... של אמת, שבה אין שום נפרדות, אפילו לא ברמת הפוטנציאל. כי אם יש נפרדות ברמת הפוטנציאל, הרי שכבר יש מקום וזמן, שבתוכם קיימות האפשרויות השונות. כי הנפרדות של האפשרויות, גם היא עצמה תופסת מקום, עבור כל אחת מהאפשרויות. והמהות של ...

... האמת, עד שלא תהיה לו שום מחשבה או רגש שהוא אינו אמת. אך מהיכן יתחיל האדם את בירור האמת? והמקום הטוב ביותר להתחיל בו את בירור האמת, הוא היכן שחוויית הנפרדות של האדם היא הגדולה ביותר. דהיינו, על האדם ...

... השכל שהחכם האמיתי מגלה, על ידי זה האדם רואה ומבין, שהכל אחד. כי השלמות האין סופית שנמצאת מחוץ לכל המקום והזמן, שאין בה שום צורה כלל, היא באחדות מוחלטת עם כל צורה שהיא. שכל צורה, היא שלמה באמת, למרות שהיא ... צורה מצומצמת. וזהו דבר שהוא נגד השכל, שהצורה תהיה באחדות, עם המהות האין סופית שלה. כי הצורה היא יש מקום וזמן, והמהות היא אין מקום וזמן, ואלו שני הפכים מנוגדים. ולכן המשמעות והשלמות, נראית לאדם כרחוקה מכל הצורות, כי בשום צורה אין שלמות. ואעפכ החכם האמיתי מגלה לאדם, שהכל אחד ממש. כי השלמות האין סופית שמחוץ למקום ולזמן, היא באחדות עם כל אחת מהצורות שבתוך המקום והזמן, והכל אחד ממש. ועל ידי זה שהאדם מבין את העניין הזה באמת, על ידי זה, בכל פעם שהוא מתקרב ... נפרדים, הוא לא מסוגל לראות בכל צורה, את התגלמות המהות של המציאות עצמה. כי המהות של המציאות, ממלאת את המקום והזמן כולם. ובשכל האנושי לא ניתן להבין, שכל צורה סופית, היא עצמה המהות השלמה, של כל המקום והזמן כולם. ואז כדי להבין את המהות, האדם חייב לחשוב על משהו, שהוא נפרד מכל הצורות. ובכך בעצם, הוא מצד ... אבל מהצד השני הוא יוצר את שיא ההפרדה של המהות, מהצורות. ואחכ, אחרי שהאדם מבין מהי המהות והאחדות שנמצאת מחוץ למקום ולזמן ולכל מה שישנו, אחכ הוא רואה ומבין את האמת, שהכל אחד ממש. ושהכל הוא מחויב המציאות, למרות שהוא נראה ...

... כל הצורות כולן. והנה, ההוויה של הכל, היא ממלאת את הכל באופן אין סופי, עד שהיא ממלאת את כל המקום ואת כל הזמן כולם. כי ההוויה של הכל, היא הישות שמהווה את המקום ואת הזמן, דהיינו, הדבר שממנו עשויים המקום והזמן. וההוויה הזאת, היא נמצאת באחדות מוחלטת, עם כל הצורות כולן. שהרי בלעדיה, אין שום חיות לשום דבר. והוא נגד ... וזה כמובן נגד השכל. כי המשמעות של זה היא, שכל צורה שנראה לאדם שהיא צורה סופית ושהיא נמצאת בתוך זמן ומקום, הרי שמצד האמת, היא עצמה ממלאת את כל המקום והזמן כולם, לישות אחת ממש. וזה כמובן נגד השכל של האדם. ובנוסף, כאשר הכל אחד ממש, זה אומר שהמהות שממלאת ... היא עצמה המהות של הכל. דהיינו, שיש ריבוי אין סופי של מהויות שונות, שכל אחת מהן מהווה את כל המקום והזמן כולם, והכל בו זמנית ממש. ומי שיתבונן עוד יראה, כי כאשר הצורה ממלאת את הכל, הרי שכבר אין שום צורה כלל. כי אם בכל הזמן והמקום יש רק צורה אחת, הרי שכבר אין לה שום משמעות של צורה כלל. וכל צורה שהיא, אם היא תמלא את כל המקום והזמן כולם, הרי שתמיד נקבל את ישות אחת, שהיא חסרת כל צורה. והוא דבר פלא. (המהות ממלאת את כל המקום והזמן, מבפנים ומבחוץ. דהיינו, המהות נמצאת בכל מקום ובכל זמן, אבל היא גם מקיפה אותם, מחוץ להפרדה שלהם. וכל צורה ממלאת את המקום והזמן, עד אין סוף, ועד ביטול הצורה של המקום והזמן עצמם). והכל אחד תמיד. דהיינו, כל האפשרויות כולן וכל הצורות כולן, נמצאות בכל מקום ובכל זמן תמיד. ואצל האדם, ... האמת, שהכל אחד והכל קיים תמיד בו זמנית, בלי שום שינוי כלל. ולכן אין שום שאלה ושום שינוי של זמן ומקום כלל. והבנת האדם את השכל הזה, היא מחליפה לאדם את חוויית הזמן והמקום שלו. כי האדם מבין את האמת, שהזמן והמקום שלו, שבהם הוא רואה נפרדות, הם רק אפשרות אחת, מתוך אין סוף אפשרויות שקיימות כל הזמן, והוא עצמו רק אפשרות אחת, מתוך כל האפשרויות האלו. וכאשר כל היקומים וכל הצורות קיימים בו זמנית בכל מקום ... בעצם אומר שכל היקומים כולם כישות אחת, הם בעצם הכל וכלום בו זמנית. כי כל צורה ממלאת את כל המקום והזמן באופן אין סופי, בגלל שהכל אחד תמיד. וכאשר כל המקום והזמן מלאים בצורה אחת, וכל שכן שבכל מקום ובכל זמן, יש את כל הצורות כולן, הרי שבפועל אין שום נפרדות ...

... והרצון של האדם שהמציאות תהיה כרצונו, היא האובססיה הכי גדולה בעולם. ובפרט כאשר יש לאדם אובססיה חולנית, שהוא כל הזמן רוצה לשנות את המציאות, בלי שהוא מבין בכלל למה הוא רוצה לשנות אותה, שאז האדם סובל תמיד. אבל יש ... האחדות עם המהות האחת. והלחץ הנפשי של האדם, להתאחד עם השלמות של המציאות, בא לידי ביטוי, בכך שהאדם כל הזמן מנסה לשנות את המציאות. כי בתוכו, האדם לא מוכן להסתפק בכך שהמציאות אינה שלמה, והוא רוצה את החיבור המושלם, אל השלמות של המציאות, שהיא נמצאת מחוץ לכל מקום וזמן. ולכן האדם לא מרוצה לעולם משום צורה שהיא, כי הוא רוצה את המהות, שהיא חסרת כל צורה. ומי שהוא ...

בזבוז זמן - מהו בזבוז זמן אמיתי? כי לפעמים האדם תוהה לעצמו, האם הוא לא מבזבז את הזמן שלו. ועל האדם לדעת את האמת, שבזבוז הזמן האמיתי, הוא המחשבה של האדם, שהוא מבזבז את הזמן שלו. כי המחשבה שהזמן הוא מבוזבז, היא בעצם מוציאה את החיות והסיבה, מתוך הזמן. כי בזבוז זמן פירושו, צורת מציאות חסרת סיבה. והמחשבה של האדם שהוא מבזבז את הזמן, היא עצמה בזבוז זמן. כי היא מקטינה את כמות הזמן שהאדם נהנה. ומצד האמת, הזמן עצמו, הוא עצמו בזבוז של האחדות. כי מצד האחדות, הכל אחד והכל טוב. ולא היה צריך לבזבז את האחדות, כדי ליצור ממנה נפרדות. ואעפכ יש נפרדות, בלי שזה מביא שום תועלת אמיתית לאחדות. ואכ הזמן כולו, הוא בזבוז. ויש בני אדם שקונים דבר כלשהו, רק כי הם יכולים לקנות אותו. ומנקודת מבט מסוימת, אלוהים ... ממש. וכאשר הכל הוא בזבוז זמן באמת ובשלמות, על ידי זה אין שום תכלית, ואז אי אפשר לבזבז את הזמן כלל.

... הטקסט ולמצוא (לא לנסות למצוא, אלא למצוא!) את עצמו בטקסט, ולקחת ממנו עצות ושכל עבור עצמו באותו הרגע ובאותו המקום.

... הרע יכולות להתקיים בעולם, אבל האדם יודע את האמת, שבאמת הכל אחד וכולי. ונחדד: כי אפילו ההשתנות של רגעי הזמן, גם היא רע. כי כל רגע, הוא משמיד את הרגע הקודם. ומצד שני, הוא מחייה את הרגע הבא. וכל ... רע, אבל גם טוב. כי הוא ממית צורה אחת, ומחייה צורה אחרת. ומצד האמת, כל הצורות כולן קיימות כל הזמן תמיד, והאדם הוא זה שחווה את השינוי. אאכ האדם יודע את האמת שהכל אחד ממש, שאז הוא חווה את ...

... שם צורת הרצון, היא לא מוגדרת כלל. והיא החיבור של כל הצורות של כל הרגשות כולם, לנקודה אחת של זמן ומקום אחד, בו זמנית בבת אחת. וצורת הרגש של האחדות, היא שונה מכל הצורות כולן. והיא מכילה בתוכה, את כל ...

... הכל אחד תמיד. ומאלוהים האמיתי, נוצרת הנפרדות וכולי. והאדם עצמו כאלוהים, בוחר לפצל את עצמו לאין סוף צורות, שנמצאות באין סוף זמן ומקום. והאדם, הוא אחת מהצורות האלו, שנמצאת בתוך גוף גשמי וכולי. ומי שמבין את כל זה באמת, הוא גם חווה ... שלנו. וכאשר רע לאדם, אם היה לאדם שכל של אמת, הוא היה מתבונן היטב אל תוך המציאות פנימה, אל המקום שממנו הוא מגיע. דהיינו, אל מה שהוא היה, לפני שהאני שלו היה. ואז האדם היה רואה, שהוא אלוהים האמיתי. ...