... על צורת מציאות, שבה הוא מרגיש טוב, הרי שזה היה גורם לכך, שהאדם היה מפסיק לרצות להרגיש טוב, ואז ממילא הוא לא היה מרגיש רע, אלא רק אחדות של הטוב והרע, שהיא חוויית
השלמות. ומי שיתבונן יראה, כי האדם סובל, רק משום שהוא לא מבין את מהות הסבל שלו. דהיינו, שהאדם לא באמת מבין, את החוקיות של המציאות, שלפיה הוא חווה את הסבל ... מוכרח שהאדם תמיד יחווה רע בעוצמה כלשהי ובצורה כלשהי. וכל זמן שהאדם קיים, הרי שהוא חווה חוסר שלמות. וכל זמן שהאדם חווה חוסר שלמות, הרי שיש לו רצון להשיג את
השלמות. והרצון של האדם להשיג את
השלמות, הוא בא לידי ביטוי בכל הרצונות השונים של האדם. וכל זמן שיש לאדם רצון כלשהו, הרי שמוכרח המציאות, שהוא ירגיש גם טוב כלשהו וגם רע כלשהו. כי הרצון של האדם להשיג צורה מוגדרת כלשהי (וגם להשיג את
השלמות, גם זו צורה מוגדרת), מכריח את זה, שהאדם ירגיש טוב ורע. ולכן, מחויב המציאות שהאדם ירגיש תמיד גם רע וגם טוב. כי בכל דבר שיש בעולם, יש בו גם טוב כלשהו. כי כל דבר שיש בעולם, הוא חלק
מהשלמות של המציאות, שמתבטאת באין סוף צורות. ובכל צורה, יש היבט כלשהו של
השלמות, היבט ייחודי לאותה הצורה, היבט שאינו נמצא בשום צורה אחרת, היבט ייחודי, שהוא זה שמפריד את הצורה האחת, מכל שאר הצורות. ולכן, בכל צורה כלשהי, תמיד יש חלק כלשהו של
השלמות, שהוא החלק הטוב שיש בדבר. ומצד שני, בכל צורה באשר היא, תמיד יש חיסרון כלשהו של
השלמות. כי כל צורה באשר היא, אין בה את כל מה שיש בכל שאר הצורות ששונות ממנה. ולכן, בכל צורה, תמיד יש חיסרון, של כל שאר חלקי
השלמות , שנמצאים בכל שאר הצורות האחרות. ולכן, בכל צורה בעולם, יש גם טוב וגם רע כלשהם. ולכן, מוכרח המציאות, שהאדם ירגיש גם טוב וגם רע תמיד. וכאשר האדם ... האדם מבין באופן מחויב ומוחלט, שמחויב המציאות שהוא תמיד ירגיש גם רע וגם טוב, דהיינו, כאשר האדם מבין בשלמות, שאין בעולם שלנו שום שלמות, אז ממילא האדם לא מחפש את
השלמות. וכאשר האדם, בשלמות, לא מחפש את
השלמות, זה בעצם אומר, שהאדם, בשלמות, מוכן להרגיש גם רע. וכאשר האדם, בשלמות, מוכן להרגיש גם רע, על ידי זה הרע, הוא כבר לא באמת רע. כך שהאדם סובל, רק משום ... ירגיש תמיד גם רע. ואכ, מאחר שהשכל מחייב שהאדם תמיד ירגיש גם רע, אכ, למה האדם לא מוכן לקבל את זה, שהוא תמיד ירגיש גם רע? ולמה האדם ממשיך תמיד בתוך ליבו, לחפש את
השלמות? ולמה האדם לא מוכן לקבל בלב שלם ובשלמות, את זה שהוא מרגיש גם רע? והתשובה היא פשוטה, כי אכן מצד השכל האנושי, מחויב המציאות שהאדם ירגיש תמיד גם רע, ושלעולם האדם לא יוכל לחוות את
השלמות, כי בכל דבר יש חיסרון וכולי, כפי שכבר ביארתי לעיל. אלא, שגם השכל האנושי עצמו, גם הוא מבין את האמת, שכל מה שהוא עצמו מבין, זה לא מחויב המציאות, ... מסוגל להבין שדבר והיפוכו הם אחד. אבל אם יסתכל האדם על המציאות, מנקודת מבט שבה הכל אפשרי, בלי שום מחויבות להיצמד לחוקי הלוגיקה של השכל האנושי, הרי שניתן להבין,
שהשלמות היא כן אפשרית. ולא רק שהיא כן אפשרית, אלא, שכאשר השכל האנושי לא פועל, הרי
שהשלמות, היא לא רק אפשרית, אלא שהיא קיימת בפועל. כי כאשר השכל לא פועל, הרי שלא ניתן להבדיל בין שום דבר, ולא ניתן להגדיר שום דבר, ולא ניתן לדעת שום דבר ... מבט אפשרית בלבד. ולכן, גם לשכל עצמו, יש ספק לגבי נקודת המבט של עצמו. ולכן, האדם לא מוכן לקבל בשלמות, את זה שלעולם הוא לא יחווה שלמות. ולכן, האדם תמיד מחפש את
השלמות, כי האדם חושב, שאולי השכל שלו טועה, ואולי דווקא כן יש שלמות כלשהי. ואכן, זאת האמת. שכל חוסר
השלמות, הוא רק מצד השכל האנושי, שמבדיל בין דבר להיפוכו. אבל מצד העדר השכל, מצד התפישה שבה אין שום הגבלה כלשהי, שם לא ניתן לדעת שום דבר מוגדר, וממילא כן ... על בוריו, דהיינו, כאשר האדם גם משתמש בשכלו מצד אחד, וגם מצליח להסתכל על המציאות, מנקודת המבט, שבה לא ניתן לדעת שום דבר מוגדר, אז ממילא, מצד אחד האדם תמיד חווה את
השלמות, מהצד שבו האדם לא משתמש בשכל הנפרד שלו. ומצד שני, האדם מבין, שמצד השכל הנפרד שלו, הוא תמיד ירגיש גם רע. ואז האדם רוצה את זה בשלמות, כי הוא מבין ...