... כי כדי שהאדם יוכל לדעת להיכן הדרך מובילה, לשם כך עליו להסתכל על המציאות, מנקודת מבט חיצונית מחוץ למרחב המקום והזמן. כי כל דרך מובילה לדרך אחרת. וכל עולם וכל רגע מובילים לעולם ולרגע אחר נוסף. וכל זמן שהאדם לא מצליח לראות מה יש בסוף הזמן, ובקצה האחרון של הדרך, הוא לא באמת יודע האם דרכו טובה או לא. והאדם לא יכול לראות את סוף הדרך שבה הוא הולך, משום שהמקום הוא אין סופי. וגם הדרך היא אין סופית. כי כל תוצאה סופית, היא גם הסיבה הראשונה של תהליך אין סופי חדש. וכדי שהאדם יראה את סוף הדרך שבה הוא הולך, לשם כך עליו לצאת מהמקום לגמרי, ולהסתכל משם על המקום כולו. והדבר כמובן אינו אפשרי. כי איך יכול האדם לצאת מהמקום?! ולצאת מהמקום, פירושו לצאת מתפישה של הגדרות ושל נפרדות. כי הנפרדות היא המקום. כי המקום מאפשר את ההפרדה של הישויות השונות. וכאשר הכל אחד ממש, אין שום מקום כלל. ולאן צריך האדם ללכת, כדי לצאת מהמקום לגמרי? והדרך של האדם לצאת מהמקום לגמרי, היא על ידי זה שהוא נאחז חזק בחבלים שזורקים אליו מחוץ למקום אל תוך המקום. כי הספר הזה כולו, הוא חבלים שנמשכים מהשכל של אלוהים האמיתי, שנמצא מחוץ לכל מקום ולכל זמן. כי אלוהים ... שהאדם יכול להגיע אליה. וכפי שאמרנו, השכל שיש בספר הזה, נכתב כלבושים שונים, של השכל שנמצא מחוץ לכל הגדרת מקום או זמן. והשכל שיש בספר הזה, הוא חבלים חזקים, שמי שיאחז בהם ויטפס איתם, על ידי זה יוכל לצאת אל מחוץ לחוויית המקום והזמן (וגם מחוץ לחוויית האני, שגם היא חוויית מקום וזמן). ומצד האמת, כל השכל שיש בעולם, הוא כולו לבושים של השכל שיש מחוץ למקום ולזמן. כי כל הזמן והמקום וכל מה שיש בהם, הם לבושים של מה שיש מחוץ למקום ולזמן. אלא, שבספר הזה התגלות השכל הזה של מחוץ למקום ולזמן, היא מפורשת יותר וגלויה יותר. ולכן, הספר הזה הוא כולו הקדמות בלבד. דהיינו, שהתכלית, היא לא השכל של הספר ... את השכל של הספר, על ידי זה האדם מקבל הקדמות חדשות שמגביהות אותו ומאפשרות לו להסתכל על מה שיש מחוץ למקום ולזמן, דהיינו, על מה שהוא היה לפני שהוא היה, דהיינו, להבין את עצמו ואת המציאות וכולי.

... אחת בשניה. כי באחדות השקרית (שגם היא שכל גדול מאוד), בה האדם מבין את עניין המהות של המציאות, שהיא מחוץ למקום ולזמן וכולי, אבל האדם עדיין עושה הפרדה בין הלבושים של המציאות, לבין המהות של המציאות. אבל בתכלית הסופית, הכל אחד ... אבן, מי שיודע את האמת, הוא מבין שמצד אחדות המציאות, הגודל של האבן הזאת, גדול יותר מאשר כל מרחב המקום והזמן גם יחד. כי כל ישות נפרדת, היא בגודל אין סופי אמיתי (אין סוף אמיתי, הוא גדול יותר מאשר המקום והזמן, דהיינו, בחינת האין). כי יש ישות אחת ויחידה. שמנקודת מבט אחת, היא נראית אין סופית, מחוץ לזמן ולמקום, ללא כל צורה וללא כל הגדרה, דהיינו, אלוהים אין סופי, ובנוסף מנקודות מבט נוספות, היא נראית באין סוף צורות ... הכל זו עבודת אלוהים האמיתי. כי אכן כל ישות וישות שיש בעולם, היא מחייה את כל העולמות כולם ואת המקום ואת הזמן וכולי. וכל נקודה, היא נקודת המרכז של העולם, בבחינת מה שביארתי על עניין אמצעותא דעלמא היכא (של רבי נחמן ...

... שלמות. והשלמות לא נמצאת בשום מקום ובשום זמן. כי כל דבר שישנו, הוא נפרד משאר הדברים במקום ובזמן. וגם הזמן והמקום בעצמם, נפרדים. ואין שום דבר בעולם שיש בו שלמות. ולכן, מי שרוצה שלמות, יש רק דרך אחת להשיג אותה, ... לאותו אין שום דבר. כי האין שום דבר הזה, הוא דבר גדול מאוד. כי הכלום, הוא גדול יותר מכל המקום והזמן. כי בלי צורת מקום וזמן, יש כלום. ומהות המקום והזמן, היא גדולה מהם, והיא הכלום שחסר את הצורה שלהם. ומי שרוצה שלמות, עליו להתחבר אל אותו שום דבר וכלום, ... את עצמו מיהו ומהו, ומהו העולם הזה שבו הוא נמצא וכולי, על ידי זה האדם רואה ומבין את מהות הזמן והמקום שהיא כלום ממש, ואז האדם מבין שהוא גם רק כלום ממש, וגם בו זמנית, הוא גם רק משהו ממשי, ...

... לדעת, איך לשלוט על כל הצורות של המציאות, שנמצאות בכל מקום ובכל זמן, ומי שרוצה לדעת, איך ליצור צורות בתוך המקום והזמן, ומי שרוצה לדעת, כיצד כל צורה משפיעה על כל צורה אחרת בתוך המקום והזמן, לשם כך הוא מוכרח להבין, את מהות הצורות של הזמן והמקום. דהיינו, להבין את מהות הזמן והמקום. ובלי להבין את מהות הזמן והמקום, לא באמת ניתן להבין שום דבר, על מה שנמצא בתוכם. וגם האני של האדם, גם הוא בתוך זמן ומקום. כי יש מקום וזמן של האני, ומקום וזמן אחרים של מה שאינו אני. וכדי להבין את מהות האני, האדם מוכרח להבין, את מהות הזמן והמקום שהוא נמצא בתוכם. כי האדם, הוא לא השלם עצמו, אלא הוא רק חלק ממנו. והאדם נמצא בתוך מקום וזמן, שהם עצמם בתוך השלם עצמו. והמסר הוא, שכדי למצוא את התשובה האמיתית לכל שאלה, לשם כך יש להבין את ...

... עבור כל האנשים שבעולם, לכל זמן ולכל מקום. משום, שהשכל של מי שאינו חכם אמת, הוא קליפה, שהיא נמצאת בתוך המקום והזמן, ולכן היא לא מתאימה לכל מקום ולכל זמן. אבל השכל של החכם האמת, הוא מחוץ למקום ולזמן, והוא מלובש במקום ובזמן. ולכן הוא מתאים לכל מקום ולכל זמן. ובפועל, על האדם ללמוד את הספר הזה, ולהתבונן ... להתבונן היטב, על השכל שמתגלה בכל מקום ומקום בספר הזה, ולראות כיצד הוא יכול לקחת ממנו, עצה מוחשית עבור המקום והזמן שלו וכולי. ועוד אוסיף ואומר, כי על האדם לדעת את האמת, שמצד אחד הוא יכול להיעזר באחרים, שיסבירו לו ...

... אני סובל. ומה אני אומר לך, תפסיק להבין שאתה לא השמש. אני מדבר על דבר שהוא יותר גדול מכל הזמן והמקום, ואומר לך שזה אתה. זה לא שאני אומר לך שאת גדולה יותר מכל המקום והזמן, אני לא אומר שאת רק אלוהים, אני אומר שאין הבדל בין הוויה של כל המציאות לבין השולחן. אני מנסה להסביר לכם, שהשולחן שהוא ישות מצומצמת אין הבדל בינו לבין ההוויה שהיא יותר גדולה מכל המקום והזמן. אני אומר שזה שולחן, אבל אין הבדל בין שולחן לבין כלום. שאלה: האם אראה דברים שונים? אליעד: כן, אבל ... מבין בסוף, שאין הבדל בין שום דבר לשום דבר. יש צורות של נפרדות - כמו דומם, צומח, מחשבה, רצון, זמן, מקום וכו. ויש אחדות שהיא הכוח שמניע, הסיבה הראשונה, הכוח שתמיד קיים, ההוויה של הכל וכו. ובסוף אתה מבין שאין ... מהווה את השמש? הרי אני פה והשמש שם. מה זאת אומרת שאני ההוויה שלא משתנה לעולם? הרי אני כל הזמן משתנה. השכל אומר לך שיש שינוי, יש הבדל, אתה לא יכול להיות ההוויה, כי ההוויה לא משתנה ואתה משתנה. ...

... כל המציאות בתוך המחשבה שלך, כי אתה קטן ממנה. יש פרספקטיבה שאתה אלוהים, ומהפרספקטיבה הזאת, כולם בתוך המחשבה שלך. המקום והזמן בתוך המחשבה שלך. ואתה גדול מכל המקום והזמן, המקום הוא אין סופי, והזמן אין סופי, ואתה יותר גדול מהם, אז אתה אומר שהכל בתוך המחשבה שלי. ומעליה יש פרספקטיבה שהכל אחד, שם ...

... הסבל. איך אליעד מסביר את השקר העצמי שמוביל לסבל? אחת הנקודות המרכזיות היא שאליעד מבהיר שהאדם משקר לעצמו כל הזמן. השקר מתבטא בכך שהאדם אומר שהוא רוצה משהו למרות שהוא לא באמת מבין מדוע הוא רוצה אותו. האדם, למשל, ... תבין מה זה. כאשר אתה מחפש את המהות, מה אתה מחפש? את הדבר הראשון, המצוי הראשון, את ההוויה של המקום והזמן. שום דבר זה לא המהות. אז שום דבר זה המהות. מה חייב להיות קיים? המהות. אנו מחפשים מה הדבר ... אנו מחפשים מה היה לפני האני. האני זה משהו - תחושה, רגש, תודעה. ומה לא אני - השאר, שזה המקום, הזמן, המחשבות וכו. למעשה בחבילה של הלא אני נכנסות כל האפשרויות, האופציות, הצורות והכל. אז ההוויה של האני היא גם ... אבל אם תגדילי את זה פי אין סוף, נניח שהגעת לראשון, שהוא מחוץ למקום ומחוץ לזמן, מה את רואה? אין מקום וזמן, אין כלום, אז אין בכלל פוטנציאל. כדי שיהיה פוטנציאל צריך שיהיה שינוי במקום או בזמן, פוטנציאל תופס מקום. ולכן ... כאן אדום למרות שלא רואים אותו. הצבעים נמצאים אבל לא בהפרדה. בהתחלה אתה לוקח את כל המקומות ומסיר את המקום. לוקח את כל הזמנים, ומחבר את האירועים של אתמול היום ומחר, וגורם להם לקרות עכשיו, מה יקרה? יהיה אירוע ... תחשוב על הכל, האם אפשר לחשוב על הכל בו זמנית? וגם אי אפשר לחשוב על כלום. מה יותר גדול מהמקום והזמן? המציאות. השלם שהוא מושג מופשט מכיל בתוכו את המקום והזמן, השלם הוא המהות, לסך כל הדברים ביחד אנו קוראים השלם וגם כלום. האם לאהוב הכל זה טוב? זה רע, ... אתה משוגע? אתה לא אדם רציונאלי. עדיין רע לך מהריב עם הוריך, למה? למה אתה נגד העולם? האנשים כל הזמן מתלוננים, אז אני שואל אותם למה אתם מקטרים? אתה יודע למה רע לך? כי אתה לא באמת רוצה את ... לא מבין, אתם כל כך טיפשים שאתם לא מבינים איך מתקדמים. שאלה: רגע, אני רק רוצה להרגיש טוב כל הזמן. אליעד: אם אתה רוצה להרגיש טוב כל הזמן, מה שאתה צריך לעשות, זה להפסיק לרצות להרגיש טוב, ואז תראה שיהיה לך טוב כל הזמן. אז אני רוצה להבין למה אתה לא מרגיש טוב כל הזמן? שאלה: כי המחשבה שלי מפרשת את המציאות פעם כטובה ופעם כרעה. אליעד: אבל לא ענית על השאלה שלי, השאלה ... קל לך לבדוק אותו, ואותו תשני. אתה למשל, האם זה כל כך קשה לך להגיד אולי. שאלה: אני כל הזמן אומרת לעצמי שלא אצליח לדעת את האמת, שזה שקר. אליעד: זה השקר של השקרים. ראיתם, את השקר הזה לקח ...

... אין סופיים, שבהם יש את כל הצורות כולן. והתודעה של האדם חווה בכל פעם רצף כלשהו של צורות, לפי הזמן והמקום שבו האדם נמצא. ושום רצף אירועים, הוא לא יותר או פחות הגיוני, מאשר רצף אירועים אחר. וגם זה ... נראה מסודר. כי כל ההוכחות האלו, הן כמובן שקר מהמון סיבות (כפי שכבר ביארתי במקום אחר). אך ההבנה שהמקום והזמן קיומם הוא אין סופי, ובתוכם יש אין סוף אפשרויות באין סוף מקום וזמן, היא ממילא שוללת את כל החשיבה על קיומו של אלוהים וכולי. וגם אלוהים הוא לא יכול להיות ראשון ואין ... הנפרדות היא הייתה הווה ותהיה תמיד לנצח נצחים. והשאלה מי יצר את העולם וכולי, היא שאלה טיפשית. כי יש אין סוף מקום וזמן, ללא כל נקודת התחלה, וללא כל הגבלה של צורות וכולי כנל. (ומתחילת הזמן עד עכשיו, עבר אין סוף זמן, פחות הזמן שעוד לא עבר עד סופו. וכיוב לגבי מרחב המקום האין סופי). אז מהו סוד הצמצום? והעניין הוא, כי מי שיפקח את עיניו, יראה ויבין מיד, כי גם המקום והזמן, גם הם צורות סופיות, שהן חלק מדבר אחר גדול עוד יותר. כי המקום, הוא לא המציאות כולה, וגם הזמן, הוא לא המציאות כולה. וגם המקום וגם הזמן, הם חלקים של המציאות השלמה. ויש מקיף אחר גדול עוד יותר, מאשר המקום והזמן האין סופיים. כי הזמן הוא אכן אין סופי, מנקודת מבט של הזמן. אך הוא לא אין סופי בשלמות, כי הוא לא מכיל בתוכו את מרחב המקום עצמו. כי המקום, הוא לא חלק מהזמן, אלא קיומו מקביל לקיומו של הזמן. והזמן, לא גדול יותר מאשר המקום, אלא הוא סוג של מרחב ומימד שונה, מאשר מרחב המקום. וזה בעצם אומר, שהזמן הוא לא אין סופי באמת, כי יש גם את הישות של המקום, שהיא מגדירה ומגבילה אותו. וכיוב גם המקום, שהוא לא מכיל את הזמן, אלא מקביל לו. וגם הוא לא אין סופי בשלמות. כי יש הבדל בין זמן לבין מקום. ואם יש הבדל בין הזמן לבין המקום, הרי שזה אומר שאלו ישויות סופיות, שגם אם הן אינן מוגבלות בתוך הזמן והמקום עצמם, הרי שגם הן מוגבלות מנקודת מבט חיצונית להן. והטועים חושבים, שהקיום הראשון, הוא של הנפרדות בלבד. שזה כמובן ... האחדות והנפרדות הם אחד ממש, ולכן גם הנפרדות היא המצוי הראשון). כי השאלה האמיתית, היא לא מה היה לפני הזמן ומי יצר את הזמן, ומה יש בסוף המקום ומי יצר את המקום, כי אלו שאלות שגויות, שהתשובה שלהן היא פשוטה, והיא שהמקום והזמן קיומם הוא נצחי. והשאלה האמיתית היא, מה הוא הזמן ומה הוא המקום. מה הוא הרגע הזה, ברגע הזה, ומה הוא המקום, בנקודה הזאת. ומי שיתבונן יראה, כי הזמן והמקום, גם הם לא מחויבי המציאות. כי הזמן מוגבל ומוגדר על ידי המקום, והמקום מוגבל ומוגדר על ידי הזמן. ואם לא היה זמן, לא היה ניתן לנוע בתוך המקום. ואם לא היה מקום, לא היה מקום לרגעי הזמן השונים. ובלי שום מקום, לא יכול להיות שום דבר בשום זמן, ובלי שום זמן, לא יכול להיות שום דבר בשום מקום. ומי שיתבונן אל תוך הזמן והמקום, יראה כי גם הם צורה של משהו אחר, שהוא חסר את הצורה של הזמן והמקום. כי ההוויה של המקום, היא חסרת הצורה של המקום. וההוויה של הזמן, היא חסרת הצורה של הזמן. ובין ההוויה של הזמן לבין ההוויה של המקום, אין שום הבדל כלל. כי כאשר אין שום מקום, אין גם שום זמן ולהיפך. וממילא ההוויה של הזמן ושל המקום, היא בכלל ישות אחת ממש. כי יש רק שתי אפשרויות בלבד. והאפשרות הראשונה היא, שיש הבדל כלשהו בין ההוויה של המקום חסרת הצורה של המקום, לבין ההוויה של הזמן חסרת הצורה של הזמן, או שאין כל הבדל ביניהן. ואם אין ביניהן שום הבדל, הרי שממילא הן ישות אחת ממש. ומי שיתבונן יראה, ... העדר מוחלט של מקום, לבין העדר מוחלט של זמן. וממילא זה אומר, שיש לנו ישות אחת, שהיא ההוויה של הזמן ושל המקום. ובמאמר מוסגר נסביר, כי העדר מקום, אין פירושו מקום ריק / חלל פנוי וכיוב, כי זהו עדיין מקום ריק. והעדר מקום מוחלט, הוא החיבור של הזמן ושל המקום לישות אחת, שבה אין שום הבדל בין הצורה של הזמן לבין הצורה של המקום. ויש לשים לב לכך, שלא כתבנו שהאחדות היא מהווה את הנפרדות (הזמן והמקום), אלא כתבנו שהיא ההוויה שלה. כי מהווה את, זה בעצם לייחס לה תודעה וכיוב. והמינימום ההכרחי שאפשר לומר, ... כי בלי שום זמן ושום מקום, זה העדר מוחלט. ונזכיר ונאמר, כי לא מדובר כאן על מה שהיה לפני הזמן והמקום, כי רק הטועה חושב שיש לפני הזמן. כי לפני הזמן, פירושו עוד ציר זמן אחר. ואנחנו כאן מדברים על מה שיש כרגע בתוך / מחוץ לזמן. ...

... להתמודד עם חוויות לא נעימות בחיפוש אחר תשובות, הוא עשוי לצאת ממעגל הספקות הפנימיים ולמצוא את הדרך האמיתית. עם הזמן, הוא יגיע להבנה שאינה מתמקדת רק בצורתה של המהות, אלא מודה בקיום של כל צורה מהותית במציאות. כוונה ומעשה ... היה הכיסא? אם עכשיו אני ישרוף את הכיסא השמש תמשיך לזרוח. אז איך יכול להיות שהכיסא הזה מהווה את המקום והזמן שבהם נמצאת השמש? ולא רק שהכיסא מפעיל את השמש, השמש גם עשוייה מהכיסא הזה. איך זה יכול להיות? אם ... את השמש, אלא הכיסא מהווה את השמש. הכיסא הוא צורה, שמהווה את השמש, מה זה אומר, שהוא ממלא את המקום והזמן של השמש. הכיסא הזה ממלא את כל הבריאה כולה. הבריאה כולה נשענת על הכיסא. אבל לא רק על הכיסא ... הויכוח הפנימי שלך. למשל אתה אומר, מה זה משנה מה הוא עושה? חשוב יותר מה הוא חושב. זה בעצם המקום אצלך שאומר, מה משנה מה יש לי, חשוב מה אני חווה. מה בעיניך הדבר הכי מהותי בחיים? שאלה: ידיעת ... את האמת. האמת היא כל כך רחוקה, שהיא כל כך רחוקה שהיא לא נמצאת בשום מקום ובשום זמן. היא מחוץ למקום ולזמן. היא כל כך רחוקה שאפילו מחוץ למקום ולזמן היא לא נמצאת. אתה צריך לצאת מהמקום והזמן, ולהמשיך לחפש אותה, ותגיע לשום מקום, ואחרי שתצליח לצאת מהשום מקום, אז תמצא אותה, זה בדימוי. אני מנסה להעביר ...