... זה הופך אותן לישות אחת. ולכן השינוי, מצריך את הזמן ואת המקום. ובלי שינוי, אין זמן ומקום. כי כאשר הכל אחד ממש, אין שום הפרדה בין רגעי הזמן, ואז העבר ההווה והעתיד אינם נפרדים זה מזה, והם הופכים להיות לישות אחת ולרגע אחד. וכך גם לגבי המקום, שכאשר הכל אחד ממש, אז אין שום הפרדה בין המקומות השונים, ואז ממילא אין שום חוויית מקום כלל. ונמצא אם כן, כי ... ומהי מהותו? ומה יוצר את המקום? וממה המקום עשוי? וכולי. ועל ידי ההתבוננות הזאת, האדם מגיע אל ההבנה והחוויה שהכל אחד ממש. כי כל הזמן והמקום, הם כלום אחד ממש, שאין בו שום נפרדות כלל. ובשורשו, מקומו של האין ושל ... מחשבה, ואין אשליה, ואין שואל, ואין שאלה, ואין ישות מודעת, ואין אפילו לא את האמירה שאין שום דבר? ואולי הכל אחד ממש, ורק נדמה שיש כאן נפרדות של יש ואין? כי שורש חוויית המקום והזמן, היא בהפרדה של היש והאין, ... באמת, היינו שהאדם באמת חווה ספק ושאלה אמיתית ומוחשית לגבי היש והאין, על ידי זה האדם מגלה את האמת שהכל אחד, ויוצא מהמקום ומהזמן. ושאלה היא אמיתית, כאשר האדם באמת מרגיש את השאלה. כגון לדוגמה שהאדם מסתכל לצדדים, לפני שהוא ... ועל ידי זה שהאדם שונא את הספקות, ואוהב את הידיעה המוחלטת, על ידי זה האדם זוכה לראות את האמת, שהכל אחד באמת, ושהיש והאין מאוחדים. ואז האדם חווה את הנפרדות של היש, בצורה חדשה לגמרי, דהיינו, כחוויית אחדות ממש. ואז האדם רואה שהכל אחד, וזוכה לצאת מחוויית המקום והזמן. דהיינו, שהאדם חווה את הזמן ואת המקום בצורה חדשה לגמרי, כפי מה שהם באמת ...

תפישת האחדות של המציאות, באמצעות השכל ומה שמעבר לשכל ובו יתבאר, כיצד ניתן לסמוך על הבירור השכלי שהכל אחד? כי יותר מפעם אחת ביארתי, כי מי שיפעיל את שכלו באמת, יראה, כי היש והאין הם אחד ממש. והשאלה הנשאלת היא, נניח שאכן בירור שכלי מוביל למסקנה שהכל אחד ממש. אעפכ, איך יכול האדם להיות בטוח באופן מוחלט שהכל אחד ממש? הרי אי אפשר להיות בטוח בשום דבר באופן מוחלט, כל זמן שנכונות הדבר, נובעת מהשכל. כי השכל טועה ... החיצונית. כי ברמה הפנימית, מאחר שהוא באופן מודע, לא משתמש בשכל שלו בשלמות, הרי שהוא תמיד מחובר לשלמות, שבה הכל אחד ממש. ומי שמברר את האמת, אז בשלב הראשון הוא מברר מהי האמת, באמצעות השכל שלו, ואז הוא רואה שהכל אחד. כי כל ההגדרות הן אפשריות, ורק המצוי הראשון הוא מחויב, והוא חסר כל צורה. ואז כאשר האדם נמצא בנקודה ... ואחכ כאשר האדם חוזר לשכל שלו, אחכ הוא מבין, שגם השכל וגם מה שמחוץ לשכל, שניהם מעידים על כך שהכל אחד. ובכל פעם ופעם שהאדם מתבונן על המציאות, בין אם זה בשכל או בלי שכל, ובתנאי שזה באופן מוחלט עם השכל או באופן מוחלט בלי השכל, בשניהם האדם חווה את המוחלט, שהכל אחד ממש. ונוסיף, כי כל אי שימוש בשכל באופן חלקי, שורשו בכך, שכאשר הכל אחד ממש, שזאת מהות ההעדר המוחלט של השימוש בשכל, אז כאשר הכל אחד ממש, ממילא אין שום משמעות לשימוש בשכל. וזהו שורש השימוש החלקי בשכל. שהחלק של אי השימוש בשכל, שורשו, הוא ...

... כלל. כי באחדות האמיתית, אין שום הפרדה בין הרצון, לבין הישות שרוצה, לבין הדבר שאותו היא רוצה. ובאחדות האמיתית, הכל אחד ממש בשלמות, עד שאפילו אין ידיעת קיום עצמי כלל. שהיא אפשרית, רק כאשר יש נפרדות, שרק אז יש משמעות ... שלא אחראי לכל מה שקורה, הוא דווקא המלך, שעובדים עבורו. כי אלוהים האמיתי, הוא לא עושה דבר. כי כאשר הכל אחד ממש, שום דבר לא נעשה כלל (כעשייה נפרדת). ואם נעשה, אז לא נעשה על ידי האחדות כלל, אלא נעשה ... היא רק על ידי הבנת מהות האחדות. שעל ידי זה, האדם מגלה שיש אלוהים אמיתי, דהיינו, תפישת מציאות שבה הכל אחד מוחלט. ושם אין שום הפרדה בין שום דבר לשום דבר. ואז כאשר האדם רואה במו עיניו שהכל אחד ממש, אז הוא נכלל באחדות האמיתית, ומשתחרר מהישות הנפרדת שלו לגמרי. וממילא מתבטל גם הרצון העצמי באשר הוא, ונעלמת ...

... שטן. כי היא העדר האלוהות והשלמות האין סופית. כך שהאדם הוא בעצם אחדות ושלמות המציאות, דהיינו, אלוהים האמיתי, שבה הכל אחד ממש. והאדם כאלוהים, מחליט (מנקודת מבט של נפרדות), בכל רגע ורגע מחדש, להיות משוגע, ולצמצם את עצמו לתוך צמצום ... בכל חיסרון. כי ריבוי הנפרדות, הוא דווקא טוב מאוד, עבור מי שזוכה לדעת את האמת, שהוא בכלל אלוהים האמיתי ושהכל אחד ממש. שאז אין שום רע כלל, וכל הנפרדות, היא ריבוי אין סופי, של אחדות אין סופית. אבל זאת תפישה ... שקר לגמרי, ואולי הוא כן טועה לגמרי. ומצד האמת, כל המחשבות של האדם, הן גם שיגעון. כי מצד האמת, הכל אחד. והרע, הוא יוצר את הנפרדות שיש אצל האדם, בין יש לבין אין, על ידי האמונה. כי רק האמונה, מאפשרת את הקיום של השקר. כי בלי אמונה, יש רק הבנה של אמת שהכל אחד מושלם. וכנל, למרות שהרע והאמונה השגויה, היא טובה מאוד, עבור מי שזוכה, הרי שהיא רעה, עבור מי שלא זוכה. וכל המחשבות של האדם, הן מרחיקות אותו מחוויה של אחדות ושלמות. כי כאשר הכל אחד, אין שום מחשבה נפרדת, כלל. ואפילו ידיעת האני אין. ולכן, כאשר האדם חושב אני נפרד, הוא בעצם יוצר את ...

... כי אולי אין שום הבדל כלל? ואולי בכלל, אין אפילו לא הבדל של צורות? ואולי אין צורות בכלל, אלא הכל אחד ממש? ועל האדם לשאול תמיד, האם זה באמת משנה? דהיינו, האם באמת יש שינוי? ואולי זה לא משנה? דהיינו, אולי אין כאן שינוי אמיתי, אלא הכל אחד? ולמה זה משנה? דהיינו, למה יש כאן שינוי? והאם זה מוכרח שזה ישנה? דהיינו, האם מוכרח שיהיה כאן שינוי ... כמשנה? ואולי ההפך הוא הנכון? ואולי זה לא משנה כלל? ואולי האדם הוא רק טועה, שחושב שיש שינוי? ואולי הכל אחד תמיד? ואולי אין שום שינוי כלל? כי האדם הוא טועה, והוא בטוח שיש הבדל, למרות שבאמת אין שום הבדל ... נובע רק בגלל התחושה של הנפרדות, מי שימסור את נפשו, להבין למה הוא סובל, הוא בסוף יראה את האמת שהכל אחד ממש, ואז האדם מגלה את האחדות, והסבל נעלם וכולי. והשאלות שהאדם שואל, הן מפרקות את חוויית הנפרדות של האדם, ... כאשר האדם שואל באמת, שהוא באמת רוצה לדעת האם יש או אין הבדל ונפרדות, אז הוא רואה את האמת שהכל אחד. ואז כל החומות הדמיוניות נעלמות כלא היו, והאדם רואה את האמת, שהוא כבר נמצא בגן עדן ממש. ואז האדם ...

... השקרית הזאת, הוא בעצם יצירת נפרדות, בין האחדות לבין הנפרדות. וכיוב שהאדם חושב שאין שום סיבה לשום דבר, כי הכל אחד. והוא לא מבין שהכל אחד, פירושו שאין מושג כזה סיבה כלל, ולא שאין שום סיבה. וכפי שכבר ביארתי עניין זה במקום אחר. כגון לדוגמה, ... ריקנות. וזה במקום להרגיש את השלמות של האחדות, שיוצרת משמעות אמיתית, לכל דבר בעולם. כי האחדות, מלמדת את האדם, שהכל אחד. דהיינו, ששום דבר, אינו משמעותי יותר מאשר דבר אחר. והכל ככ אחד, עד שאפילו חיפוש משמעות של שקר, גם ... גורמת לאדם להבין, שיש משמעות אמיתית בכל דבר למען עצמו באמת. כי אלוהים, עושה כל דבר למען עצמו, ובשורשו הכל אחד ואין שום שינוי וכולי. ולפעמים, נדמה לאדם בטעות, שהכוונה היא, שאין שום משמעות כלשהי לשום דבר. משום שבאמת אין ... רק, משום שהצורה, היא הפך השלמות. אבל על ידי השכל שהחכם האמיתי מגלה, על ידי זה האדם רואה ומבין, שהכל אחד. כי השלמות האין סופית שנמצאת מחוץ לכל המקום והזמן, שאין בה שום צורה כלל, היא באחדות מוחלטת עם כל ... מנוגדים. ולכן המשמעות והשלמות, נראית לאדם כרחוקה מכל הצורות, כי בשום צורה אין שלמות. ואעפכ החכם האמיתי מגלה לאדם, שהכל אחד ממש. כי השלמות האין סופית שמחוץ למקום ולזמן, היא באחדות עם כל אחת מהצורות שבתוך המקום והזמן, והכל אחד ממש. ועל ידי זה שהאדם מבין את העניין הזה באמת, על ידי זה, בכל פעם שהוא מתקרב לאחדות האמיתית, ... כי האמת היא, שהמהות והצורה הם אחד, והנפרדות והאחדות הם אחד בשלמות, עד שאין שום אחדות ומהות כלל, אלא הכל אחדות אחת אין סופית, למרות הנפרדות של הצורות. אבל האדם שמאמין לשכל שלו, שהיש והאין הם נפרדים, הוא לא מסוגל ... אחרי שהאדם מבין מהי המהות והאחדות שנמצאת מחוץ למקום ולזמן ולכל מה שישנו, אחכ הוא רואה ומבין את האמת, שהכל אחד ממש. ושהכל הוא מחויב המציאות, למרות שהוא נראה כאפשרי המציאות. ואז האחדות נכללת בנפרדות בשלמות. ואז האדם כבר לא ... להכיל אותה, לחשוב עליה, ולחוות אותה, בתוך הנפרדות עצמה. וכל זה, רק על ידי זה שהאדם רואה את האמת, שהכל אחד ממש. ושהאחדות האין סופית, ששם הכל אחד והכל טוב, היא באחדות מוחלטת עם כל צורה של המציאות, שזה נגד השכל האנושי, ואעפכ זה כך. ורק על ...

... שום חיות לשום דבר. והוא נגד השכל, שהצורה היא גם צורה סופית, וגם הוויה אין סופית. וכאשר האדם מבין שהכל אחד ממש, דהיינו, שהצורה והמהות הם אחד ממש, אז ממילא זה אומר, שכל מה שנכון לגבי המהות, נכון לגבי כל ... היא עצמה ממלאת את כל המקום והזמן כולם, לישות אחת ממש. וזה כמובן נגד השכל של האדם. ובנוסף, כאשר הכל אחד ממש, זה אומר שהמהות שממלאת את הכל, התכונות שלה, הן בעצם התכונות של כל צורה וצורה שקיימת בפני עצמה. ... נגד השכל, שהמהות של הכל, תהיה צורה סופית, שממנה יצאו ויתהוו צורות נוספות, שהן נפרדות ומנוגדות לצורה הראשונה. וכאשר הכל אחד, הרי שמצד אחד, המהות היא אחת והיא חסרת כל צורה, אבל מהצד השני, כל צורה וצורה שנפרדת ושונה זו ... מחוץ להפרדה שלהם. וכל צורה ממלאת את המקום והזמן, עד אין סוף, ועד ביטול הצורה של המקום והזמן עצמם). והכל אחד תמיד. דהיינו, כל האפשרויות כולן וכל הצורות כולן, נמצאות בכל מקום ובכל זמן תמיד. ואצל האדם, הדבר הזה נקרא ... לו שאלות. למה המציאות משתנה? ומה טוב יותר או פחות? וכיוב. והאדם שהוא חכם אמת, הוא יודע את האמת, שהכל אחד והכל קיים תמיד בו זמנית, בלי שום שינוי כלל. ולכן אין שום שאלה ושום שינוי של זמן ומקום כלל. ... אחת, הם בעצם הכל וכלום בו זמנית. כי כל צורה ממלאת את כל המקום והזמן באופן אין סופי, בגלל שהכל אחד תמיד. וכאשר כל המקום והזמן מלאים בצורה אחת, וכל שכן שבכל מקום ובכל זמן, יש את כל הצורות כולן, הרי שבפועל אין שום נפרדות כלל. כך שאפילו יקומים מקבילים אין כאן, כי הכל אחד ממש, לישות אחת ממש.

... של האדם, לבין צורת המציאות. וכל זה, הוא רק בשכל של העולם שלנו. כי באמת האמיתית של האחדות, שם הכל אחד. וכאשר הכל אחד, אז לומר שרק דבר אחד הוא האמת, זה השקר הכי גדול (מצד ההפרדה שבין הנפרדות לאחדות, וכפי שכבר ביארתי ... ביניהם, כדי להגדיר ולהבין אותם. אבל בכך, הוא בעצם מתחבר לשקר שמפריד אותם. ואחכ האדם רואה את האמת. שבאמת הכל אחד ממש. כי קודם כל האדם מגדיר וחווה את מה שאינו מוגדר כלל. אבל הוא חווה אותו באופן מוגדר, דהיינו, על ידי שלילת הניגוד שלו. ואחכ האדם מבין שהכל אחד ממש. שהוא מחבר את ההפכים, והוא רואה את האמת, ששני הניגודים הם אחד ממש. ואז יש לאדם שלמות מוחלטת ... נפרדות תמיד. אבל מי שהולך עם השכל שלו עד הקצה האחרון, אז גם בשכל שלו הוא מצליח לראות ולהבין שהכל אחד ממש. ואז תמיד כאשר הוא מגדיר משהו בשכל שלו, הוא תמיד רואה וחווה את האמת, שהכל אחד ממש. ובפועל, מי שרוצה להקל על הסבל שלו בדרך אל האושר, עליו לזכור תמיד, שחיפוש האמת והטוב האמיתי, הוא ... מושלם והכל כבר אמת וטוב אמיתי. ולכן על האדם, תוך כדי זה שהוא מנסה להבין ולהגדיר, עליו לזכור תמיד, שהכל אחד. דהיינו, שכל מה שהוא מבין ומגדיר, זה הכל נמצא באחדות, עם הניגוד שלו. כגון לדוגמה, האדם שמבין מהי תחושה ...

... של דבר שהוא לא יכול להגדיר אותו / שאינו מוגדר. (השכל ומעל השכל). והאדם צריך להשיג את השלמות, שבה הכל אחד. שהאדם עובר למצב שבו יש חוסר הגדרה מוחלט, עד שבעיניו אין שום הגדרת הפרדה בין דבר להיפוכו, עד שהם ... לא מוגדר, עד שהאדם מסוגל להגדיר ממש, ואעפכ להישאר בחוסר הגדרה. וכך גם האדם צריך להשיג את השלמות, שבה הכל אחד. שהאדם עובר למצב שבו הכל כן מוגדר ממש, ושבו אין שום הגבלה להגדיר דבר כלשהו, ושכל דבר בו הוא ... להגדיר ולחבר את שני ההפכים המוגדרים והנפרדים, להגדרה אחת. כך, שבקצה של האין הגדרה או של היש הגדרה, בקצה, הכל אחד ממש. שיש גם נפרדות, אבל עדיין היא אחדות. שיש גם הגדרות שמפרידות, אבל בו זמנית, ההגדרות המפרידות, הן באחדות. ...

... כל מה שנראה לנו כנפרד הוא בעצם חלק מהשלמות הכללית של המציאות. התחושה של נפרדות היא אשליה, כי בעומק, הכל אחד. התחושה הזו מתפוגגת כאשר אדם מגיע להבנת האחדות המוחלטת של המציאות, שבה אין הבדל אמיתי בין פרטים שונים. גם ... לתפיסתו הנוכחית. מה הקשר בין נפרדות ושקר? השקר הגדול ביותר הוא התחושה שהמציאות מחולקת לדברים נפרדים, בעוד שבמציאות האמיתית הכל אחד. כל עוד אדם חווה את עצמו כנפרד משאר העולם, הוא חי באשליה מסוימת - אשליית הנפרדות. כלומר, עצם התחושה ... מכאן עולה שכדי להוביל אדם אל ההבנה האמיתית, לעיתים יש להשתמש במושגים של נפרדות, גם אם מצד האמת המוחלטת הכל אחד. האדם שמתבונן עמוק יותר מבין שהדברים אינם סותרים - אלא שהם שונים רק מנקודת המבט שבה מתבוננים עליהם. לסיכום ...