... היא בעצם שאלה סובייקטיבית ולא אובייקטיבית, משום שהיא נובעת רק מחוסר היכולת של השכל האנושי לתפוס דבר והיפוכו באותו זמן ומקום. הוא מדגים זאת בטענה שהאדם לא יכול להבין בשכל שלו שימינה ושמאלה יכולים להיות באותו מקום ובאותו זמן, או ... בראש פתוח, בסופו של דבר הוא כן יבין שהכל אחד! שככה זה ולא אחרת ושהכל ישות אחת, הכל באותו זמן ומקום, גם ההפכים, וכל שאלה שנשאלת תתקבל תשובה שהכל אחדות. ועל האדם, כדי להגיע לשם, צריך לשאול, אולי ההפך הוא ...

... האחדות האמיתית של המציאות אינה מוגדרת כחיבור של כל הישויות, אלא היא בעצם הדבר שנמצא לפני כל ההגדרות, לפני הזמן והמקום ולפני כל ההבדלים. לדוגמה, כאשר אדם אומר הבנתי שהכל אחד, הדבר עצמו מעיד שהוא עדיין לא הבין באמת את ... חווה באמת את האחדות, מכיוון שעצם העובדה שהוא רואה דברים כנפרדים ואז מחוברים, מעידה שעדיין יש אצלו תפיסה של זמן, מקום ונפרדות. למשל, אף אחד לא מסתכל על היד שלו ואומר שהיד הזו היא אחת עם היד השנייה, כי ברור ... מוחלט של כל הגדרה או יישות. לדוגמה, אם תנסה לקחת את כל היקום, למחוק אותו ואז לדחוס את כל המקום לתוך נקודה אחת קטנטנה, עדיין תישאר עם תחושת מקום מסביב לנקודה הזו. המוח עדיין ימשיך לדמיין עוד מקום. זו אינה חוויית הכלום האמיתית. חוויית הכלום האמיתית היא כאשר אפילו האפשרות לדמיין מקום או זמן איננה קיימת. איך אפשר להבין לעומק את המושג כלום מוחלט? אליעד כהן מסביר שכדי להבין באמת מהו כלום מוחלט, האדם צריך לדמיין את כל הדברים הקיימים ביקום, כולל כל צירי הזמן ומרחב המקום, ולדחוס את כולם לנקודה אחת ורגע אחד. שם, בנקודה הזו, אין יותר הבדל בין מקום לזמן ואין שום אפשרות ... צריך לומר שהן אחת. עוד לא ראית את האחדות, האחדות לא הייתה מלאה, עדיין היה לך זה וזה הבדלי מקום זמן לפני ואחרי - ואז חשבת בפרספקטיבה מסויימת הם מחוברים. אנשים בטעות חושבים שהאחדות המהות של המציאות או כל הגדרה ... לו שהכל עשוי מכלום. הוא חושב בטעות שכלום זה מקום ריק. אבל כלום זה לא מקום ריק כי גם המקום הריק והזמן עשויים ממשהו הם עשויים מהיעדר הזמן והמקום. קח לדוגמה דבר אחד ועוד דבר = מה קיבלת? כלום. לא קיבלת כלום. קיבלת מקום ריק. קיבלת דבר חסר הגדרה. קח את המקום דמיין את מרחב המקום וציר הזמן שהם יישות אחת שאין הגדרת זמן ומקום. מעצם הנפרדות של הזמן והמקום נוצר זמן ומקום. פירושו של דבר שאדם מסתכל מצליח להבין שבמהות של הכל אין מקום ואין זמן. וזה לא נקרא מקום ריק ... באחדות. גם כשאדם מבין שהכל מחובר הוא מתכוון מחובר במקום ריק. קח את כל היקום תדחק אותו קח את המקום תכווץ אותו לנק ותעלים אותו אתה לא יכול כי ברגע שכיווצת אותו לנק יש לך סביב הנקודה עוד מקום. ... כל הדברים הקיימים ולדמיין אותם בתוך נק אחת ובתוך רגע אחד, במסגרת כל הדברים צריך לדמיין את כל מרחב המקום וציר הזמן ואת ציר האירועים באותה נקודה ושם אין מקום וזמן לגמרי ותבין שזה רק חלק מהצדדים של המטבע. כי הצד השני זה האחדות ואז תבין שאין הבדל בין אחדות ...

... בו זמנית. כדוגמה נוספת הוא מתאר גוק, שכביכול נחשב חלש לעומת כל דבר אחר, אך בפועל הגוק נמצא בנקודת זמן ומקום שאף אחד אחר אינו נמצא בה. כלומר, מנקודת מבט אחרת, הגוק חזק משום שהוא תופס מקום וזמן ייחודיים. כך, כל הגדרה יכולה להיות הפוכה לגמרי מפרספקטיבה אחרת. האם התרבות יוצרת הבדל בין גברים לנשים? אליעד כהן ... הבדל בשורש, אז קל וחומר שאין סיבה להניח שקיים הבדל מהותי בין גבר לאישה. מצד שני, בעולם הנפרדות שבו הזמן והמקום קיימים, נוצרת אשליה של הבדלים. אולם ההבדל איננו נובע מעצם היות האדם גבר או אישה, אלא מהנסיבות, מהאירועים השונים ... בך הכל גם את האישה ובי יש את הגבר וכו עכשיו מצד הנפרדות איפה שמתחילה ההתהוות שוב פעם שהחיבור זמן ומקום ומשם נוצר הרגש הרצון המחשבות אז זה בעצם אשליה זה תחושה. אליעד: מה ההבדל אבל בין גבר לאישה באמת? ... בעולם הדבר הכי חלש בעולם יש בו משהו חזק, יש בו משהו שאין בשום דבר אחר הוא תופס נקודת מקום וזמן שאף אחד אחר לא נמצא באותו מקום וזמן אז מפרספקטיבה מסוימת הוא איש, כאילו נגיד קח נגיד גוק מה חזק בו ביחס לכולם שאיפה שהוא נמצא לא נמצא שום דבר אחר לדוגמה הוא תופס מקום וזמן ששום דבר אחר לא נמצא באותו מקום וזמן אז לצורך העניין כביכול אם תכלית העולם זה להיות הוא אז הוא האיש וכל השאר זה האישה כולם חלשים ... שאלה של משהו אחר. ש: אני מראש תמיד חשבתי שאישה חווה תמיד בדיוק את אותו דבר ואני חושב שעם הזמן הסביבה שהיא. אליעד: מה זאת אומרת אותו דבר? ש: שפשוט אין הבדל. אליעד: גם אתה עצמך אבל חווה אחרת ...

... בשכל האנושי שלו, לא מסוגל להבין, שאין הבדל בין האני שלו לבין המציאות. כי האני של האדם נמצא בתוך זמן ומקום מוגבלים. כי האדם נמצא בתוך הזמן והמקום. והאדם לא ממלא את כל הזמן ואת כל המקום. וגם אילו היה ממלא האדם את כל הזמן ואת כל המקום, הרי שהאדם עדיין לא מכיל בתוכו את הזמן והמקום עצמם. והמציאות השלמה מכילה בתוכה את הזמן ואת המקום. ומאחר שהאדם לא מכיל בתוכו את הזמן ואת המקום האין סופיים עצמם, הרי שהאדם חווה את עצמו כישות קטנה, שחסרה את השלמות של הישות שהוא חלק ממנה. כי ... הזאת. ומשום כך האדם חושב שלעולם הוא לא ישיג את השלמות. כי מאחר שהאדם הוא יש, הוא מוגבל בתוך זמן ומקום, והוא לעולם לא יכול להיות אין סופי. כי האדם הוא יש סוף, והמציאות היא אין סוף. ולכן נדמה לאדם ...

... אני? האם אני מה שאני רואה? ואולי אני אוסף של חוויות? ואם כן, אז האם האני שלי משתנה כל הזמן? והאם לאירועים עצמם יש תודעה? ואיך נוצרתי לפתע פתאום? ומה גורם לי לחוות את עצמי כישות נפרדת? והאם אני ... צורה אחרת. ואחכ כאשר האדם מתבונן עוד, הוא רואה ומבין, שהוא וכל מה שישנו, אלו בעצם צורות של חיבורי זמן ומקום. כי יש זמן ומקום אין סופיים, שבתוכם יש הרבה צורות, שהם כל הדברים שקיימים, וכל האירועים שקורים וכולי. והאדם הוא לא יותר מאשר ... כל שאר הצורות והישויות, שנפרדות זו מזו, בצורתן במקומן ובזמנן, אבל באמת הן בעצם כולן רק צורות שונות של מקום וזמן. כי קיומו של האני, תלוי בקיומו של מה שאינו אני. כי משמעות וחוויית האני, תלויה במשמעות וחוויית הדבר שאינו אני. והאני וגם מה שאינו האני, שניהם קיימים בתוך המציאות. ולכל ישות יש את המקום ואת הזמן שלה. ובלי שיהיה מקום וזמן, אין אפשרות קיום לשתי ישויות שונות, ואז ממילא אין קיום, גם לא לאני של האדם. כך שהאני של האדם, הוא ישות שקיימת בתוך מקום וזמן, בדיוק כמו כל שאר הישויות שקיימות בתוך המקום והזמן, שהם ההוויה של כל מה שנמצא בתוכם. והמקום והזמן, ממלאים ומקיפים את כל מה שנמצא בתוכם. ואחכ כאשר האדם מתבונן עוד, הוא רואה ומבין שגם המקום והזמן האלו, גם הם רק צורות של משהו אחר, שהוא חסר את צורת המקום והזמן, שהוא האין סוף, החסר הגדרה, הכלום, האין, ההעדר המוחלט, שהוא המהות של המקום והזמן, וממילא, גם של כל מה שבתוכם. והאדם מבין, שהאני וגם מה שאינו האני של האדם, מהותם נפרדת מהם, ובה ... מבין, שהאני והעולם שנפרד ממנו, והמחשבה שמחברת את האדם עם העולם, בשורשם ובמהותם הם אחד ממש, ללא כל הפרדת מקום וזמן. והיודע, והדבר הידוע, והידיעה, הם כולם בשורשם מהות אחת, ללא שום הפרדת מקום וזמן כלל. ואז האני בעצם מבין, שהוא כלום ממש, העדר מוחלט, איננו, ושאין לו שום הוויה כלל. ושאותו האין הוויה, ... את קיומו העצמי בכלל, אלא הוא חוזר להיות מה שהוא היה בהתחלה, דהיינו, ישות אחת ממש עם הכל, ללא הגדרת מקום וזמן, דהיינו, כלום. ואחכ כאשר האדם חוזר לתודעה שלו (יש מאין) ומתבונן בנל, הוא מבין את האמת, שהוא גם רק ...

... כאשר האדם מודע באופן מוחלט, לכך שהוא משקר. כי השקר, יוצר ריבוי של טוב, על ידי זה שהוא יוצר זמן ומקום שבתוכם יש המון טוב. כי חוויית השלמות, מתפרשת על פני יותר זמן ומקום, כאשר יש שקר, שיוצר את הזמן ואת המקום. והרעיון הוא, שלהפסיק לשקר, זה הכי קל בעולם, כי לא צריך לשנות שום דבר כלל. ורק דבר אחד צריך ...

... כל הצורות כולן. והנה, ההוויה של הכל, היא ממלאת את הכל באופן אין סופי, עד שהיא ממלאת את כל המקום ואת כל הזמן כולם. כי ההוויה של הכל, היא הישות שמהווה את המקום ואת הזמן, דהיינו, הדבר שממנו עשויים המקום והזמן. וההוויה הזאת, היא נמצאת באחדות מוחלטת, עם כל הצורות כולן. שהרי בלעדיה, אין שום חיות לשום דבר. והוא נגד ... וזה כמובן נגד השכל. כי המשמעות של זה היא, שכל צורה שנראה לאדם שהיא צורה סופית ושהיא נמצאת בתוך זמן ומקום, הרי שמצד האמת, היא עצמה ממלאת את כל המקום והזמן כולם, לישות אחת ממש. וזה כמובן נגד השכל של האדם. ובנוסף, כאשר הכל אחד ממש, זה אומר שהמהות שממלאת ... היא עצמה המהות של הכל. דהיינו, שיש ריבוי אין סופי של מהויות שונות, שכל אחת מהן מהווה את כל המקום והזמן כולם, והכל בו זמנית ממש. ומי שיתבונן עוד יראה, כי כאשר הצורה ממלאת את הכל, הרי שכבר אין שום צורה כלל. כי אם בכל הזמן והמקום יש רק צורה אחת, הרי שכבר אין לה שום משמעות של צורה כלל. וכל צורה שהיא, אם היא תמלא את כל המקום והזמן כולם, הרי שתמיד נקבל את ישות אחת, שהיא חסרת כל צורה. והוא דבר פלא. (המהות ממלאת את כל המקום והזמן, מבפנים ומבחוץ. דהיינו, המהות נמצאת בכל מקום ובכל זמן, אבל היא גם מקיפה אותם, מחוץ להפרדה שלהם. וכל צורה ממלאת את המקום והזמן, עד אין סוף, ועד ביטול הצורה של המקום והזמן עצמם). והכל אחד תמיד. דהיינו, כל האפשרויות כולן וכל הצורות כולן, נמצאות בכל מקום ובכל זמן תמיד. ואצל האדם, ... האמת, שהכל אחד והכל קיים תמיד בו זמנית, בלי שום שינוי כלל. ולכן אין שום שאלה ושום שינוי של זמן ומקום כלל. והבנת האדם את השכל הזה, היא מחליפה לאדם את חוויית הזמן והמקום שלו. כי האדם מבין את האמת, שהזמן והמקום שלו, שבהם הוא רואה נפרדות, הם רק אפשרות אחת, מתוך אין סוף אפשרויות שקיימות כל הזמן, והוא עצמו רק אפשרות אחת, מתוך כל האפשרויות האלו. וכאשר כל היקומים וכל הצורות קיימים בו זמנית בכל מקום ... בעצם אומר שכל היקומים כולם כישות אחת, הם בעצם הכל וכלום בו זמנית. כי כל צורה ממלאת את כל המקום והזמן באופן אין סופי, בגלל שהכל אחד תמיד. וכאשר כל המקום והזמן מלאים בצורה אחת, וכל שכן שבכל מקום ובכל זמן, יש את כל הצורות כולן, הרי שבפועל אין שום נפרדות ...

... מרוחק מאיתנו, אלא היא עצם מהותנו, וכך אנו עצמנו יוצרים ומעצבים את כל המציאות שסביבנו. האם לאלוהים יש תפיסת זמן ומקום? אליעד מסביר כי מנקודת המבט של ההוויה או הבורא, אין בכלל מושג של זמן או מקום כפי שאנחנו מדמיינים. הוא מתאר שהבורא נמצא במקום שבו אין אפילו את הרעיון של מקום ריק, אלא משהו עוד ... של ההוויה הכל מתרחש בו - זמנית, ומנקודת מבט זאת אין מושג של סיבה ותוצאה. ההוויה עצמה היא נטולת זמן ומקום, לכן אין לה שום תכנון או ידיעה מראש של מה יקרה בהמשך. בסיכום דבריו, אליעד מדגיש שהאלוהים או הבורא ...

... באמת יש ומהו אין, נתקלים בקושי רב. אליעד מסביר, למשל, שהשולחן נראה כקיים רק משום שאנחנו תופסים אותו בתוך זמן ומקום מוגדרים. אבל, הוא ממשיך, אם ננסה להסיר את הזמן והמקום, נגלה שהשולחן לא יכול להיות קיים באופן מוחלט. לדוגמה, הוא מתאר מצב שבו מדמיינים קובייה ריקה לחלוטין. הוא שואל ... האין הוא מצב שבו אין הגדרה, אין זמן ואין מקום. מאחר שכל הגדרה דורשת צורה כלשהי, מצב חסר צורה, זמן ומקום הוא בעצם כלום. אך דווקא היעדר ההגדרה הזה מוביל לכך שאי אפשר לחשוב עליו, ובמובן מסוים - הוא הופך ...

... שהעולם היה תמיד קיים היא בעייתית. האם ניתן לדבר על זמן ללא אירועים או תהליכים? אליעד מציג את מושג הזמן כחלק חשוב בדיון. הוא מתאר שהזמן הוא כמו מרחב שבתוכו מתרחשים אירועים. אך נשאלת השאלה האם ניתן לדבר על זמן אם אין שום אירוע או תהליך שמתרחש בתוכו. אליעד מסביר כי הזמן הוא חלק בלתי נפרד מהתהליכים המתרחשים, ולכן אי אפשר שיהיה זמן בלי שום אירוע. אולם הוא גם מבהיר כי מושג הזמן עצמו הוא משהו מורכב שאינו תלוי באירועים ספציפיים - הזמן יכול להיתפס כישות עצמאית שמכילה את האירועים בתוכה. האם תיתכן מציאות ללא מרחב או זמן? בסיום הדיון, אליעד מסביר ... או זמן שאין אפשרות לבטל אותו לגמרי, כיוון שעצם התפיסה של כלום גם היא תלויה במושגים בסיסיים של קיום, זמן ומקום. הדיון מגיע בסופו לנקודה שבה אליעד מציין כי למעשה כל תפיסה של העולם, בין אם היא קדמון או מחודש, ... קדמון או מחודש? מה היה לפני היווצרות היקום? האם היקום נוצר יש מאין? האם תודעה יוצרת מציאות? מה זה זמן ומקום? האם העולם יכול להתקיים ללא תודעה? האם אפשר להוכיח שהעולם נברא?