... ושהוא מחפש את האמת. אבל אף אחד לא עוצר לשאול את עצמו באמת, האם בכלל יש שאלה כלשהי? ואולי השכל של האדם ככ משוגע, עד שבכלל מצד האמת האמיתית הכל אחד ממש, ואין שום שאלה כלל? כי מצד האמת האמיתית, אין שום שאלה כלל, כי היש והאין הם אחד ממש, ואין שום שכל כלל, וממילא אין גם שום שאלה. אבל האדם שואל שאלות, והוא נדמה בעיני עצמו כחכם. והוא לא רואה ולא מבין, שכל השאלות שלו החכמות בעיניו, הן בכלל ... ולגלות, את השורש הפנימי של כל האמונות שלו. ועל האדם להתבונן היטב ולראות, מהן מגבלות השכל שלו. ולבדוק, האם באמת הן נכונות, או שמא הן כולן שקר והן רק אמונה בלבד. ואז האדם רואה, שהשכל מפרש את המציאות מתוך תפישה, שהיש והאין הם נפרדים. ועל האדם לבדוק, האם אכן יש כאן נפרדות? ואז הוא רואה את האמת, שהשכל שלו הוא טועה לגמרי, ושהכל מושלם ממש, ואז אין שום שאלה כלל. ...

... שאז אין שום רע כלל, וכל הנפרדות, היא ריבוי אין סופי, של אחדות אין סופית. אבל זאת תפישה שהיא אפשרית, רק כאשר היש והאין הם אחד, שאז שום דבר אינו חסר לעולם. ואז יש אין סוף צורות אין סופיות, למרות שזה נגד הגדרת הצורה כסופית, ואעפכ יש אין סוף צורות, שהן אין סופיות. אבל ...

... האין, על ידי זה נוצרת אצל האדם תחושת החסר שלו. ומי שאין לו שכל כלל, הוא לא יודע להבדיל, בין יש לאין, והוא לא חווה שום ישות ושום חיסרון כלל. כך שכל תחושת החיסרון של האדם, היא רק בגלל השכל שלו. וכמה מסכן הוא האדם, שהוא פונה אל שורש הרע בכבודו ובעצמו, לבקש ממנו עזרה?! ...

... שהוא יותר מתרחק, כך הוא יותר מתקרב. כי להבין את המציאות, פירושו, לראות שהיש והאין הם אחד, ולהתרגל לתפישה הזאת. עד שהאדם מבין, שבאמת הכל אחד, ואז אין לו שום שאלה כלל. וככל שהאדם מתבונן ... של הנפרדות, אי אפשר להבין את זה שהכל אחד. וככל שהאדם מתקרב יותר לראות שהיש והאין הם אחד, כך הראש שלו יותר כואב (לפעמים גם כאב ראש, פיזית כפשוטו ממש), מכך שהוא לא מצליח להבין את זה ...

... הצורות כולן. כי כאשר יש לאדם שכל אמיתי, הוא מבין שהמהות היא לא שום צורה כלל, ובכך הוא כולל את כל הצורות כולן. כי הטועה, נדמה לו שאין סוף לשאלות האפשריות ולספקות. כי כמות הידע, היא אין סופית, ואכ יש אין סוף שאלות אפשריות. אז כיצד יגיע האדם לוודאות מוחלטת? אך מי שהוא פיקח, הוא מבין שלכל קבוצת שאלות ואפשרויות, יש מכנה משותף שתוחם אותן. ולכל קבוצת שאלות, יש בעצם שורש. וכאשר ... הדבר, היו יודעים את מהותו, למרות שלא ראו אותו מעולם (רבי נחמן מברסלב). כי על ידי זה שהאדם חושף את כל השקרים של המדינה, דהיינו, רואה כיצד כל הצורות כולן, כולל הצורה של האני שלו ושל הזמן והמקום, ושל היש והאין, כיצד כל הצורות כולן הן שקר, אז על ידי זה האדם זוכה לראות את המלך העניו (שבסיפורי מעשיות של רבי נחמן מברסלב), דהיינו, שזוכה להבין את מהות המציאות באמת, שהיא חסרת כל ... ואין לו מושג איך למצוא תשובה, עליו לשלול את כל הדברים שהוא בטוח שהם לא נכונים. וכאשר האדם יסיים לשלול את כל השקרים, שזה אפשרי על ידי שלילת שורשי השקרים, אז ממילא האמת תתגלה, והאדם יראה את האמת, שהיש והאין הם רק לבוש, של אחדות אמיתית וכולי. ...

... שורש אחד ויחיד. והוא, ניגוד ההפכים של היש והאין. כי בשורש המציאות, היש והאין הם אחד. וזאת השאלה החזקה ביותר בעולם, שהיא שורש כל השאלות. כי היא חיבור ההפכים המנוגדים, שהוא הפך כל המהות, של התפישה השכלית של האדם. ... בעולם, הן צורות שונות של השאלה, האם יש או אין. כי כל השאלות שיש בעולם, נובעות, מכך שיש אצל האדם, חשיבה של נפרדות, בין שתי אפשרויות שונות. כגון לדוגמה, שהאדם מתלבט מה לעשות, שזה נובע רק ...

... שבו כל האדם כולו רואה בעיניו בשלמות, שהכל אחד ממש, ושהאני שלו עצמו מתחדש בכל רגע מחדש, ואז ורק אז האדם חווה את כל המציאות כולה, בצורה חדשה לגמרי בכל רגע מחדש. כי בכל רגע ורגע, הכל מתחדש מחדש לגמרי, יש מאין מוחלט. ובנוסף, ההתחדשות היא חדשה, בכל פעם בצורה חדשה. ובכל צורה של התחדשות, יש שכל חדש לגמרי. שבמהותו, הוא תמיד אותו השכל של ...

... באמת, שבה אין שום הפרדה בין יש לבין אין כלל, אלא שם הם מהות אחת ממש. (וגם המהות הזאת, אפשר לומר שהיא רק צורה וכולי). ובכל מקרה בנקודת ההתחלה, היש והאין מחוברים אחד לשני. והמהות הראשונה של הכל, היא החיבור של היש והאין לישות אחת ממש. וכאשר האדם מתבונן בדבר הזה, הוא רואה פלאי ...

יש מאין - למה זה לא אפשרי כלל? ואיך אין שום שאלה כלל? כאשר האדם מתבונן אל תוך מהות המציאות שלנו, הוא ... את צורת הזמן והמקום. והאדם בעצם רואה, כיצד הכל מתהווה יש מאין. והאדם תוהה, כיצד זה שהכל מתהווה יש מאין. כי האדם רגיל לחשוב, שיש, יכול להתהוות רק מיש, אך יש מאין, לא יכול להתהוות כלל. והסיבה שנדמה לאדם, שיש, לא יכול להתהוות מאין, היא משום המהות המנוגדת, ... ברור לגמרי, ללא שום שאלה כלל. ולא כך הוא, כי התהוות יש מאין, היא לא אפשרית כלל. ומצד האמת, לא רק התהוות של יש מאין אינה אפשרית כלל, אלא שאפילו התהוות של יש מיש, גם היא לא אפשרית כלל. ובפועל, אין במציאות שלנו שום התהוות כלל אף פעם. כי כאשר לדוגמה השולחן ... משתנים. והתהוות פירושה, שהכמות עצמה משתנה. והתהוות של יש מאין, פירושו, התהוות של ריבוי אין סופי, מתוך אחדות אחת. כי המהות של הכל היא אחת, כי אין שתי ... קיימת שום צורה כלל, שהיא אינה ההוויה עצמה. כי יצירת יש מאין , אין פירושו שינוי של מקום וזמן, אלא פירושו התהוות של ריבוי ישויות, שנובע מתוך אחדות אחת. ... להיות קיימים לבושים של המציאות. ולכאורה אפשר לומר, שגם היש והאין אלו שתי צורות, ושהצורות רק משנות את המיקום שלהן, כמו השינוי של יש מיש. וזה נכון, אבל זה אומר את האמת, שבאמת יש מהות אחת אחרת, שבה היש והאין הם אחד ממש. כי גם היש והאין הם צורה. ובמהות הראשונה באמת, אין שום שינוי צורה של יש ואין, אלא יש אחדות מוחלטת. ולכן לא יכולות להיות הצורות של היש ושל האין. ובפשיטות, מצד אחד הוויה ...

... אחד ממש. ועד שהאדם לא רואה את הסתירות האין סופיות שיש בכל דבר במציאות, עד אז הוא לא מבין את המציאות בכלל. ורק אחרי שהאדם רואה את הסתירות, רק אז הוא מתקרב להבין שאכן הסתירות הן אמת, כי באמת היש והאין הם אחד, ורק הוא עצמו עדיין הטועה שחושב שיש כאן ...