שכר ועונש, מידה כנגד מידה, תורת הגמול, צדיק ורע לו רשע וטוב לו, קארמה, השגחה פרטית, מצוות, עברות, גן עדן, גיהנום, שכר מצווה מצווה, שכר עבירה עבירה, שיפוטיות... ופנימי בלבד, המתרחש בזמן אמת בתוך האדם עצמו, ללא התערבות חיצונית. איך מתרחש בפועל מנגנון מידה כנגד מידה? לדוגמה, כשאדם שופט מישהו אחר ואומר האדם הזה טיפש ולכן הוא רע או פחות טוב ממני, הוא מיד מפעיל מנגנון פנימי של שכר ועונש כלפי עצמו. בשנייה שהוא שופט אדם אחר, הוא בעצם קובע במוחו שתכונת הטיפשות היא שלילית. באותה שנייה ממש, הוא מפנה את אותה שיפוטיות כלפי עצמו - כלומר, הוא מתחיל באופן אוטומטי לשנוא ולשפוט כל טיפשות שיראה בתוכו. במילים אחרות, האדם מעניש את עצמו ברגע שהוא שופט את האחר. התהליך הזה מתרחש בשני שלבים: שלב ראשון - הענשה מיידית: ברגע שאדם שופט מישהו אחר לשלילה, הוא בעצם מכניס לראשו תפיסה שלילית שאותה הוא משליך על עצמו. לדוגמה, אם חשב טיפשות היא דבר רע, הוא מיד יחוש שלילי כלפי עצמו בכל פעם שיזהה בתוכו טיפשות. שלב שני - המשך והצטברות (רשימו): המוח פועל באמצעות זיכרון מתמשך. בכל פעם שהאדם נתקל שוב בתכונה ששפט בעבר (אצל עצמו או אצל אחרים), אותה תחושה שלילית שהוטבעה בתודעתו תחזור ותתעורר שוב. כך נוצר עונש מתמשך, שחוזר ונחווה שוב ושוב, גם לאחר זמן רב. לדוגמה, אדם שזלזל באחרים כי הם טיפשים, יחווה שוב ושוב כאב ותסכול בכל פעם שהוא יזהה בעצמו או באחרים טיפשות. זו משמעות הביטוי מידה כנגד מידה - האדם הוא זה שיוצר בעצמו את הסבל, באמצעות השיפוט שלו. האם אלוהים באמת מעניש על מצוות ועבירות? אליעד מדגיש שאין שום ישות ... השכר והעונש הפנימי. לדבריו, יש שתי פרספקטיבות אפשריות להסתכל על המציאות: פרספקטיבה של שיפוטיות (נפרדות): במצב זה, האדם כל הזמן מפריד בין טוב לרע, חכם לטיפש, נכון לטעות. מנקודת מבט זו, האדם יוצר לעצמו באופן תמידי סבל, שיפוט עצמי ועונשים פנימיים. פרספקטיבה של אי - שיפוטיות (אחדות): האדם מבין לעומק שאין באמת הבדל בין טוב לרע, טיפש לחכם, או בין הצלחה לכישלון. במצב זה, האדם מפסיק לשפוט, משתחרר לחלוטין מהסבל ומהעונשים הפנימיים, וחווה חופש ושלווה פנימית. לדוגמה, אדם שמבין באמת שאין הבדל בין טיפש לחכם, כבר לא ירגיש צורך לשפוט אנשים על טיפשות או חוכמה, ולכן יהיה חופשי מסבל ומעונש. האם גן עדן, גיהנום וקארמה הם דברים חיצוניים? אליעד מדגיש שהמושגים גן עדן וגיהנום אינם מקומות אמיתיים או חיצוניים, ... של כוח חיצוני כמו אלוהים, או מישהו שמעניש מלמעלה, אלא מדובר במנגנון פנימי שטבוע באדם עצמו. לדוגמה, אדם ששופט או מזלזל באחרים, כמו לומר על מישהו שהוא טיפש, בעצם מעניש את עצמו באותה פעולה ממש, בזמן אמת, בלי צורך בשופט חיצוני. הסיבה היא שבאותו רגע שהוא שופט אדם אחר לשלילה, הוא יוצר בתוך עצמו תודעה שלילית, שהיא עצמה העונש. איך מתרחש בפועל מנגנון של מידה כנגד מידה? אליעד מפרט שיש שני שלבים עיקריים: שלב ראשון (מיידי): ברגע שאדם אומר האדם הזה טיפש ולכן הוא רע, באותה שנייה הוא בעצם קובע לעצמו שטיפשות היא דבר רע. באופן אוטומטי, הוא מתחיל לשנוא ולשפוט את עצמו על כל טיפשות שהוא מזהה בתוכו, משום שבדיוק באותו רגע הוא החליט שטיפשות = רע. כך האדם מעניש את עצמו בו - זמנית עם השיפוטיות שלו. שלב שני (המשך והצטברות): המוח פועל בצורה של רצף וזיכרון. כשאדם שופט משהו פעם אחת כרע, התפיסה הזו ... באחרים, הוא יחווה שוב ושוב את הכאב והשיפוטיות שהוא יצר בעבר. כך העונש מתמשך וחוזר שוב ושוב בלי צורך בהתערבות חיצונית. לדוגמה, אם אדם זלזל במישהו על טיפשותו, אז בפעם הבאה כשיראה טיפשות (בעצמו או באחרים), הוא יחווה את אותו הכאב או הזלזול שוב. זו מידה כנגד מידה, לא כי אלוהים החליט, אלא כי האדם בעצמו הטביע בתודעה שלו את התפיסה הזו. האם ... הבא: להבין שהכל תלוי בנקודת המבט של האדם. יש שתי פרספקטיבות אפשריות: הפרספקטיבה של נפרדות (שיפוטיות): להבדיל בין טוב לרע, בין מוצלח לכישלון, בין טיפש לחכם. בפרספקטיבה זו יש תמיד סבל, שכר, ועונש. הפרספקטיבה של אחדות (היעדר שיפוטיות): להבין שבסופו של דבר אין הבדל מהותי בין טוב לרע או בין מוצלח לכושל. מנקודת מבט זו, האדם חופשי לחלוטין מסבל, עונשים, ושיפוטיות. לדוגמה, אם אדם באמת מבין שאין הבדל בין טיפש לחכם, הוא לא ירגיש צורך לשפוט אחרים וגם לא ישפוט את עצמו. הוא ישתחרר לגמרי מכל העונשים הפנימיים. האם קארמה, גן עדן וגיהנום הם דברים חיצוניים? אליעד מבהיר ...