עצבות ושמחה, שנובעים מהתקרבות אל האמת - עד הרפואה השלמה כשאדם מתקרב אל האמת, כל זמן שהוא עוד לא הגיע אליה ממש, הוא חווה שמח
ועצב מעורבים זה בזה. כי האמת, בפרט של החכם האמיתי, היא מזכירה לאדם את האלוהים שהוא, והיא גורמת לאדם להבין, עד כמה הוא רחוק מהמקום האמיתי שלו. כי האדם (כמו כל ישות), הוא ... ככ רגיל לסבול, עד שכאשר הוא מחליף סבל אחד בסבל אחר, הוא חווה את זה כהנאה. וכמובן שההנאה היא לעולם לא שלמה, ולכן האדם
עצוב תמיד,
בעצבות פנימית ועמוקה עד שורש נשמתו, ששם הכל טוב תמיד. וכאשר האדם מתקרב לשכל של החכם האמיתי, שהוא חי בגן עדן ממש, והוא מרחם על האדם ששכח את זה שהכל מושלם, ושהוא סובל תמיד ... באמת הוא מחפש, ולמה באמת רע לו, ולמה באמת הוא לעולם לא מאושר. ואז האדם נזכר בכל מה שהוא כבר זוכר בתוכו. ואז האדם נופל
לעצבות ולדיכאון, מכך שהוא נזכר שהוא היה מלך ושהכל היה מושלם, והוא מבין עד כמה רע לו עכשיו, מכך שהוא לא חווה את זה, שהוא עצמו המלך וכולי. אבל מצד שני, האדם גם מתמלא תקווה ...