב. כי הטוב והרע, נוצרים מאותה הסיבה המושלמת, ממש. וכל מי שחושב שיש רע כדי שיהיה טוב, צריך להסביר לו, כי יותר הגיוני לומר שיש טוב, כדי שיהיה רע וכולי כנל. ובשורש הכל מושלם והכל אחד, ואין שום שאלה כלל.

... שבו האדם מאבד את האחיזה שלו בכל דבר מוגדר שהוא. ואחרי שהאדם ממשיך ומתעמק הלאה, אז, כאשר האדם באמת ובשלמות לא יודע שום דבר, אז ממילא התודעה של האדם יודעת את השום דבר. דהיינו, שהאדם חווה ידיעה של השום ... בכל דבר. אלא שהאדם לא יודע לזהות את ההנאה הזאת שמלובשת בכל דבר. כי השום דבר, הוא ההנאה של השלמות. כי שם אין שום חיסרון כלל. וההנאה הזאת נמצאת באין סוף לבושים שונים של המציאות, כי היא החיות של ...

... ובנוסף, הנאה של מילוי רצון סופי, היא גם שקר. כי היא יותר רע, מאשר טוב, והחיסרון, גדול מהיתרון, ביחס לשלמות. כי תמיד יש בתת מודע רצון לאין סוף עוד יותר טוב, ותמיד יש גם את הפחד, שלא יהיה אין ... רצון ומוגדר כרצון. ואחכ האדם זוכה, לחיבור של כל דרגות הרצון בו זמנית, עפ בחירה חופשית שלו. ממקום של שלמות אמיתית, שבה האדם יוצר את רצונו העצמי, ואת צורתו הסופית וכולי. ועוד יש להבין, כי האדם סובל, מעצם זה ...

... האמיתי, הוא אין סופי. כי אם הוא לא אין סופי, אז יש ישות גדולה ממנו. ואם הוא אין סופי בשלמות, אז הוא לא נפרד משום דבר, ולא שייך להגדיר אותו ולעבוד אותו. כי הגדרת האלוהים כישות נפרדת בצורה כלשהי ...

... גם רק רע. כי מי שלא מרגיש רע בכלל, לא יודע שהוא מרגיש טוב, אלא הוא מרגיש טוב אמיתי בשלמות, בלי לדעת את זה (ואולי להפך? התבאר במקום אחר). ואם האדם יודע שטוב לו, הרי שבתודעה שלו, עדיין יש חוויה של רע, וממילא לא באמת טוב לאדם. ולכן, בשעת ביטול, שבו האדם מתבטל לגמרי, אז טוב לאדם בשלמות באמת. כי שם בשעת ביטול, לא רק שהאדם לא יודע שטוב לו, אלא שהאדם לא יודע את עצמו כלל, ... לקיומו העצמי. כי אם יש מודעות עצמית, הרי שיש את הפרדת האני משאר הדברים, ואז יש תחושת חסר ואין שלמות כלל. ולכן בשעת ביטול כאשר הכל אחד, אז אין שום תודעה כלל, וזוהי השלמות האמיתית. אבל יש עוד סוג של שלמות, והיא כאשר האדם חוזר אל התודעה שלו, שאז האדם ברצוא ושוב. גם יודע, וגם לא יודע את עצמו. ואז ...

... יותר, כך האדם צריך יותר חשק כדי להשיג את הדבר הזה. ויש נחשק שהוא מעל כל הנחשקים, שהיא כמובן השלמות של המציאות שאין שלמות גדולה ממנה, והחשיבות שלה היא אין סופית ואין דבר חשוב מלבדה. ומי שרוצה להשיג את השלמות הזאת, עליו לחשוק בה בשלמות. והחשק צריך להיות כפי גודל הנחשק. ומאחר שהנחשק הוא בגודל אין סופי, כי הוא השלמות עצמה, לכן גם החשק, צריך להיות אין סופי, שזהו רצון של אמת. וכל זמן שיש לאדם עוד רצון, מלבד הרצון להשגת השלמות, הרי שזהו לא רצון של שלמות באמת. כי יש המון אמת, ויש את האמת שממנה כל האמיתות שואבות את כוחן. כי אם לא הייתה אמת ... שום אמת כלל. ובאמת האמיתית, אין שום שקר כלל, ושם האמת היא אין סופית, ללא שום שקר כלל. וגם השלמות של האחדות, גם היא שלמות של אמת. כי אין שם שום חיסרון כלל באמת. וכדי להשיג את הנחשק הזה שהוא שלמות של אמת, לשם כך צריך רצון של אמת אמיתית. ולכן רצון שהוא סופי, דהיינו, שיש לאדם עוד רצונות נוספים, ... יש, יש לו סוף של זמן ומקום. ומצד השכל והמהות הנפרדת של האדם, האדם לעולם לא יוכל להשיג את השלמות, כי מצד מהותו הוא חסר את השלמות, מאחר שהאדם הוא לא הישות האין סופית שמכילה בתוכה את הכל. אלא, שאין דבר העומד בפני הרצון. ויש לאדם ... המציאות כולה, מקבלת את החיות שלה, מרצון של אמת. כי כמו שנדמה לאדם שהדבר אינו אפשרי, שהוא יחווה את השלמות שהיא נגד מהותו, כך גם הדבר לא אפשרי שאלוהים יברא את העולם ושמהאחדות תהיה נפרדות. כי כמו שהסוף לא ... הרצון של אמת. ואלוהים מהצד שלו, רוצה ברצון של אמת, שהאדם יהיה רחוק ממנו. ולכן האדם נפרד בתודעה שלו מהשלמות של המציאות. כי רצונה של המציאות, הוא שהאדם יהיה נפרד מהשלמות שלה. אבל האדם יכול להטיל ווטו, ואפילו לנצח את המציאות כרצונו, בתנאי שהוא באמת רוצה זאת. כי מצד האמת ... הכוח של עצמו ולהיות ישות מצומצמת כאדם. וכאשר האדם רוצה באמת איזה דבר, כגון כאשר האדם רוצה באמת את השלמות של המציאות, על ידי זה מתעורר אצל האדם הכוח האלוהי שלו, שהוא כוח הרצון האמיתי. וכאשר הישות עצמה רוצה ... להבנת עצמו ולהבנת המציאות, כך האדם רוצה את הרצונות שלו יותר באמת ומתוך אמת. וככל שהאדם מתקרב יותר אל השלמות, כך הרצון הופך להיות שלם יותר. עד שמגיעה הנקודה, שבה בחוקיות של סיבה ותוצאה, הרצון של האדם גדל וגדל, ...

... משום, שהוא דווקא כן מחפש את האמת. כי אם בכלל לא היה אכפת לאדם מהאמת, הרי שהוא היה מאושר בשלמות. ולמה? משום שאם האדם היה שקרן אמיתי, דהיינו, שלא אכפת לו כלל מהאמת, הוא היה יכול לשקר את עצמו ... לעצמו שהמציאות היא כרצונו. ולשקר לעצמו, שכל מה שהוא רוצה יש לו. ולשקר לעצמו, שכבר כרגע הכי טוב והכי מושלם עבורו. ואז ממילא, לא היה האדם סובל כלל. ומי שרוצה רק את הטוב ולא אכפת לו כלל מהאמת, פשוט ... ואז, הטוב והרע והאמת והשקר, הם כולם אחד. וכאשר הכל אחד, לא טוב ולא רע, אלא יש חוויה של שלמות, שהכל אחד. וכאשר האדם נצמד לאמת שהכל אחד, אז יש לו טוב אמיתי. אבל כאשר האדם הוא טועה, שחושב ...

אמת מוחלטת / שלמות - האם יש? האם אפשר להגיע אליה? הפעם נבאר את הטעות של אלו שבטוחים בעצמם, בכך שהאדם לא יכול ... היה משוכנע בכך באופן מוחלט, ממילא האדם היה מאבד את כל המשמעות של האמת והשקר היחסיים. וכיוב לגבי עניין השלמות. שאם האדם היה משוכנע בשלמות, בכך שאין שלמות, או שהוא לא יכול להשיג אותה, אז ממילא האדם לא היה עושה הפרדה בין טוב לרע. כי ההפרדה בין טוב לרע, גם היא עניין יחסי ביחס לאיזה טוב מושלם. אבל אם הטוב, לעולם לא יהיה מושלם, ואין שום נקודת שלמות, אז ממילא כל הנקודות בציר הטוב והרע, שוות בערכן. אך האדם לעולם לא מסתפק בשום רמה של טוב, גם אם היא גבוהה ביותר. משום שהאדם בתוכו, כן מחפש את המושלם ואת האמת המוחלטת. והאדם, מוטבעת בו התפישה שאומרת שיש אמת מוחלטת ושלמות מושלמת. ואליה האדם כוסף. ורק כאשר האדם משיג אותה, רק אז האדם מרגיש טוב באמת. ולהשיג את השלמות, פירושו, שהאדם משיג את השלמות עצמה, או שהאדם מגיע לוודאות מוחלטת בשלמות, שהוא לעולם לא ישיג את השלמות, שאז האדם מפסיק בשלמות, לחפש את השלמות, והרי מצבו כמי שהגיע אל השלמות, ששניהם לא מחפשים את השלמות ושניהם לא חסרים את השלמות. והדרך של האדם להשיג את השלמות, היא רק על ידי זה שהאדם נותן את עצמו בשלמות מוחלטת, למען השלמות המוחלטת. שהיא כמובן פנימית ותלויה בהבנת המציאות. כי האדם רוצה להרגיש טוב באמת. ועל האדם להבין את חוקי המשחק בשלמות, כדי להשיג את השלמות. והבנת חוקי המשחק בשלמות, היא עצמה השלמות. ועל ידי שהאדם נותן את כולו בשלמות מוחלטת, למען הבנת המציאות בשלמות מוחלטת, על ידי זה בעצמו, האדם משיג את השלמות המוחלטת.

... שלם. והיכן האדם הוא שלם? תשובה: בשורשו. כי הנשמה והתודעה של האדם, היא קליפה ולבוש חיצוני, של המהות, שהיא השלמות שבה הכל אחד. ובשורש נשמת האדם, הוא לא קיים כלל כישות נפרדת. והאדם יכול לברוח אל שורשו, שבו הוא ...

... והכל אחד ממש, והכל טוב אמיתי ממש. ולכן, כל זמן שיש שכל, יש דאגות. וזה דווקא כאשר השכל אינו מושלם. כי חוסר שכל כשהוא בשלמות, פירושו שהאדם לא מבדיל, בין יש לבין אין. כי מהות השכל, היא אי היכולת להכיל דבר והיפוכו בבת אחת. ...