... זמן - מהו בזבוז זמן אמיתי? כי לפעמים האדם תוהה לעצמו, האם הוא לא מבזבז את הזמן שלו. ועל האדם לדעת את האמת, שבזבוז הזמן האמיתי, הוא המחשבה של האדם, שהוא מבזבז את הזמן שלו. כי המחשבה שהזמן הוא מבוזבז, היא בעצם מוציאה את החיות והסיבה, מתוך הזמן. כי בזבוז זמן פירושו, צורת מציאות חסרת סיבה. והמחשבה של האדם שהוא מבזבז את הזמן, היא עצמה בזבוז זמן. כי היא מקטינה את כמות הזמן שהאדם נהנה. ומצד האמת, הזמן עצמו, הוא עצמו בזבוז של האחדות. כי מצד האחדות, הכל אחד והכל טוב. ולא היה צריך לבזבז את האחדות, כדי ליצור ממנה נפרדות. ואעפכ יש נפרדות, בלי שזה מביא שום תועלת אמיתית לאחדות. ואכ הזמן כולו, הוא בזבוז. ויש בני אדם שקונים דבר כלשהו, רק כי הם יכולים לקנות אותו. ומנקודת מבט ... הכל אחד ממש. וכאשר הכל הוא בזבוז זמן באמת ובשלמות, על ידי זה אין שום תכלית, ואז אי אפשר לבזבז את הזמן כלל. ...

... לחוות את השלמות בכל מקום ובכל זמן. והאדם מוכרח להתבונן היטב על השכל שיש מאחורי הטקסט ולמצוא (לא לנסות למצוא, אלא למצוא!) את עצמו בטקסט, ולקחת ממנו עצות ושכל עבור עצמו באותו הרגע ובאותו המקום.

... ונחדד: כי אפילו ההשתנות של רגעי הזמן, גם היא רע. כי כל רגע, הוא משמיד את הרגע הקודם. ומצד שני, הוא מחייה את הרגע הבא. וכל שינוי הוא רע, אבל גם טוב. כי הוא ... האמת, כל הצורות כולן קיימות כל הזמן תמיד, והאדם הוא זה שחווה את השינוי. אאכ האדם יודע את האמת שהכל אחד ממש, שאז הוא חווה את השינוי אחרת וכולי. ...

... הרצון, היא לא מוגדרת כלל. והיא החיבור של כל הצורות של כל הרגשות כולם, לנקודה אחת של זמן ומקום אחד, בו זמנית בבת אחת. וצורת הרגש של האחדות, היא שונה מכל הצורות כולן. והיא מכילה בתוכה, את כל הצורות כולן. והיא חסרת כל צורה וכולי. ובסיכומו של ...

... תמיד. ומאלוהים האמיתי, נוצרת הנפרדות וכולי. והאדם עצמו כאלוהים, בוחר לפצל את עצמו לאין סוף צורות, שנמצאות באין סוף זמן ומקום . והאדם, הוא אחת מהצורות האלו, שנמצאת בתוך גוף גשמי וכולי. ומי שמבין את כל זה באמת, הוא גם חווה את זה. וכפי שכבר ביארתי את כל זה במקומות אחרים. ובכל דבר שיש ... מצומצם כאן בעולם שלנו. וכאשר רע לאדם, אם היה לאדם שכל של אמת, הוא היה מתבונן היטב אל תוך המציאות פנימה, אל המקום שממנו הוא מגיע. דהיינו, אל מה שהוא היה, לפני שהאני שלו היה. ואז האדם היה רואה, שהוא אלוהים האמיתי. וכאשר האדם היה רואה את זה באמת, הוא היה חווה את זה באמת, ואז הכל ...

... שאתה לא מנצח את המשחק כי מי שעוד לא יודע שהכל אחד ושהכל מושלם ושהחיסרון הוא שלמות, הוא מתאמץ כל הזמן , לנצח את המשחק. דהיינו, שהאדם מתאמץ כל הזמן, להרגיש כמה שיותר טוב, ולהצליח להשיג את המטרות שלו, כמה שיותר וכולי. אבל מי שהוא כבר ניצח את המשחק, כמו החכם האמת, שהוא כבר יודע שהכל אחד, הוא לא מתאמץ להרגיש ... יסתיים המשחק. ולכן, החכם האמיתי באמת, הוא באמת שמח מכך שרצונו לא מתמלא. כי על ידי זה, יש לו יותר מקום וזמן, לחוות את זה שהוא המנצח של המשחק וכולי. ואעפכ לא חסר לו דבר, גם לא המשחק עצמו וכולי. ...

... בכל רגע מחדש, מלביש ומסתיר את עצמו, בתוך אין סוף ישויות שונות, שנמצאות בתוך אין סוף מקום וזמן. והאדם כאלוהים האמיתי, התחפש ולבש בגדים של עבד. עד כדי ...

... את הספר הזה פעם נוספת. והספר הזה, הוא כולו לבושים, שיש בהם עומק אין סופי. ובכל פעם שהאדם קורא את הספר, הוא מקבל ומבין את הפירוש, שמתאים לו לפי מדרגתו באותו הרגע ובאותו המקום ממש. ובכל פעם שהאדם קורא בספר הזה, הוא מבין אותו בצורה חדשה. עד שהאדם מגיע לשלמות מוחלטת. ובפרט מי שלומד ליישם ומיישם בפועל את העצות של הספר הזה, שהוא מקבל בכל ...

... - כמה זמן עבר מהתחלת הזמן? על הזמן ועל המקום כי הזמן, הוא אין סופי. וגם המקום, הוא אין סופי. והטועים חושבים, שלזמן ולמקום יש התחלה. ואכן יכול להיות, שלזמן מוגדר כלשהו יש התחלה, אבל לזמן עצמו, אין כל התחלה ואין כל סוף כלל. כגון, שניתן לדוגמה לומר, שהזמן שבו קיימים חוקי הפיזיקה שלנו, יש לו התחלה וסוף. וניתן כיוב לומר, שהזמן שקיימת מציאות, שבה יכול להיות קיים העולם שלנו בצורה הנוכחית שלו, הוא זמן מוגבל. אבל לפני ואחרי הזמן, תמיד יש עוד זמן אחר. וברגע שיש התחלה וסוף לזמן, הרי שזה רק לזמן שלנו, אבל תמיד יש עוד זמן אחר. וכיוב לגבי מרחב המקום, שניתן לומר שיש לו התחלה וסוף, ביחס להגדרת מקום כלשהי. אבל המקום עצמו, הוא ללא סוף. כמו שביארתי במקומות אחרים. ולזמן, אין כל התחלה. ומנקודת ההתחלה של הזמן , שנמצאת במרחק אין סופי מהרגע הזה, עד הרגע הזה, עברו אין סופי רגעי זמן, פחות רגעי הזמן, שעוד לא עברו, עד הנקודה האחרונה של רגעי הזמן, שגם היא נמצאת במרחק אין סופי מאיתנו. כמו לדוגמה בציר המספרים. שמהנקודה הרחוקה ביותר בציר המספרים, ועד למספר כלשהו, יש בציר המספרים, אין סוף מספרים, פחות כמות המספרים, שנמצאים בציר המספרים, מהמספר המוגדר, ועד אין סוף, בצד השני של אותו המספר המוגדר. ועוד נחדד ונבהיר: כי המקום, הוא אין סופי. והאדם הוא נקודה שנמצאת, בתוך המקום האין סופי. והאין סוף מקום, הוא מקיף את האדם מכל צדדיו. ומהתחלת המקום ועד סופו, יש אין סוף מקום. אבל, עד נקודה מוגדרת כלשהי, יש אין סוף מקום, פחות המקום שיש, עד הסוף שלו, מהצד השני. ועוד נחדד ונבהיר: כי ברגע אחד של זמן, קיים מקום אין סופי. דהיינו, ברגע אחד בציר הזמן, קיימות אין סוף ישויות שונות, במקום אין סופי. וכל הישויות האלו, כולן קיימות בו זמנית בבת אחת, ברגע אחד. והאדם מבין, שלמרות שכרגע הוא רואה רק ישות ... זמנית, תוך כדי שהוא מסתכל על צורה אחת שנמצאת במקום אחד, בו זמנית באותו הרגע ממש, יש עוד מקום גדול, שיש בו עוד המון ישויות אחרות, באותו הרגע ממש. וכך גם לגבי הזמן. שעל האדם לדעת את האמת, שבנקודה אחת של מקום, יש אין סוף זמן. והכוונה היא, שהזמן האין סופי כולו, כבר קיים. בדיוק כמו שהמקום כולו קיים תמיד. והמקום מקיף את האדם מכל צדדיו. וגם ציר הזמן האין סופי, גם הוא כבר קיים, וגם הוא מקיף את האדם מכל צדדיו. וכל מה שהיה הווה ויהיה, הכל כבר קיים כרגע ובכל רגע אחר. ובכל רגע, האדם רואה חלק אחד של הזמן. אבל הזמן כולו, כבר קיים תמיד, בכל מקום. והכוונה היא, שכמו שבכל רגע, קיימות כל הישויות שנמצאות במרחב המקום, בו זמנית באותו הרגע, כך גם, בכל נקודה של מקום, קיימים בו זמנית, כל האירועים של הזמן, שיקרו באותו המקום. וכמו שברגע אחד, יש אין סוף מקום. כך גם במקום אחד, יש אין סוף זמן. וכל אירועי הזמן, שיקרו במקום כלשהו, כולם כבר נמצאים באותו המקום תמיד. אלא, שבכל פעם, האדם רואה את הצורה, שיש בחיבור של נקודת

... בלבד. אך מצד האמת, אין שום חוקיות של סיבה ותוצאה כלל. כי שום רגע, לא מחייב את הרגע הבא להיות בצורה כלשהי. וכל רגע, הוא עומד בפני עצמו. ויש מרחב מקום וזמן אין סופי, עם אין סוף אפשרויות. ורצף אפשרויות שחוזר ...