... והעניין הוא, כי האדם הוא אפס. ולא סתם אפס, אלא אפס אמיתי,
כלום אמיתי של ממש. ככ
כלום, עד שאפילו
כלום, זה יותר מידי עבור מה שהאדם באמת מצד האמת. והנה,
הכלום הגדול ביותר, הוא הדבר הממשי ביותר. משום, שככל שהדבר הוא יותר
כלום, כך קיומו יותר מחויב. כי הצורות, אין קיומן מחויב, אלא קיומן הוא רק אפשרי בלבד. והמחויב, הוא דווקא
הכלום, שהוא חסר כל צורה, ושהוא המהות של המציאות, שנמצאת מחוץ לזמן ולמקום, שהיא
כלום ממש. והנה,
הכלום הזה שיש באדם, הוא מת. כי האדם מזדהה רק עם מה שהוא יש. ולאדם נדמה,
שהכלום הוא איננו, ושהוא לא נמצא בכלל. והאדם לא מתייחס בשום צורה שהיא,
לכלום שהוא עצמו. והאדם ככ רחוק
מהכלום , עד שהאדם לא יכול, אפילו לא לחשוב על דבר שהוא
כלום. ולכל היותר, האדם יכול לחשוב על מקום ריק וכיוב, אך לא על העדר מקום וזמן מוחלט ועל
כלום מוחלט. ומי שמתקרב לצדיק (= חכם) אמיתי, הוא מקבל גדולה. ... נחמן מברסלב). והעניין הוא, כי הכבוד האמיתי, הוא להבין שאתה
כלום. כי האדם, הוא כבר גם רק
כלום. כי מהות האדם ומהות הישות כולה, היא
כלום ואין ואפס ממש. והאלוהות שבאדם, היא מתה. כי האלוהות, היא הכוח שמניע את הכל, שהוא
הכלום המחויב והאחדות הראשונה. והאלוהות הזאת, היא מתה בתוך ... שנמצאת בתוך חלום. ונדמה לה שהיא דמות ממשית, למרות שהיא כמעט
כלום של ממש. וכאשר האדם חושב בטעות, שהוא הדמות שנמצאת בתוך ... מי שהוא באמת. דהיינו, הישות שחושבת את החלום, שזהו האלוהים,
הכלום הראשון המחויב, שממלא ומקיף את המקום והזמן כולם וכולי. וזוהי תחיית המתים, שהשפלות
והכלום של האדם מתעורר לתחייה. שהאדם מתחיל להזדהות עם
הכלום האין סופי שהוא. ושהאדם מצליח לצאת ממגבלת השכל שלו, ... והאדם מצליח לחשוב על מי שהוא ועל מה שהוא באמת, דהיינו,
הכלום. ואז האדם קם לתחייה, כי האדם מתעורר מהשינה, ומתחבר ...