אדם או בהמה, האם יש או אין הבדל בין אדם לבין בהמה, אחדות, שונות, נפרדות, האם הכל אחד האם באמת יש הבדל בין אדם לבין בהמה? השאלה המרכזית שאליעד כהן דן בה בהרצאה זו היא האם בני ... האמיתית, אם מנתחים הכל עד הסוף, כל ההבדלים נעלמים והכל הופך לאחד מוחלט. האם האדם הוא בהמה? האם באמת הכל אחד? דמיון בין אדם לבעלי חיים מה ההבדל בין אדם לבהמה? האם לאדם יש נשמה ולבהמה אין?

... את הפחד באופן מוחלט היא לבטל את הרצון, או לפחות לראות את הרצון מפרספקטיבה עמוקה יותר. זה אומר להבין שהכל אחד ואין באמת הפרדה מוחלטת בין טוב לרע. האם צריך לוותר על הרצון כדי להפסיק לפחד? עולה השאלה האם ביטול ... מפחיד נובעת מתפיסה שמדובר במשהו רע, היא יכולה להמשיך לחקור פנימה ולשאול למה זה רע? עד שמגיעים להבנה העמוקה שהכל אחד, וששם אין באמת פחד. האם אפשר לחיות בלי העוקץ של הפחד ועדיין לשמור על החיים הרגילים? כן, אליעד מציין ... מהגוק היא מפחדת, עכשיו זה לא באמת משנה הגוק זה משנה מתפיסת המציאות שלך אם היית משוכנעת במאה אחוז שהכל אחד אין לך שום פחד, שום דבר לא מציק לך. עכשיו דרך הגוקים, איך אפשר דרך הגוקים לעשות את זה? ... השאלה הזאת מובילה לשאלה למה יש לי רצון, השאלה למה יש לי רצון מובילה לשאלה מי אני מה אני? הכל אחד, יש כמה שלבים. ש: איפה זה מופיע בספר התהליך הזה? אליעד: במלא מקומות, תפתחי במלא מקומות יש את זה, ... חשוב שממנו אני מפחד. אליעד: מפחד פירושו לא רוצה אותו. ש: לא רוצה אותו וכשאני מגיע לאחדות ואני מבין שהכל אחד אז למעשה זה לא משנה לי אם זה השולחן. אליעד: במקום להגיד מבין שאני הכל אחד הייתי אומר נגיד תגידי נמצא באחד כי אתה לא באמת מבין שזה אחד, אתה לא מבין משהו מוגדר. ש: ...

... לאדם. ואין שום הנאה בעולם, שאינה נובעת מאחדות המציאות, שמלובשת בכל דבר. ואחדות המציאות, היא חוויית האלוהות. שהאדם חווה שהכל אחד, ושהוא עצמו אלוהים האמיתי / השלמות האלוהית. כי כאשר הכל אחד, אז ממילא אין שום הבדל בין המהות לבין הצורה, ואין הבדל בין אלוהים לבין הבריאה, ואז אין עוד מלבדו, ... ולמה רצונו של האדם משתנה? ולמה האדם רוצה בכל פעם לחוות חוויה אחרת במינונים אחרים? ובשורשו, התשובה היא, כי הכל אחד, ואין שום שאלה כלל. ובלי שורשו, אין שום תשובה כלל. כי על כל סיבה, נמשיך לשאול איזו סיבה קדמה ... פועלת ההנאה של האדם. והחוק הוא, שככל שהאדם קרוב יותר לחוויה של שלמות אלוהית, דהיינו, שהאדם חווה טוב יותר שהכל אחד, כך האדם נהנה יותר. וההנאה הזאת, מלובשת בכל ההנאות שיש בעולם, ובכל הנאה, היא מלובשת בעוצמה אחרת ובצורה אחרת, ... כל הזמן. ובתת המודע של האדם, האדם זוכר תמיד, את זה שהוא היה אלוהים, דהיינו, שהאדם זוכר את זה שהכל אחד. והאדם תמיד משתוקק להשיג את חוויית האחדות הזאת, שוב פעם ושוב פעם (ולכן יש רצוא ושוב, כי האדם רוצה ... מחפש להשיג את ההנאה הזאת, דרך הנאה גשמית. שהיא, בצורה אסוציאטיבית, גורמת לתת המודע של האדם, להבין טוב יותר שהכל אחד. ועל ידי זה האדם מתחבר לחוויית האחדות של המציאות, שהיא נוצרת על ידי ההתבוננות של תת המודע של האדם, ... בכל דבר. ויש גם את ההנאה הרוחנית. שהיא קרובה יותר אל השורש של ההנאה. כי ההנאה בשורשה, נובעת מהחוויה שהכל אחד. שהיא נובעת, מההבנה של האדם שהכל אחד. והנאה רוחנית, היא, הנאה שנובעת אצל האדם מהתבוננות פנימית, שהיא מקרבת אותו להבנה ולחוויה שהכל אחד. ויש גם הנאה שנובעת מחוסר התבוננות, שהאדם מנסה להשתיק את השכל שלו. שגם זה סוג של התבוננות פנימית. שבה, ... טוב. ולכן, כל ההנאות שיש בעולם, הן הנאות גשמיות, שאינן ההנאה בשורשה, שבה אין שום גוף כלל. כי בשורש, הכל אחד ממש (וגם זה עצמו גוף, אלא שהוא גוף שלם וכולי). וכל הנאה והנאה שיש לאדם, אין בה שלמות. כי ... שום דבר. ואין שום נפרדות כלל, כנפרדת. אלא, יש נפרדות, שהיא אינה נפרדת מהאחדות. וככל שהאדם קרוב יותר להבין שהכל אחד באמת, דהיינו, שאין דבר כזה אחדות, כי הנפרדות היא בעצמה אחדות, כך האדם קרוב יותר אל ההנאה בשורשה. ויש ... מהמציאות בשורשה. אבל הוא יוצר נפרדות וסבל. כי הוא בעצם מגדיר אצל עצמו, שהגשמיות, היא נפרדת מהרוחניות. כי כאשר הכל אחד, אין שום הבדל בין גשמיות לבין רוחניות. ומי שמחפש הנאה רוחנית, הוא בעצם מרחיק את עצמו מההנאה הרוחנית האמיתית, ... מתקרב אל השלמות, שבה, אין הפרדה בין רוחניות לבין גשמיות. ומי שמשתמש בשכל שלו בשלמות, הוא רואה את האמת שהכל אחד ממש, שיש רק ישות אחת בלבד. וכאשר, כל התודעה של האדם חושבת רק על דבר אחד בלבד, דבר שהוא ... ובשלמות, שאין שום רע כלל, אין גם ידיעה של טוב. וככל שהאדם יותר חכם אמת, דהיינו, מבין טוב יותר שהכל אחד, כך ההנאה שלו גדולה יותר. הנאה שאינה מוגדרת כהנאה, כי אין לה הפך וניגוד. זא, זאת לא חוויית הנאה ... בין אחדות לבין נפרדות, אי אפשר להבין את העניין הזה כלל. כי הוא נראה כדבר והיפוכו. אבל בשכל שבו הכל אחד, שם ניתן להבין, שבאמת, גם הכל אחד, וגם בו זמנית יש נפרדות אין סופית. כי אחדות אמיתית, היא כאשר יש רק נפרדות וגם רק אחדות בו ... שאין הבדל בין הנפרדות לבין האחדות כלל. והחכם האמיתי, דהיינו, כל אדם בעומק פנימיות דעתו, הוא נהנה תמיד מכך שהכל אחד. הנאה שאינה תלויה בשום דבר, הנאה שאינה צריכה שום דבר, הנאה שאי אפשר להשיג אותה בשום דבר, כי אי אפשר לאבד אותה לעולם וכולי. ואעפכ, יש גם נפרדות. כי הכל אחד, ואעפכ, יש נפרדות, שהיא באחדות עם האחדות. דהיינו, למרות שהכל אחד, אעפכ יש נפרדות. וגם אצל החכם האמיתי, גם אצלו יש נפרדות כפשוטו. ואעפכ, זה לא כפשוטו. כי אצל החכם ... גם הוא יש לו רצונות גשמיים, הן מצד התודעה והן מצד הגוף. וכמו שהמציאות משתנה כל הזמן, למרות שבמהותה הכל אחד, וכמו שהמציאות משנה את רצונה ואת מעשיה כל הזמן, למרות שבאמת אין אצלה שום שינוי כלל, כך גם אצל החכם האמיתי, שאצלו הכל אחד תמיד, אעפכ יש נפרדות תמיד, ואין שום הבדל וכולי. והחכם האמיתי, בתוך הנפרדות שלו, גם ההנאה שלו, תלויה בדיוק ... קורה מעצמו, והחכם האמיתי נמצא בשתיקה מוחלטת, שאין בה שום שינוי כלל. ובשורש, ההנאה היא של שתיקה. כי כאשר הכל אחד, יש שתיקה של הרצון ושל המחשבה, כי אין אפשרות לחשוב על שום דבר מוגדר, ואי אפשר לשנות את המחשבה ... את הצמצום, שבו יש טוב מצומצם, כדי שיהיה טוב מוגדר. ולמה צריך שיהיה טוב מוגדר? והתשובה בשורשה היא, כי הכל אחד ואין שום שאלה כלל. וכאשר החכם האמיתי מתעסק באיזה דבר גשמי, דהיינו, כל דבר בעולם, כי כל דבר בעולם ... ומתבונן על הצורה שלו, כדי להכיר טוב יותר את האחדות של המציאות, וליהנות ממנה יותר, באופן מוגדר. כי בשורש, הכל אחד. ואין שום אפשרות להכיר יותר או פחות את האחדות של המציאות. ואעפכ באחדות, שבה הכל אחד ממש, יש גם אין סוף צורות שונות. כי האחדות, היא החיבור של כל הצורות. וכל התחדשות שכלית / התחדשות ... זאת הנאה גשמית בלבד. כי כל הנאה היא מצומצמת, דהיינו, גוף וגשמיות. אלא, ששלמות ההנאה היא, כאשר האדם מבין שהכל אחד ממש. שאז, הצורה ומהותה הם אחד ממש. ואז האדם חווה את השלמות האין סופית שיש בכל דבר, באחדות אחת ...

... שכל ההפכים, נכונים בו זמנית. ומכך נוצר שהאדם חווה את כל אחד מההפכים, בזמנים שונים באופן נפרד. למרות שבאמת הכל אחד בו זמנית.

... משתמש בשכל שלו בשלמות, הוא מגיע לאי הידיעה, דהיינו, שהאדם לא יודע להבדיל בין דבר להיפוכו, שאז האדם יודע שהכל אחד. ומנקודת המבט הזו, אין שום הבדל בין דבר לבין היפוכו. וכאשר אין הבדל בין דבר להיפוכו, מנקודת המבט הזו, ... של המציאות. ואז כאשר האדם חוזר אל השכל המצומצם שלו, אז הוא עדיין זוכר ויודע את האמת, שבאמת המוחלטת, הכל אחד. ושאעפכ יש נפרדות וכולי.

... (3) וגם רק, גם טוב וגם רע, (4) וגם רק, אין הבדל בין טוב לבין רע. ובנקודת המבט הזו, הכל אחד. שכל נקודות המבט השונות, נמצאות באחדות אחת. וממילא זה אומר, שיש גם נקודת מבט נוספת, שהיא מאחדת את כל ...

... ונשאל: אם הכל נמצא איתו באחדות אחת מוחלטת, אז מה שייך לומר שאלוהים אוהב את המציאות? כי הרי כאשר הכל אחד ממש, אין שום משמעות להפרדה שבין אלוהים לבין המציאות! ואם באמת הכל זאת אחדות אחת, הרי שלא שייך שאלוהים יאהב משהו אחר כלשהו, וגם אין שום הפרדה בין אהבה לבין שנאה וכולי. וזה מחזיר לנקודת המבט שבה הכל אחד. ומנקודת מבט נוספת אפשר לומר, שאלוהים שונא את כל המציאות, בשנאה אלוהית, שנאה אין סופית (פחות אחד כנל). כי ...

... לשום דבר להיות קיים כנפרד מהן, ואז הן מתאחדות אחת עם השנייה, והשנאה והאהבה מתבטלות. בדיוק כמו אצל אלוהים, שהכל אחד ממש. ויש שנאה, שאינה אין סופית, שהיא לא רוצה להיות באחדות עם הישות שאותה היא שונאת. ולכן הישות השנואה, ...

... למחויב, רק אז האדם יכול להרגיש טוב ורע. שמנקודת מבט מסוימת, זה מיותר ורע, כי אין שום רע, כאשר הכל אחד בלי טוב ורע. אבל מנקודת מבט אחרת, זה טוב מאוד. כי כאשר הכל אחד, גם אין שום טוב וכולי. ובשורש הדברים, האפשרי והמחויב הם אחד וכולי.

... מחויב, אלא קיומו הוא רק אפשרי בלבד. וכאשר האדם מתבונן מספיק עמוק פנימה, הוא רואה, שבאמת הכל שווה בעיניו, ושהכל אחד בעיניו, באותה המידה ממש. ואז ממילא לא שייך שהאדם יסבול כלל, מאחר שאין שום רצון מוגדר כלל. וכאשר האדם ... כך ולא אחרת? והשאלות האלו, הן מעבירות את האדם לחוויית האחדות, שבה אין שום ידיעה של נפרדות כלל, ושם הכל אחד באמת. ולמה בכל זאת, האדם נהנה לעשות לעצמו רע? ולמה האדם לא באמת רוצה להפסיק להרגיש רע? כל זה ...