... מה שיש לפני ומעל ומתחת ובתוך השכל האנושי. כי השכל האנושי, הוא חלק מתפישת מציאות אחרת גדולה יותר, שבה הכל אחד. דהיינו, שבה, גם השכל של היש והאין כאחד, וגם השכל של היש והאין כנפרד, שניהם שכל אחד ממש, למרות ... דהיינו, מנסה להתחבר אל האמת, בלי הגדרות שכליות כלשהן. שנקודת המבט הזו, היא מגלה לאדם את השכל האחר, שבו הכל אחד ממש, שהוא גדול יותר והוא מכיל, גם את השכל האנושי, כחלק ממנו, אך לא כמוחלט. וכאשר האדם מטיל ספק ... השכל. ועל ידי זה שהתודעה של האדם והשכל הקטן של האדם, מתחברים אל השכל הגדול שמעל ושמתחת לשכל, שבו הכל אחד ממש. על ידי זה האדם יכול למסור את נפשו ממש, ולהישאר בחיים. שאז האדם קודם כל מתחבר לאלוהים שהוא ... הסוף, ומגיע עד לנקודת ההתחלה, ומשקיף ממנה על העולם כולו. דהיינו, שהאדם מתחבר לנקודה, שבה הוא חווה את זה שהכל אחד ממש, ללא כל הגדרה כלשהי. ואחכ, כאשר האדם חוזר לתודעה העצמית שלו, אז הוא יודע את האמת שהכל אחד, וחווה את כל המציאות של הנפרדות שלנו, מנקודת מבט אחרת לגמרי... וכל זמן שהאדם עוד לא חזר בתשובה שלמה, ...

... הוא משתקף בכל דבר ודבר שיש בעולם שלנו. כי בשורש המציאות, יש את השכל של האחדות, שהשכל הזה אומר שהכל אחד. והשכל הזה שהכל אחד, הוא משתקף בכל שכל ושכל שיש בעולם. והשכל הזה של האחדות, שהוא השכל היפה ביותר שיש בעולם, הוא משתקף ... ביותר, הוא מלובש דווקא בשכל הקטן ביותר. עד שרוב השיגעונות שיש בעולם, הם ביטוי של השכל הגדול ביותר שבו הכל אחד, שהוא רק נדמה לשיגעון וכולי. וכאשר האדם שומע איזה דיבור ואיזה שכל, אם הוא לא נהנה מהשכל שיש בדבר, ... תנאים, שזו אהבה של אמת. ומצד הנפרדות שלנו, אין סיבה לכך שיש נפרדות (ומצד האחדות, אין צורך בסיבה, כי הכל אחד). ולכן אי אפשר לאהוב את הרע של הנפרדות שלנו עם סיבה, אלא רק באהבה אמיתית בלי סיבה. כי כל ... עצמו ממש). והחכם האמיתי הוא רואה את החיים הטובים באמת שהאדם יכול לקבל, והוא מגלה לאדם את האמת, שידע שהכל אחד ושהוא שלם כאלוהים של אמת, ושאין לו מה לפחד ומה לחשוש כלל. אבל האדם, בגלל שהוא חי בתוך השקר ... כל זמן שהוא בתוך התודעה העצמית של עצמו. והחכם האמיתי עוזר לאדם לצאת מהצינוק הזה, על ידי ידיעת האמת שהכל אחד. והאדם מטעה את עצמו, שאין אפשרות שהוא יצא מהכלא שלו. וזהו שקר, כי האדם לא באמת יודע, בוודאות מוחלטת ... באמת, בלי שום סיבות ופירושים. שעל ידי זה בסופו של דבר, האדם יגלה ויראה ויבין ויחווה את השלמות, שבה הכל אחד, גם בתוך השכל של הנפרדות.

... רעיון האלוהים. שהוא הרעיון שיש שלמות, שנפרדת ממנו כאדם. כי השלמות, ממלאת את האדם. ואין אלוהים שנפרד מהאדם, אלא הכל אחד. והישות היחידה שאין לה שום הכרה באלוהים כלל, היא הישות של אלוהים עצמו. כי השלמות האין סופית, אין לה ... אז הוא מאמין / חושב שיש אלוהים אחר, שנפרד מהעולם של הצמצום שלנו. אבל כאשר האדם זוכה לשכל אמיתי שהכל אחד ממש, אז ורק אז הוא זוכה לכפור באלוהים באמת, בבחינת הייתיו וידעתיו. כי כאשר האדם מגלה את האמת, שהוא עצמו אלוהים, כי הכל אחד, ומתאחד עם הידיעה הזאת, על ידי זה ורק על ידי זה, האדם נמצא בשלמות של עצמו, וממילא כופר באלוהים. ... ישות שהיא נפרדת משאר הישויות, אפילו מהיבט כלשהו, היא לא אלוהים. כי אלוהים הוא האחדות והמקיף של הכל, ששם הכל אחד ממש ללא כל הפרדה. וברגע שהאדם מגדיר ישות כלשהי כאלוהים, הרי שזהו לא אלוהים. משום, שאלוהים הוא לא מוגדר, ... ומקום, לבין האין סוף שמחוץ לזמן ולמקום, ושם אין שום אלוהים כלל, כי יש רק אלוהים ואין שום אלוהים, והכל אחד ממש.

... טוב או שהוא רע. ועפז החלוקה של הטוב והרע בעולם היא מאוד ברורה, והיא שהאחדות היא טובה, כי כאשר הכל אחד, אז אין שום הפרדה וממילא יש שלמות. והנפרדות, היא כולה רעה, ללא שום טוב בכלל. כי בכל מקום שיש ... אפשר להוסיף או להחסיר מהאמת. כי כל תוספת יותר או פחות מהאמת, היא שקר. וכך גם לגבי הטוב, או שהכל אחד ואז זה טוב באמת, או שיש נפרדות ואז זה רע מצד האמת האמיתית. ואעפכ יש גבוה מעל גבוה, ויש ... לבין הנפרדות, והם נאחזים באחדות של שקר. אבל יש אחדות של אמת, שבה אין הפרדה בין הנפרדות לבין האחדות והכל אחד ממש. ושם, כל אחת ואחת מאין סוף הישויות הנפרדות, היא עצמה ישות אין סופית בגודל שלה, למרות שהיא מצומצמת בחיצוניות שלה, ואעפכ הכל אחד ממש, ואין חילוק בין היש סוף לבין האין סוף. ונמצא שיש ריבוי של אחדות. שכל אחת מהישויות הנפרדות, היא ... ממנה, כישות אחת. כך שיש שלמות מעל שלמות, שההבדל ביניהן, הוא לא במהות השלמות, כי המהות היא אחת, שבשלמות הכל אחד, אלא ההבדל הוא בעוצמת האחדות וכולי. (והאין סוף הוא מחוץ לזמן ולמקום, והוא עצמו נמצא בתוך אין סוף אחר ...

... בפועל. ואז האדם כאילו מנצח את המציאות. והאדם לא מבין, שהוא מאמלל רק את עצמו בלבד. כי מצד המציאות הכל אחד תמיד. והשקר של האדם, מאמלל רק אותו עצמו בלבד. ובטרם נבאר, כיצד יכול האדם להתגבר על מצח הנחש הזה, ... היש והאין). כי אם לא מצח הנחש הזה, לא היה קיום לעולם כלל. כי מנקודת המבט של אלוהים ששם הכל אחד, מנקודת המבט הזאת, מצח הנחש שיש אצל אלוהים עצמו, הוא זה שיצר את המציאות ואת הנפרדות שלנו. כי הנפרדות ... כל סיבה, דהיינו, רק למען ידיעת האמת בלבד. ומצד האמת, אין סיבה למה לחפש את האמת. כי מצד האמת, הכל אחד, ואין צורך לחפש את האמת. ולכן מוכרח, רצון בלי סיבה לחפש את האמת. כי מצד האמת האמיתית, גם השקר ...

... זה הופך אותן לישות אחת. ולכן השינוי, מצריך את הזמן ואת המקום. ובלי שינוי, אין זמן ומקום. כי כאשר הכל אחד ממש, אין שום הפרדה בין רגעי הזמן, ואז העבר ההווה והעתיד אינם נפרדים זה מזה, והם הופכים להיות לישות אחת ולרגע אחד. וכך גם לגבי המקום, שכאשר הכל אחד ממש, אז אין שום הפרדה בין המקומות השונים, ואז ממילא אין שום חוויית מקום כלל. ונמצא אם כן, כי ... ומהי מהותו? ומה יוצר את המקום? וממה המקום עשוי? וכולי. ועל ידי ההתבוננות הזאת, האדם מגיע אל ההבנה והחוויה שהכל אחד ממש. כי כל הזמן והמקום, הם כלום אחד ממש, שאין בו שום נפרדות כלל. ובשורשו, מקומו של האין ושל ... מחשבה, ואין אשליה, ואין שואל, ואין שאלה, ואין ישות מודעת, ואין אפילו לא את האמירה שאין שום דבר? ואולי הכל אחד ממש, ורק נדמה שיש כאן נפרדות של יש ואין? כי שורש חוויית המקום והזמן, היא בהפרדה של היש והאין, ... באמת, היינו שהאדם באמת חווה ספק ושאלה אמיתית ומוחשית לגבי היש והאין, על ידי זה האדם מגלה את האמת שהכל אחד, ויוצא מהמקום ומהזמן. ושאלה היא אמיתית, כאשר האדם באמת מרגיש את השאלה. כגון לדוגמה שהאדם מסתכל לצדדים, לפני שהוא ... ועל ידי זה שהאדם שונא את הספקות, ואוהב את הידיעה המוחלטת, על ידי זה האדם זוכה לראות את האמת, שהכל אחד באמת, ושהיש והאין מאוחדים. ואז האדם חווה את הנפרדות של היש, בצורה חדשה לגמרי, דהיינו, כחוויית אחדות ממש. ואז האדם רואה שהכל אחד, וזוכה לצאת מחוויית המקום והזמן. דהיינו, שהאדם חווה את הזמן ואת המקום בצורה חדשה לגמרי, כפי מה שהם באמת ...

תפישת האחדות של המציאות, באמצעות השכל ומה שמעבר לשכל ובו יתבאר, כיצד ניתן לסמוך על הבירור השכלי שהכל אחד? כי יותר מפעם אחת ביארתי, כי מי שיפעיל את שכלו באמת, יראה, כי היש והאין הם אחד ממש. והשאלה הנשאלת היא, נניח שאכן בירור שכלי מוביל למסקנה שהכל אחד ממש. אעפכ, איך יכול האדם להיות בטוח באופן מוחלט שהכל אחד ממש? הרי אי אפשר להיות בטוח בשום דבר באופן מוחלט, כל זמן שנכונות הדבר, נובעת מהשכל. כי השכל טועה ... החיצונית. כי ברמה הפנימית, מאחר שהוא באופן מודע, לא משתמש בשכל שלו בשלמות, הרי שהוא תמיד מחובר לשלמות, שבה הכל אחד ממש. ומי שמברר את האמת, אז בשלב הראשון הוא מברר מהי האמת, באמצעות השכל שלו, ואז הוא רואה שהכל אחד. כי כל ההגדרות הן אפשריות, ורק המצוי הראשון הוא מחויב, והוא חסר כל צורה. ואז כאשר האדם נמצא בנקודה ... ואחכ כאשר האדם חוזר לשכל שלו, אחכ הוא מבין, שגם השכל וגם מה שמחוץ לשכל, שניהם מעידים על כך שהכל אחד. ובכל פעם ופעם שהאדם מתבונן על המציאות, בין אם זה בשכל או בלי שכל, ובתנאי שזה באופן מוחלט עם השכל או באופן מוחלט בלי השכל, בשניהם האדם חווה את המוחלט, שהכל אחד ממש. ונוסיף, כי כל אי שימוש בשכל באופן חלקי, שורשו בכך, שכאשר הכל אחד ממש, שזאת מהות ההעדר המוחלט של השימוש בשכל, אז כאשר הכל אחד ממש, ממילא אין שום משמעות לשימוש בשכל. וזהו שורש השימוש החלקי בשכל. שהחלק של אי השימוש בשכל, שורשו, הוא ...

... כלל. כי באחדות האמיתית, אין שום הפרדה בין הרצון, לבין הישות שרוצה, לבין הדבר שאותו היא רוצה. ובאחדות האמיתית, הכל אחד ממש בשלמות, עד שאפילו אין ידיעת קיום עצמי כלל. שהיא אפשרית, רק כאשר יש נפרדות, שרק אז יש משמעות ... שלא אחראי לכל מה שקורה, הוא דווקא המלך, שעובדים עבורו. כי אלוהים האמיתי, הוא לא עושה דבר. כי כאשר הכל אחד ממש, שום דבר לא נעשה כלל (כעשייה נפרדת). ואם נעשה, אז לא נעשה על ידי האחדות כלל, אלא נעשה ... היא רק על ידי הבנת מהות האחדות. שעל ידי זה, האדם מגלה שיש אלוהים אמיתי, דהיינו, תפישת מציאות שבה הכל אחד מוחלט. ושם אין שום הפרדה בין שום דבר לשום דבר. ואז כאשר האדם רואה במו עיניו שהכל אחד ממש, אז הוא נכלל באחדות האמיתית, ומשתחרר מהישות הנפרדת שלו לגמרי. וממילא מתבטל גם הרצון העצמי באשר הוא, ונעלמת ...

... שטן. כי היא העדר האלוהות והשלמות האין סופית. כך שהאדם הוא בעצם אחדות ושלמות המציאות, דהיינו, אלוהים האמיתי, שבה הכל אחד ממש. והאדם כאלוהים, מחליט (מנקודת מבט של נפרדות), בכל רגע ורגע מחדש, להיות משוגע, ולצמצם את עצמו לתוך צמצום ... בכל חיסרון. כי ריבוי הנפרדות, הוא דווקא טוב מאוד, עבור מי שזוכה לדעת את האמת, שהוא בכלל אלוהים האמיתי ושהכל אחד ממש. שאז אין שום רע כלל, וכל הנפרדות, היא ריבוי אין סופי, של אחדות אין סופית. אבל זאת תפישה ... שקר לגמרי, ואולי הוא כן טועה לגמרי. ומצד האמת, כל המחשבות של האדם, הן גם שיגעון. כי מצד האמת, הכל אחד. והרע, הוא יוצר את הנפרדות שיש אצל האדם, בין יש לבין אין, על ידי האמונה. כי רק האמונה, מאפשרת את הקיום של השקר. כי בלי אמונה, יש רק הבנה של אמת שהכל אחד מושלם. וכנל, למרות שהרע והאמונה השגויה, היא טובה מאוד, עבור מי שזוכה, הרי שהיא רעה, עבור מי שלא זוכה. וכל המחשבות של האדם, הן מרחיקות אותו מחוויה של אחדות ושלמות. כי כאשר הכל אחד, אין שום מחשבה נפרדת, כלל. ואפילו ידיעת האני אין. ולכן, כאשר האדם חושב אני נפרד, הוא בעצם יוצר את ...

... כי אולי אין שום הבדל כלל? ואולי בכלל, אין אפילו לא הבדל של צורות? ואולי אין צורות בכלל, אלא הכל אחד ממש? ועל האדם לשאול תמיד, האם זה באמת משנה? דהיינו, האם באמת יש שינוי? ואולי זה לא משנה? דהיינו, אולי אין כאן שינוי אמיתי, אלא הכל אחד? ולמה זה משנה? דהיינו, למה יש כאן שינוי? והאם זה מוכרח שזה ישנה? דהיינו, האם מוכרח שיהיה כאן שינוי ... כמשנה? ואולי ההפך הוא הנכון? ואולי זה לא משנה כלל? ואולי האדם הוא רק טועה, שחושב שיש שינוי? ואולי הכל אחד תמיד? ואולי אין שום שינוי כלל? כי האדם הוא טועה, והוא בטוח שיש הבדל, למרות שבאמת אין שום הבדל ... נובע רק בגלל התחושה של הנפרדות, מי שימסור את נפשו, להבין למה הוא סובל, הוא בסוף יראה את האמת שהכל אחד ממש, ואז האדם מגלה את האחדות, והסבל נעלם וכולי. והשאלות שהאדם שואל, הן מפרקות את חוויית הנפרדות של האדם, ... כאשר האדם שואל באמת, שהוא באמת רוצה לדעת האם יש או אין הבדל ונפרדות, אז הוא רואה את האמת שהכל אחד. ואז כל החומות הדמיוניות נעלמות כלא היו, והאדם רואה את האמת, שהוא כבר נמצא בגן עדן ממש. ואז האדם ...