... נשים. החל מאלימות רגשית ואלימות מילולית ועד אלימות פיזית של ממש וביצוע מעשי פשע נגד אנשים אחרים. וככל שעובר הזמן, כך תופעת האלימות גואה ומתחזקת. והשאלה המתבקשת היא, מה גורם להתפתחות האלימות החברתית? אבל חשוב יותר, איך לעצור ואיך ...

... אין בו שום קיום לעולם. כי מאחר שהוא אין סופי, ממילא בשכל הגדול יותר אין אפשרות להבדיל בין רגעי הזמן ובין המקומות השונים ובין הישויות השונות. כי שם הכל אין סוף. וכאשר אין סוף וגבול, אז גם אין גבול לרגעי הזמן ואין גבול למקומות ואין גבול לישויות השונות. ובכל מקרה, שם אין שום קיום לעולם כפי מה שהאדם מכיר אותו, ... מאשר הכל טוב, והוא הקיום של הרע. כי הרע הוא נובע מאותו השורש שממנו נובע הטוב. כי שניהם נובעים מהמקום שאין בו טוב ורע. והרע הוא ביטוי של הטוב האין סופי. וגם הטוב הוא ביטוי של הטוב האין סופי. ...

... הרי שכל מי שהוא בר דעת, הוא מבין שמצד האמת, גם המבוגרים מתעסקים במשחקי ילדים, וגם המבוגרים מקדישים המון מהזמן שלהם, לעיסוק בשטויות של ילדים. וההבדל בין המשחקים של הילדים לבין המשחקים של המבוגרים, הוא רק בצורה החיצונית. כי ... באוניברסיטה. וכדי לריב על שטויות של ילדים, לא צריך לשם כך כישורים מיוחדים. וכאשר האדם מתבגר, אז הוא כל הזמן רוכש כישורים חדשים ויכולות חדשות, וכל הזמן הוא משדרג את רמת המשחקים, שבהם הוא משחק. ורמת המורכבות של הדברים שבהם האדם מתעסק, היא עולה כל הזמן, לפי רמת הכישורים האישיים של האדם, שהם בדכ משתפרים כל הזמן. ועל האדם חובה להבין ולזכור, שכמו שהוא מייחס חשיבות גדולה לעיסוקים המהותיים שלו, כך גם הילד מייחס חשיבות גדולה ... מחנכים ילד, הרי שבעצם מנסים להקנות לו את היכולות המתאימות ואת הכישורים המתאימים, כדי שהוא יוכל באמצעותם לשחק בבא הזמן, בעולם המשחקים של המבוגרים. כאשר הדגש המרכזי הוא, שאנחנו מנסים להקנות לו, הרגלי התנהגות וצורת חשיבה בוגרת. ויש לשים ...

... שבו הוא צופה. כי מצד האמת, כל המציאות היא סוג של סרט. כי התודעה והתפישה של האדם חווה כל הזמן אירועים שונים. וגם כאשר האדם ישן, גם אז הוא חווה אירועים שונים. וכאשר האדם ישן, בדכ אין לו מושג ... שם בשורש המציאות, שם אין הבדל בין שום דבר לשום דבר. ובשורש המציאות, עדיין אין שם אפילו לא מרחב זמן ומקום. כי בשורש המציאות, גם הזמן והמקום, גם הם ישות אחת ממש. ובשורש המציאות אין שום נפרדות כלל, אלא הכל אחד ממש. וכאשר האדם מסתכל על ... הרי שממילא האדם תמיד ירצה להרגיש יותר טוב ויפחד מכך שהוא מרגיש רע. ועל ידי זה האדם סובל כל הזמן כנל. אבל, כאשר יש לאדם שכל אמיתי, אז הוא מחבר את השכל האנושי עם השכל שיש מעל לשכל. דהיינו, ...

... אחדות מאוד גדולה בתוך העם. כי בימים כתיקונם כאשר הכל פחות או יותר בסדר, אז המפלגות השונות עוסקות כל הזמן בלנגח אחת את השנייה. וכל אחד מנסה לנצח את חברו ולהוכיח שהוא הצודק. וכל אחד חושב שהוא הכי חכם ומנסה להיות זה שיוביל את המדינה. אך כאשר יש איזו צרה כללית, כגון לדוגמה כאשר הזמן הוא זמן מלחמה, או כאשר כל העולם מתגייס נגד מדינת ישראל וכיוב, אז במקרה כזה פתאום יש אחדות בעם. ... כתיקונם, אז הכוחות השונים שבתוך האדם רבים זה עם זה ונמצאים במלחמה זה עם זה. כי בימים כתיקונם, כל הזמן יש בתוך האדם מלחמות פוליטיות בין הרצונות השונים שלו. כי רצון אחד רוצה שהאדם יעשה כך ורצון אחר רוצה ... שהאדם לא מבין אותה. וכאשר האדם נמצא בתוך מציאות שפועלת בצורה לא ברורה, על ידי זה האדם חווה כל הזמן תחושה של מלחמה. כי האדם צריך להילחם על כך שיהיה לו טוב. והאדם צריך להילחם על כך שלא יהיה ... והוא לא היה צריך להתאמץ כדי להרגיש טוב. אבל מחמת שיש מלחמה בין האדם לבין המציאות, לכן האדם כל הזמן צריך להתאמץ כדי להרגיש טוב וכדי ליהנות ולהרגיש שמחה. ושורש המלחמה של האדם במציאות, נובע מכך שהשכל של האדם ... שבה הוא כאילו לא קיים כלל, על ידי זה נוצרת מלחמה בין האדם לבין המציאות. כי אז האדם כל הזמן צריך להילחם על הרצון העצמי שלו ועל הקיום העצמי שלו. וכאשר האדם מרגיש ומבין שהוא במלחמה, על ידי זה ...

... ממש. וגם שתי ישויות זהות זו לזו ברגע אחד, הן נפרדות זו מזו במקום שלהן. כך שכל נקודה במרחב הזמן והמקום, היא נפרדת מכל נקודה אחרת ומכל ישות אחרת שנמצאת במרחב הזמן והמקום. ומאחר שמרחב הזמן והמקום הם אין סופיים, ממילא ברמה החיצונית ביותר יש אין סוף ישויות שנפרדות זו מזו. כי ברמה החיצונית ביותר, כל ישות נפרדת מכל שאר הישויות האחרות בזמן ובמקום שלה. אבל בין הרמה הראשונה של האחדות, שבה גם הזמן והמקום הם ישות אחת, לבין הרמה האחרונה שבה כל נקודה במרחב הזמן והמקום היא ישות אחרת, בטווח הזה יש הרבה רמות שונות של נפרדות. כי יש את הרמה הראשונה שבה הכל אחד ממש. ובה גם הזמן והמקום הם ישות אחת. וכל המקום כולו הוא נמצא כולו בתוך נקודה אחת ממש. וכל מרחב הזמן כולו, גם הוא נמצא בתוך נקודה אחת ממש. ובשורש המציאות, שם הזמן והמקום הם ישות אחת ממש. כי בעומק המציאות, שם אין זמן ואין מקום כלל. כי יש משהו פנימי יותר מהזמן והמקום. ואחכ נפרדו הזמן והמקום. ונפרדה התודעה של האני של האדם מהתודעה / הישות והאני של המציאות עצמה. וגם נוצרה נפרדות בין הרצון העצמי ... יש עוד רמות שונות של נפרדות. כי כל בני האדם רוצים בתוך תוכם את אותו הדבר. וכל אדם כל הזמן רוצה את אותו הדבר ממש. ואף על פי כן, כל אחד בכל רגע ורגע רוצה משהו אחר ורצון אחר. ... האחדות על תכונות הנפרדות. ועפ התפישה הזאת נצטרך לומר שכל ישות היא אין סופית והיא ממלאת את כל מרחב הזמן והמקום. ושכל ישות היא בעצם סך כל הישויות. ואכ הגענו שוב פעם לשורש האחדות. וכפי שכבר ביארתי, כל הקצוות נפגשים ... טוב ורע כישויות נפרדות. וממילא אין שום שאלה כלל. כי יש כאלו שבטעות חושבים שהאחדות פירושו שאין טוב ורע, ושאין זמן ומקום וכיוב. אך המחשבה הזאת עצמה היא נפרדות. כי היא מפרידה בין הדבר לבין שורשו. כי הם בטעות חושבים שהאחדות ...

... נכון גם לאדם עצמו באופן אישי. כי כל אדם בחיים, מתמודד עם מצבים שונים. וכל אדם בחיים מפתח עם הזמן, נוסחאות שונות לאיך להתמודד עם החיים. וכאשר קורה לאדם אירוע כלשהו, האדם באופן אינסטינקטיבי מכניס את האירוע שאיתו הוא ...

... שהן בעצם ייצוג לפעולות שאותן האדם עושה, למרות שהן מיותרות, בדיוק כפי שהקידוח היה מיותר. ואותם שכנים שגרים באותם המקום, הם היו הנפגעים העיקריים מעבודות הקידוח המיותרות. והשכנים האלו הם הכוחות השונים שיש בתוך האדם, שהם נפגעים לרעה מכך ... ההרס של העיר, והופכים את רחובות העיר לתעלת מים. דהיינו, כי מגיע שלב שבו האדם קולט שהוא בזבז את הזמן שלו לריק. כי האדם עובד ועובד, ולבסוף כשהוא משיג את מה שהוא רצה להשיג, עכשיו בתוך תוכו מבין האדם ... אבל האדם לא מוכן להודות על הטעות ועל המרוץ המיותר שלו, ואז האדם מייפה את הכישלון, ובמקום לקרוא לבזבוז הזמן בשמו, במקום זה האדם מגדיר את בזבוז הזמן כהצלחה גדולה. דהיינו, האדם חוגג את זה שהוא עבד על עצמו ורדף אחרי מטרה שהוא לא היה בכלל צריך ...

... וליהנות מהטוב שיש בה. אבל למרות שכל אדם בעולם רוצה את הרצון הזה, הרי שעדיין רוב בני האדם רוב הזמן, לא זוכרים את הרצון הפנימי הזה שלהם. כי מי שזוכר את הרצון הפנימי שלו, הרי שגם אם יעירו אותו ... דרכים חדשות להיות מאושר. וכאשר האדם משיג איזה דבר חדש, על ידי זה מתעוררת אצלו שמחת החיים. אבל כאשר הזמן עובר, האדם קולט שהדבר הזה עדיין לא עשה אותו למאושר, ואז השמחה דועכת והאדם מרגיש שוב פעם סוג של ... לצרכים משפחתיים וכיוב. אבל האמת, היא אחרת. והאמת היא, שהאדם מרגיש ריקנות מכל מה שיש לו, ולכן האדם כל הזמן מעלה את הרף. וכל הזמן נדמה לאדם, שאם הוא רק יעשה איזה דבר, אז הוא יגיע לשקט הנפשי. וכל ההסברים שהאדם מסביר לעצמו, מדוע ... כך הדברים הם כפי מה שהם. וניתן דוגמה מתחום חינוך ילדים. מי שיתבונן בעניין יראה, כי ההורה מעביר כל הזמן מידע לילד, כחלק מהחינוך של הילד. אבל הילד, לא תמיד מבין את המידע בצורה אחידה, והילד בכל פעם מגיב ... קצת אחרת? למה הפעולה הזאת הובילה דווקא לתוצאה הזאת? וכיוב, על ידי זה כל זה, האדם בעצם מתעסק כל הזמן בלימוד. וכאשר האדם מתעסק בלימוד, על ידי זה האדם מתחיל להרגיש סיפוק בחיים. מאחר שהוא גם מתחיל להשיג את המטרות שלו טוב יותר, כי הרי רמת המקצועיות שלו עולה. וגם האדם מגיע כל הזמן לתובנות חדשות, שזה הדבר העיקרי שמביא את האושר. וגם על ידי זה האדם מתקרב כל הזמן, אל הבנת המציאות ככלל. דהיינו. אל האושר האמיתי.

... שעליו הוא רוצה לחשוב. ולכן האדם לא יכול לחשוב בבת אחת על כל המספרים שיש בעולם, או על כל הזמן כולו, או על כל המקום כולו וכיוב. כי כדי לחשוב על כל המספרים / הזמן / מקום וכיוב, לשם כך על האדם להיות מסוגל לדמיין את הנקודה הראשונה והאחרונה של הדבר. וזה כמובן לא אפשרי. כי האדם לא יכול לדמיין במחשבתו את הרגע הראשון של הזמן. כי ברגע שקיים רגע כלשהו, הרי שתמיד קיים גם לפניו עוד זמן. וזה שהמדע אומר שהזמן נוצר בעת המפץ הגדול, המשמעות של זה היא שהזמן שלנו נוצר בעת המפץ הגדול. אך הזמן היה קיים כבר קודם לכן. כי גם מפץ גדול ויצירת זמן, גם אלו אירועים שקיימים בתוך ציר זמן אחר גדול יותר. וכך גם לגבי מימד המקום. כאשר המדע אומר שמרחב המקום נוצר בזמן המפץ הגדול, הרי שזה מתייחס רק למרחב המקום שלנו. אך בוודאי שגם הוא עצמו נמצא בתוך מרחב מקום אחר גדול יותר. ולכן לעולם האדם לא יכול להבין איך נוצר הזמן וכיוב. כי כדי להבין איך נוצר הזמן, לשם כך צריך האדם לדמיין מציאות של אין זמן, שממנה נהיה זמן. אבל ברגע שאנחנו אומרים שיש מציאות ללא זמן, שממנה נוצר זמן, ממילא תיארנו סוג זמן נוסף ושונה מהזמן שעליו אנחנו אומרים שהוא נוצר. וממילא לא מצאנו את ההסבר לאיך נוצר הזמן עצמו, כישות של זמן. וזה בדיוק עניין אחד עם מה שביארתי קודם לכן, שגם אם המדע יסביר איך נוצר ... יהיה מסוגל להסביר איך נוצר התהליך שיצר את התהליך שיצר את העולם וכן הלאה. וכך גם לגבי מהותו של הזמן. שאין האדם יכול להבין איך נוצר הזמן. כי כל הסבר לאיך נוצר הזמן, הוא עצמו יוצר עוד ציר זמן גדול יותר. וממילא תמיד נשאל איך נוצר הזמן הגדול יותר, שבתוכו נוצר הזמן שלנו. ובין כך ובין כך, האדם לא יכול לדמיין את נקודת הזמן הראשונה. ומאותה הסיבה בדיוק האדם לא יכול לדמיין גם לא את נקודת הזמן האחרונה. וגם לא את קצה היקום. וגם לא את המספר הגדול / הקטן ביותר וכל כיוב. ומשום כל זה, האדם לא יכול לתפוס במחשבתו בבת אחת את כל הזמן / מקום. כי כדי לתפוס משהו במחשבה, לשם כך צריך לעשות לו סוף. והמחשבה מכילה את הדבר שנמצא בתוכה. ...