... והעמוקים יותר, שנמצאים ברובד הפנימי ביותר של האדם. ובפועל, על האדם לגלות אפס אחוזי סבלנות, כלפי כל שקר / אמונה באשר הם. ואפילו שינוי כחוט השערה מהאמת, לכל צד שהוא, גם הוא שקר. ועל האדם למסור את נפשו ממש, להיצמד לאמת. דהיינו, לברר את האמת לגבי המחשבות והאמונות שלו ותפישת המציאות שלו, האם הם אכן משקפים את האמת עפ מה שהיא באמת, או לא. עד שבסופו של ...

... של האדם, הוא לא יכול להיות מאושר במקומך, ועליך בעצמך להיות מאושר, ולכן עליך בעצמך לברר את האמת. ומי שמאמין למורה הרוחני שלו, בלי לאמת באופן מוחלט את דבריו, הוא יישאר טיפש לנצח, עד שהוא ישתחרר מהאמונה שלו. כי המורה הרוחני שנשמע אמין ביותר, הוא עדיין נשמע אמין פחות, מאשר קיום הנפרדות של המציאות עצמה. כי ...

... אפשרות שקרית, שהוא יהיה לא נכון. ובפועל זה אומר, שמי שרוצה טוב נצחי אמיתי, עליו לנקות את עצמו מכל האמונות שלו באופן מוחלט. ולא רק מהאמונות הגדולות, אלא אפילו מכל שמץ של אמונה. והיכן שיש ספק, יש אמונה. ועל האדם לנקות את ליבו לגמרי מאמונות כלשהן, וגם מהאמונה שהוא רק קיים. ועל האדם לברר את האמת לגבי קיומו העצמי ומהותו. עד שהאדם רואה שהוא גם כלום ממש, ...

... מצד האמת, השכל של האדם הוא שגוי. ולמה שגוי? כי השכל של האדם מקבל את החיות שלו, מהטעות של האמונה. והכוונה היא, כי כל התפישה של השכל, מושתתת על זה, שהשכל תופש את ההפכים של היש והאין, כשני דברים שונים. שזה עצמו מושתת על אמונה בלבד, בלי שום שכל. השכל מבוסס על הלוגיקה והלוגיקה מבוססת על כלום. האדם מנסה להבין את המציאות באמצעות השכל, שמאמין בלוגיקה, שזו אמונה בלבד. וכך נמנע מהאדם להבין מציאות שאינה בהכרח לוגית. ולאדם ככ ברור שהיש והאין אלו שני ניגודים שונים, שזו ... נראה כשני דברים שונים ועוד הפוכים. למרות שבאמת, הם דבר אחד ממש. והשכל של האדם, הוא כולו מבוסס על האמונה השקרית. שהאדם מאמין לעצמו ולתפישה שלו, שאומרת שהיש והאין נפרדים זה מזה. למרות שבאמת, אין שום הבדל בין הנפרדות שלהם, לבין האחדות ... יכול להשיג השגה של אמת בשלמות. והוא יכול אולי להאמין בדבר של אמת, אך לא באמת להבין אותו. וכל אמונה, היא פשע, ורק ההבנה יוצרת חוויה. ולכן, בלי שהשכל של האדם יהיה תקין, לא תהיה הבנה, ולא תהיה חוויה. ... והאדם יכול להתעקש כרצונו שהיש והאין הם שני הפכים ושהחיסרון חסר את השלמות, ולחטוא בחטא החמור מכל, שהוא חטא האמונה. דהיינו, להאמין לשכל, שאם הוא לא מבין משהו, אז הוא לא יכול להיות. והאדם יכול להתעקש כרצונו, שהשכל משקף ... נוצר, בגלל הרצון. והרצון קיים, בגלל הקיום העצמי הנפרד, שיוצר תחושת חיסרון ורצון. והקיום העצמי הנפרד, נובע בגלל טעות האמונה. שהאדם מאמין לשכל ולתפישה האישית שלו, שלא מבינה שדבר והיפוכו זה אחד. ועד שהאדם לא יתרפא באמת מהטעות שלו, הוא ימשיך ... אין ברירה, אלא ליישר קו מחשבתי עם המציאות. דהיינו, שעל האדם לשנוא בכל כוחו ובכל נפשו ובכל מאודו, את האמונה ואת חוסר הוודאות המוחלטת, שכן נמצאת באמת המוחלטת. ועל ידי זה שהאדם שונא בכל נפשו וכוחו, את האמונה, שיוצרת את כל הרע שיש בעולם, כי היא החיות של כל השקרים שיש בעולם, על ידי זה האדם מזכך ... לשכל של עצמו. כי האדם לא משתמש באמת, אפילו לא בשכל של עצמו. ועל ידי זה שהאדם שונא את האמונה ואת הספקות ואת השקרים וחוסר הוודאות, על ידי זה האדם יוצא מהדמיונות ומהשקרים שלו, וראשית כל הוא מיישר קו ... בכל שכלו האנושי. ואחכ כאשר האדם משתמש באמת בכל השכל האנושי שלו, דהיינו, שהאדם מנקה את עצמו מכל טיפת אמונה, ומשתמש רק ואך ורק בכל השכל האנושי שלו, אז האדם רואה בשכל האנושי שלו, את מה שיש מעל ומעבר ... למשוגע בעיני המשוגעים בבית המשוגעים, שהם חכמים בעיני עצמם). כי כל זמן שהאדם משגע את עצמו ומשקר את עצמו ומאמין לשיגעונות ולשקרים של עצמו, אז המציאות נראית לאדם לא ברורה ומשוגעת. ואז האדם סובל באמת, מכך שהוא לא באמת נהנה, מהסיבה הטובה של המציאות. ומי ששונא את האמונה ואוהב את האמת, משום שאלו כמובן שני הפכים, כי אמונה, היא חיות וקיום השקר, והידיעה וההבנה, היא קיום האמת, ומי ששונא את האמונה ואוהב את האמת, דהיינו, שהוא כופר בהכל, ולא מאמין בשום ולשום דבר כלל, על ידי זה האדם רואה את האמת, שהכל מושלם ושהכל אחד. ואז אין לו שום ... מבין, שהם באמת אחד, ושאין שום אפשרות מחשבה אחרת, הרי שהאדם הוא עדיין מוגבל שכלית, שהוא עדיין חי בתוך אמונות וספקות. ועל האדם לשנוא את הספקות ואת האמונות, ולברר את האמת במסירות נפש של ממש. ואז האדם רואה, שבאמת באופן מוחלט הכל אחד. ואז ורק אז, כאשר ...

... כי האמת, קיומה הוא מחויב, ואי אפשר למרוד בה. ובפועל, הכוונה היא, שעל האדם להתבונן אל תוכו, ולמרוד בתוכו באמונות שלו, ובשקרים שלו שנדמים בעיניו כאמת. וכל אמת שיש בתוך האדם, שהאדם מסוגל לחשוב בדעתו את ההפך שלה, הרי ... מורד במוסכמות המחשבתיות שבתוכו, על ידי זה האדם רואה את האמת שהכל אחד ממש, ושהנפרדות היא לא יותר מאשר אמונה שקרית, שמתחזה לאמת אמיתית. ואז האדם מגיע אל האמת המוחלטת, שהכל אחד ממש, והנפרדות נכללת באחדות, ואז האדם חי ...

... כדי להשקיף על עצמה? והעניין הוא, שעל ידי זה שהאדם עושה את הבירור של האמת, ומרחיק את עצמו מכל האמונות באשר הן, דהיינו, מודה על האמת שהוא לא בטוח בשום דבר, על ידי זה בסופו של דבר, כאשר האדם ...

... הוא נשאר טועה. כי מצד האמת, אין שום שאלה כלל. וכל השאלות שבעולם, יש להן שורש שגוי אחד, של אמונה אחת, והיא האמונה של האדם לעצמו, לכך, שהיש והאין נפרדים זה מזה. כי כאשר יש רק ישות אחת בלבד, אין שום שאלה ... נוצרות השאלות והספקות והרצונות והחסרונות והצרות והסבל והייסורים וכל שאר הדברים הרעים. והכל, הוא רק משום הטעות של האדם, שמאמין שהיש והאין הם נפרדים זה מזה. וכאשר האדם שומע שאלה, עליו להתבונן היטב היטב על השאלה, לפני שהוא אפילו ... והאין נפרדים זה מזה. ואין האדם שואל שאלה, אאכ הוא משקר את עצמו, תחילה. ואין האדם משקר, אאכ הוא מאמין. כי האמונה, גורמת לאדם להאמין שהיש והאין נפרדים, שזה יוצר שאלה וכולי. ובסיכומו של דבר, על האדם למסור את נפשו ממש, ...

... וכאשר האדם מבין, שהיש והאין הם אחד, אז האחדות והנפרדות הם אחד, ואז הוא שם תמיד. אבל, כאשר האדם מאמין לשכל של עצמו, שהיש והאין הם רק נפרדים, והוא לא מבין את האמת, שהנפרדות והאחדות הם דבר אחד ממש, ...

... הרגל מחשבתי, אסור. כי אסור לאדם להיצמד לשום דבר, שהוא אינו אמת מוחלטת. ועל האדם לברר היטב היטב, האם האמונות והמחשבות שלו, האם הן אכן אמת מוחלטת (טיפ: לא, אף אחת מהן לא אמת מוחלטת! אאכ מדובר בשכל על אנושי, שבו האמונה השקרית, גם היא אמת), או שמא הן לא יותר מאשר הרגל מחשבתי. ועל האדם לחקור ולשאול תמיד על כל ...

... אחריו שום מקום כלל. וכל זמן שהאדם יכול להיות יותר אמיתי ממה שהוא, כגון לדוגמה שיש בליבו של האדם אמונות שקריות כלשהן, שהוא עוד לא השמיד אותן, הרי שהאדם הוא עדיין לא איש אמת. כי בליבו של איש אמת, אין שום אמונה כלל, אלא ליבו מלא בידיעת האמת בלבד. ועל ידי זה שהאדם מוסר את נפשו לקיים באמת את העצות של ...