למה האדם לא באמת רוצה להגיע לשלמות?

אחת השאלות המרכזיות שעליהן מדבר אליעד כהן בהרצאה היא השאלה, למה האדם לא באמת רוצה להגיע לשלמות. האדם כל הזמן טוען שהוא מחפש את האושר והשלמות, אך בפועל הוא לא באמת רוצה להגיע אליה. אליעד מסביר שהסיבה לכך היא שהאדם כבר נמצא בשלמות מוחלטת, אך אינו מסוגל לראות זאת. האדם מצד אחד רוצה שלמות, אך מצד שני הוא כבר חווה אותה, ולכן הוא תמיד מחפש משהו אחר, נפרדות חדשה, שתגוון את חייו. הוא אינו מחפש באמת להגיע לשלמות מוחלטת, משום שבמציאות המוחלטת אין שום שינוי או גיוון.

אליעד נותן את הדוגמה הבאה: האדם כבר מחזיק בידיו את הדבר שאותו הוא טוען שהוא מחפש, אך מכיוון שזה כבר נמצא אצלו, הוא מפסיק לרצות אותו. זה דומה לאדם שיש לו כבר ספר מסוים בבית. כשהספר אצלו בבית, הוא כבר לא מחפש אותו, כי הוא זמין לו בכל רגע. באופן דומה, האדם כבר נמצא במצב של שלמות פנימית, אך הוא אינו מודע לכך. לכן, ברגע שהוא כבר בשלמות, הוא מיד יוצר לעצמו תחושת חיסרון חדשה, כדי להרגיש שיש לו מטרה להמשיך לחפש. אליעד מדגיש שהדבר דומה למישהו שאומר שכשהוא יגיע למקום מסוים, הוא יפסיק לקרוא בספר שמסביר איך להגיע לשם. כשכבר נמצאים שם, אין צורך יותר בספר.

מדוע האדם מעדיף לחוות נפרדות במקום לחוות שלמות?

אליעד כהן ממשיך ומסביר את הנקודה, מדוע האדם מעדיף לחוות נפרדות, ולא את השלמות המוחלטת. כאשר האדם בשלמות מוחלטת, הכל הופך להיות אחד, אין שום הפרדה או הבדל, ולכן גם אין שום משמעות לשום דבר. אין הבדל בין טוב לרע, בין נכון ללא נכון, בין רצוי ללא רצוי, ולכן אין טעם בכלום. במצב כזה, האדם מרגיש חסר עניין לחלוטין, ולכן הוא בוחר שוב ושוב לחזור לחוויה של נפרדות, כדי שיוכל ליהנות מתחושה של משמעות, תכלית וגיוון.

אליעד מסביר זאת דרך דוגמה נוספת: האדם מחפש משהו חדש רק כאשר הוא מרגיש חיסרון, כי רק אז יש לו אתגר, מטרה ועניין בחיים. כשהכל כבר מושלם ואין שום חיסרון, אין מה לחפש, אין אתגר, ולכן האדם יוצר לעצמו שוב ושוב מצבי חיסרון. האדם מעדיף את ההנאה שבחיפוש ובמאמץ מאשר את השעמום שבשלמות. לכן, באופן פרדוקסלי, האדם מונע מעצמו את חוויית השלמות.

למה דברים קורים בעולם?

בחלק נוסף של ההרצאה אליעד מתייחס לשאלה הרחבה יותר: למה בכלל דברים קורים בעולם? מדוע המציאות מתנהלת בצורה שהיא מתנהלת? אליעד כהן מסביר שהסיבה העמוקה לכל דבר שקורה, קשורה בדיוק לאותו מנגנון של חיסרון ושלמות. המציאות היא אינסופית, אך היא בוחרת להגביל את עצמה באופן מלאכותי, כדי ליצור חוויה של תהליך, של שינוי, של התקדמות.

אליעד מביא את הדוגמה של "בריאת העולם", ושואל כיצד העולם נברא ומדוע בכלל היה צורך לברוא אותו. התשובה שאליעד מציע היא, שהמציאות בעצמה בחרה להגביל את עצמה וליצור עולם של נפרדות, כי רק כך היא יכולה לחוות את עצמה, לחוות תהליכים, לחוות התפתחות ושינוי. במציאות המוחלטת הכל אחד ואין שום התרחשות אמיתית. לכן המציאות יוצרת עולם שיש בו נפרדות, ובכך נוצרת תנועה, התרחשות, רצונות, צרכים, מטרות והנאה מהשגת המטרות הללו.

אליעד מביא את הדוגמה מספרו שלו בעמוד 86, בחלק השני, שבו הוא מסביר את רעיון בריאת העולם ואת התהליך שבו אינסופיות הופכת למציאות מוגבלת. הוא מסביר שההסבר הזה הוא אולי הארוך ביותר בספר, אך הוא מבהיר לעומק את המנגנון שגורם לדברים לקרות. הסיבה לכך שהדברים קורים, היא שהמציאות מחפשת לחוות את עצמה בנפרדות, ולכן היא יוצרת עולם שבו יש חסרונות, קושי, מאמץ, בעיות וגם פתרונות.

אליעד מדגיש שהידע הזה נמצא בהרבה מקומות בספרים שלו, בעמוד 177 ובעמודים אחרים, והוא חוזר ומסביר שוב ושוב את אותו רעיון, מכיוון שזו נקודה מהותית: כדי להבין למה דברים קורים, צריך להבין שהמציאות בעצמה יצרה את העולם מתוך בחירה מודעת ליצור נפרדות, כדי לחוות חוויות של התפתחות, שינוי והנאה מהתהליך עצמו.

לסיכום, אליעד מדגיש בהרצאה שהסיבה האמיתית לכך שהאדם לא רוצה באמת את השלמות ומעדיף לחוות את עצמו בנפרדות, היא משום שברגע שתהיה שלמות מוחלטת, לא תהיה שום חוויה של התקדמות או משמעות. כל עוד האדם יוצר ומחפש חיסרון, הוא יכול להמשיך לחוות עניין והנאה בחיים. זו הסיבה העמוקה ביותר לכך שהעולם מתנהל כפי שהוא מתנהל, ולכך שהאדם לא באמת רוצה את השלמות למרות שהוא טוען שכן.