... המחויב הוא אפשרי, אז אין מחויב, ואז גם האפשרי, הוא מחויב באותה המידה. ובסופו של דבר, הכל אחד ממש, והאין סוף נכלל בתוך היש סוף, לישות אחת.

... אין סופית בגודל שלה, למרות שהיא מצומצמת בחיצוניות שלה, ואעפכ הכל אחד ממש, ואין חילוק בין היש סוף לבין האין סוף. ונמצא שיש ריבוי של אחדות. שכל אחת מהישויות הנפרדות, היא עצמה האחדות האחת בפני עצמה. ויש כאן דבר והיפוכו. ... אך אעפכ כך הוא הדבר, שכל אחת מהישויות הסופיות, היא אין סופית ממש, ללא כל חילוק כלשהו, בינה לבין האין סוף. ויש שלמות מעל שלמות. וכמובן שלא מדובר על שלמות של שקר, אלא מדובר על כך שיש שלמות של אמת, ... מקום, יש יותר או פחות מים מאשר בעומק אחר, למרות שהכל מלא בשלמות. ושורש העניין הוא, כי גם השלמות והאין סוף, גם הוא לא שלמות באמת. כי מצד אחד המציאות השלמה והאין סופית, היא השלמות. אבל אעפכ היא לא השלמות המוחלטת, משום שהיא נפרדת, מכל מה ששונה ממנה. ויש שלמות אחרת גדולה יותר ממנה, שהיא החיבור של האין סוף עם הסוף, שזהו האין סוף האמיתי. אבל גם הוא נפרד ממה ששונה ממנו, ולכן יש אין סוף אחר גדול יותר, שמכיל את כל הישויות ... שההבדל ביניהן, הוא לא במהות השלמות, כי המהות היא אחת, שבשלמות הכל אחד, אלא ההבדל הוא בעוצמת האחדות וכולי. (והאין סוף הוא מחוץ לזמן ולמקום, והוא עצמו נמצא בתוך אין סוף אחר גדול עוד יותר וכולי. אבל כל אין סוף, הוא נמצא באחדות עם האין סוף שגדול ממנו. כי כל האין סוף כולם, נמצאים מחוץ לזמן ולמקום, דהיינו, באותו זמן ומקום, ללא כל צורה, דהיינו, ישות אחת ממש. ואעפכ יש גבוה ... סופיות בגודלן, למרות שהן נפרדות זו מזו (ולמרות שזה לא הגיוני, אעפכ כך הוא הדבר), ואז יש ריבוי של האין סוף. ובסיכומו של דבר, מי שלא זוכה לשכל של האחדות, אז אצלו הנפרדות היא רעה. משום שכל ישות, היא חסרה ...

יש תקווה ואין שום ייאוש בעולם כלל - איך למה ומדוע? ומצד האמת אין שום תקווה בעולם כלל, אבל אין גם שום ייאוש בעולם כלל, כי הכל טוב והכל אחד. וכאשר הכל אחד, אין להיכן להגיע ואין ממה להתייאש ואין למה לקוות, כי הכל כבר טוב בשלמות מוחלטת שאין שלמות אחריה....בזה העולם ממש. כי כאן הוא הגיהנום וכאן הוא הגן עדן. כי גן עדן, הוא הגיהנום של הטיפשים. והגיהנום, הוא גן העדן של החכמים. כי אין עולם הזה כלל, אלא יש רק, או גיהנום או גן עדן. ומי שלא נמצא בגן עדן, נמצא בגיהנום ולהפך. והגיהנום וגן העדן, נמצאים בתוך ליבו של האדם, ולא בשום מקום אחר, אלא רק בתוך הלב של האדם. כי כאשר הלב של האדם נקי לגמרי מכל שקר כלשהו, אז האדם חווה את האחדות של המציאות, ואז טוב לו באמת תמיד. אבל מי שלא משתמש בשכל שלו ונאחז בטעויות שלו, הוא סובל מהקיום העצמי שלו, שהוא נפרד משאר הדברים...

... הכל צורות של מהות אחת ממש. כי הרצון והרוצה והדבר הרצוי, הם בשורשם אחד, והם כולם רק צורות של האין סוף, שבו אין צורת רצון / רוצה / רצוי. ועל ידי ההבנה של האדם שהכל בשורשו אחד, על ידי זה ...

ריקנות, שנובעת מהתקרבות לאחדות - ושכל אמיתי של אחדות לפעמים, כאשר האדם מתקרב אל האחדות של המציאות, הוא מרגיש סוג של ריקנות וחוסר הנאה. כי האדם רגיל ליהנות, מכך שהרצון שלו מתמלא. וכאשר האדם מתקרב אל אחדות, שהיא נפרדת מהנפרדות, אז הוא בעצם מרחיק את עצמו...בהבנה בלבד. והבנה בלבד, פירושו הבנה בלבד, ולא שום דבר אחר. כי כאשר האדם חווה צורה כלשהי, הוא בעצם חווה חיסרון. כי הצורה, חסרה את כל מה שנפרד ממנה. ומי שהשכל שלו מספיק גדול, דהיינו, שכל אמיתי שמבין את המציאות, הוא רואה את האמת. שבאמת, הצורה הסופית ומהותה, זאת ישות אחת ממש. ועל ידי זה שהאדם רואה בעיניו ממש, את השלמות האין סופית ממש, השלמות שגדולה מהמקום והזמן עצמם, כאשר האדם רואה אותה ממש, שהיא עצמה באחדות אחת ממש, עם כל צורה וצורה, אז ממילא האדם חווה, בכל מקום ובכל זמן ובכל צורה שהיא, את השלמות הזאת...

... ומבין שגם המקום והזמן האלו, גם הם רק צורות של משהו אחר, שהוא חסר את צורת המקום והזמן, שהוא האין סוף, החסר הגדרה, הכלום, האין, ההעדר המוחלט, שהוא המהות של המקום והזמן, וממילא, גם של כל מה שבתוכם. והאדם מבין, ...

... אחר וכולי. והנפרדות הזאת, היא העונש של האדם, כל זמן שהוא לא מחובר אל האחדות. כי האלוהות, היא חוויית האין סוף. שהאדם חווה חוויה של שחרור מוחלט ואמיתי, ללא כל חוויית צמצום כלל. (וכמובן שהשחרור הוא ככ גדול, עד שהוא ... שאין שונה ונפרד ממנה כלל (כי היא באחדות עם הלבושים שלה). ואז האדם חווה את האחדות ואת השלמות של האין סוף. ובסיכומו של דבר, על האדם למרוד בדרך החשיבה הרגילה שלו. ועל האדם למרוד בכל הדברים שנראים לו כאמת. ועל ...

תחיית המתים - מהי? איך להחיות מתים? והעניין הוא, כי האדם הוא אפס. ולא סתם אפס, אלא אפס אמיתי, כלום אמיתי של ממש. ככ כלום, עד שאפילו כלום, זה יותר מידי עבור מה שהאדם באמת מצד האמת. והנה, הכלום הגדול ביותר, הוא הדבר הממשי ביותר. משום, שככל שהדבר הוא יותר...חכמי) אמת, שהם מלמדים את האדם לחשוף את כל השקרים האפשריים, ולגלות את המחויב, אז על ידי זה, האדם חוזר בתשובה אמיתית ושב להיות מי שהוא באמת. דהיינו, הישות שחושבת את החלום, שזהו האלוהים, הכלום הראשון המחויב, שממלא ומקיף את המקום והזמן כולם וכולי. וזוהי תחיית המתים, שהשפלות והכלום של האדם מתעורר לתחייה. שהאדם מתחיל להזדהות עם הכלום האין סופי שהוא. ושהאדם מצליח לצאת ממגבלת השכל שלו, שמאפשר לו לחשוב רק על מה שישנו, והאדם מצליח לחשוב על מי שהוא ועל מה שהוא באמת, דהיינו, הכלום. ואז האדם קם לתחייה, כי האדם...

... של המציאות, שהיא האחדות של הנפרדות. וכל זה קורה, רק כאשר האדם הולך עם האמת, עד לקצה האחרון, אל האין סוף ומעבר לו. כי שם ורק שם, יש את האחדות של המציאות. ומצד האמת, לא רק שהאדם לא מקיים את ...

כל הטוב קיים, רק כדי לעשות לאדם רע! חיפוש האושר כמהות הסבל והעניין הוא, שהאדם סובל, רק בגלל שהוא מחפש את האושר. ואין אדם סובל, אאכ הוא מחפש את האושר. ואי אפשר לסבול, בלי שהאדם יחפש את הטוב ואת האושר. כי כל הרע שבעולם, הוא רק בגלל שהאדם מחפש להרגיש טוב...טוב. ואז הרע, הוא גורם לאדם להרגיש טוב, כדי לשקר את האדם, שהוא כן יכול להרגיש טוב, וכדי שהאדם ימשיך לרצות את הטוב, וממילא ירגיש רע. ובכל פעם שהאדם כמעט ומאבד תקווה, וכמעט ומפסיק לרצות להרגיש טוב, שממילא אז הוא ירגיש טוב באמת, אז מיד הרע יוצר עבור האדם טוב שקרי, שהוא כמובן טוב שאינו נצחי ואמיתי, כדי שהאדם לא יתייאש מלחפש את הטוב השקרי, ועל ידי זה האדם ממשיך לסבול ולהרגיש רע, מכך שהוא רוצה להרגיש טוב. והאדם הוא ככ טועה, עד שהדבר הרע ביותר בעולם, שהוא בעצם הטוב השקרי, נדמה לו שהוא טוב והוא ממשיך לחפש...