... עכשיו תבין שבעצם כל העולם שלנו הוא בכלל בחינה אחת עם מה שהיה לפני הזמן ולפני המקום. כי אין הפרדה בין לפני הבריאה לאחרי הבריאה. קודם כל אתה צריך להבין מה זה לפני הבריאה. כי אם לא תבין זאת ... הכי גדולה בכל מקרה הבן מלך היה חכם. אצל הבן מלך היה את השכל. המחלוקת שבן החכמים, החכמה הצמצומים ההפרדה בין דבר לדבר זה נקרא חכמה. היה אוהב חכמה מאד. כי כל העניין של העולם הזה זה החכמה. החכמה ... טוב ורע. הוא חכם, הוא מבדיל בין טוב ורע. אבל למה זרקו אותו מגן עדן בדיוק השכל שלו של הפרדה בין טוב ורע זה מה שהפריד אותו מגן עדן. למה סיפור זה אל באמת קרה. כסיפור אנו מלבישים, כמו ... בעצם החכמה. כל המהות של הבריאה זה בעצם בריאת החכמה. הבריאה פירושו יצירת החכמה. יצירת השכל, יצירת הצמצום, יצירת ההפרדה בין הטוב לרע זה בעצם עיקר בריאת העולם. ולכן זה הדבר היחיד שחשוב פה, כי בלי שכל אין טוב לעולם, כי בלי שכל לא יהיה קיום לעולם, כי בלי שכל לא יהיה הפרדה לא יהיה קיום לעולם לא יהיה תשובה. הרי יש נפרדות ולכן הדבר הכי חשוב פה בעולם זה החכמה, ההפרדה בין הטוב לרע זה הדבר הכי חשוב בעולם. מי זה חכם מי שיודע להפריד בין טוב לרע, להבדיל בין ... בסוף מחוברות לחלל הפנוי ולכן כל החכמות זה בעצם כפירה באלוהים. אבל אף על פי כן יש פה את ההפרדה. רבי נחמן אומר דע לך שעיקר מהות ההפרדה בין השכל לבין הבורא זה בדיוק עניין החלל הפנוי. בדיוק בגלל השאלות הפרדוקסליות, שהם העיקר. למרות שהם מחיים את ... לוקחים את השכל הקטן ואנו מעמיקים בו אנו מגיעים לחלל הפנוי, לעמקות החכמה של השכל הרגיל היא זו שעומדת כהפרדה בין המאציל לבין הנאצל. מה שנקרא הכתר, הגבול שהמח יכול להבין את ההפכים. והבן מלך מחמת שהיה בו טוב ...

... אל תעשה הבחנה בין טוב ורע. כלומר, הוראת היצרן היחידה של אלוהים לפי התורה עצמה היא בעצם לא לעשות הפרדה בין טוב לרע, ודווקא התורה עצמה היא הפרה של הוראה זו, כיוון שכל התורה בנויה על הפרדה בין טוב לרע (מצוות וחטאים). מדוע העולם הזה אינו פרוזדור לעולם הבא? אליעד כהן מבקר בחריפות את התפיסה הדתית ... או הצלחה יגיעו רק אם יעשו פעולות מסוימות, ואם לא יעשו אותן, יגיעו לסבל. גם החשיבה החילונית בנויה על הפרדה מלאכותית בין טוב ורע בדיוק כמו החשיבה הדתית, ולכן גם החילונים בעצם חיים לפי לוגיקה דתית מבלי לשים לב ...

... מי שיודע את האמת של האחדות, הוא יודע ומבין שאחדות המציאות פירושו, שהנפרדות נמצאת באחדות עם האחדות, ושאין שום הפרדה בין אחדות לבין נפרדות, ושהנפרדות היא עצמה האחדות ממש. כי אפשרי המציאות, הוא המחויב ממש. ואין שום מהות / ... החכם האמיתי צריך לשקר שיש נפרדות, כדי לדבר איתו. כי מי שעוד לא השיג את האחדות באמת, הוא עושה הפרדה בין האחדות לבין הנפרדות. ולכן מנקודת המבט שלו כל דיבור, הוא נוגד את האחדות של המציאות, כי באחדות לא ... אצל האדם את המושג אחדות. וזה אפשרי רק על ידי זה שהאדם יבין שהנפרדות היא אחדות ממש, ושאין שום הפרדה בין נפרדות לבין אחדות כלל. וכאשר האדם לומד את השכל של החכם האמיתי, אז מי שהוא טועה כנל, הוא ...

... כולם. אך ההפכים הם רק בצורה החיצונית. ולכל הדברים שבעולם, יש מכנה משותף רחב מהם, שמקיף אותם, ללא שום הפרדה של הצורה החיצונית. ולכן, כל הדברים במהותם, הם אחד. וגם אם נאמר שאין מהות פנימית לכל הדברים שבעולם, הרי ... לאותו הדבר. אבל גם הדבר המנוגד לו, גם הוא עצמו אין לו שום משמעות אמיתית, אלא הוא רק מבטא הפרדה והרחקה משאר הדברים ששונים ממנו. וכל הדברים שונים אחד מהשני בצורה שלהם. אך מהי המהות של כל הדברים? והמהות ... כי הוא אין סוף, והגבול שלו, הוא הסוף. והאין סוף והסוף, גם הם צורה של משהו אחר, שבו אין הפרדה בין הסוף לבין האין סוף. וגם המחויב, גם הוא לא יכול להיות מחויב, וגם הראשון לא יכול להיות ראשון, ...

... יותר מאשר כל צורת מציאות אחרת. כי מצד האחדות של המציאות, כל האפשרויות כולן קיימות בו זמנית, אפילו ללא הפרדה שלהן, גם לא ברמת הפוטנציאל של ההפרדה. כי גם פוטנציאל ההפרדה, גם הוא נפרדות. ובשורש, הכל אחד ממש, ללא שום הפרדה, אפילו לא ברמת הפוטנציאל. ובתוך האחדות של המציאות, שם כל האפשרויות קיימות כל הזמן ובכל מקום. כי שם, שום ... של המציאות, כל אפשרי המציאות נכלל במחויב המציאות. כי כאשר הכל קיים כל הזמן בו זמנית, אז אין שום הפרדה בין האפשרי לבין המחויב כלל. כי אפשרי המציאות, קיים רק כאשר יש שינויים, שאז אפשרי, שיהיה כך או אחרת. ...

... החלוקה של הטוב והרע בעולם היא מאוד ברורה, והיא שהאחדות היא טובה, כי כאשר הכל אחד, אז אין שום הפרדה וממילא יש שלמות. והנפרדות, היא כולה רעה, ללא שום טוב בכלל. כי בכל מקום שיש הפרדה, יש חיסרון בכל אחת מהישויות, וממילא תמיד רע. ונמצא אם כן, כי האחדות היא טובה, והנפרדות כולה כולל הטוב ... הטועים, שהם מפרידים בין האחדות לבין הנפרדות, והם נאחזים באחדות של שקר. אבל יש אחדות של אמת, שבה אין הפרדה בין הנפרדות לבין האחדות והכל אחד ממש. ושם, כל אחת ואחת מאין סוף הישויות הנפרדות, היא עצמה ישות אין ...

רצון - שורש הרצון, הוא לא ההפרדה שבין טוב לרע כי לפעמים האדם מתבונן על קיומו של הרצון העצמי שלו, ושואל את עצמו, מהיכן מגיעים הרצונות שלי? ומי שהוא טועה, נדמה לו, שהרצון שלו, מגיע מכך, שהוא עושה הפרדה בין טוב לרע. כי בלי הפרדה בין טוב לרע, אין שום רצון כלל. והאדם לא מבין, שכל אלו, הן תשובות סרק. כי בלי רצון, אין הפרדה בין טוב לרע. וכל ההפרדה שבין טוב לרע, היא עצמה נובעת מכך שיש רצון. כך שלומר שהרצון נובע מההפרדה שבין טוב לרע, זאת שטות מוחלטת. כי הרצון וההפרדה שבין טוב לרע, הם ישות אחת ממש, שצריך להבין, מהיכן היא עצמה נובעת? ומהיכן נובע הרצון של האדם? תשובה: ... השלמות של המציאות, מאשר צורה אחרת, וכך נוצרים הרצונות. אבל, מי שנמאס לו לסבול, עליו לברר את האמת לגבי ההפרדה של היש והאין. וכאשר האדם מברר אותה, אז הוא מגלה שהכל אחד. ואז הגילוי הזה, הוא משנה את חוויית ...

... האמיתית, שם הכל אחד ממש. וכאשר הכל אחד ממש, אין שום תודעה כלל ואין שום רצון כלל, ואין שום הפרדה בין טוב לרע וכיוב. וממילא בנקודת האמת המוחלטת, שם לא שייך להרגיש / לחשוב / להיאחז בצורה כלשהי. כי ... מוחלטת, לא היה האדם סובל כלל. ובנקודת האמת, גם אי אפשר להרגיש טוב או לשמוח. כי אין שם שום הפרדה כלל. אבל, כאשר אין שום הפרדה כלל, זה טוב אמיתי מצד עצמו. כי בנפרדות שלנו, יכול להיות שטוב לאדם בטוב שקרי, בגלל סיבה כלשהי. כי ...

... ולכן השינוי, מצריך את הזמן ואת המקום. ובלי שינוי, אין זמן ומקום. כי כאשר הכל אחד ממש, אין שום הפרדה בין רגעי הזמן, ואז העבר ההווה והעתיד אינם נפרדים זה מזה, והם הופכים להיות לישות אחת ולרגע אחד. וכך גם לגבי המקום, שכאשר הכל אחד ממש, אז אין שום הפרדה בין המקומות השונים, ואז ממילא אין שום חוויית מקום כלל. ונמצא אם כן, כי מהות הזמן והמקום, היא מהות ... הרי שתמיד יישארו שתי ישויות שונות, שמצריכות את קיומם של הזמן והמקום. וכל זמן שהאדם מכיל בתוכו את תחושת ההפרדה שבין יש לאין, הרי שהאדם חווה זמן ומקום, של השינויים של היש והאין. ועל האדם להסתכל אל תוך המהות ... דבר? ואולי הכל אחד ממש, ורק נדמה שיש כאן נפרדות של יש ואין? כי שורש חוויית המקום והזמן, היא בהפרדה של היש והאין, שיוצרת שינויים, שיוצרים את המקום והזמן. ומי שרוצה לצאת מהזמן ומהמקום, עליו להטיל ספק אמיתי, ולברר ... בתוך דמיון, שאין לו שום נקודת חיבור כלשהי לאמת? ואולי הבלתי אפשרי, הוא דווקא האפשרי? ואולי מבחינה אובייקטיבית, כל ההפרדה שהאדם עושה בין יש לאין, היא טעות בלבד, שאינה משקפת בצורה כלשהי, את תמונת המציאות באמת? ועל ידי זה ... יש או אין. ואז האדם גם לא רואה את האמת, שהיש והאין הם אחד. כי הקיום של האדם, תלוי בהפרדה של היש והאין. כי אם האדם לא היה חווה את ההפרדה של היש והאין, הוא לא היה חווה את קיומו העצמי. משום שלא הייתה אצלו חוויית הפרדה, בין היש אני לבין האין אני. כך שחוויית ההפרדה שבין יש לאין, היא חוויה מאוד פנימית ועמוקה. ואעפכ, היא לא יותר מאשר אמונה שגויה בלבד. כי על האדם ...

... רק אפשרית בלבד. והסיבה שהאדם חווה את המקום ואת הזמן, היא רק משום שהאדם בחוויה האישית הסובייקטיבית שלו, חווה הפרדה בין מה שישנו לבין מה שאיננו. שעל ידי הפרדת היש מהאין, נוצרים שינויים, שהם מהווים את הזמן ואת המקום. ... שאעפכ אולי באמת מצד האמת, היש איננו והאין ישנו, ואולי שניהם ישנם או אינם. ובנוסף, למרות שהאדם בטוח שיש הפרדה בין מה שישנו לבין מה שאיננו, הרי שאעפכ, לא מחויב הדבר, שאכן מצד המציאות האובייקטיבית, היש והאין הם נפרדים. כי אולי שניהם ישות אחת ממש, ואולי אין שום הפרדה כלשהי ביניהם כלל. כך שכל הוודאות של האדם, היא לא יותר מאשר אמונה בלבד. וכל הידיעות של האדם, הן ...