... וגם הלקוח מסכימים, ששניכם הייתם רוצים שהלקוח בסופו של דבר יהיה
מרוצה. וכאשר הלקוח אומר לך אני רוצה לקבל את X, הרי שבעצם הוא אומר לך, אני חושב שבלי שאני אקבל את X אני לא אהיה
מרוצה. ולכן אם אתה לא מוכן לתת לו את X, הרי שאפשרי והגיוני להגיב ללקוח משהו בסגנון של אם בסופו של דבר לא תהיה
מרוצה באופן כללי, כספך יוחזר וכיוב, לא ברמת התחייבות חוזית, אלא ברמת אמירה, שבעצם אומרת ללקוח את המסר הבא. אתה תראה שבסופו של דבר, אתה תהיה
מרוצה, למרות שלא תקבל את X. ושנינו מסכימים שאנחנו רוצים שתהיה
מרוצה. ושנינו מסכימים ש X הוא לא החשוב, אלא שתהיה
מרוצה בסופו של דבר. ואני כל כך בטוח בזה, שבסוף תהיה
מרוצה, עד כדי כך שאני אומר לך, שאם לא תהיה
מרוצה, כספך יוחזר וכולי. ובעצם בצורה הזאת, אנחנו יכולים לסיים אי הסכמה עם לקוח, בצורה של הרמוניה ותחושה טובה עם לקוח. שאתה מתחייב ללקוח שבסופו של דבר הוא יהיה
מרוצה ואתה מזכיר לו שמבחינתך גם בלי X הוא יהיה
מרוצה ואתה מתחייב לו שגם בלי X הוא יהיה
מרוצה. ואז ככה אתה מחבר אליך את הלקוח, דרך ההסכמה הזאת, דרך הדמיון המשותף, שהוא מדמיין את עצמו
מרוצה ממה שאתה מספק לו. וככה הוא יכול להיות איתך בתחושה של הרמוניה, למרות שכרגע אתם בתחושה של אי הסכמה. וככה זה ...