... מחויבות כלפי העבודה שלו וכלפי הלימודים שלו. דהיינו, אין לאדם מוטיבציה לעבוד או ללמוד, גם משום שהוא חווה שהוא מוכרח ללמוד ולעבוד. ולכן האדם חווה שהעבודה שלו לוקחת לו את החופש, ואז יש לו חוסר מוטיבציה בעבודה, כי הוא ... שראשית כל יש להכיר בכך, שאין שום אפשרות להיות קיים בעולם הזה, בלי מחויבות כלשהי. וכדי שהאדם יהיה קיים, מוכרח שהוא ירגיש שיש משהו שהוא מחויב אליו. כי בלי שום מחויבות כלשהי, אין שום משמעות לקיום העצמי של האדם. ... אמונות שונות. אמונות מאוד עמוקות, אמונות שנמצאות בעומק תת המודע של האדם. כמו לדוגמה האמונה של האדם, שהוא תמיד מוכרח להרגיש כמה שיותר טוב. או האמונה של האדם, שהוא מוכרח שהמציאות תהיה כפי מה שהוא רוצה. או האמונה של האדם, שאם המציאות תשתנה, היא תהיה טובה יותר. או האמונה ... הגדולה ביותר שלו. שהאדם מחויב לחשוב בדרך כלשהי, ולא יכול לחשוב אחרת. ומי שרוצה להשתחרר מכל מחויבות שהיא, הוא מוכרח להשתחרר מהמחויבות הגדולה ביותר שלו, שהיא המחויבות שלו לצורת החשיבה שלו, לשכל האישי שלו, לאמונות שלו וכולי. ומי שיצליח ... שהאדם יהיה מסוגל להציב גבולות ולהיות עם מוטיבציה אישית, לרצות לשנות דברים, לשם כך האדם צריך להרגיש שהוא לא מוכרח לעשות אותם, אלא רק רוצה בבחירה חופשית לעשות אותם. וככל שהאדם חווה יותר שהוא בוחר לעשות את הדברים, ושהוא זה שבוחר להציב גבולות לעצמו, בלי שהוא מוכרח לעשות זאת, כך קל יותר לאדם להציב גבולות וכולי.

... ששמח בחלקו, באופן חלקי או בשלמות, כיצד הוא יכול לעשות זאת? תשובה: על ידי הבנת מנגנון השמחה. דהיינו, שהאדם מוכרח להבין, מה באמת אחראי לכך שהוא יהיה בשמחה או בעצבות, ומה אחראי לרמה של השמחה או של העצבות שלו. ...

... פעם שהאדם חושב על איזה דבר כלשהו, שהוא נכון או לא נכון, אז אסור לאדם להאמין לעצמו. אלא, הוא מוכרח להמשיך ולבדוק, ולבדוק פעם נוספת ועוד פעם נוספת, האם אכן זאת האמת? האם זו כל האמת? האם זו אך ...

... בצורה הטובה ביותר, הוא חייב להתבונן היטב על החוקיות של האושר שלו, ועל החוקיות של מצב הרוח שלו. והאדם מוכרח לגלות, מה באמת קובע האם הוא יהיה מאושר או לא, ועד כמה הוא יהיה מאושר? והאם בכלל זה אפשרי להיות מאושר בשלמות? אולי כן ואולי לא? ובנוסף, האדם מוכרח להבין, את ההפרדה שהוא עושה בין טוב לבין רע. כי כל הרגשות של האדם, מבוססים על ההפרדה שהוא עושה ... לבין רע. כי האדם מרגיש טוב או רע, לפי מה שהוא חושב, שהמציאות שלו היא טובה או רעה. והאדם מוכרח להבין, האם באמת מה שהוא חושב שהוא טוב, האם באמת הוא טוב? והאם מה שהוא חושב שהוא רע, האם ...

... שלו, יש הר געש שמחכה להתפרץ. ואז הגפרור הכי קטן, גורם להתפרצות הגדולה, של התקפי החרדה. והרעיון הוא, שהאדם מוכרח להתבונן היטב אל תוכו, ולגלות מהם כל הפחדים המודחקים והחרדות המודחקות שיש לו בתת המודע שלו. או במילים אחרות, ...

... בבחירה חופשית לעשות כרצונו, והוא לא יכול לעשות כרצונו, והוא בהחלט כן חייב לעשות כפי מה שאומרים לו, והוא מוכרח והוא צריך לעשות דבר כזה או אחר. דהיינו, המלך עושה את מה שהוא רוצה, והעבד עושה את מה שהוא צריך לעשות. והדגש כאן הוא על התחושה של החייב, מול התחושה של האפשרי. כי העבד, הוא חייב והוא מוכרח והוא צריך לעשות כך או אחרת, בלי בחירה חופשית. אבל המלך, כל מה שהוא עושה, זה רק אפשרי בלבד. כי הוא לא מוכרח לעשות כך או אחרת, אלא רק אפשרי בלבד, שהוא יעשה כך או אחרת. והמלך יכול לעשות את מה שהוא ... רצונות כאלו ואחרים. וכאן יש שתי נקודות מבט שונות ומנוגדות. ונקודת מבט אחת היא, שהאדם מרגיש, שהוא חייב / מוכרח / צריך, לעשות את מה שהוא רוצה. ונקודת מבט אחרת אומרת, שהאדם יכול לעשות את מה שהוא רוצה, אבל הוא לא מוכרח לעשות את מה שהוא רוצה. ונחדד: ברגע שיש לאדם רצון כלשהו, הרי שיש רק שתי אפשרויות בלבד. והאפשרות האחת ... שהאדם הופך להיות עבד ומשועבד לרצון שלו. דהיינו, אם האדם לוקח באופן אישי את הרצון שלו, ואם האדם חושב, שמוכרח שהמציאות תהיה כפי מה שהוא רוצה, הרי שהאדם הפך להיות עבד ומשועבד לרצון שלו. ואם האדם לא לוקח באופן אישי את הרצון שלו, אלא האדם מבין, שלא מוכרח שהמציאות תהיה כפי מה שהוא רוצה, אלא רק אפשרי בלבד שהמציאות תהיה כפי מה שהוא רוצה, הרי שאז האדם ... שעבוד עצמי מול הרצון שלו, אלא הרצון שלו, הוא רק הזדמנות בלבד. והרעיון הוא, שמי שחושב שמחויב המציאות, דהיינו, שמוכרח שהמציאות תהיה כפי מה שהוא רוצה, הרי שהוא עבד לרצון שלו. ומי שמבין, שלא מוכרח ולא מחויב המציאות, שהמציאות תהיה כפי מה שהוא רוצה, אלא זה רק אפשרי המציאות בלבד. כי זאת רק אפשרות ... לדיבור שלו ולמילים שיוצאות לו מהפה. כי כאשר האדם אומר לעצמו / לאדם אחר, שהוא צריך / חייב / מוכרח לעשות משהו / להשיג משהו, הרי שהוא הופך את עצמו לעבד. כי הוא משדר לתת המודע של עצמו, שהוא ... כל מחשבה שיש בראש של האדם, היא סוג של דיבור עצמי. וברגע שהאדם חושב לעצמו, שצריך / חייב / מוכרח שדבר כלשהו יקרה, הוא בעצם הופך את עצמו לעבד. וכאשר האדם זוכר, שלא משנה מה יקרה, זה הכל שווה ... דבר שהוא בטוח שהוא נכון, ולוודא באופן מוחלט, האם באמת הדבר הזה, האם הוא נכון באופן מוחלט, דהיינו, האם מוכרח שהדבר הוא נכון, או שאולי רק יכול להיות שהדבר הוא נכון. כי מי שהופך את האפשרי למחויב, דהיינו, מי ...

... לעשות שינוי חשיבה. שפירושו, לגלות כיצד הוא רגיל לחשוב. ולבדוק, האם זו אכן צורת החשיבה המחויבת. דהיינו, האם אני מוכרח לחשוב בצורה כלשהי, או שאולי אני יכול לחשוב אחרת. ומהי האמת? האם היא משקפת את צורת החשיבה שלי, או ...

... בכל דבר שהוא. כי כאשר האדם רואה איזה דבר, והאדם רגיל להפריד בין מה שיש לבין מה שאין, הרי שמוכרח שהאדם ימצא באותו הדבר, גם יתרונות שיש בו, וגם יתרונות שאין בו. דהיינו, גם חסרונות שיש בו, וגם חסרונות ...

... על הצד השני של המטבע. וזה בסדר גמור, כן לנקוט עמדה, וכן להעדיף צד כזה או אחר. אבל האדם מוכרח תמיד, להסתכל על המטבע מכל הצדדים שלו. ולא לשכוח בטעות, שתמיד, יש למטבע עוד צדדים נוספים. ונחדד: יש כאן ... מבט הפוכה ומנוגדת למצב שלו. ומי שלא רוצה לסבול בחיים, ומי שרוצה לזרום בחיים ולקחת את החיים בקלות, הוא מוכרח לראות את שני הצדדים של המטבע, עד כדי כך שהוא כבר לא יראה שום צד, ויחיה בזרימה עם החיים, ...

... סובל מהמציאות. ומי שיתבונן יראה, כי כל הסבל שיש לאדם בחיים, הוא רק משום שהוא מרגיש שהוא חייב / מוכרח / צריך שהמציאות תהיה כך או אחרת. כי כאשר האדם מרגיש שמחויב המציאות שיהיה דבר כלשהו, אז האדם סובל ... גזרת הדין, וליישר קו עם המציאות. והרעיון הוא, כי המינון של הסבל של האדם, תלוי בעד כמה האדם מרגיש שמוכרח וחובה שהמציאות תהיה כך או אחרת. שאז האדם ממש סובל מכך שהמציאות היא לא כרצונו. ומי שחושב שרק אפשרי שהמציאות תהיה כרצונו, אז ממילא הוא לא ממש סובל, מכך שהמציאות היא לא כרצונו. ונחדד: שמי שחושב שמוכרח שהמציאות תהיה כך ולא אחרת, יש לזה גם יתרון. והוא, שברגע שהמציאות כרצונו, אז הוא גם נהנה מזה יותר. כי מי שחושב שרק אפשרי שהמציאות תהיה כרצונו, אז ממילא הוא נהנה פחות מכך שהמציאות כרצונו, ממי שחושב שמוכרח שהמציאות תהיה כרצונו. אבל מי שחושב שרק אפשרי שהמציאות תהיה כרצונו, הוא תמיד רגוע באופן יחסי, כי הוא חי ... כרצונו, אבל הוא גם סובל כאשר המציאות היא לא כרצונו. ובפועל, כאשר האדם סובל, עליו להזכיר לעצמו, שזה לא מוכרח שהמציאות תהיה כפי מה שהוא רוצה, אלא זאת רק אפשרות בלבד. דהיינו, על האדם להזכיר לעצמו, שזה לא מחויב ... שהאדם שואל את עצמו באמת ובכנות מלאה, למה הוא חושב שהמציאות צריכה להיות כך או אחרת? והאם באמת זה מוכרח שהיא תהיה כך או אחרת? ומי אמר שזה מוכרח שהיא תהיה כך או אחרת? ומה יקרה אם המציאות תהיה כך או אחרת? והאם הרע הזה שהוא חווה, האם הוא רק רע? ואולי יש בו גם דבר טוב כלשהו? והרעיון הוא, שמבחינה סובייקטיבית, האדם חווה שהוא מרכז היקום, ושמוכרח שהכל יהיה כרצונו תמיד. אבל מבחינה אובייקטיבית, זה לא מוכרח, שהמציאות תהיה דווקא כפי מה שהאדם רוצה, וזה רק אפשרי שהיא תהיה כפי מה שהאדם רוצה. ועל האדם לקחת את הדבר שהוא חושב שמוכרח שיהיה כך או אחרת, ועל האדם להכות את השורש של המחשבה שלו, שחושבת שמוכרח שיהיה כך או אחרת, על ידי זה שהוא שואל עליה שאלות, ועל ידי זה שהוא מטיל ספק במחשבה שלו, שאומרת, שמוכרח שיהיה כך או אחרת. ועל האדם לא להאמין לעצמו, ולא להסכים עם עצמו, שמוכרח שיהיה כך או אחרת, אלא על האדם לברר היטב באופן מוחלט, מה זה בכלל משנה איך המציאות תהיה?! והאם ...