6:25מתרגלים להכל, להכל מתרגלים, המוח מתרגל להכל, הכל הופך למחויב, לא מתרגלים, המוח לא מתרגל, טוב בלי רע, יתרון בלי חיסרוןמתרגלים להכל, להכל מתרגלים, המוח מתרגל להכל, הכל הופך למחויב, לא מתרגלים, המוח לא מתרגל, טוב בלי רע, יתרון בלי חיסרון האם באמת מתרגלים לכל דבר? הרעיון המרכזי שאליעד כהן מציג הוא השאלה האם אפשר להתרגל לכל דבר או לא, והאם ישנם דברים שהמוח לא באמת מתרגל אליהם לעולם. אליעד מדגיש כי לכאורה קיימת תפיסה נפוצה שהאדם מתרגל לכל דבר, גם לחוויות הטובות וגם לחוויות הרעות, אבל הוא מסביר שהעניין מורכב יותר מכך. מדוע אנחנו לא באמת מתרגלים לשום דבר באופן מוחלט? אליעד מסביר שכאשר אנשים אומרים מתרגלים לכל דבר, הכוונה שלהם היא שהדבר הופך למחויב, כאילו אין לאדם ברירה אלא לקבל אותו. לדוגמה, אדם מתרגל לכך שהוא חייב לאכול כל שלוש שעות או שהוא חייב לנשום כל הזמן. אליעד מתאר מצב שבו האדם לא ... הארץ לחלל החיצון. אנשים חיים במגבלות בריאותיות, למשל כאשר הם צריכים לקחת תרופה מסוימת באופן קבוע, וגם כאן למרות ההתרגלות, המוח תמיד מחפש פתרונות רפואיים חדשים כדי להקל או לשפר את איכות החיים. הנקודה העיקרית שאליעד מחדד היא שהמוח ... משלים באופן מוחלט עם שום דבר, תמיד ישנה שאיפה פנימית ליציאה מן המחויב ולהשגת חופש או שינוי. אין באמת הרגל מוחלט שאין בו ניסיון לשינוי. מה קורה אם הכל טוב בלי רע? אליעד מציין רעיון נוסף: אנשים מנסים לדמיין ... אין כלל חיסרון, כי כל מציאות שהיא תמיד כוללת סוג מסוים של רע, או לפחות את תחושת החיסרון. האם מתרגלים לרעיון שטוב ורע חייבים להיות יחד? אליעד מציין נקודה נוספת לגבי ההרגל: יש רעיונות שהמוח מתרגל אליהם לא בגלל תחושה פיזית או הרגל גופני, אלא בגלל שהשכל קובע שכך חייב להיות. לדוגמה, הרעיון שבלי טוב אין רע ובלי רע אין טוב הוא רעיון שהאדם מתרגל אליו לא בגלל תחושה אלא מפני שהשכל משכנע אותו שזהו חוק טבע שאין אפשרות אחרת. למרות זאת, אליעד אומר ... מצב טוב יותר. עצם העובדה שהאדם ממשיך לחפש מצב אידיאלי ללא רע, מעידה שגם לרעיון הזה האדם לא באמת מתרגל לגמרי. האם המוח אי פעם מפסיק לחפש פתרונות? אליעד מסכם כי בסופו של דבר המוח אף פעם לא באמת מתרגל, כי תמיד קיימת בתוכו השאיפה לשנות את המציאות, לשפר אותה או למצוא אלטרנטיבה טובה יותר. הוא מציין שאין מצב ... שהפך למחויב לכאורה. הוא ממחיש זאת בדוגמה הפשוטה והברורה של אכילה או של המגבלות הפיזיות: גם כשאדם נראה כאילו התרגל באופן מוחלט לצורך לאכול, עדיין המוח שלו ינסה להמציא דרכים לעקוף את הצורך הזה או לצמצם אותו. האם מתרגלים לכל דבר? האם אפשר טוב בלי רע? המוח מתרגל להכל? למה אי אפשר טוב מוחלט? האם חייב להיות רע כדי להעריך טוב? האם הרגל הופך למחויב? האם אפשר להפסיק לחפש פתרונות?