... והעניין הוא, כי חוויית הזמן, היא המוות האמיתי, המוות של התודעה. כי החוקיות של העולם קיימת כל הזמן, והחוקים לא משתנים לעולם, אלא עולם כמנהגו נוהג. וכאשר האדם חווה את הזמן, דהיינו, שהוא חווה שהרגע הזה, הוא המשך של הרגע הקודם, הוא בעצם סוג של מת. כי הוא לא חווה את ההתחדשות שיש בעולם, בכל רגע מחדש. וכל השיטות הרוחניות בעולם, וגם כל השיטות ... חוויה של התחדשות מתמדת כל הזמן. כי הן יכולות לגרום לאדם לחוות התחדשות, רק עד נקודה מסוימת, אך לא מעבר לכך. כי האדם מוגבל, מצד מהותו. כי יכולת התפישה של האדם מוגבלת. ולמרות שכמות הידע אינה מוגבלת, הרי ... מדרגה לדרגה ולהתחדש כל הזמן מחדש ולחוות בכל רגע ורגע את כל המציאות כולה בצורה חדשה לגמרי, בלי שום מאמץ להתאמץ לחוות את החוויה הזאת, מי שרוצה לזכות לזה, עליו להגיע לשכל של האחדות. שבו כל האדם כולו ...

... עכשיו ניתן להבין, שמה שישנו הוא בעצם האין והכלום וההעדר המוחלט. כי כאשר אין שום צורה כלל, הרי שאין גם צורת מקום וזמן, ואז ממילא אין שום דבר. כי גם הזמן והמקום, גם אלו רק צורות של משהו שישנו, שהוא בלי שום צורה כלל. כי המקום הוא לא מהות הזמן והזמן הוא לא מהות המקום, אלא אלו רק שתי צורות של ישות אחת, שהיא חסרת כל צורה כלל, דהיינו, מה שנקרא אצל האדם כלום אין שום דבר וכולי. ובלי שהאדם יבין את ...

... מאין - למה זה לא אפשרי כלל? ואיך אין שום שאלה כלל? כאשר האדם מתבונן אל תוך מהות המציאות שלנו, הוא מבין, שכל מה שישנו, אלו צורות שונות שנמצאות בתוך זמן ומקום, והזמן והמקום עצמם, הם צורות של כלום, שהוא חסר את צורת הזמן והמקום. והאדם בעצם רואה, כיצד הכל מתהווה יש מאין. והאדם תוהה, כיצד זה שהכל ... של יש מיש, גם היא לא אפשרית כלל. ובפועל, אין במציאות שלנו שום התהוות כלל אף פעם. כי כאשר לדוגמה השולחן נוצר מהעץ, שום דבר חדש לא מתהווה כאן. אלא, ישויות שונות בתוך הזמן והמקום, משנות את מיקומן בתוך הזמן והמקום, ועל ידי זה מוגדרת צורה חדשה. אבל מבחינה כמותית, כמות הזמן וכמות המקום וכמות אין סוף הישויות, לא משתנה כלל, אלא רק ההרכבה והסדר של הצורות משתנים. והתהוות ... ההוויה הראשונה, ואכ יש הוויה ראשונה אחרת. ואולי יש ריבוי הוויות, עד אין סוף, ללא נקודת התחלה? גם זה אינו אפשרי כלל, כי מי שיתבונן אל תוך הצורות, ויסיר את צורת הזמן והמקום, יקבל הוויה אחת, ויראה שבסוף, יש ישות אחת שמקיפה וממלאת את הכל, והיא ... וצורה, ההוויה של הצורה, היא המהות של המציאות. ולכן, מצד השכל, לא יכולה להיות קיימת שום צורה כלל, שהיא אינה ההוויה עצמה. כי יצירת יש מאין, אין פירושו שינוי של מקום וזמן, אלא פירושו התהוות של ריבוי ישויות, שנובע מתוך אחדות אחת. ומתוך חומר אחד שאין בו שום ... אינו המהות הראשונה עצמה. ואין לומר שההוויה צמצמה את עצמה, ויצרה מקום שבו יוכלו להיות צורות (בבחינת החלל הפנוי), כי זה אינו אפשרי שיהיה מקום וחלל פנוי לצורות. כי המקום עצמו, גם הוא עצמו, כולו הוא רק הוויה עצמה, ולא יותר או פחות מכך. ולא יכול להיות שום ...

... והנשמה של האדם היא לא נצחית כמו שחושבים המון העם הטועים, כי שום דבר בעולם קיומו לא נצחי. כי אפילו העולם עצמו קיומו לא נצחי. כי שום דבר, קיומו הוא לא מחויב. ואפילו הזמן והמקום עצמם, גם הם, קיומם לא מחויב. ומאחר שקיומם של הזמן והמקום הוא עצמו רק אפשרות, כי הם יכולים גם לא להיות קיימים, ממילא זה אומר ששום דבר בעולם קיומו לא מחויב, כי הכל קיים בתוך זמן ומקום כלשהו. וגם התודעה תופסת זמן ומקום. כי יש את הזמן והמקום של האני ושל התודעה, ויש את הזמן והמקום של מה שאינו אני, שנפרד מהאני של ... ברגע אחר. ואלו שני רגעים שנפרדים זה מזה, שכל אחד מהם קיים בפני עצמו. אך שום רגע הוא לא סיבת הרגע האחר, כך שאין שום בחירה חופשית כלל, אלא כל דבר הוא בפני עצמו. ותחושת הזמן, גורמת לאדם לחשוב שיש המשכיות. ואז נדמה לאדם, שאם ... מזה ברגעים אחרים, ואין שום קשר ביניהם כלל, אלא כל אחד מהם בפני עצמו. ומי שיתבונן עוד יראה, כי אין שום מקום שאין בו מקום ואין שום זמן שאין בו זמן. והאני של האדם, נמצא בתוך הזמן והמקום. ולא בהכרח זמן ומקום חומרי וממשי, אלא זמן ומקום באופן כללי, ששום דבר לא יכול להיות בלי זמן ומקום כלשהם. כי גם האני תופס מקום כלשהו בתוך המציאות כולה, והוא קיים בזמן כלשהו וכולי. וזה בעצם אומר, שלמרות שלאדם נדמה שהאני שלו הוא ישות עצמאית, הרי שהמקום והזמן, ממלאים את האני של האדם. או במילים אחרות, המציאות ממלאת את האני של האדם. וגם אם נדמה לאדם שהוא ישות עצמאית שהיא נפרדת משאר הדברים, הרי שבפועל המקום והזמן והמציאות, הם ממלאים את האדם עצמו. ואין שום מקום וזמן, שאין בהם את המציאות עצמה. וזה בעצם אומר, שהקיום של האדם, והאני של האדם, והרצון של האדם, והפעולות של האדם, וכל מה שישנו, אלו הכל תנועות שונות של מרחב הזמן והמקום ושל המציאות עצמה. והאדם הוא לא ... ואילך החוצה, זה הכל לא יותר מאשר זרוע מבצעת של המציאות, וביטוי של ישות אחרת, שהיא זו שאחראית לכל מה שהיה הווה ויהיה במציאות כולה. ומנקודת המבט הזו, האדם רואה גם, שכל הזמן והמקום כולם, וכל מה שיש בהם, אלו רק ... עד שהאדם אומר אני, וחווה את המציאות עצמה. וכאשר אנחנו אומרים שהאדם חווה שהאני שלו, הוא המציאות עצמה, היינו שהאדם חווה שהאני שלו זאת הישות האחת, שקיומה קודם לקיומם של הזמן והמקום, שהיא הוויה של הכל, שאין בה שום ... קודם כל הוא אלוהים שקרי, דהיינו, זה שחושב את המציאות כולה, ואחראי לכל מה שהיה הווה ויהיה. והוא, האדם עצמו, כאלוהים עצמו, הוא מצמצם את עצמו לתוך תודעה נפרדת, שהיא חווה זמן ומקום בצורה אחרת, ממה שאלוהים עצמו חווה זמן ומקום, כי גם אצלו יש זמן ומקום (כי יש אני ולא אני, והרצון והישות והתודעה, כל אחד ...

... לכל זמן ולכל מקום. משום, שהשכל של מי שאינו חכם אמת, הוא קליפה, שהיא נמצאת בתוך המקום והזמן, ולכן היא לא מתאימה לכל מקום ולכל זמן. אבל השכל של החכם האמת, הוא מחוץ למקום ולזמן , והוא מלובש במקום ובזמן. ולכן הוא מתאים לכל מקום ולכל זמן. ובפועל, על האדם ללמוד את הספר הזה, ולהתבונן על צורת החשיבה שיש בספר הזה, שהיא כולה משל ונמשל, שמתאים בדיוק למה שעובר ... שמתגלה בכל מקום ומקום בספר הזה, ולראות כיצד הוא יכול לקחת ממנו, עצה מוחשית עבור המקום והזמן שלו וכולי. ועוד אוסיף ואומר, כי על האדם לדעת את האמת, שמצד אחד הוא יכול להיעזר באחרים, שיסבירו לו את השכל שיש בספר הזה. אבל האדם מוכרח לזכור, שבשום פנים ואופן, ...

... אחדות של אמת, שבה אין שום נפרדות, אפילו לא ברמת הפוטנציאל. כי אם יש נפרדות ברמת הפוטנציאל, הרי שכבר יש מקום וזמן, שבתוכם קיימות האפשרויות השונות. כי הנפרדות של האפשרויות, גם היא עצמה תופסת ...

... האמת - מאיפה להתחיל, את בירור האמת? כי האדם צריך לברר את האמת, עד שלא תהיה לו שום מחשבה או רגש שהוא אינו אמת. אך מהיכן יתחיל האדם את בירור האמת? והמקום הטוב ביותר להתחיל בו את בירור האמת, הוא ...

... משום שהצורה, היא הפך השלמות. אבל על ידי השכל שהחכם האמיתי מגלה, על ידי זה האדם רואה ומבין, שהכל אחד. כי השלמות האין סופית שנמצאת מחוץ לכל המקום והזמן, שאין בה שום צורה כלל, היא באחדות מוחלטת עם כל צורה ... שכל צורה, היא שלמה באמת, למרות שהיא רק צורה מצומצמת. וזהו דבר שהוא נגד השכל, שהצורה תהיה באחדות, עם המהות האין סופית שלה. כי הצורה היא יש מקום וזמן, והמהות היא אין מקום וזמן, ואלו שני הפכים מנוגדים. ולכן המשמעות והשלמות, נראית לאדם כרחוקה מכל הצורות, כי בשום צורה אין שלמות. ואעפכ החכם האמיתי מגלה לאדם, שהכל אחד ממש. כי השלמות האין סופית שמחוץ למקום ולזמן, היא באחדות עם כל אחת מהצורות שבתוך המקום והזמן, והכל אחד ממש. ועל ידי זה שהאדם מבין את העניין ... אבל האדם שמאמין לשכל שלו, שהיש והאין הם נפרדים, הוא לא מסוגל לראות בכל צורה, את התגלמות המהות של המציאות עצמה. כי המהות של המציאות, ממלאת את המקום והזמן כולם. ובשכל האנושי לא ניתן להבין, שכל צורה סופית, היא עצמה המהות השלמה, של כל המקום והזמן כולם. ואז כדי להבין את המהות, האדם חייב לחשוב על משהו, ... ובכך בעצם, הוא מצד אחד מבין מהי מהות, אבל מהצד השני הוא יוצר את שיא ההפרדה של המהות, מהצורות. ואחכ, אחרי שהאדם מבין מהי המהות והאחדות שנמצאת מחוץ למקום ולזמן ולכל מה שישנו, אחכ הוא רואה ומבין את האמת, שהכל אחד ממש. ושהכל הוא ...

... עד שהיא ממלאת את כל המקום ואת כל הזמן כולם. כי ההוויה של הכל, היא הישות שמהווה את המקום ואת הזמן, דהיינו, הדבר שממנו עשויים המקום והזמן. וההוויה הזאת, היא נמצאת באחדות מוחלטת, עם כל הצורות כולן. שהרי ... סופית ושהיא נמצאת בתוך זמן ומקום, הרי שמצד האמת, היא עצמה ממלאת את כל המקום והזמן כולם, לישות אחת ממש. וזה כמובן נגד השכל של האדם. ובנוסף, כאשר הכל ... אחת מהן מהווה את כל המקום והזמן כולם, והכל בו זמנית ממש. ומי שיתבונן עוד יראה, כי כאשר הצורה ממלאת ... צורה כלל. כי אם בכל הזמן והמקום יש רק צורה אחת, הרי שכבר אין לה שום משמעות של צורה כלל. וכל צורה שהיא, אם היא תמלא את כל המקום והזמן כולם, הרי שתמיד נקבל את ישות אחת, שהיא חסרת כל צורה. והוא דבר פלא. (המהות ממלאת את כל המקום והזמן , מבפנים ומבחוץ. דהיינו, המהות נמצאת בכל מקום ובכל זמן, אבל היא גם ... וכל צורה ממלאת את המקום והזמן , עד אין סוף, ועד ביטול הצורה של המקום והזמן עצמם). והכל אחד תמיד. דהיינו, כל האפשרויות כולן וכל הצורות כולן, ... שום שאלה ושום שינוי של זמן ומקום כלל. והבנת האדם את השכל הזה, היא מחליפה לאדם את חוויית הזמן והמקום שלו. כי האדם מבין את האמת, שהזמן והמקום שלו, שבהם הוא רואה נפרדות, הם רק אפשרות אחת, מתוך אין סוף אפשרויות שקיימות כל הזמן, והוא עצמו רק אפשרות אחת, מתוך כל האפשרויות האלו. וכאשר כל היקומים וכל הצורות קיימים ... כי כל צורה ממלאת את כל המקום והזמן באופן אין סופי, בגלל שהכל אחד תמיד. וכאשר כל המקום והזמן מלאים בצורה אחת, וכל שכן שבכל מקום ובכל זמן, יש את כל הצורות כולן, ...

... והרצון של האדם שהמציאות תהיה כרצונו, היא האובססיה הכי גדולה בעולם. ובפרט כאשר יש לאדם אובססיה חולנית, שהוא כל הזמן רוצה לשנות את המציאות, בלי שהוא מבין בכלל למה הוא רוצה לשנות אותה, שאז האדם סובל תמיד. אבל יש אובססיה אחת טובה, והיא האובססיה של ... להשיג את האחדות עם המהות האחת. והלחץ הנפשי של האדם, להתאחד עם השלמות של המציאות, בא לידי ביטוי, בכך שהאדם כל הזמן מנסה לשנות את המציאות. כי בתוכו, האדם לא מוכן להסתפק בכך שהמציאות אינה שלמה, והוא רוצה את החיבור המושלם, אל השלמות של המציאות, שהיא נמצאת מחוץ לכל מקום וזמן. ולכן האדם לא מרוצה לעולם משום צורה שהיא, כי הוא רוצה את המהות, שהיא חסרת כל צורה. ומי שהוא פיקח, הוא משיג את האובססיה האמיתית שלו, ...