... וממילא ההתעוררות של האדם, לא הועילה לו במאומה. ומי שיתבונן אל תוך עצמו באמת, עד לקצה הראשון של התודעה העצמית שלו, הוא יראה את
האחדות של המציאות, שהיא נמצאת מחוץ לכל מקום ומחוץ לכל זמן. כי כפי שכבר ביארתי, התודעה העצמית של האדם, היא רק צורה, שקיומה הוא לא מחויב המציאות. ובדיוק כמו שהאדם קיים, ... הדברים נמצאים, היא לא נמצאת בתוך שום ישות אחרת. משום שהיא עצמה הישות הראשונה, ששם אין שום נפרדות כלל. ומנקודת מבט מסוימת, גם
האחדות הראשונה של המציאות, גם היא נמצאת בתוך אחדות גדולה יותר. אבל
האחדות הגדולה יותר, היא ישות אחת ממש, עם
האחדות החיצונית ביותר של המציאות, שהיא הפנימית ביותר, של הנפרדות שלנו. והמציאות שנמצאת מחוץ למציאות שלנו, היא לא יותר או פחות אמיתית, מאשר המציאות שלנו. אלא, היא מציאות ... מנקודת מבט, שרואה את כל נקודות המבט כישות אחת ממש. דהיינו, גם את נקודת המבט שלנו, וגם את נקודת המבט של העדר הזמן והמקום
והאחדות של המציאות, וגם את נקודות המבט של מה שיש לפני
האחדות של המציאות, שהן ישות אחת, עם
האחדות של המציאות כנל. וגם מנקודת מבט שבה, כאשר האדם חולם איזה חלום, אז מבחינתו החלום הוא מציאות ממשית לגמרי, בדיוק כמו המציאות שלנו. כי מצד האמת, אין שום הבדל בין המציאויות השונות, והכל קיים בו זמנית. ויש לשים לב לכך,
שהאחדות של המציאות, לא קיימת בו זמנית עם המציאות שלנו, כי שם אין שום זמן כלל. וזוהי רק צורת ביטוי, לצורך ההמחשה בלבד. וכמו שהאדם לפעמים מתעורר, מהשינה שלו אל העולם שלנו, כך גם לפעמים, האדם מתעורר אל
האחדות של המציאות. והעניין הוא, שבאחדות של המציאות, אין שום תודעה עצמית כלל, כי שם הכל אחד ממש. ולכן לא שייך להתעורר אל תוך
האחדות, ולהיות שם במודעות עצמית, שמודעת לכך שהיא נמצאת בתוך אחדות. כי בתוך
האחדות הראשונה, אין שום תודעה עצמית כלל. כי התודעה נמצאת באחדות, עם כל שאר הדברים. והאדם לפעמים, כן מתעורר אל
האחדות של המציאות. במובן, שהאדם לפעמים פחות חווה את הנפרדות של המציאות שלנו, וחווה יותר את החוויה, שבה הדברים השונים הם ישות אחת ממש. ובכל פעם שהאדם חווה ששני מצבים שונים, זהים בצורה כלשהי אחד לשני, זה סוג של חוויית
האחדות ושל התעוררות. וכמובן שיש כאן עוצמות שונות וכולי. ומי שרוצה להתעורר לגמרי, כל מה שהוא צריך לעשות, זה להתבונן אל תוכו, ולהסתכל על מי שהוא באמת. דהיינו, שהאדם ישאל את עצמו: מי אני? מה אני? מהו קיומי? וכולי, שעל ידי זה התודעה של האדם מתחברת, אל חוויית
האחדות של המציאות בשלמות, עד שהאדם נעלם לגמרי. וחוזר להיות, מה שהוא היה, לפני שהוא נרדם, אל תוך החלום של עצמו, שהוא הזמן המקום והמציאות שלנו. ואחרי שהאדם נעלם לגמרי, ונכלל בתוך
האחדות של המציאות, אז פתאום התודעה של האדם נוצרת מחדש לגמרי, והאדם נופל אל תוך חלום של עצמו, שבו האדם נמצא כרגע ממש. ואיך נוצר החלום שלנו? ואיך מתוך אחדות מוחלטת שאין ... וכאשר האדם אוכל מאכלים טובים, דהיינו, משתמש בשכל טוב, אז הוא זוכה לחלום מתוק. שהוא יודע שהוא בתוך חלום, וחווה גם רק את
האחדות של המציאות וגם גם את
האחדות של המציאות וגם רק את הנפרדות של המציאות וכולי. אבל מי שהוא רחוק מהאמת של
האחדות, וקרוב לשקר של הנפרדות, אז החלום שלו הוא חלום בלהות על ידי השדים, שמתעללים בו, שהם הרצונות של האדם שמתעללים בו. וכאשר האדם מבין את כל הנל, אז גם חוויית הבחירה ... ומי שלדוגמה לא חווה את נקודת המבט שהוא גם רק אלוהים, הרי שהוא סובל מפיצול אישיות, עפ האמת. והדרך להתעורר ולחוות יותר את
האחדות, היא על ידי אמת ושנאת האמונה. כי החלום, הוא בכח המדמה והדמיון. והאמונה, היא בכח המדמה והדמיון, שהאדם מאמין באיזה דבר, למרות שהוא לא כך באמת. כי כאשר יש ידיעה של ... להתעורר, עליו לשנוא את האמונה, ולחפש את האמת המוחלטת. שעל ידי זה, הדמיון נעלם, והאדם עולה מהדמיון, אל השכל האמיתי, שהוא תפישת
האחדות כנל. ...