... כולנו היינו למעשה חלק מאלוהים כישות אחת. כעת, לפי האנלוגיה, הבריאה כולה היא מחשבה שאלוהים חושב, ואנו נמצאים בתוכה בדיוק כמו שפיל מדומיין נמצא בתוך מחשבה של אדם. כאשר קולטים שהכל מתרחש בתוך המחשבה ... היא מחשבה שכרגע נוצרת, יש כרגע ישות אחת שאפשר לקרוא לה איך שרוצים למשל כוח X, שהוא כרגע חושב את הכל, אבל כרגע הוא חושב את זה שאתה חושב שאנשים חשבו. מה הבנת? שאלה: אני מרגיש שכול מה שאני רואה זה ... כי מה שייך לפחד? אם אתה אומר הכל ישות אחת , אז ממה אתה מפחד? ממה יש לך לפחד בכלל? מה תפחד? תפחד למות? למות זה צורה אחרת, יש צורה כזאת ויש צורה כזאת, כאן יש שינוי בתפיסת המציאות. התודעה שלך חווה משהו ... כבר אין לך ממה לפחד, כי את והוא זה ישות אחת, אם אתה מעלה את היראה לשורשה, מה גורם לאדם לגלות את אלוהים? שהוא מפחד, הפחדים שלו, למה זה קורה לי? אה, כי יש משהו שגרם, יש כוח ראשון, שעושה את הכל כל הזמן, ...

... את האמת האובייקטיבית של המציאות, ולכן הוא מרגיש חיסרון. כי מצד האמת של המציאות, הכל אחד. והכל אחד פירושו, החיבור של כל ההפכים לישות אחת ממש (ויתבאר עוד בהמשך). ומצד האמת אין שום הבדל בין החיסרון והיש סוף, לבין השלמות והאין סוף. כי ... מהאדם, כישות נפרדת ואין סופית, אלא מדובר על המציאות שמכילה בתוכה, גם את האדם כישות סופית, וגם את המציאות שהיא אין סופית, והכל כישות אחת. וגם המציאות הזאת, יש שלמות אחרת גדולה ממנה ושאעפכ נמצאת באחדות איתה, וזה כבר עניין אחר. והנה, ... כי האדם הוא חלק מהשלם, אך לא השלם עצמו. והנה, מצד האמת של המציאות (שתתבאר בספר הזה), אין שום הבדל בין השלם לבין חלקיו. וזאת ישות אחת ממש. ורק בשכל הקטן של האדם נדמה לו שיש הבדל בין הישויות השונות האלו, למרות שבאמת אין שום הבדל כלל והכל זו ישות אחת ממש. ואין הכוונה לומר שהאדם מחובר אל המציאות האין סופית, כי את זה כולם יודעים ואין בכך שום ... מביא לאדם שכל כזה, שאיתו יוכל האדם להכיל בתוך השכל האנושי שלו, את ההבנה שבאמת הכל אחד, ושהיש והאין הם אחד, ושהסוף והאין סוף הם ישות אחת ממש (לא מחוברים, אלא אחד ממש). ועל ידי זה שהאדם יבין את ההבנה הזאת, דהיינו, שהאדם יצליח להכיל ...

... כל הזמן ובכל מקום. כי שם, שום אפשרות לא קיימת, יותר מאשר אפשרות אחרת, כי שם הכל אחד ממש. ושם, כל מרחב המקום כולו וכל ציר הזמן כולו, מאוחדים ומחוברים לישות אחת ממש. ולצורך ההמחשה נאמר, כי האחדות של המציאות, היא החיבור של כל רגעי הזמן לרגע אחד, והחיבור של כל המקומות שבעולם למקום אחד, והחיבור של המקום האחד הזה שמכיל בתוכו את כל המקומות, עם הרגע הזה שמכיל בתוכו את כל הרגעים, והכל לישות אחת ויחידה, שאפילו הגדרת זמן ומקום אין בה. והישות הזאת, היא לא איזו ישות בדיונית שנפרדת ... וזהו העניין של ריבוי האלוהים. שיש אין סוף אלוהים אין סופיים. כי בשורש המציאות, כל אין סוף הישויות שנפרדות זו מזו בנפרדות של המציאות, הן כולם מתאחדות לישות אחת, שמצד האמת כל אחת ואחת מהן ממלאת את כל המקום ואת כל הזמן. כי הכל קיים תמיד. וכאשר לדוגמה ... לגבי כל שאר הישויות כולן. ורק האדם בתודעה שלו, חווה את צמצום הצורה של המציאות. ומי שיתבונן יראה, כי כאשר בכל המציאות כולה בכל מקום ובכל זמן יש רק ישות אחת , כגון אבן וכיוב, הרי שאין שום אבן ושום ישות כלל. כי אין שום משמעות לאבן, יותר מאשר לדוגמה למים, כאשר כל המרחב מקום וזמן, מלא בתוכו רק ישות אחת. כי המשמעות של הישות, נגזרת משאר הישויות כולן. וכאשר יש רק ישות אחת, אז יש רק את המחויב, שהוא חסר כל צורה. ולא, הוא לא נמצא בתוך המקום והזמן, אלא הוא מכיל ...

... וחוצפה, שהאדם מתחצף לעצמו. כי מצד האמת, האדם עצמו הוא מושלם בשלמות מוחלטת. כי האדם, הוא ישות אחת עם שלמות המציאות ממש, אלוהים ממש, שהוא המחוקק של כל המציאות כולה. ויש בתוך אלוהים חוצפה (שמנקודת מבט מסוימת, זו זכותו ... רק אז האדם מבין מהי האמת. כי אחרי שהאדם מנסה להשמיד את כל האלילים, אז הוא מגלה שיש ישות אחת, שאותה הוא לא יכול להשמיד בשום דרך. ואז האדם מבין, שרק את מי שהוא לא יכול להשמיד, רק היא האמת. כי האמת לעולם עומדת, ... זה כל אלילי השקר מתים. ותוך כדי שכל האלילים מתנפצים, תוך כדי זה האדם פתאום רואה, שיש ישות אחת שאותה הוא לא מצליח להרוג. ועל האדם לא לרחם עליה, אלא להמשיך ולנסות להרוג ולהשמיד אותה, כדי לפגוע בה כמה שאפשר, כדי ...

... המהות שקיומה הוא מחויב, ושהיא לא יכולה, שלא להיות קיימת. וכאשר האדם מתבונן אל תוך המהות של המציאות, אז הוא רואה את האמת שהכל אחד ממש. דהיינו, שהצורה והמהות הם ישות אחת ממש, ואז ממילא אין שום שינוי, אלא יש רק ישות אחת. וכאשר יש רק ישות אחת, אז ממילא אין שום שאלה כלל. ומצד הנפרדות, הרע קיים, כדי שיהיה רע. ולא רק שהרע קיים כדי ...

... הוויות, עד אין סוף, ללא נקודת התחלה? גם זה אינו אפשרי כלל, כי מי שיתבונן אל תוך הצורות, ויסיר את צורת הזמן והמקום, יקבל הוויה אחת, ויראה שבסוף, יש ישות אחת שמקיפה וממלאת את הכל, והיא הוויה אחת ויחידה, שאין בה שום צורה כלל. וההוויה הראשונה, היא כולה מהות אחת בלבד. ושום דבר בעולם, לא יכול להיות בלי מהותה ... את הנפרדות, ואעפכ הוא כך. ולא שהאין מהווה את היש, כי זהו מצד הנפרדות בלבד. אלא שהמהות ממלאת את הצורה כולה, למרות שהצורה נפרדת ממנה. והמהות והצורה הן ישות אחת ממש, למרות שהדבר אינו אפשרי כלל. וכאשר האדם מבין שהמהות והצורה הן ישות אחת ממש, אז ממילא האדם מבין שמצד האמת, אין שום שינוי כלל לעולם, ואז ממילא אין שום שאלה כלל. ...

... והאחדות נכללות זו בזו, כישות אחת. ואז אין שום חיסרון בשום הנאה גשמית כלל. וכאשר האדם רודף אחרי הנאה רוחנית, הוא ... שהכל אחד ממש, שיש רק ישות אחת בלבד. וכאשר, כל התודעה של האדם חושבת רק על דבר אחד בלבד, דבר שהוא חסר כל משמעות, ... קיים. וכאשר יש קיום רק לישות אחת, הרי שאפשר לרצות רק ישות אחת. כי בשורש, אין אפילו לא פוטנציאל של נפרדות, ויש אחדות גם ברמת הפוטנציאל. כך שאי ... רק על דבר אחד, אז יש רק ישות אחת, והאדם יכול לרצות רק דבר אחד. שבמקרה, רק הוא קיים תמיד. כך שרצונו של האדם מלא ... וגם רק אחדות בו זמנית כישות אחת. שאין הבדל בין הנפרדות לבין האחדות כלל. והחכם האמיתי, דהיינו, כל אדם בעומק ...

... באותו מקום ובאותו זמן צריכים להיות זהים, כי אחרת הם לא יכולים להיות ישויות נפרדות. אבל אליעד מציין כי יכול להיות מצב בו יש שני דברים שנראים שונים אך הם בעצם ישות אחת, כי מהותם הפנימית זהה. הוא מדבר על תפיסה גבוהה יותר שבה שני דברים שונים יכולים להיות אחד באותו זמן ובאותו מקום. מהו צמצום שכלי? צמצום שכלי מתייחס לאותה תפיסה שמגבילה את השכל ... כל דבר כישות נפרדת. מהו ריבוי אלוהים? נראה כי אליעד מבקש להראות שלמרות שהאדם עשוי לתפוס את אלוהים כמשהו אחד, זה לא בהכרח נכון. אם נתפוס את אלוהים כמהות ולא כישות אחת , נוכל להבין שבעצם יש ריבוי של מהות בעולם, וכל פרט מהותי הוא בעצם עוד אלוהים. אלוהים, אם כן, הוא לא משהו מוגדר, אלא הכל נמצא בתוך מהותו, ולכן כל דבר בעולם הוא חלק מהותי ממנו. האם ... ויחפש את המהות הפנימית של כל דבר, יגלה שכול הדברים מתאחדים. בעולם שלנו כל דבר שונה משאר הדברים, ואין שתי ישויות שזהות אחת לשנייה, כי אם הן זהות, אז הן ישות אחת. אבל יכול להיות שיש אין סוף ישויות שלא שונות אחת מהשנייה ובכל זאת הן ישויות שונות. השכל שלנו אומר לנו שהיד שונה מהספר, במה? הם שונות במקום ובזמן. עכשיו אם אני אקח את הספר, ואשים ... לבין הספר של עכשיו. בעיקרון מה שמפריד בין הדברים זה או מקום שונה או זמן שונה, אם הדבר מקביל לדבר אחר, והם נמצאים באותו מקום ובאותו זמן, אז אנחנו אומרים שהם ישות אחת. זה מה שהשכל אומר, אבל מי אמר שזה נכון? בעיקרון, מה שאני אומר, שיש שכל אחר שבו יש כמה ישויות שונות שהם נמצאות באותו מקום ובאותו זמן, כמו למשל שיש כאן ועכשיו באותו מקום ובאותו ...

... פה, את גם שם, וכשאת שם את גם פה. אז אין אף שינוי, ולכן אי אפשר להגיד שזה תלוי בי. למרות שזה נגד ההיגיון, בסוף זה כך, הכל זה אחד. כשיש רק ישות אחת, ואין שינוי, אז מה הטעם בלשאול אם יש בחירה? שאלה: אז מה התפקיד שלי פה? אליעד: אין לך שום תפקיד, כי את גם שם. מצד האמת לא צריך לשנות שום דבר, ... שהכל אחד, תמיד יהיו לו שאלות. מה הפירוש שאלות, שאלה זוהי תחושה חסר. תמיד תרגיש שחסר לך משהו. ורק כאשר התודעה של האדם תופסת בראשה שיש רק ישות אחת, שזה אומר שהאדם לא קיים, רק אז האדם חווה שלמות. למה לא קיים? כי אם את חושבת רק על דבר אחד, אז אין אני ולא אני. לא משנה היכן תהיי, כל זמן שיש ... מקום, אז למעשה את לא תראי את הכסא יותר, כי הוא יאבד את המשמעות שלו. כשאני אומר שיש רק כסא או רק שולחן, אני משקר, כי למעשה בכל מקום יש רק ישות אחת שכוללת את הכל. שימו לב, מקום וזמן, זה כמעט אותו הדבר. כשאני אומר, פה ושם, כשאני אומר שם, אני מתכוון לזמן אחר, כשאת חושבת על מקום אחר, את תמיד ...

... מקומות, גם לשם כך צריך זמן. ובתוך רגע אחד ומקום אחד, יכולה להיות בתוכו, רק ישות אחת בלבד, ללא כל שינוי וללא כל נפרדות צורה, שאז ממילא אין ... ניתן לומר, שהאדם רואה בפעם הראשונה בחייו, אחדות של מציאות. כי האדם רואה ישות אחת, שהיא אחת ויחידה, שאין בה שום הבדלי מקום וזמן, והיא ... ואל תוך הצורה, ולראות שם את האחדות האמיתית של המציאות, שבה הצורה והמהות הם ישות אחת. כי גם המהות והצורה, גם אלו שתי צורות. וגם היש והאין, גם ... את צורת האירועים זו מזו, ואת צורת האירועים ממהותם. אבל כאשר הכל מתאחד לישות אחת ממש, אז האדם מבין שמצד האמת אין שום שאלה כלל. ...