... האנושי מתאר מציאות אובייקטיבית? אליעד כהן פותח את ההסבר בשאלה לגבי הזיכרון האנושי, וקושר אותה למושגים של סיבה ותוצאה. הוא מתמקד בשאלה בסיסית: האם מה שהאדם
זוכר שאכן קרה, הוא בהכרח אירוע שקרה במציאות באופן אובייקטיבי, או שזהו רק זיכרון סובייקטיבי? הוא מציג דוגמה של אדם
שזוכר שאירוע מסוים קרה אתמול, והוא בטוח שהאירוע הזה אכן התרחש. אם מיליון איש יזכרו אירוע מסוים, הם יהיו ... שבוע או לפני שנה. בשני המקרים מדובר בתמונות מנטליות שהאדם חווה כרגע. הוא שואל את השאלה המרכזית: במה שונה תמונה של אירוע שהאדם מדמיין לעתיד לבין אירוע שהאדם
זוכר מן העבר? ההבדל היחיד, הוא מסביר, הוא התחושה שהאדם משייך לתמונה. התמונה מהעבר נחוויית כאילו התרחשה, ... הזמן ולמה היא אינה מהימנה? אליעד מתאר כיצד תחושת הזמן אצל בני אדם, במיוחד אצל ילדים אך גם אצל מבוגרים, יכולה להיות מטושטשת ולא מדויקת. אנשים מתקשים לעיתים
לזכור בדיוק מתי אירוע התרחש, ואינם יכולים להבדיל בוודאות בין אירוע שהתרחש אתמול או לפני שנים רבות. תחושת הזמן אינה אלא תפיסה סובייקטיבית. כל האירועים של העבר והעתיד קיימים בתודעה רק ברגע ההווה. הוא מסביר שאנשים יכולים לשכוח או אפילו
לזכור אירועים שמעולם לא התרחשו, כפי שמוכח במקרים של היפנוזה שבה אנשים משחזרים אירועים דמיוניים שמעולם לא ... אלא רק אפשרי. האדם אמנם חווה את הזיכרון באופן מוחשי, אך תחושה זו אינה הוכחה חד - משמעית לכך שהאירוע התרחש בעבר. לדעתו, האדם אינו יכול להוכיח באמת שמה שהוא
זוכר אכן קרה, מפני שהכל מתרחש בתודעה שלו כרגע. הוא מדגיש נקודה נוספת, כאשר האדם
זוכר אירוע אחד, הוא למעשה גם שולל את קיומו של אירוע אחר. לדוגמה, אם הוא
זוכר שאתמול היה בירושלים, הוא למעשה שולל את האפשרות שהיה גם בחיפה. אך האם זה הכרחי? אולי הוא היה בשני המקומות בו - זמנית, אך התודעה שלו
זוכרת רק אפשרות אחת? אליעד מבהיר שלמעשה יכול להיות שאירעו מספר דברים בו - זמנית, והתודעה של האדם מגבילה ... רק בתודעה? מה ההבדל בין דמיון למציאות? הפעם אני רוצה לדבר על הנושא של הזיכרון האנושי וזה מתחבר לנושא של הסיבה של הסיבה והתוצאה שדיברנו עליו פעמים רבות. ואדם
זוכר שחווה משהו אתמול, והוא משוכנע שהוא
זוכר, יש לו תחושה של רצף הזמן והוא בוודאות מספר את מה שקרה לו. כמו גם קבוצה של מליון איש
שזוכרים את אותו האירוע, והם משוכנעים שאכן זה קרה. ואנשים בטוחים כי אם מליון
זוכרים שאתמול זה קרה, אז בטוח שזה קרה. ושכל אחד ייקח אירוע אחד שהוא
זוכר מהעבר, ויחשוב, האם באמת האירוע הזה קרה? ואם מספיק לו לאדם עצם העובדה שהוא
זוכר את האירוע כי הוא אומר בטח, אני מרגיש שזה קרה אז שיישאר עם ההרגשה שלו אם זה מספיק לו לחשוב שזה מה ... קרה, הוא מדבר על מה שנדמה לו כרגע שקרה. אבל כל העבר כולו אבל כל העבר כולו, הכל מתרחש בראש שלך ממש עכשיו. כל הדברים כולם, קורים ממש ברגע הזה, יש דברים שאתה
זוכר, ויש דברים שאתה עכשיו בכלל מדמיין שקרו והם בכלל לא קרו אפילו עכשיו. והזיכרון של האדם לגבי העבר הוא ... זה לא ברמה האובייקטיבית, אלא ברמה הסובייקטיבית אתה מתאר את מה שקרה לך ברגע הקודם. וזה אומר שכל הזיכרונות הם לא מחויב המציאות, אלא רק אפשרי המציאות. זה שאתה
זוכר , זה לא מחויב, זה שאתה מוכיח, זה לא אומר שזה קרה. ומצד האמת, יש עוד נקודת הסתכלות, אדם יכול להגיד אתמול הייתי בירושלים, זה אומר לדוגמה לא הייתי בחיפהץ אבל אולי היית גם בחיפה וגם בירושלים ואתה בכלל לא
זוכר. וכל מה שקורה לאדם זו רק תחושה, והתודעה קיימת רק ברגע הזה. ...