התקווה הגדולה ביותר, הייאוש הגדול ביותר, אופטימיות, פסימיות, איך נוצרת מוטיבציה? הישגיות, השגת מטרות, אין שום יאוש בעולם, התפתחות ... לכן, אנשים מאבדים מוטיבציה כשהם מתרגלים למצב נוח ונכנסים למעין ניוון נפשי, כי כבר לא קיים אצלם פער משמעותי בין פה לשם. למה חייבים
תקווה כדי להרגיש סבל וכדי לפעול? אליעד כהן מדגים מצב קיצוני של עינויים, שבו דווקא כדי למקסם את הסבל של האדם המעונה, העינוי חייב לכלול
תקווה. הוא מסביר שאם אדם כלוא ועובר עינוי מתמשך ללא כל סיכוי לשיפור או הצלה, בשלב מסוים הוא יאבד מוטיבציה לחיות והסבל שלו ייפסק. אבל אם המעונה מקבל מדי פעם הבטחה או רמז שיגיע שיפור כלשהו,
התקווה הזו מחזקת את הסבל ומייצרת את המוטיבציה להמשיך ולהתאמץ. כך גם בחיים רגילים: אם לאדם אין
תקווה לשיפור, הוא לא יפעל. אם הוא נמצא בייאוש מוחלט וחסר כל
תקווה, הפעולה שלו תיעצר, כי הפעולה זקוקה
לתקווה שמשהו ישתפר בעקבותיה. האם ייאוש מוחלט באמת קיים? אליעד כהן מסביר שאין באמת מצב של ייאוש מוחלט. גם אם האדם בטוח בשכלו שאין לו כל ... ואולי בכל זאת המטרה אפשרית. הדוגמה שמביא אליעד היא של אדם שנמצא בשריפה. האדם בורח מהחלון לא רק משום שרע לו כרגע, אלא משום שיש לו
תקווה שאולי הוא יצליח להימלט. אם כל האפשרויות היו חסומות לחלוטין, לא היה מנסה אפילו לברוח. כלומר, ייאוש מוחלט לא קיים באמת. למה דווקא ... ייאוש עמוק, כי רע להם מאוד במצב הקיים, ולכן מחפשים פתרון שיגרום להם להרגיש מושלמים תמיד. אך יש גם אנשים שמחפשים התפתחות רוחנית מתוך
תקווה גדולה: הם מאמינים באפשרות להגיע למצב של שלמות. החיפוש הרוחני נובע משילוב של ייאוש עמוק (כי האדם מבין שבמציאות הקיימת אין שלמות)
ותקווה גדולה (כי הוא מאמין שאולי יצליח להשיג שלמות מוחלטת). הסבל הגדול ביותר נובע מכך שהאדם רוצה שלמות מוחלטת, ובו - זמנית בטוח שהוא ... בין המצב המצוי (אי - שלמות מוחלטת) לבין הרצון במצב הרצוי (שלמות מוחלטת). יחד עם זאת, עצם הרצון להשיג משהו בלתי אפשרי, מבטא גם את
התקווה הגדולה ביותר. למעשה, האדם נמצא במצב של דבר והיפוכו: הוא סובל כי הוא לא יכול להשיג שלמות, אך
התקווה שלו שהוא בכל זאת יצליח, למרות שאין לכך בסיס הגיוני, יוצרת מוטיבציה עצומה לפעול ולחפש. אליעד מציין כי כאשר רבי נחמן אמר אין שום ... שתמיד קיימת אפשרות להשיג כל דבר שהאדם ירצה. אפילו כאשר הדבר נראה בלתי אפשרי לחלוטין, תמיד יש בתוכנו מקום קטן שלא מאמין לשכל ושומר על
התקווה . לפי רבי נחמן, לעולם אין באמת סיבה להתייאש לחלוטין. איך משתמשים
בתקווה כדי ליצור מניפולציות על אנשים? אליעד נותן דוגמאות לכך שבדת או בתפיסות רוחניות משתמשים
בתקווה ככלי ליצירת סבל ושליטה. בהתחלה האדם מקבל הבטחה לאושר או לגאולה רוחנית אם יבצע פעולות מסוימות (למשל לשמור שבת, להאמין באלוהים וכדומה). לאחר שהאדם מתחיל להאמין ונתפס ברשת
התקווה, מספרים לו גם על עונשים אפשריים ועל סבל עתידי, ובכך מגבירים את השליטה עליו ואת הפחד שלו מכישלון. אליעד משווה זאת לטקטיקות שיווקיות שמפתות אותך בהתחלה להאמין שאתה יכול להשיג דברים גדולים, ורק אחרי שאתה כבר מאמין, חושפים בפניך את המחיר הגבוה שצריך לשלם.
התקווה משמשת כפיתיון, והפחד מתווסף אחר כך כדי לשמור אותך בתוך המשחק. לסיכום, מדוע אין באמת ייאוש בעולם? ההסבר הסופי של אליעד הוא שאין באמת דבר כזה ייאוש מוחלט, משום שבכל מצב האדם תמיד ישמור בתוכו פיסת
תקווה, גם כאשר הדבר שהוא רוצה להשיג נראה בלתי אפשרי לחלוטין.
התקווה הזאת, למרות שהיא לא הגיונית, היא זו שמניעה את האדם קדימה, לשאוף, לפעול ולנסות שוב ושוב, ולכן לעולם לא יהיה ייאוש אמיתי. איך נוצרת מוטיבציה? מהי הסיבה לייאוש? למה אסור להתייאש? איך להשיג מטרות בלתי אפשריות? מה הקשר בין
תקווה לסבל? איך נוצרת מוטיבציה להתפתחות רוחנית? האם ייאוש מוחלט באמת קיים? ...