... שאינה נובעת מאחדות המציאות, שמלובשת בכל דבר. ואחדות המציאות, היא חוויית האלוהות. שהאדם חווה שהכל אחד, ושהוא עצמו אלוהים האמיתי
השלמות האלוהית. כי כאשר הכל אחד, אז ממילא אין שום הבדל בין המהות לבין הצורה, ואין הבדל בין אלוהים לבין הבריאה, ואז אין עוד מלבדו, ויש רק אלוהים, עד שאין שום משמעות לאלוהים, כי אין שום דבר שנפרד ממנו. ואז על ידי זה, האדם חווה את
השלמות. כי מנקודת מבט אחת, כל ההנאות שיש בעולם, הן כולן סבל. כי כל הדברים שיש בעולם, יש בהם חיסרון. כי כל דבר שקיים, יש בו חיסרון. כי קיומו ... רצונו, דהיינו, מקבל את הצורה שאותה הוא רצה, אז האדם חושב על הצורה שאותה הוא רצה. ואז, מצד אחד האדם חווה הנאה, מכך שהוא קרוב יותר אל
השלמות , כי יש לו פחות חסרונות. אבל מצד שני, ההנאה תמיד חסרה. כי שום דבר אינו מושלם. וכל דבר שיש לאדם, וכל דבר שהאדם חושב עליו, יש בו ... הוא היה קונה את אותו הדבר בדיוק, תמורת עבודה כלשהי. משום שההנאה גדולה יותר, כי יש איתה פחות חיסרון. דהיינו, ההנאה תלויה בגודל של
השלמות שיש באותו הדבר. והאדם צריך לרצות את הדבר שאותו הוא מקבל. וכאשר האדם מקבל את הדבר תמורת עבודה, דהיינו, תמורת חוויית חסר, אז ההנאה היא ... כי אצל אלוהים, רצונו שלם תמיד, כי הכל כרצונו תמיד. וככל שהאדם מתקרב יותר לחוויה שהכל כרצונו, כך טוב לו יותר וכולי. וחלק מחוויית
השלמות, מגיעה לאדם בצורה אסוציאטיבית. דהיינו, שיש אצל האדם חסרונות, שנשלמים אצלו בצורה אסוציאטיבית. כגון לדוגמה, אדם שבעיניו, רכב בצורה ... חיסרון כלל, אז הכל מושלם תמיד. ואז ממילא האדם לא היה יכול ליהנות כלל משום דבר. וכל ההנאות של האדם, תלויות בכך שהוא רוצה לחוות את
השלמות, ושאותה הוא מנסה לחוות וחווה, באמצעות ההנאות השונות. וכל ההנאות הן רוחניות, משום שהן כולן ממלאות אצל האדם צורך רוחני לחוות שלמות. ... של האדם, שמנסה להשיג את ההנאה הרוחנית, הוא מניע את האדם, לחפש את אותה ההנאה הרוחנית. ובתת המודע העמוק ביותר, שם האדם כבר חווה את
השלמות, והוא אינו מחפש דבר. ובתת המודע החיצוני יותר, האדם מחפש את ההנאה של האחדות, על ידי התבוננות פנימית, שאותה האדם עושה תמיד, בכל דבר ... בעולם, ולכן שום הנאה אינה שלמה. ולכן, לעולם ותמיד האדם רוצה את הטוב יותר, כי תמיד יש טוב יותר. משום שתמיד, כל דבר יש בו חיסרון.
והשלמות של כל הדברים, היא השכל של החכם האמיתי, שהוא השכל של האחדות. דהיינו, אחדות ההפכים, היש והאין. כי כאשר היש והאין הם אחד, הרי שאין שום ... חווה הארה רוחנית, דווקא כאשר הוא עוזב את העולם הרוחני, וחוזר ליהנות בעולם הגשמי. כי בשורשו, ההנאה מהצמצום של הגשמיות, היא עצמה
השלמות. וכאשר האדם מתרחק מהרוחניות, הוא בעצם מתקרב אל
השלמות, שבה, אין הפרדה בין רוחניות לבין גשמיות. ומי שמשתמש בשכל שלו בשלמות, הוא רואה את האמת שהכל אחד ממש, שיש רק ישות אחת בלבד. וכאשר, כל ... יכול לרצות רק דבר אחד. שבמקרה, רק הוא קיים תמיד. כך שרצונו של האדם מלא בשלמות ללא כל חיסרון. עד שהאדם אפילו לא יודע שהוא חווה את
השלמות, כי הוא אינו יכול לחוות חוויה של חוסר שלמות. ככ טוב, עד שאין שום רע כלל, וממילא גם אין ידיעה של הטוב. כי מי שיודע שטוב לו, הרי שרע ... שלמות. ולכן, ההנאה של האדם, לעולם היא אינה שלמה. משום החיסרון שיש בכל דבר. וככל שהאדם קרוב יותר לשכל של החכם האמיתי, כך הוא חווה את
השלמות, שיש בכל חיסרון, וכך ההנאה הפנימית שלו (זו שאינה מוגדרת), הופכת להיות חזקה יותר. ולהיות תלוי רגשית בהנאה כלשהי, זהו חיסרון. ואין ... מצומצמת, דהיינו, גוף וגשמיות. אלא, ששלמות ההנאה היא, כאשר האדם מבין שהכל אחד ממש. שאז, הצורה ומהותה הם אחד ממש. ואז האדם חווה את
השלמות האין סופית שיש בכל דבר, באחדות אחת ממש. ולכן, גם חכם אמיתי, גם הוא נהנה מהנאה גשמית. אלא, שאצלו ההנאה הגשמית, היא מושלמת בשלמות שאין ... בצורה פרטית, דהיינו, יבין כיצד באופן ספציפי, בכל דבר, יש את כל שאר הדברים ששונים ושנפרדים ושמנוגדים לו, כך האדם יחווה את ההנאה של
השלמות, בכל צורה מצומצמת. ...