... חוויית חוסר שלמות וסבל. ומי שיכיר בכך, שהוא סובל תמיד, וירצה לא לסבול תמיד, הוא יסתכל אל תוכו ועל מהותו העצמית של האני שלו, ויראה שהכל אחד ממש, ויפסיק לסבול לגמרי. ועד שהאדם לא באמת רוצה להפסיק לסבול, עד ...

... שהכל אחד ממש, ושאין שום הבדל בין לפני לבין אחרי בריאת העולם. כי הצורה והיש, הם באחדות מוחלט עם המהות והאין, ואז ממילא אין שום שאלה כלל. או במילים אחרות, אין תשובה, כי אין שאלה, כי השאלה עצמה לא נכונה מצד האמת האמיתית. ואעפכ מצד הנפרדות שלנו, יש הבדל בין הצורה לבין מהותה. והשאלה היא, כיצד מתהווה הצורה מתוך מהותה, להיות ישות נפרדת ממהותה, תוך כדי זה שהמהות חייבת להחיות גם את הצורה עצמה, אעפ שהיא נפרדת ממנה. ואין מי שיודע באמת כיצד נברא העולם, דהיינו, כיצד ... טעות, ולו רק משום שהכל אחד ממש. ואעפכ מצד הנפרדות שלנו, רק מי שהוא עצמו בורא את העולם מתוך מהותו העצמית, רק הוא יודע כיצד נוצרים כל העולמות כולם, מתוך מהותו האחת ממש. ומי שרוצה לזכות לידיעה הזאת, עליו להפוך ולהיות בורא עולם. ולהיות בורא עולם, פירושו לגלות את המהות של אלוהים. דהיינו, לגלות את מהותו של אלוהים, לפני שאלוהים עצמו ידע שהוא קיים. כי ברגע שאלוהים ידע שהוא קיים, באותו הרגע זה עצמו כבר ... הישות שחושבת את החלום, שהאדם מתחבר לתודעה של הישות שחושבת אותו. ואחכ, האדם כאלוהים, מתבונן אל תוכו, ורואה את מהותו העצמית לפני שהוא עצמו היה קיים, שהיא אחדות המציאות. ואז האדם נעלם לגמרי, וחוזר להיות מה שהוא היה, לפני ... שלנו. ואפשרי לזכות לזה, רק על ידי זה שהאדם שואל את עצמו מה אני? ואז האדם מתבונן אל תוך המהות של המציאות, ומגלה את האחדות וכולי כנל.

... שרוצה לדעת, כיצד כל צורה משפיעה על כל צורה אחרת בתוך המקום והזמן, לשם כך הוא מוכרח להבין, את מהות הצורות של הזמן והמקום. דהיינו, להבין את מהות הזמן והמקום. ובלי להבין את מהות הזמן והמקום, לא באמת ניתן להבין שום דבר, על מה שנמצא בתוכם. וגם האני של האדם, גם הוא בתוך זמן ומקום. כי יש מקום וזמן של האני, ומקום וזמן אחרים של מה שאינו אני. וכדי להבין את מהות האני, האדם מוכרח להבין, את מהות הזמן והמקום שהוא נמצא בתוכם. כי האדם, הוא לא השלם עצמו, אלא הוא רק חלק ממנו. והאדם נמצא בתוך ... למצוא את התשובה האמיתית לכל שאלה, לשם כך יש להבין את מושגי השאלה עצמה. ועד שהאדם לא יבין, מהי המהות של כל מה שישנו, ומהו היש, והאם הוא באמת יש וכולי, לעולם האדם לא יקבל את התשובה האמיתית. אבל, ...

... חשיבה אמיתית, על ידי זה הוא זוכה לראות את המציאות כפי מה שהיא באמת, והוא רואה את האמת, שהצורה והמהות הם אחד ושהכל מושלם. ואז אין שום שאלה ושום אי הבנה כלל.

... אמת. כי איש אמת, הוא לא זה, שאינו משקר, והוא לא זה, שעושה כך או אחרת. כי זו לא המהות של איש האמת. כי כאשר האדם הוא איש אמת באמת, אז ממילא הוא לא משקר. אבל אלו רק הסימפטומים של איש האמת. אך איש האמת עצמו, הוא איש אמת, לא בגלל ההתנהגות החיצונית שלו, אלא בגלל המהות הפנימית שלו. ולכן, מי שרוצה להיות איש אמת, עליו להבין את האמת. שלהיות איש אמת, אין פירושו להתנהג בצורה ... על ידי זה, האדם זוכה להתגלות של האמת האמיתית באמת. ונסכם: איש אמת, הוא לא בחיצוניות ובהתנהגות שלו, אלא במהות שלו. שכל רצונו ושהדבר היחיד שחשוב לו בחייו, זאת האמת למען האמת. והוא איש של אמת באמת, שזוכה לטוב ...

... שהם חושבים בטעות שהם משהו, אבל זה על המשהו הלא נכון. כי האדם, הוא באמת משהו אמיתי, כי הוא מהות המציאות שמחייה את כל המציאות כולה. אבל האדם, מחמת שהוא משוגע, נדמה לו שהוא הצורה החיצונית של המציאות, והוא ... עצמו באמת. ושלמות יש רק לאלוהים האמיתי. ומי שנכלל בו, על ידי זה שהוא יודע מהי אחדות המציאות, דהיינו, מהות הבורא, לפני שהוא ידע שהוא עצמו קיים, מי שיודע מהי המהות הזאת, הוא נכלל באלוהים, ומקבל את השלמות האלוהית. ומי שנכלל באלוהים, הוא יש לו את שלמות האמת ושלמות הענווה, ...

... רחוק מהמקום האמיתי שלו. כי האדם (כמו כל ישות), הוא מלך אמיתי, אלוהים עצמו וכולי. כי מצד האמת, הצורה והמהות, הם אחת ממש. והאני האמיתי של האדם, הוא זה שחושב את החלום, ולא זה שנמצא בתוך החלום. ואעפכ, הם ...

... אמיתי? כי האדם מטעה את עצמו תמיד. וכל אי ידיעת האמת בשלמות, היא טעות. והאדם לא באמת מבין את מהות האני שלו, ולכן הוא טועה. כי האדם מרגיש שהוא קיים, אבל לאף אחד אין באמת מושג, מה הוא היה ...

... כי הן יכולות לגרום לאדם לחוות התחדשות, רק עד נקודה מסוימת, אך לא מעבר לכך. כי האדם מוגבל, מצד מהותו. כי יכולת התפישה של האדם מוגבלת. ולמרות שכמות הידע אינה מוגבלת, הרי שמהות הידע היא מוגבלת. והאדם יכול בכל יום לאכול אוכל אחר, אבל מהות חוויית האכילה, בסופו של דבר היא אותה חוויה. והאדם לא יכול לחוות התחדשות אין סופית בכל פעם מחדש, כל ... יש מאין מוחלט. ובנוסף, ההתחדשות היא חדשה, בכל פעם בצורה חדשה. ובכל צורה של התחדשות, יש שכל חדש לגמרי. שבמהותו, הוא תמיד אותו השכל של השלמות, אבל בצורתו, הוא בכל פעם חדש ומחודש. ולזכות לזה, הוא על ידי זה ...

... על האדם לחקור ולשאול, למה אני רוצה רצון כלשהו. כי רצון בצורה כלשהי, הוא ישות מורכבת, והצורה היא האפשרית, והמהות היא המחויבת. וכדי להבין את הצורה, צריך להבין את המהות שלה. ולכן צריך לפרק את הרצון של האדם, לכך שהמציאות תהיה בצורה כלשהי, צריך לפרק את הרצון הזה, למהות וצורה. ולהבין, שהמהות היא הרצון עצמו, והצורה, היא הרצון הסופי עצמו שיהיה כך ולא אחרת. ויש לחקור את מהות הדבר, ולא את הצורה החיצונית שלו. וכאשר האדם מתבונן על הרצון עצמו, הוא מבין, שבעצם גם הרצון עצמו הוא ... אפשרי שיהיה אני בלי שום רצון כלל (בהתחשב בהגדרה של המושג רצון). אבל בלי אני, אין שום רצון כלל. והמהות היא האני, והצורה היא הרצון, שגם הוא מהות, של הצורה הסופית של הרצון, שהוא עצמו המהות, של הפעולה הממשית להשגת הרצון וכולי. ועל האדם לחקור את מהות האני שלו, כדי להבין את הרצון שלו. ובלי שהאדם יבין את האני עצמו, הוא לא יבין את הרצון, ולא ... או מנוגדת לישות עצמה. כי כמו שקיים האני, כך קיים גם מה שאינו אני. ואם האני היה המצוי הראשון, שממהותו קיימים כל הדברים כולם, הרי שלא היה כל קיום למה שאינו אני. ואם קיים מה שאינו אני, הרי שהאני הוא ישות מורכבת. שהצורה היא האני, כמו גם הצורה של מה שאינו אני, והמהות, היא דבר אחר לגמרי. והמהות של האני, היא היש עצמו כישות, ללא כל צורה. כי יכולה להיות ישות שאינה אני, אבל לא יכולה להיות ... אני, אבל לא יכול להיות אני, בלי שיהיה קיים משהו שישנו. ולכן, האני הוא רק צורה, של משהו שישנו, והמהות, היא הישות של היש עצמו. ומי שרוצה להבין את עצמו ואת רצונו, הוא מוכרח להבין את מהות מה שישנו. וכבר עכשיו ניתן להבין, שמה שישנו הוא בעצם האין והכלום וההעדר המוחלט. כי כאשר אין שום צורה ... גם הזמן והמקום, גם אלו רק צורות של משהו שישנו, שהוא בלי שום צורה כלל. כי המקום הוא לא מהות הזמן והזמן הוא לא מהות המקום, אלא אלו רק שתי צורות של ישות אחת, שהיא חסרת כל צורה כלל, דהיינו, מה שנקרא אצל האדם כלום / אין / שום דבר וכולי. ובלי שהאדם יבין את מהות האין, הוא לעולם לא יבין את מהות הצורות של האין, וגם לא את מהות האני שלו ואת הרצון שלו וכולי. ולכן צריך להבין את האין עצמו. ולכאורה, האין הוא הישות הראשונה והבסיסית ביותר. ... וההעדר של האין, הוא היש. כי ההעדר של האחדות, היא הנפרדות. וגם האין וגם היש, אלו שתי צורות, של מהות אחת ויחידה באמת, שבה אין שום הפרדה בין יש לבין אין כלל, אלא שם הם מהות אחת ממש. (וגם המהות הזאת, אפשר לומר שהיא רק צורה וכולי). ובכל מקרה בנקודת ההתחלה, היש והאין מחוברים אחד לשני. והמהות הראשונה של הכל, היא החיבור של היש והאין לישות אחת ממש. וכאשר האדם מתבונן בדבר הזה, הוא רואה פלאי פלאות. כי מצד המהות הראשונה של המציאות, אין שום הפרדה בין היש לבין האין, ובצורות של המציאות, יש הפרדה בין היש לבין האין. והשאלה הקשה היא, כיצד זה אפשרי שיהיו קיימות צורות שונות, מתוך ישות אחת שבה אין שום הפרדה כלל? כי המהות ממלאת את הכל תמיד, ושום דבר לא קיים בלעדיה, וקיומה הוא מחויב, כי המצוי הראשון קיומו מחויב. והמצוי הראשון, ... ושום דבר לא יכול להיות קיים בלעדיו. וזה בעצם אומר, שזה בלתי אפשרי שיהיה קיים עוד משהו, שהוא שונה מהמהות של המציאות. כי איך אפשרי הדבר שהמהות תמלא את הצורה כולה בשלמות, ואעפכ הצורה תהיה שונה ממנה?! כי אין שום קיום לשום דבר בעולם, בלי שהקיום ... שהיא בעצם, מי שהוא עצמו ממש?! וכאשר האדם מתבונן בזה, הוא רואה את האמת, שבאמת הכל אחד ממש. כי המהות לא נפרדת ולא נפרדה ולא תיפרד לעולם מהצורה עצמה. ומצד אחד אין שום צורה כלל, כי יש רק הוויה ... למלא את הצורה עצמה, ולכן לא יכולה להיות שום צורה כלל. ואעפכ יש צורות שונות. והן באחדות מוחלטת עם המהות עצמה, והכל אחד ממש. וכאשר האדם רואה ובאמת מבין את האמת שהכל אחד ממש, אז כל הישות של האדם מתבטלת לגמרי, כי הצורה של האני של האדם, נכללת במהות שלה, שהיא חסרת כל צורת אני, והאדם חוזר להיות מה שהוא באמת, בלי הצורה של האני. ואז ממילא אין ...