... הזה כלל. ומי שהוא חכם שמחכים, הוא מתחיל להתבונן על דברי הספר ומתחיל להבין אותם ולהסכים איתם. והנה, מחמת שהתכלית של הלימוד בספר, היא לא השגת השכל של הספר עצמו, אלא השגת השכל שיש מעל ובתוך פנימיות השכל של ... החכם, כפי השגת שכלו ומתחיל לתפוש במחשבתו את דברי החכם. אלא, שהמטרה של החכם היא להביא את האדם אל התכלית הטובה, שבה האדם לא יאחז במחשבתו רעיון מוגדר כלשהו, אלא שהאדם יצליח לאחוז במחשבתו את הבלתי מוגדר. והשכל של החכם שאותו החכם מדבר עם האדם, הוא שכל מוגדר, שהוא לא התכלית ולא השלמות של השכל, אלא רק הקדמות אליהם בלבד. ולכן, גם כאשר האדם חושב שהוא מבין ומסכים עם דברי ... בעולם הזה, הוא מדבר איתו בשפת העולם הזה, שהיא כולה גם סם המוות. והרעיון הוא, שעל האדם לחזור ולהבין, שתכלית הספר, היא לא שהאדם יבין ויסכים עם השכל של הספר, כי זהו סם המוות ממש, שהאדם עדיין נאחז בהגדרות ... / שלמות / אחדות / אין הבדל וכיוב, הרי שהאדם עדיין בחוויה של צמצום. דהיינו, סם המוות, בייחס לשלמות. והתכלית היא, שבאמצעות הדיבורים האלו, האדם ישתחרר לבסוף, גם מהדיבורים האלו, ושאז האדם לא יהיה מוגבל להיצמד רק לאמת / ...

... או כאשר האדם מנסה להבין את נקודת ההתחלה של כל דבר, כגון לדוגמה את המשמעות האמיתית של המציאות / תכלית העולם / הרצון הראשון וכיוב, תמיד האדם מגיע למבוי סתום. מבוי שהוא סתום, לא מחמת שחסר לאדם מידע, אלא ... ולשאול, מהיכן הרצון הזה עצמו נובע? וכל משמעות שהאדם ייתן לעולם, עדיין תישאר השאלה, מה המשמעות של המשמעות? ומה התכלית של התכלית? וכאשר האדם מגיע בהבנה שלו, לנקודה הזאת, שבה הוא קולט שהשאלות חוזרות על עצמן במעגלים ללא מוצא, אז האדם ... המציאות. כגון מהי משמעות המציאות, או מי ברא את אלוהים, או ממה עשויה המהות של המציאות עצמה, או מהי תכלית החיים. שלכל השאלות האלו, לא יכולה להיות תשובה סופית, כי תמיד יהיה ניתן לשאול מה יש מעבר לתשובה הסופית ... של מהי הסיבה הראשונה. וכיוב לגבי כל נושא אחר, שאם אצל האדם לא היה הבדל בין יש לבין אין תכלית וכיוב, הרי שגם לא הייתה שום שאלה, של מהי התכלית של המציאות. וכל השאלות שיש בעולם, מבוססות על הנחת היסוד הבסיסית שאומרת שיש הבדל בין יש לבין אין. ואחד ...

... מבין את הנמשל של הספר, הוא לא מבין שום דבר כלל. (וכל שכן מי שלא מבין את הנמשל). כי תכלית הספר היא להביא את האדם להבנה, שהכל אחד ממש. דהיינו, שהאדם יבין בשלמות למה דבר והיפוכו הוא אחד, עד ...

... כל זמן שיש לאדם סיבה, מדוע הוא רוצה להבין את האמת, הרי שבעצם האמת, היא רק אמצעי אצלו להשגת תכלית אחרת, והרי שהאדם לא באמת רוצה לדעת את האמת, אלא רוצה משהו אחר. כי הטועה, הוא נאחז בלבוש החיצוני. ... על ידי זה מתברר אצל האדם מה באמת הוא רוצה. כי הטועה, לא באמת יודע מה הוא רוצה ומה התכלית שלשמה הוא עושה את פעולותיו. ומי שחושב בהיגיון, הוא מבין, שראשית כל עליו להבין מה באמת הוא רוצה. וכל ...

... סופית, עם פוטנציאל ואפשרויות אין סופיות. והטועים חושבים, שצריך שיהיה רע, כדי שיהיה אחכ טוב. והם לא מבינים, שאם תכלית הרע, הייתה כדי לעשות טוב, הרי שממילא היה תמיד רק טוב. כי אם התכלית הסופית היא, שיהיה לאדם טוב, הרי שהמציאות יכולה לעשות כך, שהאדם ירגיש תמיד טוב, גם בלי ההקדמה של הרע. ... כן יוכל להעריך את הטוב, גם בלי רע כלל. והנקודה השנייה היא, שרק כוח מוגבל, עושה דבר אחד, למען תכלית אחרת. ומנקודת המבט של שורש המציאות, ששם אין שום הגבלה כלל, מנקודת המבט הזאת, שום דבר לא נעשה למען ... רק טוב, בלי הקדמה של רע. ועוד יש להתבונן ולראות, את גודל הטעות של אלו שחושבים, שהרע, הוא לטובה, ושהתכלית, היא טובה. משום, שהאדם מטבעו תמיד גם סובל. ובייחס לשלמות, האדם יותר סובל, מאשר נהנה בחייו. משום שכל אחד, ...

... הכלום / לדעת כלום / לדעת שום דבר / לא לדעת שום דבר ובו יתבאר עניין ידיעת הכלום, ועניין תכלית הידיעה, שהיא שלא נדע. והעניין הוא, שאחרי שלא מבינים שום דבר, אחכ מבינים שום דבר. כי הבנת הכלום / שום דבר / אין, היא תכלית הידיעה שלא נדע ממש. ובתכלית הידיעה, האדם יודע את הכלום. כי הידיעה של הדבר, היא ההתאחדות איתו. כי הדבר הידוע, נכנס בתוך המחשבה של ... מה שבעצם נשאר, זו ידיעת השום דבר. זא שאי ידיעת השום דבר, הופכת לידיעה חיובית של השום דבר. וזוהי תכלית הידיעה שלא נדע, שהאדם יודע את הכלום שאי אפשר לדעת אותו. ונחדד: כי יש הבדל גדול בין לא לדעת ...

... באמת הצורה הרצויה של המציאות, היא אכן טובה, יותר מאשר צורה אחרת. ועד שהאדם לא מבין בוודאות מוחלטת, מהי תכלית העולם והחיים, ממילא האדם לא באמת מבין, מהם הטוב והרע. וממילא הרצונות של האדם, הם רצונות של שקר ושל סבל. והחכם האמיתי, יודע שברמה הפנימית של המציאות, אין שום מושג תכלית כלל (ולא שאין תכלית, אלא שאין הפרדה, של תכלית מהעדר תכלית כלל). וממילא מצד האמת, לא שייך לומר, שדבר אחד, הוא באמת טוב יותר, מאשר דבר אחר. כי ברמה החיצונית של המציאות, בה יש סיבה ותוצאה, ויש תכלית וחוסר תכלית, ויש טוב ורע וכולי. אבל ברמה הפנימית של המציאות, הכל אחד ממש. ובסיכומו של דבר, כאשר האדם משתמש בשכל ...

... כאשר השכל שלם. כי בקצה של השכל, הכל מתאחד. כי כאשר האדם מסתכל על המהות של כל דבר ועל התכלית ועל הסיבה של כל דבר, הוא רואה שהכל אחד ממש, והיש והאין מתאחדים אצלו. וגם אז אין שכל של ...

... אחרי המאמץ תבוא התועלת. והדרך להינצל מהשקר הזה, היא על ידי זה שהאדם שואל את עצמו מה האמת? מה התכלית של העולם הזה? ועל ידי שהאדם מתבונן בעניין הזה, על ידי זה בסופו של דבר הוא חווה, שכל דבר הוא התכלית הסופית עצמה. ולמרות שיש כאן דבר והיפוכו, כי לא יכול להיות שכל דבר ודבר יהיה התכלית של כל המציאות, כי התכלית היא אחת, אעפכ כך הוא הדבר. ועל ידי שהאדם מבין את הדבר הזה (שבשורשו, מהותו היא, שכל אפשרי הוא מחויב, וכל צמצום הוא ישות אין סופית), על ידי זה הוא תמיד נמצא בתכלית הסופית, והוא לא צריך להתאמץ כדי לעשות לעצמו טוב יותר, כי הכל טוב והכל אחד תמיד.

אלוהים הוא טוב שדרכו להיטיב - השקר והטיפשות הפעם יתבאר השקר, של אלו שחושבים שתכלית הבריאה, היא הדרך של הבורא לגלות את מידת הטוב שלו. או כיוב שאר הטועים שאומרים, שאין מלך בלא עם, ... האלו, ריקים מתוכן. והמסר הוא, כי מנקודת המבט של לפני תחילת המציאות, שם אין שום הגדרה ושום הגבלה ושום תכלית ושום טוב ורע ושום רצון ושום הפרדה של סיבה או העדר סיבה וכל כיוב, אלא שם הכל אחד ממש. ...