... בשכל האנושי שלו, לא מסוגל להבין, שאין הבדל בין האני שלו לבין המציאות. כי האני של האדם נמצא בתוך זמן ומקום מוגבלים. כי האדם נמצא בתוך הזמן והמקום. והאדם לא ממלא את כל הזמן ואת כל המקום. וגם אילו היה ממלא האדם את כל הזמן ואת כל המקום, הרי שהאדם עדיין לא מכיל בתוכו את הזמן והמקום עצמם. והמציאות השלמה מכילה בתוכה את הזמן ואת המקום. ומאחר שהאדם לא מכיל בתוכו את הזמן ואת המקום האין סופיים עצמם, הרי שהאדם חווה את עצמו כישות קטנה, שחסרה את השלמות של הישות שהוא חלק ממנה. כי ... הזאת. ומשום כך האדם חושב שלעולם הוא לא ישיג את השלמות. כי מאחר שהאדם הוא יש, הוא מוגבל בתוך זמן ומקום, והוא לעולם לא יכול להיות אין סופי. כי האדם הוא יש סוף, והמציאות היא אין סוף. ולכן נדמה לאדם ...

... שהם בעצם המהות של ישות השולחן. ואם בכל העולם כולו, היה רק שולחן בלבד, והשולחן היה ממלא את כל המקום והזמן, הרי שלא הייתה שום משמעות לשולחן ולא היה שום שולחן ושום ישות שולחן כלל. וקיומו של השולחן, תלוי בקיומן ... עצמו, כבסיס אמיתי של כל הישויות שישנן. ומי שיעמיק בעניין יראה, כי לכאורה שתי הישויות הבסיסיות ביותר בעולם, הן המקום והזמן. כי שום ישות לא יכולה להתקיים בלי מקום וזמן שבו היא נמצאת. אך קיומם של המקום והזמן, הוא לכאורה לא תלוי בשום דבר. ומי שיחקור את משמעות הזמן והמקום, יראה שגם הזמן והמקום, גם אלו שתי צורות שונות. ולצורך ההעמקה נחדד: כי בלי מקום, אין זמן, ובלי זמן, אין מקום. כי בלי ... שיהיה שינוי תנועה, שבו יהיה זמן. ובלי זמן, לא ניתן לנוע ממקום למקום, ואכ אין מקום. ויש מקום לרגעי הזמן, וכל מקום נמצא בזמן אחר (והבן היטב). ובכל מקרה, הזמן והמקום, הם בסך הכל צורות שונות, של מצוי ראשון שהוא מחויב המציאות, והוא עצמו חסר כל זמן ומקום. כי מהות הדבר, היא ללא הצורה החיצונית של הדבר. והמהות של הזמן והמקום, דהיינו, הישות / הוויה שמהווה את הישות של הזמן ושל המקום, היא עצמה אין בה עדיין את שינוי הצורה של הזמן והמקום. והיא בעצם כאילו כלום / שום דבר. כי מה שלא נמצא בשום מקום ובשום זמן, הוא לא קיים כלל, ... בעניין יראה, כי בעצם הדבר היחיד שקיומו הוא מחויב, הוא מהותה של המציאות, שהיא חסרת כל צורה. ואפילו צורת מקום וזמן אין שם כלל, דהיינו, השום דבר / הכלום, הוא קיומו מחויב. ואפשר להסתכל על הדברים מנקודת מבט שאומרת, שהדבר ... בדיוק הפוך. כי אפשר גם לומר, שכל ישות קיימת בפני עצמה. והחיבור של כל הישויות לישות אחת ממש, שאפילו הזמן והמקום מתאחדים בתוכה, הוא יוצר בעצם את מה שנקרא המהות של המציאות, שהיא עצמה לא קיימת כלל, אלא היא באמת ...

... בשעת החלום, שהאדם ברגע אחד עובר ממציאות אחת למציאות אחרת. ובפחות מרגע אחד, כבר נדמה לו שהוא נמצא באותו המקום הרבה זמן. ובפחות מרגע אחד, גם חוויית העתיד של האדם שונה. והכל קורה בפחות מרגע אחד, בלי שהאדם שם לב לכך, שהוא נמצא במציאות הזו, רק רגע אחד בלבד. והפוטנציאל של המציאות שלנו הוא אין סופי. ומרחב המקום והזמן גם הם אין סופיים. ובתוך המרחבים האין סופיים האלו, עם כמות האפשרויות האין סופית, האדם רואה מספר קטן מאוד ... אירועים שחוזרים על עצמם, ואז נדמה לאדם שיש כאן חוקיות. למרות שבאמת, לא יכולה להיות קיימת חוקיות, משום שרגעי הזמן לא מחייבים זה את זה. כי סיבתיות, תלויה בקשר שיש בין רגעי הזמן. כי משמעות הסיבה והתוצאה היא, שהמציאות שיש ברגע אחד, היא זו שגורמת לכך שברגע הבא אחריה, המציאות תהיה בצורה כלשהי. ומי שיש לו שכל ישר, הוא מתבונן על המציאות ועל רגעי הזמן, ומבין מיד, שגם אם תמיד הוא רואה שאחרי אירוע של זריקת אבן, אז האירוע הבא הוא שהאבן נופלת כלפי ... של מה שקורה ברגע אחר אחכ. והוא גם לא התוצאה, של מה שקורה ברגע אחר לפני כן. וכיוב לגבי המקום, ששום דבר שקורה במקום אחד ברגע אחד, הוא לא הסיבה, של מה שקורה במקום אחר גם לא באותו הרגע. ... בצורה אחרת? ולכאורה, אפשר אולי לומר שיש מחייב ראשון, שהוא נמצא מחוץ לכל הצורות כולן, דהיינו, גם מחוץ לצורת הזמן והמקום, שהרי גם הם, לא יותר מאשר צורה, ושהוא זה שמחייב את הצורה של הזמן ושל המקום ואת כל הצורות שבתוכן, להיות כפי מה שהן בכל זמן ובכל מקום. דהיינו, אולי יש איזה אלוהים, שהוא מחייב ...

... מטעים את האדם, כיוב בעוד דוגמאות שונות. אבל, גם מה שוודאי לאדם, שאלו ידיעות השכל שלו, כגון לדוגמה שרגעי הזמן נפרדים אחד מהשני, ושחלקי המקום נפרדים אחד מהשני, גם אלו ידיעות, שקיומן אינו מחויב אלא רק אפשרי. כי האדם יודע שהעבר נפרד מהעתיד וכיוב, ... להכיל במחשבתו, את ההפך של הידיעה הזאת. משום שעצם הגדרת הדבר, שוללת את הפך הידיעה עצמה. כי הגדרת רגעי הזמן, היא כזו שכל אחד מהם הוא ישות בפני עצמה. והאפשרות שרגעי הזמן מתרחשים באותו הרגע, היא אינה אפשרית לתפישה ממשית, משום שעצם משמעות הזמן, נוגדת ושוללת את המחשבה שרגעי הזמן הם אחד. וכיוב לגבי מרחב המקום. ואעפכ, חוויית הזמן והמקום של האדם, היא אינה מוכרחת להיות אמיתית, אלא היא רק אפשרית בלבד. והסיבה שהאדם חווה את המקום ואת הזמן, היא רק משום שהאדם בחוויה האישית הסובייקטיבית שלו, חווה הפרדה בין מה שישנו לבין מה שאיננו. שעל ידי הפרדת היש מהאין, נוצרים שינויים, שהם מהווים את הזמן ואת המקום. והפרדת היש והאין, היא רק תחושה של האדם בלבד, אך לא יותר מכך. ולמרות שלא נראה לאדם הגיוני, שאולי ...

... השכל שהחכם האמיתי מגלה, על ידי זה האדם רואה ומבין, שהכל אחד. כי השלמות האין סופית שנמצאת מחוץ לכל המקום והזמן, שאין בה שום צורה כלל, היא באחדות מוחלטת עם כל צורה שהיא. שכל צורה, היא שלמה באמת, למרות שהיא ... צורה מצומצמת. וזהו דבר שהוא נגד השכל, שהצורה תהיה באחדות, עם המהות האין סופית שלה. כי הצורה היא יש מקום וזמן, והמהות היא אין מקום וזמן, ואלו שני הפכים מנוגדים. ולכן המשמעות והשלמות, נראית לאדם כרחוקה מכל הצורות, כי בשום צורה אין שלמות. ואעפכ החכם ... מגלה לאדם, שהכל אחד ממש. כי השלמות האין סופית שמחוץ למקום ולזמן, היא באחדות עם כל אחת מהצורות שבתוך המקום והזמן, והכל אחד ממש. ועל ידי זה שהאדם מבין את העניין הזה באמת, על ידי זה, בכל פעם שהוא מתקרב ... נפרדים, הוא לא מסוגל לראות בכל צורה, את התגלמות המהות של המציאות עצמה. כי המהות של המציאות, ממלאת את המקום והזמן כולם. ובשכל האנושי לא ניתן להבין, שכל צורה סופית, היא עצמה המהות השלמה, של כל המקום והזמן כולם. ואז כדי להבין את המהות, האדם חייב לחשוב על משהו, שהוא נפרד מכל הצורות. ובכך בעצם, הוא מצד ...

... הדברים בעולם? אליעד מתחיל בשאלה מה מקיף את כל הדברים בעולם. הוא מציין שמה שמקיף את כל הדברים הוא מקום וזמן, כי כל דבר בעולם נמצא במקום ובזמן. אפילו מחשבות, רצונות ותחושות קיימות במציאות בתנאים של מקום וזמן. ואז הוא שואל מהו המקיף האמיתי של כל הדברים, ולדבריו, הכלום הוא המקיף האמיתי. כל דבר בעולם משתייך למציאות שיש לה מקום וזמן, אולם, כשהולכים אחורה במחשבה, התשובה היא שהכלום הוא המקיף של הכל. כל מהות אחרת, גם אם היא מסוימת ומובחנת, ... המהות נמצאת בתוכו של כל דבר או שמא היא מחוצה לו. הוא מתאר את הדמיון הזה כלפי מציאות כמו מקום וזמן, ומציג את הכלום כסוף ההבנה - שהכלום הוא מה שמקיף את כל הדברים. כל דבר שבלעדיו לא ניתן היה ... זה שהם ישנם. אליעד: מה זה מבחינתנו קיים? שאלה: משהו שנמצא במקום ובזמן. אליעד: אמרנו שהמקיף הגדול ביותר הוא מקום וזמן, כל דבר בעולם נמצא במקום ובזמן. אפילו מחשבה, רצון ותחושה. ואנחנו אומרים שהמכנה המשותף לכל הדברים הוא שהם ישנם. אנחנו אומרים שהמכנה המשותף של כל הדברים זה שהם ישנם, וכן מה שמקיף אותם זה מקום וזמן, וכאן יש סתירה. למה? כי להגיד שיש מכנה משותף שהם ישנם זה אחד, ולהגיד שמקיף אותם מקום וזמן זה שניים. לא יכול להיות שהמכנה המשותף הרחב ביותר הוא מקום וזמן, למה? כי המקום והזמן זה שניים. אני רוצה להוביל למהלך שתבינו שמה שמקיף את הכל זה האין. האם אתה יודע מה המכנה המשותף ... כל הדברים? כלום. יש דבר אחד שנמצא בשווה בכל הדברים שבעולם, ומה הוא? הכלום. אפשר להגיד שהמכנה המשותף של המקום והזמן הוא ששניהם ישנם. אבל אז תבין שזה שהם ישנם הוא בלי מקום וזמן. כשאתה אומר שהמקיף של הכל זה מה שישנו, הגעת למקיף אחד, אבל אם אתה אומר שהמקיף זה זמן ומקום אז זה שניים, ועדיין לא הגעת לאחרון, אתה חייב ללכת עוד אחד אחורה. המכנה המשותף של המקום והזמן צריך להיות מעבר לכל הדברים. ומה נמצא מחוץ לכל הדברים? כלום. כי הוא מחוץ לכל הדברים, הוא בשום מקום. ... אנו בטוחים בכלום, כי הכלום הוא היחיד שקיים. ממה עשוי הנייר? מעץ. ממה עשוי העץ? מאטומים. ממה עשויים האטומים? ממקום וזמן? ממה עשויים המקום והזמן? מכלום. אם אתה הולך ממקום למקום, למעשה אתה הולך מכלום אחד לכלום שני, בעצם אתה נמצא בשום מקום. שאלה: ... לראות ממה מורכב כל הדברים שמרכיבים את השולחן, וזה ממשיך להסתעף, עד שמגיעים למהות השולחן. בסוף זה משהו בתוך מקום וזמן מסוים, ובסוף מגיעים לכלום. מהיבט מסוים יותר קל להבין שמכלום התהוו כל הצורות מאשר להבין שמשלושה דברים התהוו כל ...

... הסבל. איך אליעד מסביר את השקר העצמי שמוביל לסבל? אחת הנקודות המרכזיות היא שאליעד מבהיר שהאדם משקר לעצמו כל הזמן. השקר מתבטא בכך שהאדם אומר שהוא רוצה משהו למרות שהוא לא באמת מבין מדוע הוא רוצה אותו. האדם, למשל, ... תבין מה זה. כאשר אתה מחפש את המהות, מה אתה מחפש? את הדבר הראשון, המצוי הראשון, את ההוויה של המקום והזמן. שום דבר זה לא המהות. אז שום דבר זה המהות. מה חייב להיות קיים? המהות. אנו מחפשים מה הדבר ... אנו מחפשים מה היה לפני האני. האני זה משהו - תחושה, רגש, תודעה. ומה לא אני - השאר, שזה המקום, הזמן, המחשבות וכו. למעשה בחבילה של הלא אני נכנסות כל האפשרויות, האופציות, הצורות והכל. אז ההוויה של האני היא גם ... אם תגדילי את זה פי אין סוף, נניח שהגעת לראשון, שהוא מחוץ למקום ומחוץ לזמן, מה את רואה? אין מקום וזמן, אין כלום, אז אין בכלל פוטנציאל. כדי שיהיה פוטנציאל צריך שיהיה שינוי במקום או בזמן, פוטנציאל תופס מקום. ולכן ... כאן אדום למרות שלא רואים אותו. הצבעים נמצאים אבל לא בהפרדה. בהתחלה אתה לוקח את כל המקומות ומסיר את המקום. לוקח את כל הזמנים, ומחבר את האירועים של אתמול היום ומחר, וגורם להם לקרות עכשיו, מה יקרה? יהיה אירוע ... תחשוב על הכל, האם אפשר לחשוב על הכל בו זמנית? וגם אי אפשר לחשוב על כלום. מה יותר גדול מהמקום והזמן? המציאות. השלם שהוא מושג מופשט מכיל בתוכו את המקום והזמן, השלם הוא המהות, לסך כל הדברים ביחד אנו קוראים השלם וגם כלום. האם לאהוב הכל זה טוב? זה רע, ... אתה משוגע? אתה לא אדם רציונאלי. עדיין רע לך מהריב עם הוריך, למה? למה אתה נגד העולם? האנשים כל הזמן מתלוננים, אז אני שואל אותם למה אתם מקטרים? אתה יודע למה רע לך? כי אתה לא באמת רוצה את ... לא מבין, אתם כל כך טיפשים שאתם לא מבינים איך מתקדמים. שאלה: רגע, אני רק רוצה להרגיש טוב כל הזמן. אליעד: אם אתה רוצה להרגיש טוב כל הזמן, מה שאתה צריך לעשות, זה להפסיק לרצות להרגיש טוב, ואז תראה שיהיה לך טוב כל הזמן. אז אני רוצה להבין למה אתה לא מרגיש טוב כל הזמן? שאלה: כי המחשבה שלי מפרשת את המציאות פעם כטובה ופעם כרעה. אליעד: אבל לא ענית על השאלה שלי, השאלה ... קל לך לבדוק אותו, ואותו תשני. אתה למשל, האם זה כל כך קשה לך להגיד אולי. שאלה: אני כל הזמן אומרת לעצמי שלא אצליח לדעת את האמת, שזה שקר. אליעד: זה השקר של השקרים. ראיתם, את השקר הזה לקח ...

... תועלת וסיפוק. משמעות יכולה להיות יחסית או מוחלטת. משמעות יחסית היא משמעות זמנית, שתמיד תכיל בתוכה חיסרון שיתגלה עם הזמן ויגרום לשעמום. לעומת זאת, משמעות מוחלטת היא משמעות נצחית, שאין בה שום חיסרון ושאינה משתנה. כאשר אדם מגיע למשמעות ... שאלות כדי להתעניין, ואז למשל אתה שואל איפה? בחנות, פה, איך על הפה אתה שואל עוד אינפורמציה? תשאל, ואיפה המקום הזה נמצא? בתוך חנות, ואיפה החנות נמצאת? ביקום, ואיפה היקום נמצא? ואיפה המקום נמצא? אתה נמצא בתוך המקום, ואיפה המקום נמצא? וזה מתחיל להיות מעניין, תלוי לאיזה עומק הגעת. ואיפה הכל נמצא? או אתה שואל, מתי? ובסוף בתוך הזמן, והזמן עצמו מתי הוא? מה מקיף את הזמן? רציתי להראות לך שאם אתה שואל מספיק עמוק, שאלות כמו איפה, אתה בסוף מגיע למוחלט. אתה צריך לקחת דבר ...

... אליעד כהן מסביר שכדי להבין מהו האושר של אלוהים, יש להגדיר תחילה מה זה אלוהים. לפי אליעד, אלוהים הוא המקום שנמצא לפני כל ההגדרות, לפני הטוב והרע, המקום שממנו נוצרת כל הגדרה וכל מציאות. זהו המקום הנקי ביותר שאין בו שום מגבלה או מחויבות מוקדמת. בשונה מבני האדם, שאליהם מתייחס אליעד כמי שפועלים מתוך אילוצים, ... שלו קשורים באילוצים פנימיים וחיצוניים. המטרה היא לשחרר את החבל, כלומר, להבין ששום דבר לא מחויב באמת, ורק מתוך המקום הזה אפשר לבחור באמת ולחיות באושר אמיתי. האם האדם באמת רוצה את מה שהוא חושב שהוא רוצה? אליעד מדגיש ...

מקום וזמן, מהות המציאות, הוכחה שיש אלוהים, אחדות הבורא, אין הבדל בין יש לאין, המהות מהווה את הצורה, הצורה מהווה את ... האם אפשר להפריד בין צורות למקום ולזמן? אליעד כהן מסביר בהרצאתו בצורה מעמיקה ויסודית את הקשר בין הצורות לבין המקום והזמן. הוא מתחיל בהסבר בסיסי כי ישנן גישות שטוענות שמקום וזמן קיימים בפני עצמם, ובתוכם ישנן צורות שמשתנות באופן מתמיד. לעומת זאת, קיימת גישה הטוענת שמקום וזמן עצמם הם סוג של צורות. כלומר, אין הפרדה ממשית בין מקום, זמן וצורה, משום שכולם הם בעצם אותה מהות. אליעד מבהיר זאת באמצעות דוגמה: אם היינו מסירים את כל הצורות הקיימות, לכאורה לא היה נשאר מקום וזמן כלל, משום שהמקום והזמן מוגדרים אך ורק על ידי הצורות שנמצאות בתוכם. האם מקום וזמן קיימים ללא צורות? לפי ההסבר של אליעד, מקום וזמן אינם קיימים בפני עצמם, אלא הם בעצמם תוצר של הצורות הקיימות. אליעד ממחיש זאת באמצעות דוגמה שבה הוא מסביר שאם לא יהיו כלל צורות ביקום, אפילו לא של אוויר או חלל, הרי שגם המושגים מקום וזמן יאבדו משמעותם לחלוטין. המקום והזמן הם בעצמם צורות של תפיסת המציאות, ואם לא קיימות צורות כלשהן, גם מושגים אלו לא קיימים בפועל. זאת אומרת, המקום והזמן הם תוצר ישיר של צורות שונות ושל השינויים וההבדלים ביניהן. מה הקשר בין מהות לצורה? אליעד מסביר שהקשר בין מהות לצורה דומה מאוד לקשר שבין מקום וזמן לצורות הקיימות בהם. כמו שהמקום והזמן אינם יכולים להתקיים ללא הצורות, כך גם הצורות אינן יכולות להתקיים ללא מהות שממלאת אותן. המהות היא הדבר שממלא ... מרכזי נוסף, לפיו אין הבדל בין יש לאין. הוא מסביר שכל מה שנתפס כקיים, למעשה קיים בתוך מסגרת של מקום וזמן. אם משהו לא נמצא בשום מקום ובשום זמן, לא ניתן לומר עליו שהוא קיים. הוא משתמש בדוגמה שבה הוא ... על כלום מוחלט, ואומר שהכלום הוא למעשה מצב בו אין שום אפשרות לתפוס או להגדיר את הדבר במסגרת של מקום וזמן. הוא מדגיש את הקושי של התפיסה האנושית להבין את מושג הכלום המוחלט, מאחר שהמחשבה האנושית עצמה תמיד קשורה לתפיסות של מקום וזמן. אליעד מסביר שאפילו כשאנחנו מנסים לחשוב על משהו חסר קיום, אנו עדיין מציבים אותו בתוך סוג של מקום או ... עדיין קיים בתוך מסגרת של מושגים והבדלים, ובסופו של דבר הכל מוביל להבנה שאי אפשר לתפוס משהו מחוץ למושגי המקום והזמן. לסיום, אליעד מדגיש שהשכל האנושי תמיד תופס הבדלים, ולכן אין אפשרות ממשית לתפוס באופן מוחלט את הרעיון של אין ... על רעיון מחייבת קיום של הבדל. האם יש הבדל בין יש לאין? מהות המציאות והצורה הוכחה לקיום אלוהים מהו מקום וזמן? האם מקום וזמן קיימים ללא צורות? אחדות הבורא איך אפשר להבין את הכלום?