... יותר מאשר צורות אחרות. ולכן אהבת אמת בלי שום תנאי, ובלי שום תלות בצורה כלשהי, היא אפשרית, רק כלפי מהות המציאות, שהיא חסרת כל צורה. ומי שאוהב את המציאות, רק כאשר היא מתלבשת בצורה כלשהי, הרי שהוא לא באמת ...

... הוא בעצם גם מתרחק ממנה. ואעפכ הוא מתקרב אליה? וכולי. כי מצד האמת, הנפרדות והאחדות הם אחד. כי הצורה והמהות, הן ישות אחת ממש. וכאשר האדם מנסה להתקרב אל האחדות, אז אם זו אחדות של אמת, זה גורם לו ... מחפש את האחדות, הוא בעצם יוצר שקר ונפרדות. כי להגיע באמת אל האחדות, פירושה, להבין באמת ובשלמות, שאין שום מהות כלל, שנפרדת מצורה חיצונית כלשהי, אלא הכל באשר לכל, זאת מהות אחת ויחידה, שהיא באחדות עם כל דבר שיש. ולמרות שהצורות נראות נפרדות, הרי שבאמת, הן מהות אחת ויחידה. וכאשר האדם מבין את האחדות הזאת של האמת, שהיא לא שוללת את הנפרדות, אלא רק משלימה אותה, ... שכל צורה, היא שלמה באמת, למרות שהיא רק צורה מצומצמת. וזהו דבר שהוא נגד השכל, שהצורה תהיה באחדות, עם המהות האין סופית שלה. כי הצורה היא יש מקום וזמן, והמהות היא אין מקום וזמן, ואלו שני הפכים מנוגדים. ולכן המשמעות והשלמות, נראית לאדם כרחוקה מכל הצורות, כי בשום צורה ... הם ישות אחת ממש, ולכן האין סוף, מחובר אל הסוף באחדות אחת. וכאשר האדם מנסה להבין את האחדות ואת המהות ואת המחויב, אז הוא עושה זאת, על ידי זה שהוא מרחיק ממחשבתו את כל מה שהוא נפרדות / צורה ... לבין הנפרדות. כי כדי שהאדם יבין בשכל שלו מהי האחדות, לשם כך הוא מפריד אותה מהנפרדות. וכדי להבין את המהות, לשם כך האדם מפריד אותה מהצורות. ומצד אחד האדם מנסה להבין את האחדות והמהות, ומהצד השני הוא יוצר את שיא השקר. כי האמת היא, שהמהות והצורה הם אחד, והנפרדות והאחדות הם אחד בשלמות, עד שאין שום אחדות ומהות כלל, אלא הכל אחדות אחת אין סופית, למרות הנפרדות של הצורות. אבל האדם שמאמין לשכל שלו, שהיש והאין הם נפרדים, הוא לא מסוגל לראות בכל צורה, את התגלמות המהות של המציאות עצמה. כי המהות של המציאות, ממלאת את המקום והזמן כולם. ובשכל האנושי לא ניתן להבין, שכל צורה סופית, היא עצמה המהות השלמה, של כל המקום והזמן כולם. ואז כדי להבין את המהות, האדם חייב לחשוב על משהו, שהוא נפרד מכל הצורות. ובכך בעצם, הוא מצד אחד מבין מהי מהות, אבל מהצד השני הוא יוצר את שיא ההפרדה של המהות, מהצורות. ואחכ, אחרי שהאדם מבין מהי המהות והאחדות שנמצאת מחוץ למקום ולזמן ולכל מה שישנו, אחכ הוא רואה ומבין את האמת, שהכל אחד ממש. ושהכל הוא ...

יקומים מקבילים - אחדות המהות והצורה - ואחדות הכל כי המהות / ההוויה ממלאת את הכל. ובלעדיה, אין שום חיות לשום דבר בעולם. כי המהות של הכל, היא אחת. ויש הוויה אחת לכל הדברים, שהיא ממלאת את כל הדברים כולם. ובלעדי ההוויה של הדבר, אין קיום לדבר. ואעפכ יש צורות, שהן נפרדות מהמהות של המציאות, למרות שבאמת אין אפשרות שהן יהיו קיימות, כי המהות חייבת למלא אותן, ואין להן שום מקום להיות קיימות כלל, ואעפכ, יש מקום שהוא כולו מתהווה מהוויה עצמה, ואעפכ ... נגד השכל, שהצורה היא גם צורה סופית, וגם הוויה אין סופית. וכאשר האדם מבין שהכל אחד ממש, דהיינו, שהצורה והמהות הם אחד ממש, אז ממילא זה אומר, שכל מה שנכון לגבי המהות, נכון לגבי כל צורה שהיא. וכל מה שנכון לגבי כל צורה שהיא, הוא נכון לגבי המהות של הכל. וזה כמובן נגד השכל. כי המשמעות של זה היא, שכל צורה שנראה לאדם שהיא צורה סופית ושהיא ... המקום והזמן כולם, לישות אחת ממש. וזה כמובן נגד השכל של האדם. ובנוסף, כאשר הכל אחד ממש, זה אומר שהמהות שממלאת את הכל, התכונות שלה, הן בעצם התכונות של כל צורה וצורה שקיימת בפני עצמה. כי המהות היא גם רק צורה אחת, והיא גם רק צורה אחרת, וכך הלאה, על כל הצורות כולן. וגם זה נגד השכל, שהמהות של הכל, תהיה צורה סופית, שממנה יצאו ויתהוו צורות נוספות, שהן נפרדות ומנוגדות לצורה הראשונה. וכאשר הכל אחד, הרי שמצד אחד, המהות היא אחת והיא חסרת כל צורה, אבל מהצד השני, כל צורה וצורה שנפרדת ושונה זו מזו, היא עצמה המהות של הכל. דהיינו, שיש ריבוי אין סופי של מהויות שונות, שכל אחת מהן מהווה את כל המקום והזמן כולם, ... תמלא את כל המקום והזמן כולם, הרי שתמיד נקבל את ישות אחת, שהיא חסרת כל צורה. והוא דבר פלא. (המהות ממלאת את כל המקום והזמן, מבפנים ומבחוץ. דהיינו, המהות נמצאת בכל מקום ובכל זמן, אבל היא גם מקיפה אותם, מחוץ להפרדה שלהם. וכל צורה ממלאת את המקום והזמן, ...

... הוא רוצה לשנות אותה, שאז האדם סובל תמיד. אבל יש אובססיה אחת טובה, והיא האובססיה של האדם, אל האמת והמהות שאינה מוגדרת כלל. והאדם סובל תמיד, רק משום שבתוכו הוא אובססיבי, להשיג את האחדות עם המהות האחת. והלחץ הנפשי של האדם, להתאחד עם השלמות של המציאות, בא לידי ביטוי, בכך שהאדם כל הזמן מנסה לשנות ... המציאות, שהיא נמצאת מחוץ לכל מקום וזמן. ולכן האדם לא מרוצה לעולם משום צורה שהיא, כי הוא רוצה את המהות, שהיא חסרת כל צורה. ומי שהוא פיקח, הוא משיג את האובססיה האמיתית שלו, שהיא שהמציאות תהיה כרצונו תמיד. והוא ...

... לא מוגדרת, עד שהיא לא קיימת בנפרד מהנפרדות כלל. אלא האחדות האמיתית, היא באחדות אחת ממש עם הנפרדות. והצורה והמהות, הם אחד. וזה נגד השכל. כי הצורה והמהות, והאמת והשקר, והטוב והרע, אלו הפכים מנוגדים ונפרדים. אבל הטוב האמיתי, הוא לא קיים כלל כישות נפרדת, אלא הוא ... גם את מה שאינו מוגדר כלל. כי הוא יכול להבין, שיש ואין זה אחד, דהיינו, שהצורה שהיא יש סוף, והמהות שהיא אין סוף, הם אחד ממש. ושהאמת שהיא יש סוף, ושהשקר שהוא אין סוף, הם אחד ממש. וכיוב, שהוא ... ידי זה האדם יוצר שקר ונפרדות. כי מצד האמת, המוגדר ושאינו מוגדר, הם אחד ממש. וכשהאדם מנסה להבין את מהות המוגדר ואת מהות מה שאינו מוגדר, הוא מפריד ביניהם, כדי להגדיר ולהבין אותם. אבל בכך, הוא בעצם מתחבר לשקר שמפריד אותם. ואחכ ... רואה שהם באמת ישות אחת בשורשם. כי כל זמן שהאדם לא יודע להגדיר בדיוק, מהו טוב ומהי אמת ומהי המהות וכולי, הרי שהוא לא רואה עדיין, שהמהות והטוב והאמת, לפני ההגדרה שלהם, הם באחדות עם הניגוד שלהם. אבל רק מי שהולך עד לקצה האחרון של הגדרת ... את האמת. שבאמת בקצה האחרון של הנפרדות, האדם רואה את האחדות שמנוגדת לה. ולכן, כאשר האדם מנסה להבין את מהות העולם, הוא בעצם יוצר נפרדות. כי הבנה והגדרה, פירושו נפרדות. ובכך בעצם הוא משקר ויוצר סבל. ואעפכ בסופו של ... מוחלט), את זה ששני ההפכים המוגדרים, הם בעצם ישות אחת. וכל זמן שהאדם לא מנסה להגדיר בשכל שלו את מהות המציאות, הרי שבכך הוא בורח מהשכל שלו. אבל, זה לא אפשרי. כי האדם תמיד כן משתמש בשכל שלו. כי ...

... שקר מתוק ואמת מרה האמת המרה והרעה ביותר בעולם, היא מתוקה וטובה יותר, מהשקר המתוק והטוב ביותר בעולם. משום, שמהות האמת, היא הסכמה עם המציאות. ומהות השקר, היא התנגדות והתרחקות מהמציאות. כי האמת, היא תיאור המציאות כפי מה שהיא באמת, והשקר, הוא תיאור המציאות, בצורה ...

... עצמו פועל מעצמו? ואם הוא עצמו פועל מעצמו, אז אולי הכל קורה מעצמו? והדרך לברר זאת, היא לבדוק את מהות האירועים והשינויים עצמם. עד שהאדם רואה שאין שום שינוי כלל, ואז אין שום שאלה כלל.

... לא הפנימי ביותר, ויש אני אחר פנימי יותר, שהיא המציאות וכולי, עד האחדות של המציאות, מחויב המציאות, המצוי הראשון, המהות וכולי. ועל האדם להתחבר לאני הפנימי ביותר שלו, שהוא אחדות המציאות. אך האדם לא רואה את האחדות של המציאות ... כדי שהאדם יתאחד עם מי שהוא באמת, דהיינו, המציאות. ומצד האמת, החכם האמיתי הוא תמיד מחובר לשורשו, כי הצורה והמהות הם אחד. אבל מצד הצופה שבנפרדות, מצידו, החכם האמיתי נמצא בלבוש גשמי וצמצום, כדי לדבר איתו וכולי. וכאשר האדם ...

... יש אלוהים. אלא, שאצל אלוהים, אלוהיו, זה הוא עצמו ממש. וכאשר אדם שאינו חכם אמת, מדבר על אלוהים / מהות המציאות / המצוי הראשון / הסיבה הראשונה / הרצון הראשון וכיוב, הוא מדבר על ישות שהיא נפרדת ממנו. אבל ... המלך האמיתי, אצלו אין שום חוויית נפרדות וצמצום כלל, כחוויה שנפרדת מחוויית האחדות. כי החכם האמת באמת, הוא יודע שהמהות וכל צורה שהיא, הם אחד תמיד. ולכן הוא לעולם, לא נמצא בחוויה של עבד. וזה נגד השכל, שהלבוש, הוא גם המהות. ואעפכ, מי שמבין זאת בשכלו, חווה זאת גם ברגש שלו. וכאשר האדם מדבר עם החכם האמת, הוא בעצם מדבר ... האמיתי של כולם, הוא אותו האני ממש, שהוא זה שחושב את המציאות כולה. והחכם האמיתי, מדבר מנקודת המבט של מהות המציאות ממש. וכאשר החכם האמיתי מדבר על אלוהים, על מהות המציאות, על אחדות המציאות, על הישות שחושבת את החלום וכיוב, הוא לא מדבר על ישות שהיא נפרדת ממנו, אלא ... מדבר על אדם אחר, הוא תמיד מדבר על עצמו. כי אלוהים האמיתי, הוא מדבר על עצמו תמיד, כי הוא מהות המציאות כולה. וכאשר אדם רגיל מדבר על אלוהים, מנקודת מבט מסוימת, גם הוא מבין וחווה שהוא מדבר על עצמו ...

... בסופו של דבר הוא יראה את האחדות של המציאות. ואז הוא יראה, שכל הצורות כולן שיש בעולם, הן כולן מהות וצורה אחת ממש, שאין בה שום הפרדת טוב ורע כלל, אלא הכל מושלם בשלמות אמיתית. ואז ממילא, הצורות של ...