... ממשית לעצור את עצמו מלאכול. הוא אוכל כל עוד הוא יכול או כל עוד הוא רוצה, ומפסיק לאכול רק כאשר יש סיבה חזקה להפסיק, כמו פחד ממחנק, או תחושת מלאות
מוגזמת . למעשה, המצב הבסיסי של האדם השמן הוא לאכול בכל הזדמנות, בלי להטיל ספק בסיבת האכילה. מהי הגישה הבסיסית של אדם רזה כלפי אכילה? לעומת האדם השמן, אדם רזה פועל בצורה הפוכה ... בלי סיבה (כמו האדם השמן), ויש גישה האומרת אני עושה רק עם סיבה מוצדקת (כמו האדם הרזה). איך ניתן לשנות דפוס חשיבה מאדם שמן לאדם רזה? אליעד מציע דרך
קיצונית לשינוי דפוס החשיבה של אדם שמן שרוצה לרדת במשקל: לאמץ גישה
קיצונית האומרת אני אף פעם לא אוכל, אלא אם כן אין לי ברירה בכלל. הוא מייעץ לאמץ גישה פנימית שאכילה היא כביכול רעל, וכל פעם לפני אכילה לשאול האם אני חייב את הביס הזה?, האם אם לא אוכל ... מאכילה ללא סיבה לאוטומט של אי - אכילה, ורק כאשר יש צורך אמיתי לאכול. מה לגבי קיצוניות מסוכנת כגון אנורקסיה? אליעד מתייחס לסיכון האפשרי של גישה
קיצונית זו, ומסביר שלמרות שקיימת סכנה להגיע לאנורקסיה ואף למוות, הרעיון שלו הוא לא באמת להפסיק לאכול עד למוות, אלא להשתמש בגישה זו כאמצעי נפשי לשינוי ההרגל. הרעיון הוא שבאמצעות גישה
קיצונית ניתן למצוא את האיזון האמיתי הנדרש לתזונה מתאימה. איך להפוך מאדם רזה לשמן לפי אליעד כהן? אליעד מסביר שניתן לעשות את התהליך גם בכיוון ההפוך: אדם רזה שמעוניין לעלות במשקל, צריך ... תחושה נפשית או התניה פסיכולוגית. איך ניתן להבחין בין רעב פיזי לרעב רגשי? כדי לזהות את ההבדל בין רעב פיזי לבין רעב רגשי, אליעד ממליץ להתחיל בגישה
קיצונית של אי - אכילה מוחלטת, ואז לאכול רק כאשר הרעב האמיתי כבר כמעט בלתי נסבל. כך ניתן ללמוד להבדיל בין מצב שבו הגוף באמת צריך אוכל, לבין מצב שבו יש צורך נפשי בלבד. מדוע חשוב לדבר על קיצוניות בהקשר של הרגלי אכילה? אליעד מדגיש שקיצוניות עשויה לסייע בשינוי דפוסים עמוקים של התנהגות. לדבריו, לפעמים רק דרך גישה
קיצונית אפשר להגיע לשינוי משמעותי, ולאחר מכן האדם יכול למצוא את האיזון המתאים לו. הוא מתייחס בהומור לקיצוניות ומסביר שהיא כלי לשינוי, אך כמובן לא ממליץ לסכן את הבריאות בפועל. למה ... שלו. לפי אליעד, ההגבלה הזו יוצרת מודעות גבוהה יותר להתנהגות ולאכילה. האם המטרה היא להפוך את כולם לאנורקטיים? אליעד אומר בהומור שמטרת הגישה
הקיצונית הזו היא כביכול למות רזה, אבל הוא מיד מוסיף שהכוונה היא רק למצוא דרך להשתחרר מההרגלים השליליים ולאפשר שינוי עמוק ויציב בהרגלי האכילה. הרעיון הוא להשתמש בקיצוניות כנקודת מוצא לשינוי, לא כמצב קבוע. שינוי הרגלי אכילה והתמודדות רגשית איך לשלוט בתיאבון בצורה
קיצונית ומודעת גישות שונות להתמודדות עם דחפים הבחנה בין רעב פיזי לרעב רגשי איך להפוך משמן לרזה? אכילה ללא סיבה ואכילה מוצדקת האם אכילה רגשית גורמת להשמנה? האם באמת היה סרט שנקרא השמן ... הוא אוכל כי זה פשוט מתחשק לו. אין לו סיבה לעצור את עצמו אלא אם כן הוא נתקל בסיבה חזקה שמכריחה אותו לעצור (כמו תחושת מחנק, פחד מהתפוצצות, או חשש
קיצוני שהוא יגיע למשקל
מוגזם עוד יותר). כלומר, הוא עובר למצב של הפסקה רק אם יש הצדקה מהותית להפסיק, והבסיס הראשוני הוא בא לי לאכול - אז אוכל. כיצד חושב אדם רזה לפי ההסבר? אדם רזה עשוי לפעול בגישה הפוכה: ... מתחשק לו, כדי לעבור למצב רזה, הוא מוזמן לאמץ את הגישה שאומרת אני לא אוכל סתם כך. למעשה, אני אפילו לא אוכל בכלל, חוץ מאשר כשאני ממש חייב. הניסוח
הקיצוני הוא: מבחינתי, אכילה היא רעל, ולכן אני נוגע באוכל רק אם אני חייב וחייב וחייב. ובכל פעם אני שואל את עצמי: האם באמת אין ברירה אלא לאכול עכשיו?. כך דוחפים את עצמנו לקצה השני, כי במקום שהאוטומט יהיה לאכול בלי סיבה, הופכים את האוטומט ללא לאכול בכלל ואז מוסיפים אוכל רק במקרה של צורך ממשי. מהי המשמעות של הגישה
הקיצונית אני אף פעם לא אוכל? בפועל, הכוונה אינה שאדם לא יאכל עד שיתמוטט באמת, אך משתמשים בגישה הזאת כהצהרה פנימית שמסייעת לו להגביל עצמו לאורך זמן. הנקודה היא לבדוק כל ביס: האם אני ... לאכול לגמרי. עכשיו אני אוכל רק כשאני ממש ממש חייב, כשאני כמעט לא יכול להמשיך בלעדיו. מה לגבי אנורקסיה או קיצוניות מסוכנת? ישנה אמירה: אדם עלול
להגזים וללכת לקיצוניות שבה הוא בקושי אוכל ויכול להגיע לאנורקסיה או למוות. כמובן שזה מצב
קיצוני, אבל הרעיון בשיחה הוא להציג את ההיגיון העומד מאחורי שתי הגישות: גישת תאכל כל עוד אתה יכול אל מול גישת אל תאכל אם אינך חייב. אם המטרה היא להיות רזה, לעתים קל יותר להיצמד לגישה
הקיצונית של מניעת האוכל ורק אחר כך למצוא את האיזון. שאלה: האם זה מומלץ בהיבט הבריאותי? הדובר עצמו מסביר שלא בהכרח מדובר במומחיות רפואית או בשאלת הבריאות. הוא מצהיר: בהנחה שהאדם שמן ... קריצה: כן, כדי לצאת מהלופ, אפשר לחשוב כמו אנורקטי, תאכל רק כשאתה לא יכול יותר להתאפק. אבל מיד מציינים שאדם עלול לבחור בזה כדי להיות רזה בצורה
קיצונית, עד כדי סיכון החיים. יש גם הומור בשיחה הזו סביב הרעיון של למות רזה לעומת לצאת מכלל שליטה. מדוע בכל זאת מזכירים קיצוניות? משום שלעתים, כדי לשנות באופן דרמטי הרגל,
מקצינים את התפיסה, ואחר כך מוצאים את נקודת האיזון. אם האדם מרגיש שאכילה נהייתה אובססיה, הוא יכול להנהיג כלל פנימי: אני פשוט לא אוכל. רק אם אין לי ברירה בעולם, רק אם אני מרגיש חולשה איומה, רק אז אני נוגע באוכל. בפועל, כמובן לא להסתכן באמת, אבל זו גישה
קיצונית שאמורה לעזור לזהות היכן עובר הגבול בין בא לי לבין אני באמת צריך. סיכום ארוך ומפורט כל השיחה עוסקת בפער שבין אדם שמרגיל את עצמו לאכול כי בא לי ומפסיק רק כשאין לו ברירה יותר, ... הפוך ונשארים בארוחה כל עוד אפשר להכניס עוד מזון, בלי לעצור עד שהגוף מאותת אי אפשר יותר. שינוי הרגלי אכילה והתמודדות רגשית איך לשלוט בתיאבון בצורה
קיצונית ומודעת גישות שונות להתמודדות עם דחפים הבחנה בין רעב פיזי לרעב רגשי עכשיו היה שמן ורזה נכון נכון שהיה סרט השמן והרזה? ש: לא לא מכירה. אליעד: עכשיו את מכירה עכשיו בא נתקדם ... תהיה שמן נגיד שתאכל כל היום רק שוקולד אבל רק כשאתה רעב הפסקת להיות רעב אל תאכל יותר אתה תהיה אולי חולה אבל לא תהיה שמן. ש: טוב אני רואה שיש מקרים
קיצוניים. אליעד: אתה עוד מעט תגיד לנו שעדיף לאכול תזונה קטוגנית בסדר לא מדברים על שטויות כאלה אתה הבנת מה אמרתי אתה פוגש בן אדם שמן הוא אומר לך מה אני צריך לעשות את אומר לו תקשיב ...