... בעולם והכוונה למחובר, זה לא שיש חיבור, אלא שבפרספקטיבה מסוימת, אין אני בכלל. יש מקום פרספקטיבה מסוימת, בה אין זמן אין מקום, אין ישויות שונות פרספקטיבה בה הכל אחד. וזה אומר שאתה מסתכל שמאלה מסתכל ימינה, זה אותו המקום והדבר ממש, אין הבדל. אין הבדל בין אתמול למחר, אין הבדלים בשום דבר. ומי שרוצה להיות מאושר בשלמות, האושר הוא בדבר הפנימי ביותר, הכי פנימי. ונקודה פנימית זו, היא ...

... מאושר זה פשוט להפסיק לחפש את האושר. מספיק שתפסיק לרדוף אחרי האושר כדי להגיע למצב שבו אתה כבר מאושר. מהו המקום הפנימי שצריך להשתנות כדי להגיע לאושר אמיתי? אליעד כהן מדגיש שהדבר היחיד שצריך להשתנות זה המקום הפנימי ביותר של האדם, זה שנמצא עוד לפני הרצונות שלו. אדם מאושר הוא זה שטוב לו במידה שווה גם כשהוא אומר על משהו שהוא טוב ... לא אני אתה מחובר באופן מוחלט לשאר הדברים. כאשר אין הבדל בין אתמול למחר אין הבדל בין שום דבר לשום דבר, אין מקום וזמן ואין אני נפרד. מי שרוצה להיות מאושר בשלמות, למרות השינויים הגדולים שצריכים מאמצים גדולים, השינויים הפנימיים נמצאים ...

... דווקא הרצון להרגיש טוב מוביל לחיפוש האמת, אך במהלך החיפוש מופיעים פחדים וחוסר נוחות. הסיבה לכך היא שרוב הזמן אדם משקר לעצמו שהוא מאושר, או שאומר לעצמו הלוואי שכך ימשיך בלי לבדוק לעומק אם זה ... בפועל שאדם מחפש את האמת, הוא מתחיל להיות לא מאושר, כי הוא מתחיל לראות את הדברים הלא טובים שבחיים שלו. כי רוב הזמן בחיים, אדם משקר את עצמו, משלה את עצמו, אחד השקרים, זה לדבר על אושר. הרבה פעמים אדם ...

... מתמשך. הם פועלים מתוך חוסר מודעות אמיתית לכך שמה שהם מחפשים כלל אינו נמצא במקום שבו הם מחפשים אותו. רוב האנשים פשוט מעבירים את הזמן בלרדוף אחרי מטרות לא אמיתיות, מכיוון שאין להם מושג מה לעשות עם עצמם, ובכך הם רק מנסים להדחיק את ההבנה שהמטרות האלה אינן מועילות באמת. מהו השורש האמיתי של הקושי להיות מאושר? ... לרצות את המציאות כפי שהיא למה אנשים מתקשים כל כך להיות מאושרים? כל בני האדם מתעסקים ללא הרף בשאלה כיצד להרגיש טוב יותר, אבל רוב הזמן הם פשוט רודפים אחרי הזנב של עצמם. אדם מתאמץ ומשקיע המון אנרגיה ומשאבים כדי להשיג דברים שונים בחיים, מתוך מחשבה שדברים אלו יביאו לו אושר, אבל הוא יודע מראש, עמוק בפנים, שגם אם ישיג את מה שהוא רוצה, הוא לא באמת יהיה מאושר מזה. למעשה, רוב האנשים הם סוג של טיפשים, כי הם מבזבזים את הזמן והאנרגיה שלהם להשגת מטרות שאינן מביאות אושר אמיתי. הם מדחיקים את הידיעה הפנימית שמה שהם משיגים לא באמת יתרום להם שום דבר בעל ערך אמיתי. מה שורש הקושי של האדם להגיע לאושר ... האם אפשר להיות מאושר באמת? לרצות את המציאות כפי שהיא הפעם אני אענה על השאלה, למה כל כך קשה להיות מאושרים? כל מה שכולם מתעסקים כל הזמן זה איך להרגיש יותר טוב. וכמו שכבר הסברנו כולם עסוקים בלרדוף אחרי הזנב של עצמם. וכל מה שאדם יעשה הוא לא ישיג אושר, האדם יודע מראש שגם אם הוא ישיג את מה שישיג הוא לא יהיה ... הם סוג של טיפשים, ולמה? כי האדם מתאמץ ומתאמץ ומשקיע משאבים להשיג משהו שממילא בסוף לא יעשה אותו מאושר. חוץ מזה שאנשים מבזבזים את הזמן שלהם בלהשיג דברים, כי אין להם מושג מה לעשות עם עצמם, ומדחיקים את זה שזה לא יביא להם תועלת מה שישיגו. השאלה בעצם הוא מה שורש הקושי של האדם להיות מאושר. וישנם כמה היבטים ונביא ...

... שגורם לעלה ליפול, או לגרגיר אבק הרוח, הוא אותו הכוח שגורם לאדם לסבול, אותו הכוח שגורם לשמש לזרוח. ועל האדם להבין את מקור הזמן, המקום, מה גורם להם לפעול, להבין את סיבת האירועים את תכלית האירועים, לנסות להבין מפרספקטיבה של מחוץ לזמן מה גורם לו לאדם להיות קיים? מה זה האני הזה, ...

... זמנית, ולכן הקשר הלוגי של סיבה ותוצאה הופך להיות חסר משמעות. האם האירוע הראשון בזמן חייב סיבה? אליעד מסביר שגם אם מנסים לדמיין את האירוע הראשון בציר הזמן , כמו למשל רגע בריאת הזמן עצמו, מגיעים למסקנה שלא יכול להיות לאירוע הראשון סיבה קודמת, כי לפניו לא היה שום דבר. הוא מסביר שכיוון שאין סיבה ראשונה, עצם התפיסה של סיבתיות ... הבא מובטח? אליעד שואל האם יש משהו שמחייב את קיומו של העולם או את קיום האדם בעוד רגע אחד קדימה. הוא טוען שאין שום דבר בעולם שיכול להבטיח שהתודעה, הזמן , המרחב או העצמי של האדם ימשיכו להתקיים ברגע הבא. הוא נותן דוגמה קיצונית של נייר שנקרע: העובדה שהנייר נקרע ברגע הקודם לא מחייבת אותו להיות קרוע ... רגע אחד לא היה שייך סיבה ותוצאה, כל המציאות כולה רק רגע אחד, כל דבר הוא הסיבה בעצמו הכל הוא רק התוצאה, הכל הסיבה והתוצאה בו זמנית. ואם ניקח את ציר הזמן, למרות שאי אפשר לדמיין את הרגע הראשון, לצורך העניין ניקח את האירוע הראשון לכל האירועים, הסיבה הראשונה שבו נוצרה הסיבה הראשונה, ולפני הסיבה הראשונה אין שום דבר, והאירוע הראשון הוא היווצרות הזמן, האפשרות של היווצרות האירועים ולרגע הזה שלפניו אין שום דבר, אין סיבה. וכל מה שאני בא לאמר שכל הסיבה והתוצאה בעולם, זו רק תחושה. ועוד נקודת ... הדבר כאקראי כי המציאות היא אפשרית, והאם יש משהו שמחייב את העולם שלנו להיות קיים בעוד רגע ולכל מי שאומר שהעולם נברא, וגם מי שלא אומר כך, האם מחייב שהמקום והזמן ימשכו אפילו שהאדם עצמו קיים, הוא אומר אני ואני ואני, האם אתה מתחייב שתהיה קיים אני לא מדבר על חי או מת, על זה אי אפשר כמובן ...

... שלא בחר בכך. מכאן, בחירה חופשית תלויה בשני רגעים לפחות בציר הזמן: רגע שבו האדם חווה רצון ורגע ... להרים את היד, צריך שיהיו שתי שניות, רצף של שני אירועים על ציר הזמן . והאדם בעצם אומר את זה אני ... לא בחרתי, וכן הלאה בנוגע לכל דבר. ניקח לדוגמה רק רגע אחד מציר הזמן, ונשאל האם אדם יכול להבחין ...

... לאכול. מה שמתרחש כרגע הוא מה שחשוב, לא המקום שבו הוא מתרחש - בתוך חלום או בתוך מציאות. האם ... והאחדות. הנפרדות יוצרת את תחושת המקום והזמן - ימינה, שמאלה, לפני, אחרי, עבר, ... היא מצב שבו הכל מחובר וקשור יחדיו. הזמן והמקום עצמם עשויים מדבר אחד ויחיד, שהוא ... והכל עשוי ממשהו אחד והדבר הזה, שגם הזמן והמקום עשויים ממנו, זו ישות אחת שאין בה זמן או מקום כי הכל נמצא בנקודה אחת. ומצד האחדות, מצד השורש של ...

... בתודעה רק ברגע הנוכחי. לפיכך, לדעתו, הזיכרון הוא רק תחושה של תמונה בתודעה, ולא עדות חד - משמעית למה שבאמת התרחש במציאות. מהי תחושת הזמן ולמה היא אינה מהימנה? אליעד מתאר כיצד תחושת הזמן אצל בני אדם, במיוחד אצל ילדים אך גם אצל מבוגרים, יכולה להיות מטושטשת ולא מדויקת. אנשים מתקשים לעיתים לזכור בדיוק מתי אירוע התרחש, ואינם יכולים להבדיל בוודאות בין אירוע שהתרחש אתמול או לפני שנים רבות. תחושת הזמן אינה אלא תפיסה סובייקטיבית. כל האירועים של העבר והעתיד קיימים בתודעה רק ברגע ההווה. הוא מסביר שאנשים יכולים לשכוח או אפילו לזכור ... הוא למעשה רגע חדש, שבו העבר והעתיד נוצרים מחדש בתודעה, ומציע למאזינים לנסות להתבונן במציאות מתוך נקודת מבט זו, כדי להבין לעומק את מהות הזמן. בסיום, הוא מאחל זיכרונות עתידיים טובים בהווה, ומבקש שהמאזינים יעמיקו בהבנת הטבע של הזיכרון, הזמן והמציאות עצמה. האם הזיכרון הוא אשליה? האם אפשר להוכיח את הזיכרון? האם תחושת הזמן היא סובייקטיבית? האם הזיכרון והדמיון דומים? האם העבר קיים רק בתודעה? מה ההבדל בין דמיון למציאות? הפעם אני רוצה לדבר על הנושא של ... מתחבר לנושא של הסיבה של הסיבה והתוצאה שדיברנו עליו פעמים רבות. ואדם זוכר שחווה משהו אתמול, והוא משוכנע שהוא זוכר, יש לו תחושה של רצף הזמן והוא בוודאות מספר את מה שקרה לו. כמו גם קבוצה של מליון איש שזוכרים את אותו האירוע, והם משוכנעים שאכן זה קרה. ואנשים בטוחים כי אם ... ואין שום הבדל בים עבר לעתיד, חוץ מהתמונה שיש לו כרגע בראש. לכן אדם אומר שהוא חווה תמונה בזמן זה או אחר. גם ילדים מאבדים מהר את תחושת הזמן, כל התחושה לא מדוייקת אם זה קרה אתמול או לפני חודש. וגם לאנשים מבוגרים קורה הרבה פעמים שנעלמת תחושת הזמן, יש ערפול. ואדם אומר, אני מוכן להישבע שזה קרה, הוא מדבר על מה שנדמה לו כרגע שקרה. אבל כל העבר כולו אבל כל העבר כולו, הכל מתרחש בראש ...

... הטיפשות ושל השאלות? מדוע אדם שמחפש את האמת נתקל בשאלות חדשות כל הזמן? אדם שמחפש את האמת באופן אמיתי מנסה להבין את המציאות בדיוק כפי שהיא. אליעד כהן מסביר שהאמת פירושה לתפוס את המציאות כמו שהיא באמת. לדוגמה, אדם שרואה כוס מים ... לשניהם יש סוף. סוף היקום הוא הפרספקטיבה שלפני היקום, לפני מימד המקום והזמן. והסוף של הטיפשות הוא החכמה. אליעד מדגיש שהטיפשות הגדולה ביותר קשורה באופן ישיר לחכמה הגדולה ביותר, וכי מי שיגיע לסוף הטיפשות יהפוך לחכם ... עוד ועוד. אך אם האדם היה מסוגל להבין שהימין והשמאל הם אותו המקום בדיוק, הוא היה מבין שליקום יש סוף, ויותר מכך, היה קולט שכל היקום כולו בעצם לא נמצא בשום מקום. המגבלה של האדם היא חוסר היכולת להבין ששני דברים הפוכים הם ... לטיפשות. הסוף של היקום, זה מה שהיה לפני שהיה יקום, לפני המימד הזמן זה הסוף של היקום. והסוף של הטיפשות זאת החכמה, כי גם לה יש סוף. הטיפשות הגדולה בעולם מתחברת לחכמה הגדולה בעולם. וצריך ללכת עם הדברים בשלמות, ולכן האדם הטיפש ...