... הוא מציע לשאול שאלה פשוטה: האם בא לי לפגוש את האדם הזה שוב? האם האינטראקציה איתו נעימה לך? האם את מרגישה שהזמן עובר מהר כשאת איתו, או שהמפגש נגרר ומתיש? אם התשובה חיובית, אז שווה להמשיך ולהשקיע בקשר, ואם לא, אז לא. אליעד מדגיש שעדיף להתמקד בתחושות הפשוטות שיש לך בזמן ... יהיו נעימים וקלים יותר. הוא נותן דוגמה על כך שאם אדם מתאהב בפעם הראשונה בחייו, הוא חושב שמצא את המושלם. אך עם הזמן הוא מגלה שזה לא באמת מושלם, ואז מגיעה אכזבה. הפתרון הוא להבין מראש ששום דבר לא מושלם, ולחפש סיפוק ואהבה בדברים הקטנים שמרכיבים את הקשר הזוגי, בלי לחכות ... זוג בצורה פרקטית? הדרך הפרקטית שאליעד מציע היא לשאול את עצמך שאלות פשוטות: האם נעים לי לדבר עם אותו אדם? האם הזמן עובר לי מהר כשאני איתו? האם בא לי לפגוש אותו שוב? האם האינטראקציה איתו עדיפה לי על פני פעילויות אחרות שאני יכולה לעשות (כמו ללכת ליוגה או לצפות בטלוויזיה)? ... ההתבגרות. צריך לקבל את המציאות ולהתחיל מערכות יחסים מתוך הבנה שהתרגשות אמיתית ואהבה עמוקה נבנות בהדרגה עם הזמן ולא מופיעות באופן מיידי. למה קשה למצוא אהבה? האם אפשר למצוא אהבה מושלמת? איך להצליח בדייט ראשון? למה אין פרפרים בבטן בדייט ראשון? איך להתחיל קשר זוגי? איך ...

... כנייטרלי. האם הפתרון הזה מחייב להישאר נייטרלי כל הזמן? לא. אליעד מדגיש כי אף על פי שהפתרון האידיאלי ... זה שאחר כך כשהוא בוחר צד הוא לא יכול להישאר על המקום של טוב זה גם יתרונות וגם חסרונות וגם חסרונות וגם ... כדי לבצע את הפעולה הזאת מתוך השווה אתה תישאר על המקום הקיים שזה גם בסדר אתה יכול להגיד גם בוא נשאיר אותו ...

... דבר, לטוב או לרע, וכך נמנע מלהיפגע, אך גם נמנע מלחוות עוצמות גדולות של רגש. למה אנשים מתקשים לעזוב את המקום הבטוח של שום דבר לא משנה? הקושי האמיתי טמון בפחד להיפגע. אדם שחושב ששום ...

... אם אדם לחוץ בגלל בעיה בעבודה, הוא יכול להזכיר לעצמו שבמבט רחב של אינסוף הזמן והיקום, שום דבר לא באמת משמעותי, וכך הסבל יקטן. מדוע אנשים פוחדים מהמוות, ואיך זה קשור לסבל? הפחד מהמוות הוא תוצאה של ...

... מסביר כי בתחילת הקשר, כשהאדם זוכה לאישור, הוא אכן חווה תחושה חזקה של הצלחה, אך עם הזמן , התחושה מתקהה. האדם מתרגל לתחושת האישור והראויות שקיבל מהפרטנר, ולכן ...

... האהבה הרצויה. הוא מדגים זאת בכך שתינוק שרק נולד לא מבחין בין טוב לרע, בין הצלחה לכישלון. רק עם הזמן, דרך חינוך חברתי וסביבתי, האדם מתחיל לייחס משמעות לדברים מסוימים ולהעדיף אותם. התהליך הזה מוביל לכך שאדם ...

משעמם לי בחיים, הפגת שעמום, להפיג שעמום, שעמום קיומי, חיים משעממים, שעמום מה עושים, עניין בחיים, החיים משעממים, שעמום בחיים, משמעות החיים

... אלא קיומם תלוי בקיומם של רגעי הזמן. כי המציאות שלנו יכולה להיות קיימת, גם רק ברגע אחד של זמן. אבל הסיבה והתוצאה, היא לא יכולה להיות קיימת, ברגע אחד של זמן. כי ברגע אחד של קיום בודד, אין שום משמעות לסיבה ... והתוצאה, הוא תלוי בקיום של רגעי הזמן והמקומות השונים. שאז האדם חווה קשר סיבתי בין המקומות והזמנים השונים. (ובלי זמן אין מקום ולהפך). וזה בעצם אומר, שאין שום אפשרות בעולם, שהאדם יבין את משמעות הסיבתיות של האירועים, בלי שהוא יבין את משמעות ואת מהות הזמן והמקום עצמם. ולכן, מי שרוצה להבין למה באמת דברים קורים, הוא מוכרח להבין את מהותם של הדברים שקורים. דהיינו, להבין מה באמת קורה כאן בתוך המקום והזמן האלו? ומהם המקום והזמן האלו, שבתוכם מתרחשים כל האירועים האלו? ובלי להבין את המקום והזמן, לא ניתן להבין שום דבר באמת. כי בלי הבנת השורש, לא באמת ניתן להבין את הלבושים והצורות של השורש. וכל האירועים כולם, קורים בתוך זמן ומקום. והאדם שואל, מהי הסיבה שבגללה הדברים נראים בצורתם השונה בכל זמן ובכל מקום. דהיינו, מהי סיבת האירועים, דהיינו, הצורות השונות של הזמן והמקום. ומי שרוצה לגלות, מהי באמת סיבת הצורות השונות של הזמן והמקום, הוא מוכרח להבין, מה הם הזמן והמקום? ועד שהאדם שואל מהי מהות האירועים, עליו לשאול האם האירועים האלו, אכן באמת מתרחשים? ועד שהאדם לא יבין מהי מהות ההתרחשות עצמה, דהיינו, מהי מהות הדברים שישנם, ... דבר באמת. וכאשר האדם מתבונן על הזמן ועל המקום, על האדם לשאול את עצמו, ממה עשוי המקום וממה עשוי הזמן? כי בלי להבין מהם המקום והזמן עצמם, אי אפשר להבין באמת שום דבר על מה שקורה בתוכם. והאדם כמו עיוור באפילה מנסה להבין את האירועים שבתוך המקום והזמן, והוא מתפלא מדוע הוא לא מבין אותם. וזה הכל, רק משום שהאדם לא מבין את המעטפת של האירועים, שהיא המקום והזמן עצמם. וכאשר האדם מתבונן עוד יותר פנימה אל תוך המקום והזמן , הוא רואה שאלו צורות שונות של מהות אחת, שהיא חסרה את צורת המקום והזמן. כי המהות, נפרדת מהצורה. והמהות של הזמן ושל המקום, היא מה שנקרא אצל האדם כלום אין העדר המוחלט שום דבר, שהוא חסר כל צורת מקום וזמן. ובמילים אחרות ניתן לומר, שהאדם רואה בפעם הראשונה בחייו, אחדות של מציאות. כי האדם רואה ישות אחת, שהיא אחת ויחידה, שאין בה שום הבדלי מקום וזמן, והיא ההוויה של המקום והזמן. ומנקודת המבט של מהות המציאות, אין שום זמן ומקום כלל, וממילא אין שום שינויים ואין שום סיבה ותוצאה כלל, ואין שום שאלה כלל. ואכ לכאורה נמצאה התשובה האמיתית, לשאלה, מהי הסיבה של כל האירועים. ולכאורה התשובה היא, שעל האדם ... האמיתית של הדברים, הכל חסר מקום וזמן לגמרי, וכאשר אין מקום וזמן, אין אירועים, ואין שום שאלה כלל. ואעפכ גם זו אינה התשובה. כי מנקודת מבט מסוימת, האדם כאילו הגיע אל האחדות של המציאות. שהאדם מסתכל על המציאות מנקודת מבט שבה הכל איננו ... כל היש, היא האחדות של האין, ששם אין מקום וזמן, גם היא הבנה של נפרדות, שגם בה יש שינוי וזמן ומקום, וממילא גם בה יש שאלה, של מהי סיבת השינוי שבין הישויות השונות. והכוונה היא, שכל זמן שהאין והיש נפרדים זה מזה, הרי שזה אומר, שעדיין יש נפרדות. וכל זמן שיש, יש ואין כשתי ...

... מחייבת את קיומו של רצון האלוהים. ורצון האלוהים מחייב את המקום והזמן וכולי. וזהו כמובן דבר שקר. כי אין לחשוב שרצון האלוהים קודם למקום ולזמן. כי ברגע שיש לאלוהים רצון, הרי שממילא כבר יש לנו מקום וזמן, שבהם יש נפרדות, בין אלוהים לבין רצונו. ולכאורה ניתן לומר, שמהות האלוהים, היא זו שמחייבת את ...

... ובזמן אחר?! ואף אחד לא מחליט איזו צורה תהיה איפה. אלא שיש מקום וזמן אין סופיים, שבהם יש את כל הצורות כולן. והתודעה של האדם חווה בכל פעם רצף כלשהו של צורות, לפי הזמן והמקום שבו האדם נמצא. ושום רצף אירועים, הוא לא יותר או פחות ... כמובן שקר מהמון סיבות (כפי שכבר ביארתי במקום אחר). אך ההבנה שהמקום והזמן קיומם הוא אין סופי, ובתוכם יש אין סוף אפשרויות באין סוף מקום וזמן, היא ממילא שוללת את כל החשיבה על קיומו של אלוהים וכולי. וגם אלוהים הוא ... נצחים. והשאלה מי יצר את העולם וכולי, היא שאלה טיפשית. כי יש אין סוף מקום וזמן, ללא כל נקודת התחלה, וללא כל הגבלה של צורות וכולי כנל. (ומתחילת הזמן עד עכשיו, עבר אין סוף זמן, פחות הזמן שעוד לא עבר עד סופו. וכיוב לגבי מרחב המקום האין סופי). אז מהו סוד הצמצום? והעניין הוא, כי מי שיפקח את עיניו, יראה ויבין מיד, כי גם המקום והזמן, גם הם צורות סופיות, שהן חלק מדבר אחר גדול עוד יותר. כי המקום, הוא לא המציאות כולה, וגם הזמן, הוא לא המציאות כולה. וגם המקום וגם הזמן, הם חלקים של המציאות השלמה. ויש מקיף אחר גדול עוד יותר, מאשר המקום והזמן האין סופיים. כי הזמן הוא אכן אין סופי, מנקודת מבט של הזמן. אך הוא לא אין סופי בשלמות, כי הוא לא מכיל בתוכו את מרחב המקום עצמו. כי המקום, הוא לא חלק מהזמן, אלא קיומו מקביל לקיומו של הזמן. והזמן, לא גדול יותר מאשר המקום, אלא הוא סוג של מרחב ומימד שונה, מאשר מרחב המקום . וזה בעצם אומר, שהזמן הוא לא אין סופי באמת, כי יש גם את הישות של המקום, שהיא מגדירה ומגבילה אותו. וכיוב גם המקום, שהוא לא מכיל את הזמן, אלא מקביל לו. וגם הוא לא אין סופי בשלמות. כי יש הבדל בין זמן לבין מקום. ואם יש הבדל בין הזמן לבין המקום, הרי שזה אומר שאלו ישויות סופיות, שגם אם הן אינן מוגבלות בתוך הזמן והמקום עצמם, הרי שגם הן מוגבלות מנקודת מבט חיצונית להן. ... היא המצוי הראשון). כי השאלה האמיתית, היא לא מה היה לפני הזמן ומי יצר את