... אמונה והנחת יסוד שגויה. ומצד האמת, היש והאין הם נפרדים זה מזה, אלא שאין הפרדה, בנפרדות שלהם. כי בשורש, האחדות והנפרדות הם אחד. ומי שמאמין לשכל של עצמו, הוא לא זוכה לראות את אור האמת, והוא חי בחושך ובאפילה, ...

... היש והאין הם אחד, ואין שום נפרדות כלל? ואולי יש נפרדות, אבל היא נמצאת באחדות עם ההיפוך שלה, שהיא האחדות? ועל האדם לא לפחד מאלו שמעודדים אותו להאמין. אלא עליו לחקור ולדרוש, עד אשר האמת תתברר באשר היא. ועל ...

... כל דבר שהוא, או שהוא טוב או שהוא רע. ועפז החלוקה של הטוב והרע בעולם היא מאוד ברורה, והיא שהאחדות היא טובה, כי כאשר הכל אחד, אז אין שום הפרדה וממילא יש שלמות. והנפרדות, היא כולה רעה, ללא שום טוב בכלל. כי בכל מקום שיש הפרדה, יש חיסרון בכל אחת מהישויות, וממילא תמיד רע. ונמצא אם כן, כי האחדות היא טובה, והנפרדות כולה כולל הטוב שבה, היא רעה. כי כל צורה שלה, רחוקה מהשלמות של הטוב המוחלט. וכיוב ... גם ריבוי של הטוב, בבחינת טוב מאוד, דהיינו, יותר טוב מאשר הטוב המוחלט. והעניין הוא, שמי שלא מחובר אל האחדות של המציאות, אצלו האחדות נפרדת מהנפרדות. ולכן יש רק אחדות אחת בלבד. כי באחדות אין שום נפרדות ואין שום ריבוי, והאחדות היא אחת, והטוב הוא אחד, והאמת היא אחת. אבל כל זה נכון, רק אצל הטועים, שהם מפרידים בין האחדות לבין הנפרדות, והם נאחזים באחדות של שקר. אבל יש אחדות של אמת, שבה אין הפרדה בין הנפרדות לבין האחדות והכל אחד ממש. ושם, כל אחת ואחת מאין סוף הישויות הנפרדות, היא עצמה ישות אין סופית בגודל שלה, למרות ... ואין חילוק בין היש סוף לבין האין סוף. ונמצא שיש ריבוי של אחדות. שכל אחת מהישויות הנפרדות, היא עצמה האחדות האחת בפני עצמה. ויש כאן דבר והיפוכו. כי כיצד אפשרי שיהיו הרבה ישויות אין סופיות?! אך אעפכ כך הוא ... מעל שלמות, שההבדל ביניהן, הוא לא במהות השלמות, כי המהות היא אחת, שבשלמות הכל אחד, אלא ההבדל הוא בעוצמת האחדות וכולי. (והאין סוף הוא מחוץ לזמן ולמקום, והוא עצמו נמצא בתוך אין סוף אחר גדול עוד יותר וכולי. אבל ... מאשר האמת, או יותר טוב מאשר טוב אמיתי, שכל מהותו היא, שאין טוב ממנו. ואעפכ מי שזוכה לשכל של האחדות, אצלו הנפרדות היא טובה מאוד. דהיינו, שאצלו כל אחת ואחת מהישויות המצומצמות של הנפרדות, היא טובה כמו הישות האחת ... הגיוני, אעפכ כך הוא הדבר), ואז יש ריבוי של האין סוף. ובסיכומו של דבר, מי שלא זוכה לשכל של האחדות, אז אצלו הנפרדות היא רעה. משום שכל ישות, היא חסרה את האחדות האחת הטובה. אבל מי שזוכה לשכל של האחדות, אצלו הנפרדות היא טובה מאוד, משום שכל ישות, היא טובה בטוב האמיתי של האחדות הטובה האחת, וזהו העניין של טוב מאוד.

... וכיוב לגבי האלוהים, שהוא נתפש כישות ממשית, למרות שהוא באמת רק מושג מופשט והוא אינו ישות כלל. וכיוב לגבי האחדות של המציאות, שהיא נתפשת כמשהו ממשי, למרות שבאמת היא רק מושג מופשט. והעניין הוא, כי האמת היא שורש כל ...

... ובכל זמן. אבל מי שיהיה איש אמת, ויבין למה באמת הוא רוצה את מה שהוא רוצה, הוא יגלה את האחדות של המציאות, ששם הכל טוב אמיתי תמיד, גם כאן בגוף הגשמי ממש, בלי שום יוצא מן הכלל. והאדם יכול ...

... שהיא בתוך חלום, הקיום העצמי שלה ייעלם, כי היא תהפוך לישות אחרת (שבשורשו היא נעלמת לגמרי, כי השורש הוא האחדות). ואז האגו של האדם, לא רוצה לברר את מהותו העצמית, כי הוא יודע שהוא ייעלם. אבל מצד שני, כל ... ולכן האדם, לא באמת מחפש את האמת, בלי שום אינטרסים. ולכן כמובן האדם גם לא מגיע אל האמת של האחדות ושל השלמות. ובפועל, על האדם להבין היטב ובשלמות, את האינטרס הזה שלו להמשיך להיות קיים כישות נפרדת. ועל האדם ...

... אינה סובלת את האמת. והנצחנות בשורשה, נובעת מהרצון של הנפרדות להיות קיימת, ולכן היא לא סובלת את האמת של האחדות. והאדם במו עיני שכלו, רואה שהכל אחד, אבל הרצון של הנפרדות לנצח ולהיות קיימת כנפרדת, הוא גורם לאדם לשקר ...

... אל התכלית, כך הוא מתרחק ממנה יותר, מנקודת המבט שלו. כי מצד האמת הוא תמיד כבר נמצא בה, ומצד האחדות, הוא לעולם לא מתרחק ממנה, בכל מקרה. ועל האדם לדעת, שיש תקווה ושאין שום ייאוש בעולם כלל. וכאשר האדם ... ללא שום דופי, שכאשר האדם מגיע אליה, אז הוא רואה ומבין שהכל אחד ממש, וכל הנפרדות נכללת בשורשה שהיא האחדות, ואז האדם חווה את השלמות האין סופית, שיש בתוך הנפרדות הסופית, ואז האדם חי טוב באמת. ובפועל, כאשר האדם ... רק בתוך הלב של האדם. כי כאשר הלב של האדם נקי לגמרי מכל שקר כלשהו, אז האדם חווה את האחדות של המציאות, ואז טוב לו באמת תמיד. אבל מי שלא משתמש בשכל שלו ונאחז בטעויות שלו, הוא סובל מהקיום ... שאז האדם חווה חיסרון וסבל נצחי. ותקנתו היא, לחפש את האמת לאמיתה וכולי, עד שהאדם משיג את הבנת וחוויית האחדות.

... חווה, חוויית עשייה וחוויית אי עשייה בו זמנית. כי היש והנפרדות והשינוי והזמן, הם קיימים במקביל ובאחדות ממש, עם האחדות והעדר השינוי והזמן והמקום. ואז כאשר האדם מבין שהכל אחד, אז הוא חווה שינוי ועשייה, אבל הוא חווה את ...

... תמיד טוב לו, כי הכל זה ביטוי של רצונו, בדיוק כמו אלוהים שהכל זה ביטוי רצונו (ורצונו הוא ביטוי האחדות), שאז תמיד טוב לאדם. והטוב הזה, הוא לא תלוי בסיבה כלשהי ובצורה כלשהי. כי האדם טוב לו מעצם זה ... יש בו חיסרון. כי כל צורה, חסרה את שאר הצורות. ואם האדם מחובר למקום שבו אין שום צורה, דהיינו, האחדות, אז תמיד טוב לו באמת, בלי להיות תלוי בצורה כלשהי. או שהאדם נמצא בעולם של נפרדות, שבו כל צורה חסרה את כל שאר הצורות, דהיינו, כל צורה חסרה את אחדות הצורות, שהיא האחדות של המציאות, ששם אין שום צורה כלל. ובסיכומו של דבר, או שתמיד טוב לך, בלי להיות תלוי בצורה כלשהי ...