... שאלוהים שלהם, הוא לא אלוהים האמיתי. כי כל זמן שמבחינת תפישת המציאות של האדם, יש במציאות שלנו יותר מאשר ישות אחת, הרי ששום ישות, היא לא אלוהים אמיתי. כי אם יש גם אלוהים, אז זהו לא אלוהים. ואו שיש רק ... תוריד את ההפרדה והגבול שביניהם, תקבל את המצוי הראשון שמקיף ושממלא אותם. ואם הם חסרי כל צורה, אז הם ישות אחת ויחידה. ומאחר שהמצוי הראשון הוא יחיד, הרי שזה אומר שקיומו של רצונו של אלוהים, הוא לא מחויב. משום שרק ... באמת יכולים לחייב שום דבר שנפרד מהם. משום שאם יש עולם והעולם הוא עצמו רצונו של אלוהים, דהיינו, שזאת ישות אחת ממש, הרי שממילא לא שייך לומר שהרצון מחייב את העולם, כי זאת ישות אחת ממש, וזה כמו לומר שהרצון מחייב את קיומו שלו עצמו. ובחוש ניתן לראות ולהבין, שהעולם נפרד מרצונו וממהותו של ... לעומק על הסיבתיות והאקראיות, יראה שבאמת, זאת לא יותר מאשר אחיזת עיניים בלבד. כי סיבתיות בשלמות ואקראיות בשלמות, הן ישות אחת. וממילא זה אומר, שמצד האמת, אין ביניהן הפרדה אמיתית, אלא זו רק אשליה בלבד. כי מה שנראה לאדם כסיבתיות, ...

... כלל. כי כאשר אין שום מקום, אין גם שום זמן ולהיפך. וממילא ההוויה של הזמן ושל המקום, היא בכלל ישות אחת ממש. כי יש רק שתי אפשרויות בלבד. והאפשרות הראשונה היא, שיש הבדל כלשהו בין ההוויה של המקום חסרת הצורה ... של הזמן חסרת הצורה של הזמן, או שאין כל הבדל ביניהן. ואם אין ביניהן שום הבדל, הרי שממילא הן ישות אחת ממש. ומי שיתבונן יראה, שאין שום הבדל מצד תפישת האדם, בין העדר מוחלט של מקום, לבין העדר מוחלט של זמן. וממילא זה אומר, שיש לנו ישות אחת, שהיא ההוויה של הזמן ושל המקום. ובמאמר מוסגר נסביר, כי העדר מקום, אין פירושו מקום ריק / חלל פנוי וכיוב, כי זהו עדיין מקום ריק. והעדר מקום מוחלט, הוא החיבור של הזמן ושל המקום לישות אחת, שבה אין שום הבדל בין הצורה של הזמן לבין הצורה של המקום. ויש לשים לב לכך, שלא כתבנו שהאחדות ... האין וההעדר המוחלט. ויש לזכור גם, כי גם האין, הוא לבוש וצמצום והפרדה מהיש. ולכן מה שקודם להכל, היא ישות אחת, שבה אין שום הפרדה בין היש לבין האין. וגם היא נפרדת ממה ששונה ממנה, ולכן קודמת לה אחדות גדולה יותר, שמכילה אותה ואת הנפרד ממנה כישות אחת וכולי כנל. ומי שיתבונן על כל הצורות של כל ההפכים כולם, יראה שכולם מתאחדים בשורשם. כגון לדוגמה הרצון, שהוא ... וגם האני וההעדר של האני, גם הם תופסים זמן ומקום, ובשורשם הם מתאחדים עם הכל. וכל הישויות כולן, מתאחדות לישות אחת ממש. והשכל הזה בא לידי ביטוי בצמצומים שונים בעולם של הנפרדות. כי כאשר יש לאדם איזה ספק לגבי איזה ... בה שום הפרדה בין היש לבין האין. ואחרי שמתאמת ומתברר אצל האדם העניין הזה, שבאמת היש והאין הם בכלל ישות אחת ממש, עכשיו, התשובה לשאלה של איך זה יכול להיות, היא פשוטה. כי על האדם לשאול את עצמו ולנסות להבין ... של כל ההפכים. ונמצא אם כן, כי השאלה היא התשובה. כי שורש כל השאלות, הוא החיבור של היש והאין לישות אחת. כי לכל השאלות יש שורש. ובשורש כל השאלות, היש והאין מתאחדים, שזהו דבר שנמנע מצד תפישת השכל האנושי. ועל ... האדם. כי השכל מבדיל בין ההפכים ומגדיר הגדרות. ובקצה של השכל, אין שום הגדרה כלל, והשכל והאין שכל מתאחדים לישות אחת, שהיא הוודאות המוחלטת. שבה גם מצד השכל וגם מצד האין שכל, אין שום נפרדות כלל, אלא הכל אחדות אחת.

... הוא עצמו שרוצה שזה יקרה לו נגד רצונו. הסבר: מצד האמת אין הבדל בין אלוהים לבין האדם, זאת הכל ישות אחת. כאשר קורה לאדם משהו, כאשר בכלל קורה משהו בעולם, כאשר האדם עצמו קיים, זה בכלל רצון עצמי של האדם. ... האדם רואה משהו, חושב על משהו, הוא בעצם חושב על עצמו ממש. כי מצד האמת, כל מה שקיים זאת ישות אחת. בדיוק כמו אדם שחולם, שכל מה שהוא רואה, הוא בעצם רואה את המהות של עצמו ממש. כך שכאשר האדם ... מי שהאדם עצמו באמת. הסיבה שיש דברים שנראים לא הגיוניים בתוך העולם, הם רק משום שהעולם הוא צמצום של ישות אחת לחלקים שונים שנראים שונים זה מזה. זו הסיבה שיש בעולם דברים שנראים שונים זה מזה. זא גם זה שיש ... ששונים זה מזה במהותם. כל השאלות כולן באשר הן, כולן נעלמות כאשר האדם מבין שהכל זאת בכלל מהות אחת וישות אחת. האדם עצמו הוא ישות אחת עם המציאות. הבנת הנל לעומק נותנת גם משמעות חדשה למשפטים נפוצים בשפת בני האדם. לדוגמה: כאשר אדם אומר שהוא ...

... זה הכל. שהכל טוב באותה המידה וכולי. כאשר שורש כל העניין, הוא כמובן הרעיון וההבנה שהכל אחד והכל זו ישות אחת ומהות אחת וכולי. והרעיון הזה יוצר אצל האדם תחושות שונות וכל אחד מכיל את הרעיון הזה של האחדות ושהכל ... האדם אומר אתה, כל אחת מהישויות האלו האדם חווה אותה בצורה אחרת. וזאת ההוכחה לכך שהישויות האלו הן לא ישות אחת. אילו הן היו ישות אחת, הרי שלא היה אפשר להבדיל ביניהן ולא היה צריך לומר שהן ישות אחת. אילו לא היה זמן, ממילא לא היה צורך לומר ולא היה ניתן לומר שאין זמן. כאשר אומרים שאין זמן, ...

... ועוד - חלק 2 כי גם האני של האדם, גם הוא חלק של משהו אחר גדול עוד יותר. ויש ישות אחת, שכוללת בתוכה גם את הגדרת האני של האדם וגם את כל שאר הדברים שכלפיהם האדם לא מרגיש אני. ונסביר: ... ורגע מחדש את תחושת האני של האדם כלפי כל דבר ודבר. ולשני הכוחות האלו יש להם שורש. כי יש ישות אחת ודבר אחד, שבו אין הבדל בין אני לבין לא אני. והשורש של האני הוא התמונה המלאה של המציאות. שמנקודת ... הכוחות האלו קיימים בו זמנית. כי בו זמנית גם האדם עצמו קיים כישות נפרדת מהמציאות, וגם המציאות עצמה קיימת כישות אחת שהיא לא רק האני של האדם כפי שהאדם חווה אותו מנקודת המבט העצמית שלו. וגם לאני וגם ללא אני לשניהם יש שורש. כי יש שורש ונקודת חיבור שמחברת בין האני של האדם, לבין התמונה המלאה של המציאות. ויש ישות אחת, שהיא יותר גדולה מהתמונה המלאה של המציאות, והיא מכילה בתוכה גם את התמונה המלאה של המציאות, וגם את כל החלקים של התמונה המלאה של המציאות, כישויות נפרדות. כי המציאות שלנו כוללת גם את התמונה המלאה של עצמה כישות אחת, וגם את כל שאר חלקי התמונה כישויות נפרדות. והתמונה המלאה האמיתית, היא זו שמכילה בתוכה גם את התמונה המלאה של המציאות כישות אחת, וגם את כל שאר הישויות כישויות נפרדות והכל בו זמנית כישות אחת. ומי שרוצה לחיות טוב באמת ולהיות מאושר באמת ולהתחבר לציר ההנאה האין סופית ששם יש אך ורק טוב תמיד ... של האדם. כי בשכל הגדול ביותר שמעל השכל של האדם, שם האדם מסוגל לתפוס במחשבתו את כל הישויות כולן כישות אחת. ובשכל האנושי המצומצם של האדם, בו האדם לא יכול בבת אחת לחשוב על דבר והיפוכו בשלמות בו זמנית באותו ... האנושי, הוא שהוא לא מסוגל לחשוב בו זמנית על דבר והיפוכו. אבל בשכל הגדול יותר, ששם כל ההפכים הם ישות אחת, אז ממילא שם כן ניתן לחשוב על דבר והיפוכו בו זמנית בבת אחת. ושם בשכל הגדול יותר, אין דבר ...

... שהיה מקום, הייתה מהות של אין - מקום. כך גם לגבי סיבה ותוצאה: לפני שהיו סיבה ותוצאה, הן היו ישות אחת בלתי נפרדת. גם השאלה הפילוסופית מה קדם לביצה ולתרנגולת מתבהרת באותו אופן - במקום עמוק יותר הן ישות אחת ללא הבדל. מה זה ההוויה שמאחורי המציאות? אליעד מסביר שכל מה שקיים במציאות הפיזית והמטאפיזית - מחשבות, רגשות, תודעה ... לחיות ולא רוצה למות, אך מנקודת מבט שבה כל הרגעים בזמן קיימים בו זמנית, חיים ומוות הם בעצם אותה ישות אחת. לכן, מנקודת המבט הזו, לא שייך לומר אני רוצה לחיות ולא רוצה למות. אותו הדבר לגבי אני רוצה לגור ... במהותם החיבור נמצא במקום, וההפך מהמקום, אין מקום, ויש סיבה ותוצאה, מה היה לפני היה מקום שהסיבה והתוצאה, היו כישות אחת. גם הביצה והתרנגולת, ישות אחת. ויש עומק, יש מקום לפני, בו אין הבדל בין יש רצון, לאין רצון, אין הבדל בין אני ללא אני ...

... אליעד כהן, האדם יכול להגיע למצב תודעתי שבו הוא כבר לא יזדהה עם האני הנפרד שלו, אלא יחווה עצמו כישות אחת עם כל המציאות. דוגמה טובה לכך היא המקום שבו מתקיימים הדברים: אם ניקח חדר ונוציא ממנו את כל הרהיטים, ... את הכל? התודעה של החולם מתפצלת לכמה ישויות, וכך נוצר הרושם של ריבוי. אך בפועל, כל החוויות הן של ישות אחת. כך גם במציאות - מצד אחד נראה שיש ריבוי של אנשים, חפצים ואירועים, אך מצד שני הכל מתרחש בתודעה ... יש זמן? אם נחקור זאת לעומק, נגלה שאין הבדל ממשי בין הדברים. כל מה שקיים הוא ביטוי של אותה ישות אחת, ולכן כל הדברים נמצאים באותו מקום. מחשבה אחת יכולה להכיל בתוכה עולם שלם, וממילא אין באמת צורך במרחב פיזי ... את חלומו. החיבור למקור האינסופי כדי להגיע לתובנה של האחדות, יש להבין שכל החוויות בעולם הן ביטויים של אותה ישות אחת. ברמה הגבוהה ביותר, אין הבדל בין אדם לרכב, בין שולחן לבין תודעה. הכל מחובר, אך התודעה יוצרת אשליה של ... של המציאות. מי שיבין לעומק שאין באמת הבדל בין הדברים, יחווה שכל האירועים בעולם אינם אלא ביטוי של אותה ישות אחת כוללת. אחדות ונפרדות הבנת המציאות התחברות לתודעה רחבה איך לחוות שלמות שאלות על בחירה חופשית משמעות האגו איך לחוות ...

... השכל של אלוהים האמיתי, מנקודת המבט הזאת, היש והאין הם נפרדים אחד מהשני, אבל הם גם בו זמנית ממש, ישות אחת ממש. ואין שום הפרדה ויש אחדות מלאה, בין הנפרדות שלהם, לבין האחדות שלהם. כי המקום והזמן וכל הנפרדות, הכל ... הם קיימים, למרות שבאמת הם כן קיימים. כמו לדוגמה העניין של מהות המציאות והיש. שמהות היש, היא האין, והם ישות אחת ממש. כי היש נמצא בתוך המקום והזמן, שמהותם, חסרה את הצורה שלהם, והיא כלום ממש, שהוא ההוויה של המקום ... שמחבר אותם במהותם, ללא הצורה החיצונית הנפרדת שלהם. ולא יכולות להיות שתי ישויות חסרות כל צורה. משום שהן בעצם ישות אחת ממש. וכאשר בסוף התהליך, מורידים את כל הצורות, נשארים עם ישות חסרת כל צורה. ואז הכל מתאחד. כי כאשר ... שהכל זאת מהות אחת. כי הצורות עצמן, הן עשויות מאותה המהות ומאותו החומר (הכלום) האחד. ומאותו חומר אחד ומאותה ישות אחת שאין בה שום נפרדות של צורות כלל, גם לא ברמת הפוטנציאל (שגם זו נפרדות), הישות האחת הזאת, מהווה צורות שונות זו מזו. וזהו דבר שהוא נגד השכל, שהמהות של המציאות, היא יש ואין בבת אחת ... עניין זה במקומות אחרים נוספים). והרעיון הוא, שהשכל של האדם יכול להבין, שבמציאות שלנו, היש והאין מחוברים אחד לשני כישות אחת ממש, כי הם אחד ממש, כי הצורה ומהותה היא אחד ממש. ואין שום חיות לשום דבר, בלי מהותו של ...

... מהצורה. אבל זו גם לא שלמות הנפרדות, כי הצורה מחוברת ונמצאת באחדות, עם המהות שלה. וגם אם הן אינן ישות אחת ממש, עדיין הצורה מחוברת בדרך כלשהי, למהות שלה. דהיינו, שיש גם אחדות וחיבור, של לפחות שתי ישויות, בכל מצב ... אחד ממש. אבל זו גם שלמות הנפרדות, כי שום דבר לא נמצא באחדות עם שום דבר, כי יש רק ישות אחת ממש. ואז זו גם שלמות האחדות, כי אין ריבוי. אבל זו גם שלמות הנפרדות, כי יש ישות אחת, שהיא ככ נפרדת מכל דבר שהוא, עד ששום דבר אחר לא קיים מבלעדיה. כי תמיד יש מכנה משותף והוויה ... מקיפים את הכל, והם מאחדים את כל מה שבתוכם. והמציאות, מקיפה את המהות והצורה, ומאחדת אותם. אבל כשיש רק ישות אחת ויחידה, שאפילו זמן ומקום אין, אז זו שלמות הנפרדות, שאין שום מכנה משותף ושום אחדות כלל. ובסיכומו של דבר, ...

... ישויות, קיומו, הוא אפשרי. כי הוא יכול להיות מורכב כפי מה שהוא, או לא. ולעומת זאת, כאשר קיימת רק ישות אחת ויחידה, שקיומה לא מורכב משום דבר כלל, היא ורק היא, קיומה הוא מחויב באמת. וכאשר האדם בוחן וחוקר את ... צורה כלל. כי המקום הוא לא מהות הזמן והזמן הוא לא מהות המקום, אלא אלו רק שתי צורות של ישות אחת, שהיא חסרת כל צורה כלל, דהיינו, מה שנקרא אצל האדם כלום / אין / שום דבר וכולי. ובלי שהאדם ... וכולי). ובכל מקרה בנקודת ההתחלה, היש והאין מחוברים אחד לשני. והמהות הראשונה של הכל, היא החיבור של היש והאין לישות אחת ממש. וכאשר האדם מתבונן בדבר הזה, הוא רואה פלאי פלאות. כי מצד המהות הראשונה של המציאות, אין שום הפרדה ... של המציאות, יש הפרדה בין היש לבין האין. והשאלה הקשה היא, כיצד זה אפשרי שיהיו קיימות צורות שונות, מתוך ישות אחת שבה אין שום הפרדה כלל? כי המהות ממלאת את הכל תמיד, ושום דבר לא קיים בלעדיה, וקיומה הוא מחויב, ... אחכ כאשר האדם חוזר אל האני שלו, אז הוא כבר יודע את האמת שהכל אחד ממש, ושכל הצורות הן ישות אחת ממש, ושאין שום שאלה כלל.