סבל - חייב לסבול / יכול לסבול - אפשרי או מחויב, צריך או רוצה, חייב או אפשר, בחירה חופשית... סובל מהמציאות. ומי שיתבונן יראה, כי כל הסבל שיש לאדם בחיים, הוא רק משום שהוא מרגיש שהוא חייב / מוכרח / צריך שהמציאות תהיה כך או אחרת. כי כאשר האדם מרגיש שמחויב המציאות שיהיה דבר כלשהו, אז האדם סובל ... גזרת הדין, וליישר קו עם המציאות. והרעיון הוא, כי המינון של הסבל של האדם, תלוי בעד כמה האדם מרגיש שמוכרח וחובה שהמציאות תהיה כך או אחרת. שאז האדם ממש סובל מכך שהמציאות היא לא כרצונו. ומי שחושב שרק אפשרי שהמציאות תהיה כרצונו, אז ממילא הוא לא ממש סובל, מכך שהמציאות היא לא כרצונו. ונחדד: שמי שחושב שמוכרח שהמציאות תהיה כך ולא אחרת, יש לזה גם יתרון. והוא, שברגע שהמציאות כרצונו, אז הוא גם נהנה מזה יותר. כי מי שחושב שרק אפשרי שהמציאות תהיה כרצונו, אז ממילא הוא נהנה פחות מכך שהמציאות כרצונו, ממי שחושב שמוכרח שהמציאות תהיה כרצונו. אבל מי שחושב שרק אפשרי שהמציאות תהיה כרצונו, הוא תמיד רגוע באופן יחסי, כי הוא חי ... כרצונו, אבל הוא גם סובל כאשר המציאות היא לא כרצונו. ובפועל, כאשר האדם סובל, עליו להזכיר לעצמו, שזה לא מוכרח שהמציאות תהיה כפי מה שהוא רוצה, אלא זאת רק אפשרות בלבד. דהיינו, על האדם להזכיר לעצמו, שזה לא מחויב ... שהאדם שואל את עצמו באמת ובכנות מלאה, למה הוא חושב שהמציאות צריכה להיות כך או אחרת? והאם באמת זה מוכרח שהיא תהיה כך או אחרת? ומי אמר שזה מוכרח שהיא תהיה כך או אחרת? ומה יקרה אם המציאות תהיה כך או אחרת? והאם הרע הזה שהוא חווה, האם הוא רק רע? ואולי יש בו גם דבר טוב כלשהו? והרעיון הוא, שמבחינה סובייקטיבית, האדם חווה שהוא מרכז היקום, ושמוכרח שהכל יהיה כרצונו תמיד. אבל מבחינה אובייקטיבית, זה לא מוכרח, שהמציאות תהיה דווקא כפי מה שהאדם רוצה, וזה רק אפשרי שהיא תהיה כפי מה שהאדם רוצה. ועל האדם לקחת את הדבר שהוא חושב שמוכרח שיהיה כך או אחרת, ועל האדם להכות את השורש של המחשבה שלו, שחושבת שמוכרח שיהיה כך או אחרת, על ידי זה שהוא שואל עליה שאלות, ועל ידי זה שהוא מטיל ספק במחשבה שלו, שאומרת, שמוכרח שיהיה כך או אחרת. ועל האדם לא להאמין לעצמו, ולא להסכים עם עצמו, שמוכרח שיהיה כך או אחרת, אלא על האדם לברר היטב באופן מוחלט, מה זה בכלל משנה איך המציאות תהיה?! והאם ...