... חשוב לאמת שכל האבנים של הבניין, עשויות מהחומר היציב ביותר בעולם, שהוא האמת שהיא לעולם עומדת. כי האדם רוצה לטפס על הבניין עד השמיים ולהסתכל על המקום כולו, מנקודת מבט חיצונית לו. ולכן הכרחי ...

... את כל זה, במקום אחר. ולחפש את האמת באמת, פירושו, כאשר הסיבה והתוצאה מתאחדים (שזו בחינת אחדות הזמן של המציאות, שהסיבה = תוצאה). דהיינו, שהסיבה שהאדם ...

... שלא משתנים לעולם, הלא הם חוקי הפיזיקה חוקי הטבע וכיוב. ויש גם את חוקי הנפרדות הכלליים, שהם החוקים של הזמן והמקום, והחוק שאי אפשר לחבר שני הפכים במקום ובזמן אחד, שהחוקים האלו נשמרים, ... העולם הבדיוני והדמיוני. וזה משום, מגבלת התפישה של הצופה. שהתודעה עצמה לא יכולה לתפוש שינוי אמיתי, בתפישת המקום והזמן שלה. ואעפכ באופן יחסי יש בסרטים המצוירים, הפרה בוטה של חוקי המציאות ... שהלבושים השונים של המציאות, הם דרך הטבע של העולם. וזה משום, שהלבושים האלו חוזרים על עצמם בתוך חוויית הזמן של האדם. כי האדם רגיל לראות את העולם בצורה מסוימת. ולכן נדמה לו, כאילו באמת זוהי ... מאשר דבר אחר. ורק השכל של האדם, רגיל לתפוש את המציאות בצורה כלשהי, מחמת הזיכרון שיש לאדם בתוך חוויית הזמן. אך מצד האמת, מי שיודע את האמת שהכל אחד, הוא מבין, שבאמת כל הצורות כולן, הן חסרות כל ...

... עליו, הם בעצם אותם הכוחות בתוך האדם עצמו, שלא אוהבים את האדם עצמו, והאדם כל הזמן מנסה לברוח מהם. כי אם האדם היה עושה שלום בתוך עצמו, דהיינו, שלם עם עצמו בשלמות אמיתית, ומקבל ואוהב את עצמו כפי מה שהוא ממש, ללא כל ... עליו ביקורת מול עצמו. ועל ידי שהאדם מבין את זה, על ידי זה האדם מסתכל אל המקום הנכון ואל הדרך הנכונה להתמודד עם הפחד הזה. ועל ידי זה שהאדם מבין ומנסה להביא את עצמו למצב, שבו הוא יאהב את עצמו מבפנים באמת, על ידי ...

... יותר טוב, וממילא האדם מרגיש רק טוב. והרע קיים, רק בגלל שהאדם רוצה להרגיש טוב. והגיוני גם לומר, שהטוב קיים, כדי לעשות רע. כי ברוב הזמן, רע לאדם, בגלל שהוא רוצה שיהיה יותר טוב, או ...

... את האין סוף. וזאת החוקיות של העולם שלנו, שבה יש הפרדה בין הסוף לבין האין סוף. וזאת מהות השכל, שבה יש הפרדה בין היש לבין האין, ובין דבר להיפוכו. והאין האמיתי, הוא האין סוף, וכל דבר שהוא יש, יש לו סוף של זמן ומקום. ומצד השכל והמהות הנפרדת של האדם, ...

... וכל הדברים שבעולם נפרדים זה מזה בזמן ובמקום. וזמן ומקום הם לאו דווקא זמן ומקום ממשיים, אלא זמן ומקום כשני מימדים שמאפשרים את קיומם של הדברים. כי כדי שתהיה משמעות למשהו, לשם כך צריך שתהיה במציאות יותר מאשר ישות אחת. כי אם יש רק ישות אחת, אין לה שום משמעות כלל. או שניתן לומר ... אחת של מקום, הם חסרי כל משמעות והם לא נקראים זמן ומקום. כי רק רגע אחד של זמן, אין בו שום שינוי ואין בו עבר הווה עתיד כלל. וכיוב לגבי נקודה אחת של מקום, שאין לה שום משמעות מקום כלל. ולכן צריך שני רגעים של זמן ושני מקומות, שבהם יכולות ... מזה במקום ובזמן. כי שני המקיפים הגדולים ביותר, הם המקום והזמן. כי כל דבר צריך מקום וזמן. כי גם אם נסיר את כל הצורות כולן, עדיין כל הדברים יישארו נפרדים זה מזה במקום שבו הם נמצאים ובזמן שבו הם נמצאים. כי יכולים להיות שני דברים באותו המקום, אך הם נפרדים, בזמן שבו הם נמצאים. ויכולים להיות קיימים שני דברים באותו הרגע, אך הם נפרדים זה מזה, במקום שבו הם נמצאים. וכאשר כמה דברים נמצאים באותו מקום באותו זמן, הרי שהם ישות אחת ממש. והנה, הזמן והמקום הם אין סופיים. כי לזמן אין סוף וגם למקום אין סוף. כי לזמן לא יכולה להיות התחלה. משום שאם יש לו התחלה, הרי שיש לפני הזמן ואחרי הזמן . ואחכ יש לנו ציר זמן גדול עוד יותר. ובהחלט, כן יכול להיות ציר זמן סופי. אך הוא בהכרח נמצא בתוך ציר זמן אחר גדול עוד יותר. כי לפני ואחרי הזמן, פירושו מרחב זמן גדול עוד יותר. וכיוב לגבי מרחב המקום, שגם הוא לא יכול להיות סופי. כי אם למקום יש הגדרה צורה וסוף, הרי שיש מעל ומתחת ולפני ואחרי וצדדי המקום , כי הרי יש לו סוף. ואם יש לו גדר וגבול, אז יש מקום, גם אחרי נקודת הגבול הזו. ובהחלט כן שייך שיהיה מרחב מקום מוגבל, אך הוא חייב להיות בתוך מקום אחר גדול יותר עד אין סוף. כי את ... תלוי בקיומו של ציר זמן כלשהו. וניתן גם לומר כי ציר הזמן הזה קיומו הוא לא אין סופי. אך קיומו של הזמן, הוא תמיד יהיה אין סופי. כי תמיד יהיה, לפני ואחרי הזמן וכיוב לגבי המקום. וזה בעצם אומר שיש שני מצויים ראשונים, שבתוכם מתרחשים כל האירועים השונים. והמצויים הראשונים שקיומם הוא מחויב, הם הזמן והמקום. שאי אפשר בלי זמן ובלי מקום כלל. וזאת בעצם ההוכחה לכך שאין מצוי ראשון ויחיד, אלא יש שני מצויים ראשונים. כי הזמן והמקום הם מקיפים את הכל תמיד. ואפילו אם נאמר שאין זמן ומקום כלל ומעולם לא היו זמן ומקום כלל, עדיין גם זה עצמו מצריך את קיומם של הזמן והמקום . כי הנפרדות, תמיד קיימת כפוטנציאל. כי תמיד תהיה קיימת האפשרות לקיומו של דבר כלשהו. ואת האפשרות לקיומו של דבר כלשהו, את האפשרות עצמה, אי אפשר להעלים. וגם הנפרדות שבתוך האפשרות והפוטנציאל, גם היא תופסת זמן ומקום. כי יש מקום לאין ויש מקום ליש. וגם האין הוא רק אפשרי המציאות ולא מחויב, משום שהוא מוגבל ומוגדר, על ידי ההפך והשונה שלו שהוא היש. ולכן גם אם נאמר שבפועל לא קיים שום דבר, הרי שעדיין יש מקום וזמן שבתוכם יש גם את האפשרות, שכן יהיה קיים משהו. כי את האפשרות, לעולם אי אפשר להעלים. וגם האין סוף, גם הוא מוגבל. כי הוא אין סוף, והגבול שלו, הוא הסוף. והאין סוף והסוף, גם הם צורה ... אם כן שאין אלוהים מצוי ראשון ויחיד, אלא יש את המקום והזמן שהם מקיפים את הנפרדות תמיד. כי הנפרדות היא השורש של הכל. ותמיד היה הווה ותהיה נפרדות תמיד. כי כל ישות, תמיד תהיה נפרדת משאר האפשרויות, וממילא אין שום אפשרות ... לנפרדות, תמיד קיימת. וכל האירועים כולם מתרחשים בתוך הזמן והמקום. והאירועים כולם הם צורות שונות של שני האלוהים הראשונים שהם הזמן והמקום, שהם אין סופיים כנל. וקיומם הוא הכרחי כנל. כי גם ההעדר שלהם, מצריך את קיומם. כי ההעדר שלהם נפרד מהקיום שלהם, במקום ובזמן כנל, ולכן קיומם הכרחי כנל. והנה, המקום והזמן הם אין סופיים. וכמות האפשרויות שיש בתוך אין סוף מקום ואין סוף זמן, גם היא אין סופית. ובכל נקודה אחת של מקום וזמן, יש פוטנציאל אין סופי של צורות אפשריות. כל שכן בתוך מקום וזמן אין סופיים. וכל האירועים שקורים בעולם, הם כולם רק אפשרויות שונות של המציאות. כי הטועים, נדמה להם שיש חוקי הטבע וחוקי הפיזיקה וכיוב. והם לא קולטים שאין שום חוקיות כלל. כי החוקיות ...

... ובאחדות של שקר, האדם מרגיש גם שם רע, כי הוא מרגיש שהשכל של האחדות, חונק ומגביל ומצמצם לו את החיים של הנפרדות. ועל האדם לדעת, שכל זמן שהוא לא נמצא כל הזמן, באופן רציף ללא כל מאמץ, בתחושה של האחדות, ללא ... לא מובן. כי יש כאן דבר והיפוכו. שהאדם יהיה מהאני החיצוני שלו והלאה רק בנפרדות, ומהאני שלו פנימה, יהיה רק באחדות אמיתית בו זמנית תמיד. שזהו החיבור של הזמן עם מעל הזמן. כי לפני הגדרת האני, שם אין זמן כלל. כי הגדרת האני היא בתוך הזמן והמקום (שיש מקום וזמן לאני ולהפך של האני). והנקודה שלפני האני, היא מחוץ לזמן ולמקום. והדרך של האדם להשיג את החוויה הזאת, היא רק על ...

... לא מבין ולא יודע, שהוא נמצא באותו המקום ממש, שבו נמצאים כל הדברים שהוא רואה בשעת החלום (שהוא בתוך ... שבאמת, הוא נמצא שם רק כמה רגעים. כי הזמן, הוא תלוי בזיכרון של האדם. וכאשר בתוך החלום האדם חווה מציאות ... מהאני של האדם. ובאחדות של המציאות, גם המקום והזמן, גם הם לא יותר מאשר צורות שונות, שמתאחדות לישות אחת ממש, שהיא חסרת הצורה של המקום והזמן. והישות הראשונה, שהיא זו שבתוכה כל הדברים ... המבט שלנו, וגם את נקודת המבט של העדר הזמן והמקום והאחדות של המציאות, וגם את נקודות המבט של ... שהוא נרדם, אל תוך החלום של עצמו, שהוא הזמן המקום והמציאות שלנו. ואחרי שהאדם נעלם לגמרי, ונכלל ... שהכל אחד. והאדם יצא מחוויית השינוי והזמן, ששם ורק שם שייך לשאול את השאלות האלו. שהאדם שואל איך נוצרו ... הבחירה החופשית שלו משתנה, וגם חוויית המקום והזמן, משתנות גם הן ועוד. ומי שלא יודע שהוא בתוך ...

... היא עדיין גם הגוף, והגוף הוא גם האדם, והאדם הוא גם העולם והמקום והזמן, שהם גם אלוהים, שהוא האחדות של המציאות. והשגת דעת הרב בשלמות, היא בסך הכל הבנת האדם את עצמו. כי שורש השכל של הרב ושל התלמיד, הוא אותו ...