נאמר כאן שלמלך אף פעם לא קורה כלום, כי אצלו אין שינוי.

אבל לפעמים בסיפורים של רבי נחמן יש דמות שנקראת מלך, אבל אין לה את הבחינה הזו.

למשל המלך במעשה מהינדיק, שנכתב עליו שהיה בצער גדול, או המלך הראשון במעשה ממלך עניו שהיה לו חיסרון, ורצה להשיג את תמונת הדיוקן של המלך העניו.

כאן נאמר שלאדם אין תירוצים, והוא יכול למצוא את המהות בכל מקום, גם בעיסוקי היום יום שלו, או ברצונות שלו.

אחד ההפכים של זה, מצוין בשיחות הר"ן אות ד, שם אומרים: "קָשֶׁה מְאד מְאד שֶׁיִּהְיֶה מָעוֹת לְאִישׁ כָּשֵׁר". כלומר, אדם שמחפש את המהות, שמקדיש את חייו לרוחניות - לא יהיה לו פנאי לענייני היום יום, ולרדוף אחרי כסף ולהתעשר, או הצורות האחרות של כסף, כלומר רצונות בצורה כלשהי.

סתומת על. מסכן המטופל שלה. הצרה היא שרוב הפסיכולוגים לא יותר טובים ממנה.

העצה שבסוף הסרטון, שהיא להבין מה החשק המיני נותן לך ולהשיג אותו בדרכים אחרות, היא לא ברוח של מה שנאמר בשבחי הרן באותו מקום.

שם נאמר:

רַק בֶּאֱמֶת אֵין זֶה נִסָּיוֹן כְּלָל

כִּי אָמַר שֶׁאֵין זֶה תַּאֲוָה כְּלָל

וְאָמַר שֶׁמִּי שֶׁהוּא רַק חֲכַם אֱמֶת אֲפִילּוּ עַכּוּ"ם

מֵאַחַר שֶׁהוּא רַק חֲכַם אֱמֶת

רָאוּי שֶׁלּא יִהְיֶה אֶצְלוֹ הַתַּאֲוָה הַזּוֹ נֶחֱשֶׁבֶת לְתַאֲוָה כְּלָל

כלומר הדרך של רבי נחמן לא הייתה להחליף את החשק המיני במרדף אחרי צורות אחרות, אלא לבטל אותו לגמרי,

כִּי אֵיךְ אֶפְשָׁר שֶׁיַּעֲשֶׂה עֲבֵרָה, חַס וְשָׁלוֹם, וְיַעֲבר עַל רְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אִם לא שֶׁיִּהְיֶה נַעֲשֶׂה מְשֻׁגָּע, חַס וְשָׁלוֹם, בָּעֵת הַזּאת

וַעֲדַיִן הוּא סָפֵק כַּנַּ"ל

מה הכוונה במשפט הזה?

קָשֶׁה מְאד מְאד שֶׁיִּהְיֶה מָעוֹת לְאִישׁ כָּשֵׁר

אֲבָל אִישׁ כָּשֵׁר בֶּאֱמֶת קָשֶׁה לוֹ מְאד שֶׁיִּהְיֶה לוֹ עֲשִׁירוּת

אֲבָל הוּא כָּבֵד וְקָשֶׁה מְאד מְאד

כִּי עַכְשָׁו קָשֶׁה וְכָבֵד מְאד שֶׁיִּהְיֶה לְהַכְּשֵׁרִים עֲשִׁירוּת כַּנַּ"ל

למה הוא חוזר על המסר הזה שוב ושוב? והאם יש משמעות להבדלים? קשה מול רחוק מול כבד, מול קשה וכבד.

לגבי המשפט האחרון. למה המלך הסכים למשרתים לחזור למרדף חסר התוחלת אחרי הרצון (אחרי הצבאים האחרים, שכן ניתן להשיג אותם)? לכאורה אם המלך רוצה להשיג את השלמות, הוא צריך להתנקש במשרתים שלו, או לשים אותם בכלא, שיישאר רק השכל הגדול, רק הרצון למצוא את השלמות. כלומר המשרתים מפריעים. שהרי במקומות אחרים מבואר שעד שהאדם לא רוצה את השלמות בשלמות, הוא לא יוכל להשיג אותה.

או שכוונת המשפט היא לא לחזור למרדף אחרי הרצונות, אלא בכללי להפסיק את המרדף אחרי כל הצבאים, לחזור לנוח ולתת למלך לעשות את העבודה שלו.

מאסטרפיס! ללקק את האצבעות!

איך אפשר לבדוק את כל המחלות נפש שהיו ויהיו? זה לא פרקטי לבדוק אותם אחת אחת בזמן סופי. האם הכוונה בדיקה כללית? שכוללת הרבה בדיקות בבדיקה אחת? כמו התיקון הכללי?

יש מקרים שבהם אין ספק שיש רק 3 אפשרויות (שהמנהל טיפש, תמים או רשע), וכולם רעות באותה המידה. ולכן צריך בכל מקרה להדיח את המנהלים.

אבל בתיאוריה יכולים להיות מקרים שהמערכת בנויה ככה שהמנהל תמים, ואין לו דרך להיות לא תמים, אין לו האפשרות להכיר בעצמו את המידע והוא חייב להסתמך על מומחים.

במקרה הזה האשמה שלו היא על כך שהוא לא פועל לשנות את המערכת, שהיא לא תהיה בנויה ככה. אבל לפעמים המערכת כל כך מושחתת וחזקה, שהמנהל לא יכול אפילו להילחם נגדה.

ובמקרה הזה מי שאשם זה היועצים של המנהל התמים, שהם הטפשים, או הרשעים. שאולי הם יצרו את המחדל בכלל בשביל להדיח את המהנל.

האם זה מה שקרה לביבי בשביעי באוקטובר? שהוא היה תמים בעל כורחו? או שהוא גם חלק מהרשעים? כי טיפש כנראה הוא לא.

בת הקיסר אמרה לכל המחזרים "אבל לא עברו עליך המימות". זה היה המבחן שלה.

אבל גם על בן הסוחר לא עברו המימות. הוא גם רק שמע את הסיפור מבת הקיסר. אז למה אותו היא רצתה? הוא גם לא היה עובר את המבחן, הוא לא שונה כל הזייפנים ששלח. לכאורה רק על הסוחר והקיסרית "עברו המימות".

מין הסתם ברוב המקרים הבעיה הנפשית נובעת משני הגורמים (מה שאתה חושב שאתה רוצה או מה שאתה חושב שקורה).

אבל האם זה מאה אחוז מהמקרים? האם אין מקרים שבהם הבעיה הנפשית נובעת מבעיה פיזית במבנה המוח? הרי בסופו של דבר כשם שהמנגנון בנוי על מנגנונים נפשיים, לאותם מנגנונים נפשיים יש גם מנגנונים פיזיים מקבילים. נניח, המנגנון של להרגיש טוב, הוא המנגנון שמפעיל את מסלול העונג במוח, שמעורב במוליכים עצביים כמו סרוטונין, אנדורפינים וכו'. אם יש בעיה במנגנון הפיזי, יכול להיות שהבעיה הנפשית נובעת גם מזה.

תודה, אהבתי מאד

נקודות המבט האלה אכן מתארות טוב את טבעם של התינוק והילד הקטן. השאלה אם הם כוללות את טבעו של האדם. האם בהכרח אין הבדל מהותי בין תינוק וילד קטן לבין אדם בוגר?

תינוק לא יודע כלום, והוא לא מנסה לעשות טוב או רע לאחרים או לעצמו.

ילד קטן כבר יודע קצת, אבל עדיין הוא לא רואה את האחרים, ולא מנסה לעשות להם טוב או רע, אלא בעיקר לעצמו. וזה גם שונה מטבעו של התינוק, כי יש את התוספת שהוא מנסה לעשות טוב לעצמו.

אבל אדם בוגר, שיודע קצת יותר, יכול לראות גם מעבר לעצמו. והוא כן יכול לנסות לעשות טוב או רע לאחרים. אז אולי יש לו טבע אחר? כמו שילד יש טבע שונה מלתינוק?

לכאורה, אם הסיבה שהוא מנסה לעשות טוב או רע לאחרים, זה רק כי זה גורם לו להרגיש טוב, אין הבדל בין טבעו של אותו אדם בוגר לטבעו של הילד הקטן. אבל האם זה מחויב שזו תהיה הסיבה היחידה? אולי מדובר על חובה מוסרית, ולא על רגש מוסרי? האם לא יכול להיות אדם שסובל מהתנהגותו המוסרית? שהיה מרגיש יותר טוב אילו היה לא מוסרי, אבל הבנתו שהחובה המוסרית קודמת להרגשתו האישית?

ואפילו אם זה המצב, שהאדם הבוגר הוא מוסרי רק כי להיות מוסרי גורם לו להרגיש טוב, האם זה משנה בכלל? עדיין יש הבדל בין אדם שמסוגל לראות רק את עצמו ומשרת רק את עצמו, לבין אדם שלפחות מסוגל לראות את האחר, ולרצות להיטיב לו.

בסרטון יש טענה שאם יש מודעות, מחויב שהיא תהיה בעלת תפיסה של טוב ורע, ולכן מחויב שהיא תהיה תהיה עם רצונות.

מה זה בעצם אומר? שמי שאין לו תפיסה של טוב ורע, שאין הבדל עבורו, לא קיים? אין לו מודעות?

אולי אפשר להיות מודע, ועדיין להיות ניטרלי? לא להאמין שמשהו הוא טוב או רע? כי מה הופך אותו לטוב או רע? שיפוט של האדם על החוויה שלו. אבל למה האדם חייב לשפוט אותה? אולי אפשר לחוות בלי שיפוט?

וזו בעצם השאלה לגבי תינוק. האם תינוק יכול לחוות כאב פיזי בלי לשפוט אותו? כמובן שהוא לא שופט בצורה מושגית, כי הוא לא מבין מה זה טוב ורע. אבל אולי יש לו שיפוט שהוא מעבר למושגים. ואם כן, מה טבעו של השיפוט הזה? מה מהווה אותו? אם לא תפיסה של טוב ורע.

מעניין מאוד.

1:16:35 גרמת לי לחוש קצת חמלה על פסיכיאטרים שזה דבר לא קטן...

תענוג עילאי!

עוד בזבוז זמן חסר תועלת.

הכל מתנקז לזה שכל דבר והיפוכו, כל פעולת הופכיות יש לה הופכי והיא שוויון.

הפחד הוא כצמצום של ביטחון.

הביטחון הוא כצמצום הפחד.

וגם מהצד השני: מרוב פחדים האדם בטוח שהוא מפחד (ביטחון), ומרוב ביטחון האדם כבר מפחד מעוצמות הביטחון (פחד).

משחק סכום אפס.

לכן, גם אם האדם לאט לאט או מהר מהר יבין את עצמו

זה לא משנה.

הוא יגיע להגדרת הקוגניציה שלו.

וגם אז הוא לא ירגיש טוב.

מכיוון שאין לאדם יכולת לחוש שהוא גם מפחד וגם בטוח, וגם רק מפחד, וגם רק בטוח. וכולי.

הוא לא מכיל את כל האפשרויות האפשריות.

בוהה בסלוגן, 'הכל אפשרי' כסומא דפקט מהיסוד.

לא מבין שכל מה שהוא לא הוא - ההרחבה של האני המצומצם שלו -

עושה לו גזלייטינג ומתעלל בו.

התעללות אחר התעללות חסרת תועלת או תכלית, רק לשם ההתעללות.

האדם יכול להתחנן לפגוש את הממונה על השכל שלו, זה שמזרים ציווים מחויבים - בכדי לשאול למה? Why like this?? איזה דפקט מינה אותך לאחראי? אולי אתה לא האחראי? אולי אתה האחראי זוטר על הרדיפה אחר רצונות רק כי אין מישהו אחר? כי מי שממונה מעליך נוכח - נפקד חי בסרט של הכל אפשרי. מאדר פאקר.

עצתי אליך - תקבל את חוסר האונים התכליתי של קיומך, תשיג דברים אחרים חסרי תועלת.

תקנה מלתחה חדשה, תקנה קורס לחימה משולבת, תקנה קורס אגרוף, שלם למישהו שתרביץ לו, לא משנה מה - הכל אותו דבר. הכל יניב לך את הכלום חסר התועלת בדיוק כמו שיחה עם החכמולוג הכל אפשרי.

חחח

עוד קשקוש שחוטא למהות העניין.

שנשען על דוגמא "מהחיים",

אבל לא מעמיק בכדי להבין את מהות סבלו.

והיא חוסר היכולת של השכל האפשרי להתנהג כאפשרי ולא כמחוייב (ראה תגובה במאמר על האיש העסקים שרוצה להיות דמות של אדם מוחלט, כריש, מוצלח וכולי).

זה הכל השכל חסר הבטחון שמנסה להשיג בטחון בצורות ולא יצליח.

שכל המלצות ששואף למשוך את מלוכתו כמה שניתן באמצעות נימת החיוב.

שכל שלא יודע להקיף בהבנתו את ההבנה הבסיסית שאין לו.

וגם התגובה הזאת היא חרטוט כמו גם המאמר המחורטט בתכלית החארטה הנ"ל.

הסבל של האדם הוא לא מההמלצה לאפשרות שיכול להיות לו טוב כאיש עסקים כריש וחתיך.

הסבל הוא מהרעיון שמוצג עבורו כפקודה, יש לומר ציווי, ואפילו להדגיש במילה מחוייב.

הרעיון לאפשרות להיות איש עסקים ממולח ואז טוב לך יותר היא אפשרות שיכולה להיות מצויינת באותה מידה שהאפשרות שהאדם ימשיך להיות חנבץ, חננה שנכשל בכל מה שמנסה או כל מה שמתואר כהפוך למוצלח עבורו.

ולמה הכישלון יכול להיות מצויין? כי הכישלון הוא לא הבעיה.

הבעיה היא תחושת הדחיפות לציית לאפשרות להיות מוצלח.

כי הפקודה ניתנה. ציווי, הנחתה, חיוב או נימה אבסולוטית של רעיון פשוט.

ולמה השכל שיש לו רעיונות מעולים איך יכול להיות יותר טוב לאדם - נכשל כישלון חרוץ ומוחלט וגורם לסבל אחרי סבל - באמצעות הנימה המחייבת שלו?

כי הוא לא יודע את ההבדל בין אפשרות, בין המלצה לבין הנחתת פקודה ציווי וחיוב.

השכל מתנהג בביטחון אבסולוטי בו בזמן שהוא הממליץ הלאומי.

השכל לא לומד להיות ממליץ שמתנהג כממליץ.

הוא בטוח בעצמו כמו גם בזמן כתיבת שורות אילו.

לכן, כל המאמר הזה הוא קשקוש בלבוש. כל המאמר מסתובב סביב רעיון חיצוני - כשהרעיון הפנימי הוא:

שכל! מה יש לך לצוות כאילו אתה בן מלך כשיש אפשרות שאתה בן שפחה??

ומכיוון שבפועל האדם סובל, הוא מבין אחד משני דברים:

1. או שהשכל שלו בן מלך רע, מרושע ומזוכיסט שיכור

2. או שהשכל שלו מוגדר ע"י האפשרי ולכן מתנהג כמחוייב. זה ב די. אנ. איי שלו בזכות ההופכי. הוא בן שפחה עם באג בשכל. שחושב שהוא בן מלך.

ואז האדם מסתובב לו

חסר כל

מבין שהוא דפוק בתכלית מכל אפשרות שהיא

ואף האדם היער, או איזה דולמיט לא צצים להם בכדי לשגר את עצמו מחוץ ומסביב האפשרי והמחוייב כמקיף. שום תמונה / פורטרט לא נראים לעיניו העצלות

סתם דפיקות בתכלית.

לכן, גם המאמר הוא קשקוש בלבוש, עיין בהנל בהוכחה

וגם התגובה מבוססת על הנחת קשקוש בלבוש שאין מקיף לדבר והיפוכו היש / אין, האפשרי והמחוייב באשר הם.

לך תבין.

הסוף של הסוף, ההתחלה של ההתחלה,

מילים אניגמטיות לשכל המשוגע שלי.

מילים אשר מעמיקות את אחיזתו באפשרות שהוא מחוייב.

מילים שלא גורמות לו לשקול את האפשרות שהוא מיוסר ומפחד ממה שכבר קורה לו.

ומה קורה לו שגורם לו לחרדה?

הוא יודע שהוא לא בוודאות יודע ולו דבר אחד.

הוא יודע שהוא דיפולט מערכתי. והוא לא האחד המהותי.

נמושה שפוחד ממה שכבר קורה לו תוך כדי שקורה לו, ומפחד שיקרה לו מה שכבר קורה לו.

אימפריות נופלות

לאט.

הטיעון ש A לא בהכרח גורם ל B,

ושיש אפשרות שזה A פלוס X כלשהו - שיחד גורמים ל B,

מעלה את האפשרות ש X=B, ואז A פלוס B גורם ל B, ובמקרה ש A=0 האפשרות ש B הוא הגורם ל B, או אולי לעוד B, כלומר, B בעצמו גורם ל B מוגבר.

וכל זה בהנחה, שיש B מוגדר,

ובכדי להגדיר את B, פתאום ההיפך מ B או כל מה שאינו B - נכנס לתמונה.

ובכדי להגדיר את B באמצעות כל מה שאינו B, פתאום מגיח משתנה חדש אשר מתאר את ההבדל בינהם (נקרא לו Q). וניתן לנתח את האפשרות ש Q גורם ל Q לפי הנ"ל.

וגם ה Q עצמו מוגדר ע"י כל מה שהוא לא, ההופכיות שלו. וההבדל החדש בין Q להופיכיותו - נקרא לו O.

ואז,

גם 0 גורם ל 0

גם 0 גורם ל Q

וגם ה Q עצמו גורם לכל ה Q האחרים.

וכשההדיוט המשוגע המצוי - כמוני,

לא בטוח ש 0 שונה מ Q,

ולא בטוח ש 0 שווה ל Q,

ומתנהג כאילו הוא כן בטוח, משקר, ומנחית לעצמו פקודות רדיפה אחר הוכחות המנציחות ש 0 שונה מ Q,

רדיפה אחר צורות B (או ההיפך מ B) באמצעות השגת A (או ההיפך מ A) כתנאים מקדימים-

כי אין ביכולתו המוגבלת והשגיונית לדמיין ש 0 שווה ל Q,

הוא שוחה באומללותו,

אשר נידונה לכאב מוגבלות קיומו:

ההנחה שרק A שונה מ B, ולא גם שונה.

ההנחה שהציווי שהשכל מצווה עליו- הוא מחוייב ולא אפשרי.

וכל זאת ועוד בליל שטויות, קשקושים וחרטוטים,

הן מנת חלקו. שכל שמתנהג כמחוייב,

שכל שמניח שהמחוייב שונה מהאפשרי,

ואין בילתו.

אין, לא קיים! יותר טמטום ממה שכתבתי כאן.

וגם

''הפחד הוא רגע, זה רגע לפני; בין לילה ליום- הפחד הוא שער'' אביתר בנאי

19:43 זה בדיוק ריטלין!

מאמר מפורט ומועיל ביותר, אחד החשובים באתר.

מהמם

היי

שורש הפתרון נראה לי ברור, אך חסר לי דוגמאות ליישום.

נניח שילד לא רוצה לאכול את האוכל, האם אומר לו:

אם תרצה לאכול ותאכל, אביא לך שוקולד אחרי זה.

האם זה מתאים לפתרון?

היי אליעד

כשקראתי את נושא החיבור, התפלאתי איך זה יכול להיות, ואז חזרתי להבין שכדי לענות על שאלות מסוג שנראות לא רציונליות, צריך לחזור להגדרת המושגים ואז ניתן לענות מראש עליהן.

מצא חן בעיניי.

תודה רבה

אהבתי ולראשונה אני קורא את המאמר הזה מדהים איך כל פעם אני מוצא אצלך חידושים

אבל לא רע לי בגלל שאני לא רוצה להרגיש רע, אלא רע לי כי אני מרגישה משהו כדבר רע. (ואותו אחכ אני לא רוצה)..

לכן לא יעזור אם אתעלם כי הדבר הזה ניתפס לי כדבר רע.

יש מלך בישראל

מה אם הטענה אומרת אני יותר טוב כי הבחירה היא בין מי יותר טוב למי יותר גרוע ולכן אני מוכן לקבל את רצון העם אבל בו זמנית אני מרחם על העם שבחר בבחירה הגרועה יותר, האם זה לא יותר קרוב לאמת? כי הרי אם לא בהכרח שהצד השני כולו רע, ואם המועמד יגיד שהצד השני הוא רק רע הוא יתפס כפחות אמין ולכן יש היגיון להגיד שהוא יקבל את תוצאות הבחירות אבל לא כי יתברר שהוא פחות טוב אלא כי היא בחירה גרועה יותר, אבל לא הבחירה הכי גרועה, אז אולי מהצד שזה יותר קרוב לאמת יש יתרון כן להגיד שהוא יקבל את תוצאות הבחירות.

אליעד, או מי שאתה, תודה על התכנים מהאתררררר. לקחתי את זה ברצינות, (ובלי לערבב עוד שיטות), לחקור ולהבין את המחשבות וההתנהגויות שהיו לי.

בעזרת האתר ניתחתי את העצמי, זה עזר לי להבין את המחשבות שהיו לי, לשחרר כמה הנחות ואתמול עזר לי באיזה ויכוח.

תודה על העזרה!!

קצר ולעניין

ואו זה היה ממש מרתק ועמוק. מאוד מרשים.

תודה רבה.

בין השעונים המעוררים המשוכללים ביותר שבנמצא - אבל החלום, אבוי, עיקש כפרד ולא רוצה להניח לנפשי האמיתית להתגלות... מאמין שבסוף אתעורר גם בזכותך אליעד היקר

אם היה אפשרי להשיג את שני המטרות בלי הצורך לוותר על אחת מהן, הן השמדת האוייב והן שחרור החטופים הרי זו היתה הפעולה האידאלית, ואת זה אפשרי להשיג אם תחילה נדאג לשחרור החטופים על ידי הפסקת הלחימה ושורת הטבות לאוייב, לאחר מכן נדאג להשמדת האוייב וכמובן לבטח את הגבולות על ידי מניעה של פעולות טרור נוספות.

אבל כאן נכנסת לתמונה השיקול של הפוליטיקאי והחשש מהעונש שיקבל אם יסתמן שהוא חלש נגד הטרור וכביכול מסכן את העם בטווח הארוך אף שזה לא בהכרח האמת, אם ידאג לשלומם של משהו כמו 250 חטופים והמשפחות שלהם בלי להתפשר אף לא במעט על ביטחון העם בטווח הארוך, על ידי חיזוק פעולות המניעה ואם יש צורך, בהשמדת האוייב מייד לאחר השבת השבויים.

נוהל חניבעל המקורי הוא ההיתר לסכן את חיי החטוף כדי למנוע את בריחת החוטפים בכל מחיר

מסכים.

לגופו של עניין, כל הפרספקטיבות על הרצון מוטות - מלכתחילה ובדיעבד, לכן ה"לימבו" הזה: שרצון מסויים ורצון הופכי גמור - שניהם מסכימים שיש הבדל בינהם.

וגם, אם מישהו יחלץ את האבא של שני הילדים (האבא של הרצון לזוגיות והרצון ללבדות הוא אותו אבא) הרצון "שיהיה טוב" - נו אז?? כל המאמר הזה הוא סה"כ מבוא לסיפורים מאחורי הרצון השורשי.

וכל הסיפורים השונים ומשונים הם סיפור כיסוי מעל סיפור אחר לגמרי. הסיפור שאדם רוצה שיהיה לו טוב כי הוא חושב שרק יש הבדל בין דברים.

וכל הדברים כולם מסכימים בינהם שיש הבדל.

וזה הופך אותם לתמימי דעים. זה הופך אותם למיושרים. כולם ללא הבדל מסכימים שיש הבדל.

העושר והעוני מסכימים שיש הבדל בינהם.

הזוגיות והלבדות מסכימים שיש הבדל בינהם.

המאבק והשלום מסכימים שיש הבדל בינהם וכולי.

האין הבדל בשלום עם היש הבדל.

המאבק בין שני דברים הפוכים

והשלום בין שני דברים הפוכים

שניהם אותו דבר, אין הבדל בינהם מבחינת היש הבדל.

וכל הלימבו הזה

זורק את האדם להיות אבוד מהאבודים, אין לו קרקע להסתמך עליה, אפילו הבדל פשוט גם לא קיים. אין לו מי שמבין אותו, אין לו את עצמו, אין לו הבנה, הכל מוטל בספק.

ומה הסיפור האמיתי מאחורי האין הבדל בין כל הדברים שמסכימים שיש הבדל?? איזה סיפור יכול להתאים לפרספקטיבה הזאת? יש / אין סיפור.

כל המאמר הזה הוא מבוא ללימבו.

לא כתוב בו כלום מעניין העוסק לגופו של עניין האנשים שנדפק להם השכל שיש / אין הבדל הסכימו בלי הבדל שיש הבדל. כל הכבוד. עוד מאמר מהוקצע.

מעניין. 4 בחינות שונות לשאלה.

לאילו שהשכל שלהם רפה, הגוף שלהם מתקשה ללכת ובעיקר הם חושבים באופן מבולגן, כ"כ מבולגן שאין אפילו פוטנציאל של סיכוי שילמדו להגיע לרמת דיוק מחשבתית מינימלית -

שאלה:

א. אם מהות הבחינות השונות

שדבר והיפוכו נראים כדברים הפוכים שונים

(וההופכי של מהות הבחינות השונות - דבר והיפוכו אותו דבר) ;

ב. ואם מהות הדברים ההפוכים - המראים השתקפות הפוכה - שכולם הסכמה שיש הבדל כלשהו בין דבר והיפוכו

(וההופכי של מהות הדברים ההפוכים - כולם גם הסכמה שאין הבדל בין כולם, אף אחד הוא לא המחוייב) ;

ג. ואם מהות ההסכמה של כולם - היא אחת. נעדרת / נוכחת. נאמר המציאות:

אז מה ההופכי של מהות ההסכמה של כולם -

מה ההופכי של המציאות?

לפי שיטתך:

1. אני חושבת שקראתי מאמר > אני לא יודעת בוודאות שקראתי, וגם לא יודעת בוודאות שלא יודעת בוודאות שקראתי.

2. האם המאמר הזה קיים? אני לא יודעת בוודאות שקיים, וגם לא יודעת בוודאות שלא יודעת בוודאות שקיים.

3. האם יש משהו שקיים? כנ"ל

4. האם אין משהו שקיים? כנ"ל

5. האם יש תווך, האם יש משהו בין יש ואין, האם יש משהו שלישי באמצע בינהם, האם יש הבדל בין יש ואין משהו? לא מבינה את השאלה.

לשיטתך, לא הסברת מה הסיבה. בהנחה שיש סיבה, ואם אין סיבה, זה גם בסדר, אקראי לחלוטין.

אנא, הסבר:

למה לי?!? מה הסיבה?!?

למה לי מלכתחילה להסתיר מעצמי שאני מסתירה מעצמי את האמת? למה לי מלכתחילה לשקר לעצמי שאני משקרת בתפיסת המציאות שלי? למה לי להסתיר מעצמי שאני מסתירה ומשקרת וחושבת שהמציאות שלי חסרה במשהו ואז סובלת מהרצון? למה לי להסתיר מעצמי שכשאני סובלת זה גם "טוב"? למה אני משקרת שזה "רע"?

למה מאמינה לעצמי שאין משהו? למה מאמינה שיש משהו? למה מאמינה שיש הבדל בין יש ואין? ונגיד ויש הבדל ונגיד ואין משהו, למה אני מאמינה שזה רע??

לשיטתך האדם מאמין לאנשים שסביבו שפוחדים למות, אז מה? האדם מאמין לאנשים שסביבו שלשקר לעצמו שהוא משקר את עצמו מלכתחילה ובדיעבד זה הקיום של החיים כמשחק? איזו שטות. מאמר לא מנומק.

בכלל, במאמרים אין נימוק מובנה וברור לתופעת הלא לדעת בוודאות שלא יודעת בוודאות.

וגם, אין נימוק למה לא לדעת משהו בוודאות - צובע את הכל באי וודאות, כולל את האי וודאות עצמה.

למה לי לשקר את עצמי ולהסתיר מעצמי שאני משקרת לעצמי??? בלי סיבה? סתם אקראי? עם סיבה? בכוונה לדפוק אותי? מה עומד באמצע בין יש סיבה ואין סיבה?? יש אין משהו, בין אמת ושקר, בין מלחמה ושלום, אולי אין כלום?? מה זה פאטה מורגאנה??? מה? מזרימים לאטמוספרה סמי הזיה שהאדם ישקר לעצמו שהוא משקר לעצמו שרק יש משהו כהבדל? אולי גם אין כלום אולי זה מחובר בדבק 3 שניות? אולי גם אין הבדל בין יש ואין הבדל?

בקיצור, אני חושבת שנדמה לי שקראתי מאמר. וגם נדמה לי שהוא לא מנומק. וגם אני ממשיכה לשקר ומשקרת לעצמי שאני משקרת שאני מקלידה אותיות.

נלך לפי הסתכלות דתית: אני רואה את האור בקצה המנהרה מחכה לי גן עדן אם אני יהיה בן אדם טוב והעולם הזה הוא לא הכל, הסתכלות של רוב האנשים: בסוף של הסוף אין כלום הכל נעלם אתה הזכרונות שלך הרגעים היפים שלך ושל מי שאתה אוהב הכל יעלם וגם הנכדים שלך יעלמו ובסוף תישכח לנצח כמו כולם בסוף הכל חושך וכן ככל שאתה יותר חכם ככה תהיה יותר מדוכא כי אתה תבין את החיים האלה עד הסוף תנסה לחפש תשובות ותגלה שאין ואז תנסה להתעלם מזה כדי לחיות חיים נורמלים כמו כולם להם לא אכןמהדברים האלה הם באו כדי לחיות כאן אני באתי כדי להבין למה אני כאן אני לא כאן כדי לצבור זכרונות ולהיעלם למרות שזה מה שיקרה בסוף ואני דתי שזה הדבר היחיד שנותן לי תקווה פה, יש משפט חכם להיות גאון זה לחיות רמה אחת מעל שיגעון

שלב 2 בעצם מבוסס על הנחת יסוד שאינה וודאית.

א. שגם על דרך ההנחה שנק משמאל לשמאל קיצון היא אפס, ונק ימין מימין קיצון היא אפס. מי אמר? בהכרח מישהו יודע מה קורה לפני ואחרי הסדרה?

ב. בשלב זה החישוב שנדמה כוודאי ראשון מדמה סדרת עמודים שסוגרים מעגל. ראשון ואחרון. ואז אם כך הוא בוודאות הדבר - החישוב וודאי. אך לא ניתן לגזור מהשאלה אפשרות כזו ועוד לייצר ממנה וודאי ראשון.

ג. במקרה שהמעגל לא נסגר, ואין - או יש - מים שכלואים עם צדדים מחוץ לסדרה, כיצד אפשרי שמישור אפס הוא בוודאות המקרה.

בקיצור, דרגת הוודאות המבוססת על סגירת המעגל לא שכנעה אותי בוודאות.

בהצלחה.

על דרך זה - שאלה: מה האמת.

תשובה על דרך תירגול ליטקוד:

1. תהליך 1: מציאת הוודאות הקטנה ביותר בתהליך התשובה, ואז מציאת הוודאות הקטנה ביותר הבאה בתהליך התשובה, ואז מציאת הוודאות הקטנה ביותר הבאה וכולי.

2. תהליך 2: סכימת כל הוודאויות הקטנות בתהליך התשובה בנוגע לאמת - לוודאות אחת גדולה.

שאלת עבודה:

"מה הוודאות הכי קטנה אבל וודאית בתהליך החשיבה עצמו לחיפוש האמת?"

לפי החוקים הבאים:

1. אמת וודאית מוגדרת כאמת שאין לה הופכי סותר;

2. רק אמת וודאית נכנסת לסכימת האמיתות;

3. אמת וודאית אינה תלויה בדבר, היא מתקיימת ללא תנאי;

הנחות יסוד לפתרון השאלה:

1. יש שאלה;

2. אין תשובה ללא תהליך חישוביות;

3. יש תהליך חישוב ע. ע ליטקוד;

סדרת איברים לחקירה:

פירוט 6 איברים בסדרה כלשהי, (עליה נריץ את תהליך 1 המצוין לעיל) ;

1. אני רוצה בטחון וודאות ולו בצורה X הכי קטנה. חיפוש בכל מיני צורות וודאות מוחלטת ולו הכי קטנה. כלומר, אני רוצה משהו כלשהו X בבטחון וודאות;

2. אם אני רוצה משהו X המשהו כלשהו אפשרי שיהיה אפס (X=0) כלומר: אני רוצה 0 צורות של בטחון;

3. אם (X=0), אני רוצה אפס צורות של בטחון, נותרנו עם "אני" שקיים, שמתרחש;

4. אם (אני = 0), שאינו קיים ואינו מתרחש, יש משהו אחר שקיים;

5. אם (משהו אחר שקיים = 0), אין כלום;

6. האין כלום נגזר ומתפרש כנגד היש מהאיברים הקודמים. הוא תלוי באיברים 1-5, בהשוואה אל היש. קונטרס בין אין ויש. היש שונה מאין;

תהליך 1: חיפוש וודאות הכי קטנה בכל האיברים בסדרה, על דרך ההיפך, נוכיח בוודאות למה כל איבר בסדרה לא וודאי ואין בו וודאות:

1. אני כלשהו מחפש וודאות הכי קטנה: אולי אני לא באמת בחיפוש וודאות, אולי אני בחיפוש רעיון אחר המתדמה לחיפוש וודאות? אולי המושג וודאות מוחלטת לא ידוע לי עד כדי כך שאסתכל על הוודאות המוחלטת ולו הכי קטנה ולא אזהה אותה? אין וודאות כללית באיבר;

2. אני רוצה כלום: אני גם רוצה לאכול שוקולד אגוזים, וגם רוצה לשתות תה, וגם רוצה לראות את החטופים משוחררים וגם רוצה את הרצונות של שנה הבאה שלא ידוע מהם וכולי. כלומר, אני גם רוצה ההיפך מכלום. אני רוצה את כל מה שרוצה. אז לא מוחלט שרוצה כלום, לא מוחלט שרוצה הכל, לפי חוק 1, אין וודאות באיבר;

3. אני קיים: לא משהו וודאי ומוחלט, רגע אחד אפשרי שיש אין, רגע אחר אפשרי שלא. לפי חוק 1, אין וודאות באיבר;

4. משהו קיים: לא משהו וודאי ומוחלט, יש לפני המפץ הגדול שלא ברור מה היה קיים אם בכלל, לפי חוק 1, אין וודאות באיבר;

5. אין כלום: אפשרי ההיפך, שיש דברים, לפי חוק 1, אין וודאות באיבר;

6. היש שונה מאין: הבדל בין יש ואין אף הוא אינו וודאי מכיוון שההופכי הוא שאין הבדל בין היש והאין. יש כלום ואין כלום זה אותו דבר. ואם הם לא אותו דבר, ואין לי דוגמא ליש=אין, עדיין אפשרי שקיים מקרה יש=אין. ואם, יש הופכי ליש שונה מאין, שזה יש שווה לאין, גם איבר זה אינו וודאי. ע. ע חוק 1;

סוף בחינת חיפוש וודאות הכי קטנה באיברים בסדרה

נמצאו אפס איברים וודאיים.

לכן

התשובה לשאלת העבודה:

"מה הוודאות הכי קטנה אבל וודאית בתהליך החשיבה עצמו לחיפוש האמת?"

היא שהוודאות הכי קטנה היא שאין וודאות בתהליך.

כי אם נסכום בתהליך מספר 2 את כל הוודאויות נקבל אפס וודאות.

לכן הוודאות הכי קטנה, ממנה ממשיכים לפתור היא שאין וודאות.

כל עוד אתה ממוקד בלהפסיד א"א להחליט אבל לא להחליט זו גם החלטה וממילא צריך פשוט להחליט בין מה שבא לי למה שבא לי ולא בין מה אני מפסיד למה אני מפסיד - פשוט ועמוק

אליעד היקר

יש לי קובץ חשוב מאד על כפיתיות להעביר לך אנא תחזור אלי למייל

היי מה מקצר שרירים?

והאם זה נכון שפעילות אינטנסיבית על השרירי מקצרת אותו?

תודה רבה

דברי חוכמה!

גאון מידיי לעידן האנושי