... למעשה תוצר של האמונה או התפיסה השכלית שמפרידה בין טוב לרע. כאשר אדם מגיע להבנה פנימית עמוקה שהמציאות היא אחדות מוחלטת, שהטוב והרע הם מושגים יחסיים בלבד, אין לו יותר פחד מוחלט מפני איבוד דבר מה. לדוגמה, כאשר השואלת ... רצונות, שאיפות ותכניות לעתיד, הוא יכול לעשות זאת ללא עוקץ הפחד המשתק והטוטאלי. אליעד מסכם בכך שההבנה האמיתית של האחדות, שבה אין הבדל מוחלט בין יש גוק לאין גוק, מאפשרת לאדם להשתחרר לגמרי מהפחד העמוק ביותר, ועדיין לשמור על חיים פרקטיים, מלאים ומספקים. פחד ממוות פחד מגוקים והתגברות עליו הבנת שורש הרצון הבחנה בין טוב לרע והאחדות שמעבר לשכל איך להשתחרר מפחדים עמוקים? איך התחיל הדיון על הפחד מגוקים? שואלת: יש לה פוביה מגוקים מאז שהיא ... באמת בטוח שזה אריה מפחיד, או שייתכן שזה רק השכל שלי שמגדיר כך) - כך הפחד קטן. במצב של אחדות אין הבדל בין טוב לרע ולכן אין פחד. אבל אין זה אומר שחייבים להישאר שם בכל רגע ורגע בחיים. ... אבל היא לא מלווה בפחד המשתק. פחד ממוות פחד מגוקים והתגברות עליו הבנת שורש הרצון הבחנה בין טוב לרע והאחדות שמעבר לשכל ש: השאלה שלי היא בנוגע לפוביה שיש לי מגוקים מאז שאני זוכרת את עצמי. אליעד: את השאלה ... אתה לא יכול לא לדעת כלום ולרצות משהו מוגדר נכון? אז אם אתה מתחבר לאין שכל שבתוכך למעל השכל, לאחדות לאיך שתקראי לו אז בעצם זה מפרק לך את האחיזה ברצון אז גם אין לנו את הפחד וכל שאר ... השולחן זה לא חשוב שממנו אני מפחד. אליעד: מפחד פירושו לא רוצה אותו. ש: לא רוצה אותו וכשאני מגיע לאחדות ואני מבין שהכל אחד אז למעשה זה לא משנה לי אם זה השולחן. אליעד: במקום להגיד מבין שאני הכל ...

... ציפייה לעתיד, הוא יחווה את הרגע הזה בלבד. במצב כזה, האדם יחווה שלמות מוחלטת, שכן הוא יחווה חוויה של אחדות - ללא הבחנה בין אני לבין לא אני. הסיבה לכך היא שהנפרדות בין אני ולא אני, תחושת הטוב והרע ... הזו היא גם חסרת משמעות במובן המוכר לנו, כי אין שום דבר אחר להשוות אותו אליו. מצב זה של אחדות מוחלטת הוא בו - זמנית שלם וחסר משמעות מוגדרת בו - זמנית. לכן, כדי שהרגע הזה יקבל משמעות ספציפית ...

... שככל שהאדם נמצא גבוה יותר, כך הוא חווה יותר פחד, מכיוון שיש פחות אוויר וזה מייצג את ההתרחקות שלו מהאחדות. ככל שאדם מתרחק יותר מהמצב האחד, האלוהי, כך הפחד שלו להתקרב אליו מחדש גדול יותר. הצניחה, לכן, מדמה את המתח הפנימי בין הרצון להתקרב שוב לאותה אחדות, לבין הפחד לעשות זאת בפועל. הוא מדגיש שהמצנח, אשר נועד למנוע התרסקות, הוא מטאפורה לכלי שבעזרתו אדם יכול לחזור אל האחדות בצורה מאוזנת. ללא המצנח (האמצעי הרוחני או הגשמי שמאפשר התקרבות בטוחה), האדם יחשוש להתקרב בחזרה למקור, כי הוא חושש שהתרסק - הוא לא יצליח לעמוד במעבר המיידי והישיר מדי מן הצמצום בחזרה אל האחדות האינסופית. כיצד מתבטאת החוויה של החופש בצניחה? אליעד מוסיף כי חוויית הצניחה קשורה גם לחוויית החופש. כאשר אדם צונח ...

... וכל סבל, הוא הנאה. והכוונה היא, שמצד האמת, כל ההנאות שיש בעולם, יש להן שורש, שהוא, החיבור של האדם, לאחדות של המציאות. וככל שהחיבור של האדם לאחדות של המציאות גדול יותר, כך האדם נהנה יותר. ובכל הנאה והנאה שיש בעולם, מלובשת שם אחדות המציאות. והאחדות של המציאות, שמלובשת ומסתתרת בכל דבר, היא הגורם המכריע, האם האדם ייהנה או לא ייהנה, ועד כמה הוא ייהנה או יסבול, מכל דבר שקורה לאדם. ואין שום הנאה בעולם, שאינה נובעת מאחדות המציאות, שמלובשת בכל דבר. ואחדות המציאות, היא חוויית האלוהות. שהאדם חווה שהכל אחד, ושהוא עצמו אלוהים האמיתי / השלמות האלוהית. כי כאשר הכל אחד, ... שתייה, שהאדם חווה צמא וחיסרון מאוד גדול, ואז המים מרווים את צימאונו של האדם, ועל ידי זה האדם חווה אחדות עם המציאות, ונהנה מחוויית האחדות שמלובשת באותו הדבר. ולכן יש כאלו שמתמכרים לאכילה, מה שנקרא אכילה רגשית. ולכן יש כאלו, שכאשר הם חווים לחץ ... זה הם אוכלים יותר. משום, שהאכילה מספקת לאדם את תחושת וחוויית השובע, שאותו הוא רוצה יותר מכל, שהוא חוויית האחדות עם המציאות. וכאשר האדם מרגיש שחסר לו איזה משהו בחייו, שהוא לא מצליח למלא אותו, על ידי זה הוא ... האדם נהנה יותר. וכאשר האדם אוכל, אוכל שאינו טעים, האדם נהנה פחות. משום שהאוכל הטעים, הוא מספק לאדם חוויית אחדות יותר גדולה. כי האדם מתחבר יותר אל האוכל, והאדם רוצה יותר את האוכל. ואז, ככל שהאוכל הוא טעים יותר, כך יש יותר חוויה של אחדות, ופחות חוויה של נפרדות והתנגדות, ואז ההנאה גדולה יותר. וכאשר האדם אוכל, אוכל שאינו טעים לו, אז האדם חווה ... תמיד, את זה שהוא היה אלוהים, דהיינו, שהאדם זוכר את זה שהכל אחד. והאדם תמיד משתוקק להשיג את חוויית האחדות הזאת, שוב פעם ושוב פעם (ולכן יש רצוא ושוב, כי האדם רוצה להשיג אותה שוב פעם ושוב פעם, וזה ... שם האדם כבר חווה את השלמות, והוא אינו מחפש דבר. ובתת המודע החיצוני יותר, האדם מחפש את ההנאה של האחדות, על ידי התבוננות פנימית, שאותה האדם עושה תמיד, בכל דבר בעולם, בעומק תת המודע שלו. וברובד חיצוני יותר, האדם ... שהיא, בצורה אסוציאטיבית, גורמת לתת המודע של האדם, להבין טוב יותר שהכל אחד. ועל ידי זה האדם מתחבר לחוויית האחדות של המציאות, שהיא נוצרת על ידי ההתבוננות של תת המודע של האדם, במציאות החיצונית, שעל ידי זה נוצרת התבוננות פנימית, שיוצרת הבנה של אחדות, שיוצרת חוויה של אחדות וכולי. כך, שכל ההנאות הגשמיות שיש בעולם, הן בעצם מרדף אחרי הנאה רוחנית, שמסתתרת בכל דבר. ויש גם את ... מהשכל של האדם, מנסה להתבונן על עצמו, מנקודת מבט של האין שכל. שגם זו התבוננות, שמובילה להבנה ולחוויה של אחדות. אלא, שגם הנאה רוחנית, גם היא הנאה גשמית. ולמה? כי כל ההנאות הרוחניות, הן הנאות של גוף. שהאדם אוחז ... משום שתמיד, כל דבר יש בו חיסרון. והשלמות של כל הדברים, היא השכל של החכם האמיתי, שהוא השכל של האחדות. דהיינו, אחדות ההפכים, היש והאין. כי כאשר היש והאין הם אחד, הרי שאין שום חיסרון כלל. כי שום דבר לא חסר שום דבר. ואין שום נפרדות כלל, כנפרדת. אלא, יש נפרדות, שהיא אינה נפרדת מהאחדות. וככל שהאדם קרוב יותר להבין שהכל אחד באמת, דהיינו, שאין דבר כזה אחדות, כי הנפרדות היא בעצמה אחדות, כך האדם קרוב יותר אל ההנאה בשורשה. ויש אנשים רוחניים, שמאסו בחיי הרוחניות, והם חוזרים לעולם הגשמי ונהנים ממנו ... שקיומו הוא אפשרי ומצומצם, הופך להיות מחויב המציאות ובגודל אין סופי. כי כאשר היש והאין הם אחד, אז הנפרדות והאחדות נכללות זו בזו, כישות אחת. ואז אין שום חיסרון בשום הנאה גשמית כלל. וכאשר האדם רודף אחרי הנאה רוחנית, ... נפרדות, אז על ידי זה הרצון של האדם מתבטל לגמרי, כי גם התודעה העצמית של האדם מתבטלת לגמרי, כי באחדות, אין שום נפרדות של קיום עצמי. ואז בשעת ביטול, האדם חווה שלמות אמיתית, שאין בה שום חיסרון כלל. וההנאה היחידה בעולם, שאין בה שום חיסרון כלל, היא ההנאה של ידיעת האחדות / אי ידיעת הנפרדות. שבה האדם לא יודע שום דבר. וכאשר אין שום ידיעה, אין שום חיסרון כלל. ואם ... קיום רק לישות אחת, הרי שאפשר לרצות רק ישות אחת. כי בשורש, אין אפילו לא פוטנציאל של נפרדות, ויש אחדות גם ברמת הפוטנציאל. כך שאי אפשר לחשוב ואי אפשר לרצות, שום דבר, מלבד מה שכבר קיים, שהוא קיים תמיד. ... האדם עצמו לא מסוגל להגדיר עבור עצמו את החוויה של עצמו וכולי. ואעפכ, יש גם נפרדות. זא כי בשלמות האחדות של החכם האמיתי, גם שם יש נפרדות. ובשכל שמפריד בין אחדות לבין נפרדות, אי אפשר להבין את העניין הזה כלל. כי הוא נראה כדבר והיפוכו. אבל בשכל שבו הכל אחד, שם ניתן להבין, שבאמת, גם הכל אחד, וגם בו זמנית יש נפרדות אין סופית. כי אחדות אמיתית, היא כאשר יש רק נפרדות וגם רק אחדות בו זמנית כישות אחת. שאין הבדל בין הנפרדות לבין האחדות כלל. והחכם האמיתי, דהיינו, כל אדם בעומק פנימיות דעתו, הוא נהנה תמיד מכך שהכל אחד. הנאה שאינה תלויה בשום ... דבר, כי אי אפשר לאבד אותה לעולם וכולי. ואעפכ, יש גם נפרדות. כי הכל אחד, ואעפכ, יש נפרדות, שהיא באחדות עם האחדות. דהיינו, למרות שהכל אחד, אעפכ יש נפרדות. וגם אצל החכם האמיתי, גם אצלו יש נפרדות כפשוטו. ואעפכ, זה לא כפשוטו. כי אצל החכם האמת, אין הבדל בין נפרדות לבין אחדות וכולי. ובנפרדות של החכם האמת, גם הוא יש לו גוף, דהיינו, תודעה עצמית, שהיא נמצאת בתוך גוף, שהוא הגוף ... בתוך הנפרדות שלו, גם ההנאה שלו, תלויה בדיוק באותו שורש ההנאה של כל ההנאות שיש בעולם, שהוא להתקרב אל האחדות כנל. ואפשר להתקרב אל האחדות בשתי צורות. גם על ידי שתיקה וגם על ידי דיבור. ועל ידי שתיקה, פירושו שהחכם האמיתי מבטל את שכלו ... את הנפרדות. שבה יש אין סוף מקום וזמן, דהיינו, צמצום של טוב ורע. והחכם האמיתי שותק, דהיינו, מתחבר אל האחדות, על ידי זה שהוא מבטל את שכלו, וממילא גם ישותו מתבטלת. אבל זאת, לא שתיקה מוחלטת. ובשורשו, זאת שתיקה ... חכם יותר, כך הוא יודע ליהנות, מהר יותר וטוב יותר, משתיקה עוצמתית של המחשבה שלו, דהיינו, חיבור לשכל של האחדות. וזהו ההיבט הראשון, של ההנאה של החכם האמיתי, מהצד שהוא בנפרדות ובתוך צמצום. שהוא, הנאה שנובעת מחוויה של שתיקה ושל ביטול השכל של הנפרדות, אל השכל של האחדות. וכאשר החכם האמיתי נהנה באופן הזה ומההיבט הזה, הוא אדם פשוט לגמרי. דהיינו, שהוא מתנהג בפשיטות לגמרי, בלי שום ... גשמי. ויש גם היבט נוסף, של ההנאה של החכם האמיתי, והוא, התבוננות שכלית, שגם היא מובילה אל השתיקה של האחדות. אלא שבגלל שהיא שכלית יותר, אז יש בה יותר מקום של התבוננות ושל צמצום. וניתן לחוות באמצעותה, בצורה יותר מוגדרת, את ההנאה של האחדות. כי ככל שההנאה מתקרבת יותר לשורשה, כך יש פחות רע, וכך חוויית הטוב המוגדר נעלמת. ולכן יש גם את ...

... ימאס בהם ויחפש פתרון מוחלט יותר. הפתרון האמיתי מגיע רק כשהאדם הולך עד הסוף בתהליך ומגיע להבנה אמיתית של האחדות והאי - קיום של השכל. בסיכומו של דבר, אליעד מדגיש כי לא משנה באיזו דרך האדם יבחר, העיקר הוא ...

אין תשובה וגם אין שאלה - אחדות ההפכים, נפרדות ההפכים - אחדות ונפרדות כישות אחת ובו יתבאר, כי יש בעולם שלנו שתי נקודות מבט שונות. ומנקודת מבט אחת, אין שום תשובה ... משתמש בשכל שלו, עד הסוף, ואז הוא רואה את האמת שהוא לא יודע שום דבר. שאז האדם חווה את האחדות של המציאות. ואז כאשר האדם חוזר אל השכל המצומצם שלו, אז הוא עדיין זוכר ויודע את האמת, שבאמת המוחלטת, ...

... (4) וגם רק, אין הבדל בין טוב לבין רע. ובנקודת המבט הזו, הכל אחד. שכל נקודות המבט השונות, נמצאות באחדות אחת. וממילא זה אומר, שיש גם נקודת מבט נוספת, שהיא מאחדת את כל 4 נקודות המבט, בצירוף לנקודת המבט החמישית, לנקודת מבט אחת שישית. כי גם נקודת המבט החמישית, גם היא לא אחדות הכל. כי היא שונה מכל אחת מנקודות המבט האחרות בפני עצמה. כי היא האחדות של ההפכים. וכל אחת מנקודת המבט, היא עומדת בפני עצמה, כנפרדת משאר הדברים. ובנקודת המבט השישית, מאחדים את כל נקודות המבט השונות + נקודת המבט החמישית של אחדות נקודות המבט, ומאחדים את הכל, לנקודת מבט אחת. וממילא זה אומר, שיש לנו עוד נקודות מבט נוספות עד אין ... הראשון, דהיינו, נקודת המבט ה - 5 שמאחדת את הכל, לבין כל שאר נקודות המבט שמקיפות אותה, שגם הן מאחדות את הכל. ומהי האמת? וגם כאן יש נקודות מבט שונות וכולי. וזה מקביל לעניין המכנה המשותף. שלכל הדברים השונים, ... חווה יותר נקודת מבט כזו, ובפעם אחרת האדם חווה יותר, נקודת מבט אחרת. ופעם אחת האדם חווה יותר, את אחדות נקודות המבט וכולי. ובמה תלוי באיזו נקודת מבט האדם יסתכל על המציאות? וגם כאן יש נקודות מבט שונות. 1 ...

אלוהים - האם הוא אוהב או שונא את המציאות? אהבה אלוהית, אין סופית - שנאה אלוהית, אין סופית - אחדות אלוהית, אין סופית ובו יתבאר, כיצד אלוהים עצמו חווה את המציאות? האם הוא אוהב, או שונא את המציאות? ויש ... אין סוף אהבה ואין סוף שנאה בבת אחת. דהיינו, רגש שלא ניתן להגדיר אותו, כאהבה או כשנאה, אלא רק כאחדות של אהבה ושנאה כאחד. וכאשר אין טוב ואין רע, כי אלוהים הוא טרם קיום הנפרדות של הטוב והרע, הרי ... סופית (פחות אחד, כדי שתהיה משמעות לאהבה עצמה). ולמה אלוהים אוהב את הכל באהבה אין סופית? משום שהוא נמצא באחדות מוחלטת עם כל המציאות כולה. כי הוא מהווה את כל המציאות כולה. וכאשר הכל נמצא באחדות איתו, אין שום התנגדות ושום קונפליקט כלל, ואז ממילא יש רק אהבה. ונשאל: אם הכל נמצא איתו באחדות אחת מוחלטת, אז מה שייך לומר שאלוהים אוהב את המציאות? כי הרי כאשר הכל אחד ממש, אין שום משמעות להפרדה שבין אלוהים לבין המציאות! ואם באמת הכל זאת אחדות אחת, הרי שלא שייך שאלוהים יאהב משהו אחר כלשהו, וגם אין שום הפרדה בין אהבה לבין שנאה וכולי. וזה ... היא הניגוד שלו. ומנקודת המבט הזו, אלוהים גם שונא את המציאות בשנאה אין סופית, דווקא מנקודת המבט, שהמציאות נמצאת באחדות איתו. שעל ידי זה הוא חווה חיסרון אין סופי, כי אין מה שישלים אותו, כי אין את הניגוד שלו. ...

... את קיומה הנפרד של הישות הנאהבת, מרוב גודל האהבה. שאין אפשרות להכיל את הנפרדות של הישויות השונות. עד שיש אחדות בין הישויות השונות. אבל חוסר היכולת להכיל את קיומה של ישות שנפרדת ממך, היא גם שנאה אין סופית, שלא ... כך שבסופו של דבר, שנאה ואהבה בעוצמה אין סופית, לא מאפשרות לשום דבר להיות קיים כנפרד מהן, ואז הן מתאחדות אחת עם השנייה, והשנאה והאהבה מתבטלות. בדיוק כמו אצל אלוהים, שהכל אחד ממש. ויש שנאה, שאינה אין סופית, שהיא לא רוצה להיות באחדות עם הישות שאותה היא שונאת. ולכן הישות השנואה, קיימת כנפרדת מהישות השונאת. אבל אם השנאה תתגבר, אז הישות השנואה ... של כל הדברים שבעולם, הוא אפשרי, רק כאשר יש צמצום של האהבה ושל השנאה ושל הריחוק והשוני, ושל הקירוב והאחדות וכולי. ועוד נקודת מבט: אהבה, היא בעצם שנאה נסתרת. שהאדם אוהב ורוצה להתאחד עם הנאהב, כדי להעלים אותו מקיום ... מסוגל להכיל את קיומה המנוגד לו והנפרד ממנו, עד שהוא רוצה להתאחד איתה לישות אחת ממש. שנאה = אהבת האחדות ושנאת הניגודים, כי בלי זה אין שנאה. אהבה = שנאת הנפרדות ואהבת האחדות, כי בלי זה אין אהבה.

... מחויב. אלא, שאז הכל כרצונו של האדם תמיד, ואין שום טוב ורע כלל. כי כאשר רצונו של האדם נמצא באחדות עם המציאות תמיד, על ידי זה אין יותר שום רע, ואז ממילא גם אין שום טוב. כי בלי תחושת ...