... האדם. ככל שהאדם מתעקש יותר לשלוט ולהכריח את המציאות להיות אחרת, כך הוא חווה אכזבה רבה יותר, וזהו בדיוק המקום בו נוצר הסבל. כיצד מקבלים את המציאות בצורה מלאה? אליעד מסביר שהדרך להשתחרר מהסבל היא באמצעות קבלה מלאה של ... הדרך שלו היא שאין דרך אחת נכונה, ושהדרך לא יכולה להיות מקובעת או מוגדרת. הוא טוען שמצבים משתנים כל הזמן, וכשאדם מגדיר דרך אחת לחיות את הרגע, הוא למעשה מונע מעצמו להסתגל למצבים חדשים. כל אדם מכיל בתוכו את ... לא מגדיר אתה בעצם חוזר לעמדת הכוח לנקודת ההתחלה. הנושא הזה של אחדות ונפרדות הוא בכמה רמות, הדברים כל הזמן מתרחבים עצם זה שהנשמה קיימת זה עצמו תהליך של צמצום והיפרדות. יש אני ולא אני. זה עצמו תהליך של ... זה האני. מצד המציאות הכללית יש הבדל. יש פה חדר ובחדר יש דברים ויש דבר במקביל לכל הדברים והוא המקום. גם אם נוציא את כל הדברים המקום יישאר אותו מקום. המקום לא משתנה בהתאם לדברים שמכניסים לחדר. נניח שהיישות של האדם זה המקום, יש את האני יש את הגוף שלי ויש את הכסא והשולחן, הדברים האלה שונים. אבל יש את המקום המקום נשאר אותו סך מקום בין אם נמלא או נרוקן אותו המקום כביכול לא מרגיש אותי מבחינתו הוא לא השתנה. אם לדוגמה מישהו מפה היה חווה את עצמו כאילו הוא המקום האם היה שייך להגיד אני לא אני על דברים. המקום והזמן הן שתי ישויות שונות המקום אומר על הזמן לא אני והזמן אומר על המקום זה לא אני. אדם אמור להגיע לחוויה מסויימת שבה הוא לא יחווה אני ולא אני. דבר ראשון, ההיפרדות של האני היא עצמה צמצום. עצם קיומו של האני זה כבר פיצול. קיומו של המקום זה פיצול. הוא פיצול מהזמן ולפני זה הזמן והמקום היו ביחד. אחרי שהאני נוצר, השורש זה לא להתחבר לאני זה להתחבר לשורש של עצמך. זאת אומרת לא תתחבר ... אלא לאני האמיתי שלך זו המציאות שהוא היה לפני כל מה שהיה. ומצד האמת צריך להתחבר למה שהיה לפני המקום. צריך להתחבר ללפני הכל ללפני ההגדרה בכלל, כי צריך לדעת מה המטרה הסופית. אם יודעים מה המטרה הסופית יותר ... רכב. 2 הדברים קיימים בו זמנית, אם יבוא רכב אזוז הצידה אבל שניהם קיימים בו זמנית. יש יישויות שונות. המקום קיים הזמן קיים יש הבדלים. בו זמנית אין הבדלים. מי שיחקור לעומק יגיע להבנה שכל הדברים נמצאים באותו מקום כרגע. כרגע ... הדברים קיימים בו זמנית, עניין של הבנה בחלום קיימות 2 מציאויות, שאתה חולם חלום איפה מקום החלום? באיזה כתובת? המקום של החלום, חלמת חלום, האירוע מתרחש, האם בפועל מתרחש? לא הוא מתרחש במחשבה, מחשבה שום מקום או אין מקום שבתוכו מתרחש החלום. מקום לא באמת תופס מקום את כל המקום כולו אפשר להכניס למחשבה קטנה. כל החדר כדי להכניס אותו צריך מחשבה. כמה זמן לוקח לחוות זמן אינסופי? רגע. גם כרגע המקום והזמן שלנו נמצאים בשום מקום ואין זמן. איך חווים את זה? ככל שמבינים טוב יותר שהדברים מחוברים אחד לשני, כך ... ובזמן ואחר כך זה אחד לגמרי. כדי להקשות את השאלה נגיד שהשכל זה הכלי היחיד. הנושא פשוט השכל חווה מקום וזמן איך אתה מצפה שיחווה אין מקום וזמן. בשכל אי אפשר. זה לא נכון. כי אז זה אומר שתצטרך לברוח לאיזה מקום. מדי פעם משתמשים בשכל. התשובה ... הנפרדות עברה לאחדות ממשנה עבר ללא משנה. אם אדם על שטות לא מבין שזה לא משנה הסיכוי שלו להבין שהמקום ההוא המקום ההוא נמצאים באותו מקום קלוש. אדם חווה על דברים שזה לא משנה לא משנה מה אומרים עלי. אחדות זה לא 2 זה בתוכי בסופו של דבר אדם חווה את הלא משנה של המקום / הזמן. אם אדם בחוויה של הלא משנה זה החוויה הכי טובה בעולם. לא משנה שמשעמם לך. שני הדברים קיימים בו ... לא יכול לדמיין את עצמו מחוץ למקום, כי עדיין יש מקום בתוך מקום. איך כן אפשר? לא צריך לצאת מהמקום התודעה צריכה להבין שהמקום נמצא בין מקום. המלך שבכלא יודע שהיה מלך. זה לא משנה כיש או אין פתרון, מהות העניין שמשנה לו ... יכול לדמיין את כל המספרים, האינסוף יותר מופשט מכל המספרים זה העדר של כל המספרים, האם לדמיין את כל המקום / אין מקום? ברור שלא. אם זה נכון או לא נכון זאת השאלה שצריכה להישאל אם אדם חווה את ...

... כל הצורות כולן. והנה, ההוויה של הכל, היא ממלאת את הכל באופן אין סופי, עד שהיא ממלאת את כל המקום ואת כל הזמן כולם. כי ההוויה של הכל, היא הישות שמהווה את המקום ואת הזמן, דהיינו, הדבר שממנו עשויים המקום והזמן. וההוויה הזאת, היא נמצאת באחדות מוחלטת, עם כל הצורות כולן. שהרי בלעדיה, אין שום חיות לשום דבר. והוא נגד ... וזה כמובן נגד השכל. כי המשמעות של זה היא, שכל צורה שנראה לאדם שהיא צורה סופית ושהיא נמצאת בתוך זמן ומקום, הרי שמצד האמת, היא עצמה ממלאת את כל המקום והזמן כולם, לישות אחת ממש. וזה כמובן נגד השכל של האדם. ובנוסף, כאשר הכל אחד ממש, זה אומר שהמהות שממלאת ... היא עצמה המהות של הכל. דהיינו, שיש ריבוי אין סופי של מהויות שונות, שכל אחת מהן מהווה את כל המקום והזמן כולם, והכל בו זמנית ממש. ומי שיתבונן עוד יראה, כי כאשר הצורה ממלאת את הכל, הרי שכבר אין שום צורה כלל. כי אם בכל הזמן והמקום יש רק צורה אחת, הרי שכבר אין לה שום משמעות של צורה כלל. וכל צורה שהיא, אם היא תמלא את כל המקום והזמן כולם, הרי שתמיד נקבל את ישות אחת, שהיא חסרת כל צורה. והוא דבר פלא. (המהות ממלאת את כל המקום והזמן, מבפנים ומבחוץ. דהיינו, המהות נמצאת בכל מקום ובכל זמן, אבל היא גם מקיפה אותם, מחוץ להפרדה שלהם. וכל צורה ממלאת את המקום והזמן, עד אין סוף, ועד ביטול הצורה של המקום והזמן עצמם). והכל אחד תמיד. דהיינו, כל האפשרויות כולן וכל הצורות כולן, נמצאות בכל מקום ובכל זמן תמיד. ואצל האדם, ... האמת, שהכל אחד והכל קיים תמיד בו זמנית, בלי שום שינוי כלל. ולכן אין שום שאלה ושום שינוי של זמן ומקום כלל. והבנת האדם את השכל הזה, היא מחליפה לאדם את חוויית הזמן והמקום שלו. כי האדם מבין את האמת, שהזמן והמקום שלו, שבהם הוא רואה נפרדות, הם רק אפשרות אחת, מתוך אין סוף אפשרויות שקיימות כל הזמן, והוא עצמו רק אפשרות אחת, מתוך כל האפשרויות האלו. וכאשר כל היקומים וכל הצורות קיימים בו זמנית בכל מקום ... בעצם אומר שכל היקומים כולם כישות אחת, הם בעצם הכל וכלום בו זמנית. כי כל צורה ממלאת את כל המקום והזמן באופן אין סופי, בגלל שהכל אחד תמיד. וכאשר כל המקום והזמן מלאים בצורה אחת, וכל שכן שבכל מקום ובכל זמן, יש את כל הצורות כולן, הרי שבפועל אין שום נפרדות ...

הורטון שומע מישהו 1, החיים כחלום בתוך חלום, העולם שמעבר, איפה נמצא מרחב המקום, השפעת הסביבה, מה חושבים עליך מה המשמעות של תחושת מקום וזמן? תחושת המקום והזמן מתוארת כהרגשה סובייקטיבית שקיימת בתודעה של האדם. לדוגמה, אליעד מסביר כי התחושה של מקום נובעת מהיכולת להבדיל בין דברים, ... יקרה מחר. אך אליעד מבהיר כי אם לא הייתה לך אפשרות להבדיל בין החוויות האלו, לא היית חווה את הזמן והמקום. הוא מביא דוגמה פשוטה של שולחן שעומד במקום אחד וכאשר מדמיינים אותו במקום אחר בעתיד, נוצרת תחושת זמן. אם ... את הדמיון בצורה מוחשית כמו המציאות עצמה, לא הייתה קיימת אצלך תחושת ההבדל בין דמיון למציאות, ואז גם תחושת הזמן הייתה נעלמת. האם תחושת הזמן והמקום היא אמיתית? אליעד שואל את השאלה העמוקה האם התחושות הללו באמת משקפות את המציאות, או שהן רק אשליה? הוא ... אתמול לבין שבוע שעבר. מבחינת הילד, אירועים שקרו בעבר הרחוק התרחשו אתמול, כי הוא לא מסוגל לתפוס את מושג הזמן. באופן דומה, לילד קטן אין הבדל ברור בין מרחקים שונים. לדוגמה, חפץ שנמצא רחוק נראה לו קרוב, בדיוק כמו ... האלה שאנחנו חווים הם אמיתיים, או רק פרי תודעה סובייקטיבית שלנו? אליעד מרחיב ואומר שאולי כל האירועים מתרחשים במקביל, והזמן והמקום אינם אלא דרך שלנו לסדר את האירועים בצורה מסוימת בראש. מה הסיפור של הסרט הורטון שומע מישהו ממחיש? הסרט ... קול פנימי, או חווה תחושה פנימית עמוקה, שמערערת את כל תפיסת העולם שלו. כאשר האדם מתחיל לשאול שאלות על המקום, הזמן והמציאות עצמה, הוא נכנס לתהליך של בירור פנימי עמוק. הסרט ממחיש שאם האדם יחקור עד הסוף את אותו קול ... הסופי הוא להבין שאתה כבר שם, כבר אלוהים, כבר שלם. אם תבין זאת, כבר לא תצטרך להמשיך לחפש. האם הזמן והמקום אמיתיים? מה המשמעות של הסרט הורטון שומע מישהו? איך להתמודד עם ספקות פנימיים? מה המשמעות של קול פנימי? איך ...

מקום וזמן, מהות המציאות, הוכחה שיש אלוהים, אחדות הבורא, אין הבדל בין יש לאין, המהות מהווה את הצורה, הצורה מהווה את ... האם אפשר להפריד בין צורות למקום ולזמן? אליעד כהן מסביר בהרצאתו בצורה מעמיקה ויסודית את הקשר בין הצורות לבין המקום והזמן. הוא מתחיל בהסבר בסיסי כי ישנן גישות שטוענות שמקום וזמן קיימים בפני עצמם, ובתוכם ישנן צורות שמשתנות באופן מתמיד. לעומת זאת, קיימת גישה הטוענת שמקום וזמן עצמם הם סוג של צורות. כלומר, אין הפרדה ממשית בין מקום, זמן וצורה, משום שכולם הם בעצם אותה מהות. אליעד מבהיר זאת באמצעות דוגמה: אם היינו מסירים את כל הצורות הקיימות, לכאורה לא היה נשאר מקום וזמן כלל, משום שהמקום והזמן מוגדרים אך ורק על ידי הצורות שנמצאות בתוכם. האם מקום וזמן קיימים ללא צורות? לפי ההסבר של אליעד, מקום וזמן אינם קיימים בפני עצמם, אלא הם בעצמם תוצר של הצורות הקיימות. אליעד ממחיש זאת באמצעות דוגמה שבה הוא מסביר שאם לא יהיו כלל צורות ביקום, אפילו לא של אוויר או חלל, הרי שגם המושגים מקום וזמן יאבדו משמעותם לחלוטין. המקום והזמן הם בעצמם צורות של תפיסת המציאות, ואם לא קיימות צורות כלשהן, גם מושגים אלו לא קיימים בפועל. זאת אומרת, המקום והזמן הם תוצר ישיר של צורות שונות ושל השינויים וההבדלים ביניהן. מה הקשר בין מהות לצורה? אליעד מסביר שהקשר בין מהות לצורה דומה מאוד לקשר שבין מקום וזמן לצורות הקיימות בהם. כמו שהמקום והזמן אינם יכולים להתקיים ללא הצורות, כך גם הצורות אינן יכולות להתקיים ללא מהות שממלאת אותן. המהות היא הדבר שממלא ... מרכזי נוסף, לפיו אין הבדל בין יש לאין. הוא מסביר שכל מה שנתפס כקיים, למעשה קיים בתוך מסגרת של מקום וזמן. אם משהו לא נמצא בשום מקום ובשום זמן, לא ניתן לומר עליו שהוא קיים. הוא משתמש בדוגמה שבה הוא ... על כלום מוחלט, ואומר שהכלום הוא למעשה מצב בו אין שום אפשרות לתפוס או להגדיר את הדבר במסגרת של מקום וזמן. הוא מדגיש את הקושי של התפיסה האנושית להבין את מושג הכלום המוחלט, מאחר שהמחשבה האנושית עצמה תמיד קשורה לתפיסות של מקום וזמן. אליעד מסביר שאפילו כשאנחנו מנסים לחשוב על משהו חסר קיום, אנו עדיין מציבים אותו בתוך סוג של מקום או ... עדיין קיים בתוך מסגרת של מושגים והבדלים, ובסופו של דבר הכל מוביל להבנה שאי אפשר לתפוס משהו מחוץ למושגי המקום והזמן. לסיום, אליעד מדגיש שהשכל האנושי תמיד תופס הבדלים, ולכן אין אפשרות ממשית לתפוס באופן מוחלט את הרעיון של אין ... על רעיון מחייבת קיום של הבדל. האם יש הבדל בין יש לאין? מהות המציאות והצורה הוכחה לקיום אלוהים מהו מקום וזמן? האם מקום וזמן קיימים ללא צורות? אחדות הבורא איך אפשר להבין את הכלום?

חוויית הזמן - האם אפשרי להתבלבל בין זמן עבר לזמן הווה לזמן עתיד? האם אפשרי לחשוב שהעבר עדיין לא התרחש? האם אפשרי לחשוב שהעתיד כבר קרה? איך המוח מפרש את חוויית הזמן? מה זה דה זה וו? מה זה דזה וו? האם אדם יכול להתבלבל בין עבר לעתיד בחוויית הזמן שלו? שיחה בעניין חוויית הזמן. הוסבר שהמוח לא יכול להתבלבל בין עבר הווה לעתיד. אלא לכל תמונה של אירוע, מוצמדת חוויית זמן. ואין משמעות ... לא שהמוח חושב שמה שקורה עכשיו קורה בזמן עבר ולא עכשיו. האם אדם יכול להתבלבל בין עבר לעתיד בחוויית הזמן שלו? במהלך השיחה ניסה האדם לבדוק עם אליעד כהן האם ייתכן להתבלבל בחוויית הזמן, כלומר, האם אדם יכול לחשוב שאירוע שקרה בעבר עוד לא התרחש, או להפך - לחשוב שמשהו עתידי כבר קרה. ... שהיא שייכת לעבר, למרות שהיא עתיד - או להפך. אך זה לא קורה בפועל. האם יש אפשרות להחליף את הזמן של תמונה? המשך הדיון עסק באפשרות שאדם ייקח תמונה אחת (למשל - של עצמו מדבר עם ראובן), וישייך אותה ... יותר סביר שאדם יחשוב שראה תרנגול, כשזה היה מלפפון חמוץ - מאשר שיחליף בין עבר לעתיד של תמונה. כי הזמן הוא חלק מהותי מהתפיסה של המציאות. מה המסקנה הסופית לגבי חוויית הזמן? בסוף השיחה, האדם ניסה לנסח את מה שהבין: שהוא לא מצליח לחשוב על תמונה ללא הקשר זמן, ולכן הוא ... או מדמיין דברים, אבל לא מתבלבל בין זמן עבר לזמן עתיד באופן ממשי. אז מה זה כן להתבלבל בחוויית הזמן? אליעד סיכם שהתבלבלות בזמן, אם היא מתקיימת בכלל, היא תחושתית ולא עובדתית. כלומר, האדם לא באמת חושב שמה שקרה ... אפשר לחשוב על תמונה ללא זמן? האם יש בלבול בין עבר לעתיד? איך פועל המוח בתפיסת זמן? מהי חוויית הזמן?

... בעולם קיומו לא נצחי. כי אפילו העולם עצמו קיומו לא נצחי. כי שום דבר, קיומו הוא לא מחויב. ואפילו הזמן והמקום עצמם, גם הם, קיומם לא מחויב. ומאחר שקיומם של הזמן והמקום הוא עצמו רק אפשרות, כי הם יכולים גם לא להיות קיימים, ממילא זה אומר ששום דבר בעולם קיומו לא מחויב, כי הכל קיים בתוך זמן ומקום כלשהו. וגם התודעה תופסת זמן ומקום. כי יש את הזמן והמקום של האני ושל התודעה, ויש את הזמן והמקום של מה שאינו אני, שנפרד מהאני של האדם וכולי. וזה בעצם אומר שיש לאדם בחירה חופשית לעשות כרצונו. אבל ... רגע הוא לא סיבת הרגע האחר, כך שאין שום בחירה חופשית כלל, אלא כל דבר הוא בפני עצמו. ותחושת הזמן, גורמת לאדם לחשוב שיש המשכיות. ואז נדמה לאדם, שאם ברגע אחד היה רצון, וברגע אחר הייתה פעולה שתואמת את ... יראה, כי אין שום מקום שאין בו מקום ואין שום זמן שאין בו זמן. והאני של האדם, נמצא בתוך הזמן והמקום. ולא בהכרח זמן ומקום חומרי וממשי, אלא זמן ומקום באופן כללי, ששום דבר לא יכול להיות בלי זמן ומקום כלשהם. כי גם האני תופס מקום כלשהו בתוך המציאות כולה, והוא קיים בזמן כלשהו וכולי. וזה בעצם אומר, שלמרות שלאדם נדמה שהאני שלו הוא ישות עצמאית, הרי שהמקום והזמן, ממלאים את האני של האדם. או במילים אחרות, המציאות ממלאת את האני של האדם. וגם אם נדמה לאדם שהוא ישות עצמאית שהיא נפרדת משאר הדברים, הרי שבפועל המקום והזמן והמציאות, הם ממלאים את האדם עצמו. ואין שום מקום וזמן, שאין בהם את המציאות עצמה. וזה בעצם אומר, שהקיום של האדם, והאני של האדם, והרצון של האדם, והפעולות של האדם, וכל מה שישנו, אלו הכל תנועות שונות של מרחב הזמן והמקום ושל המציאות עצמה. והאדם הוא לא יותר מאשר דמות דמיונית בתוך המחשבה של המציאות עצמה. כי אין שום הבדל ... ישות אחרת, שהיא זו שאחראית לכל מה שהיה הווה ויהיה במציאות כולה. ומנקודת המבט הזו, האדם רואה גם, שכל הזמן והמקום כולם, וכל מה שיש בהם, אלו רק ביטויים וצורות שונות של ההוויה האחת של הכל. ושהוא לא שונה מכל ... שהאדם חווה שהאני שלו, הוא המציאות עצמה, היינו שהאדם חווה שהאני שלו זאת הישות האחת, שקיומה קודם לקיומם של הזמן והמקום, שהיא הוויה של הכל, שאין בה שום צורה כלל וכולי. והדבר דומה לאדם שנמצא בתוך חלום, שהוא מבין שהוא ... לכל מה שהיה הווה ויהיה. והוא, האדם עצמו, כאלוהים עצמו, הוא מצמצם את עצמו לתוך תודעה נפרדת, שהיא חווה זמן ומקום בצורה אחרת, ממה שאלוהים עצמו חווה זמן ומקום, כי גם אצלו יש זמן ומקום (כי יש אני ולא אני, והרצון והישות והתודעה, כל אחד מהם נמצא במקום אחר וכולי). והתודעה של האני האחרון ...

אלוהים - חלק 17 - הוכחה לכך שאלוהים לא ברא את מימד הזמן. הוכחה לכך שאלוהים לא ברא את מימד הזמן. טיעון: אלוהים ברא את העולם / יקום ובכלל זה גם את מימד הזמן. סוף טיעון. הפרכה: נשאל: האם אלוהים היה יכול שלא לברוא את העולם? נשיב: בהחלט כן. נשאל: אז מדוע הוא ... הרצון של אלוהים לברוא את העולם. לומר שאלוהים רצה לעשות X ועשה X, פירושו להכניס את אלוהים שלפני בריאת הזמן, אל תוך זמן של רצון שגורר עשייה ופעולה. ונסכם: אין אפשרות לומר שאלוהים רצה לברוא את הזמן, כי אז אנחנו מגדירים 2 דברים שונים, שהם: 1 - רצה. 2 - ברא. ו 2 הדברים האלו התרחשו ... עצמו פועל בתוך מסגרת ציר זמן, של רצון אלוהי שאחריו באה הפעולה האלוהית. מסקנה: המשפט אלוהים רצה לברוא את הזמן וברא את הזמן אינו לוגי. אפשרויות: 1 - אלוהים לא ברא את הזמן, אלא הזמן נצחי. 2 - אלוהים הוכרח לברוא את הזמן ללא רצון אישי. 3 - הזמן נברא מעצמו. וכולי. נחדד: למען הדיוק צריך להבהיר, כי גם לומר שהזמן נברא, גם זה אינו לוגי, משום שלומר שהזמן נברא פירושו להגדיר מצב לפני ואחרי קיומו של הזמן. לומר שהזמן נברא, פירושו להכניס את ציר הזמן אל ציר זמן אחר גדול יותר, אך לא מעבר לכך.

... ממש. וגם שתי ישויות זהות זו לזו ברגע אחד, הן נפרדות זו מזו במקום שלהן. כך שכל נקודה במרחב הזמן והמקום, היא נפרדת מכל נקודה אחרת ומכל ישות אחרת שנמצאת במרחב הזמן והמקום. ומאחר שמרחב הזמן והמקום הם אין סופיים, ממילא ברמה החיצונית ביותר יש אין סוף ישויות שנפרדות זו מזו. כי ברמה החיצונית ביותר, כל ישות נפרדת מכל שאר הישויות האחרות בזמן ובמקום שלה. אבל בין הרמה הראשונה של האחדות, שבה גם הזמן והמקום הם ישות אחת, לבין הרמה האחרונה שבה כל נקודה במרחב הזמן והמקום היא ישות אחרת, בטווח הזה יש הרבה רמות שונות של נפרדות. כי יש את הרמה הראשונה שבה הכל אחד ממש. ובה גם הזמן והמקום הם ישות אחת. וכל המקום כולו הוא נמצא כולו בתוך נקודה אחת ממש. וכל מרחב הזמן כולו, גם הוא נמצא בתוך נקודה אחת ממש. ובשורש המציאות, שם הזמן והמקום הם ישות אחת ממש. כי בעומק המציאות, שם אין זמן ואין מקום כלל. כי יש משהו פנימי יותר מהזמן והמקום. ואחכ נפרדו הזמן והמקום. ונפרדה התודעה של האני של האדם מהתודעה / הישות והאני של המציאות עצמה. וגם נוצרה נפרדות בין הרצון העצמי ... יש עוד רמות שונות של נפרדות. כי כל בני האדם רוצים בתוך תוכם את אותו הדבר. וכל אדם כל הזמן רוצה את אותו הדבר ממש. ואף על פי כן, כל אחד בכל רגע ורגע רוצה משהו אחר ורצון אחר. ... האחדות על תכונות הנפרדות. ועפ התפישה הזאת נצטרך לומר שכל ישות היא אין סופית והיא ממלאת את כל מרחב הזמן והמקום. ושכל ישות היא בעצם סך כל הישויות. ואכ הגענו שוב פעם לשורש האחדות. וכפי שכבר ביארתי, כל הקצוות נפגשים ... ורע כישויות נפרדות. וממילא אין שום שאלה כלל. כי יש כאלו שבטעות חושבים שהאחדות פירושו שאין טוב ורע, ושאין זמן ומקום וכיוב. אך המחשבה הזאת עצמה היא נפרדות. כי היא מפרידה בין הדבר לבין שורשו. כי הם בטעות חושבים שהאחדות ...

... כלל, ולכן לא ניתן להבטיח את קיומה של התודעה אפילו ברגע זה ממש. האם ניתן להתחייב על קיומם של הזמן והמקום? אליעד מציין שההנחה הרווחת היא שהמציאות התחילה מנקודת זמן כלשהי שבה לא היה זמן או מקום. מנקודת מבט עמוקה יותר, הוא מסביר שהזמן והמקום אולי לא נוצרו, אלא היו קיימים תמיד, או לחילופין, הם מתהווים מתוך מקור חסר זמן ומקום. מכיוון שהם נוצרים מתוך משהו שאינו מוגבל בזמן או מקום, אזי גם קיומם של הזמן והמקום עצמו הוא אינו מחויב המציאות, ואין ערבות שימשיכו להתקיים אפילו רגע אחד נוסף. מדוע כל רגע במציאות הוא חדש ... מחויב המציאות ברמה העמוקה ביותר, ומשמעות הדבר היא שהקיום עצמו תמיד קיים, גם אם התודעה והחוויה האישית משתנות כל הזמן. סיכום ומסקנות סופיות לגבי השאלה האם יש חיים אחרי המוות? לסיכום, אליעד כהן טוען שההיגיון הפשוט אינו מאפשר התחייבות ... קיומה של תודעה איננו דבר מובטח, והיא יכולה להיות אשליה או מצב משתנה. האם ניתן להבטיח את קיומו של הזמן והמקום? רבים סבורים שהמציאות התחילה מנקודה מסוימת שבה לא היה זמן ומקום, אך ייתכן שהזמן והמקום אינם דברים שנוצרו, אלא שהם תמיד היו קיימים. מנקודת מבט עמוקה יותר, ייתכן שהם מתהווים מתוך משהו שאינו זמן ואינו מקום כלל. מכאן נובע שאין אפשרות להתחייב על כך שהמציאות, הזמן או המקום ימשיכו להתקיים. מהי ההבנה העמוקה יותר לגבי חיים לאחר המוות? הפרדוקס הוא שלמרות שאי אפשר להתחייב על קיום החיים ... להיעלם, לא מחויב שיהיה רגע, כי רוב האנשים חושבים שהיתה נקודה כלשהי, שהיתה מציאות כלשהי של מצב שאין בו זמן ומקום, לא היה בו זמן ומקום, אז אי אפשר להתחייב ואף אחד לא יכול להיות ערב לכך שהזמן והמקום יעלמו!! כולם גם חושבים שהכל התחיל באיזו נקודת זמן, ואולי הם לא נוצרו הזמן והמקום והם תמיד קיימים ומי שיתבונן לעומק, יבין שהזמן והמקום מתהווים ממשהו שהוא חסר זמן ומקום, וזה אומר שמפרספקטיבה מסוימת, הזמן והמקום בכלל לא קיימים. והמקום והזמן מתהווים ממקור שאינו זמן ומקום, כך שאי אפשר להתחייב מה יהיה אחרי המוות. ואתה מרגיש שהעולם יהיה קיים עוד רגע, זו תחושה סהכ. וכל ... יסביר כי מצד מסוים חייבים להיות חיים אחרי המוות, כי בסופו של דבר מצד האחדות יש מחויב המציאות, בלי זמן בלי מקום, אבל הוא תמיד קיים, וחיים אחרי המוות, לדוגמה גם אם הזזתי את היד, זה מוות של הרגע הקודם לפני ...

מודל הנפש, מהות התודעה, מהות הזמן, אני בהווה, אני בעבר, אני בעתיד, תפישת המציאות, אני עתידי, אני בזיכרון, אני ברגע הזה, לחיות את הרגע הזה, רק רגע אחד, האני האמיתי האם יש בכלל משמעות לתפיסת הזמן והאני? ההרצאה של אליעד כהן מתמקדת בבירור מעמיק של שאלת מהות הזמן, התודעה, והקשר בין האני האמיתי לבין הרגע הנוכחי. אליעד מציג שאלות יסוד כמו מי אני?, האם הזמן באמת קיים?, האם העבר והעתיד קיימים או שהם רק אשליה?, ומוביל את השומעים להבין בצורה מפורטת מה בדיוק קיים ... ההווה ושל העתיד, ומה המשמעות של המושגים הללו בתפיסת המציאות. מהו בדיוק הרגע הנוכחי? אליעד מסביר שאם לוקחים את הזמן ומחלקים אותו לחלקים קטנים יותר ויותר, מגיעים בסופו של דבר לחלקיק הקטן ביותר שאינו ניתן לחלוקה נוספת. החלק הקטן ... או עתיד הוא דימוי בלבד, ובעצם המציאות היחידה שקיימת היא הרגע הזה, שאין בו עבר ועתיד. לפיכך, כל תחושת הזמן והאני שנוצרת בתודעתנו מבוססת על האשליה של רציפות והפרדה, ולכן המסקנה המהותית היא שאין באמת הפרדה בין הרגעים, ואין ... מלבד עצם המודעות הנוכחת ברגע הזה. מהי המסקנה הפילוסופית מההרצאה של אליעד כהן? הסיכום העמוק של אליעד הוא שהתודעה והזמן הן אשליות תודעתיות שיוצרות את תחושת האני. בסופו של דבר, כאשר האדם חוקר לעומק את תחושת האני והזמן, הוא מגיע להבנה ברורה שאין באמת אני קבוע ומוגדר מעבר לרגע הנוכחי, ושכל תפיסת הזמן שלנו בנויה מאשליה של עבר ועתיד, שאינה קיימת באופן מוחלט, אלא כיצירה של המוח האנושי בלבד. מהו הרגע הזה? האם הזמן קיים באמת? האני האמיתי איך נוצר האני? האם העבר והעתיד קיימים באמת? לחיות את הרגע מהי תפיסת הזמן והאני ברגע הנוכחי? ההרצאה מתמקדת בכמה נושאים עקרוניים הקשורים לתודעה, הזמן ולתפיסת האני. נושא מרכזי בהרצאה הוא הדיון בהבנת האני בהקשר של הזמן: האם האני נמצא רק בהווה, או שגם בעבר ובעתיד? האם האני קיים רק בהווה? במהלך ההרצאה, אליעד מציין כי הזמן לא באמת קיים כפי שאנחנו רגילים לתפוס אותו. התודעה שלנו היא זו שמחלקת את הזמן לעבר, הווה ועתיד, אך למעשה כל רגע הוא אינסופי, וכאשר אנחנו חושבים עליו בצורה מדויקת, נגלה שהוא לא באמת ... הוא מציין, אם נניח שאנחנו מתמקדים רק ברגע אחד, אז לא ניתן לחוות תחושה של אני. כאשר מחשבים את הזמן, אנחנו לא באמת חווים את האני ברגע זה, שכן זהו רק רגע חולף מבלי להיות חלק ממסגרת ארוכה יותר ... קורה לעבר ולעתיד בתפיסת האני? אליעד מבקש להדגים איך האני שייך אך ורק לרגע הזה. הוא מסביר שבעצם כל הזמן הוא רק אשליה, גם העבר וגם העתיד הם דימויים. כל מחשבה על העבר או על העתיד לא בהכרח שייכת ... יש משמעות לעבר ולעתיד? כשהשניים שואלים, אם האני לא באמת קיים מעבר לרגע הנוכחי, אז איפה נמצא האני כל הזמן? אליעד עונה כי אנחנו בעצם יוצרים את התפיסה של הזמן, ומה שעובר הוא רק הדימוי שלנו את הזמן. לדבריו, האני האמיתי הוא זה שבולם את הזמן, כלומר, כל הרגעים - כל אותם רגעים שמרכיבים את הזמן - הם למעשה זהים במובנים רבים, ותחושת האני נובעת מהחיבור שאנחנו יוצרים עם כל אחד מהם. האם האני הוא ... הוא אשליה? התשובה היא שגם אם אנחנו חושבים על האני כמשהו יציב, זה בעצם חלק מההבנה האישית שלנו של הזמן. הזמן, אומר אליעד, הוא אינו מושג שניתן להפריד בו בין רגע לרגע. כל רגע כזה הוא בהכרח מורכב מהעבר ומהעתיד, ... שבו הכל מתהווה. לדעתו, כל רגע הוא רק אשליה, רק דימוי של זמן. האני שלנו, אם כן, משתנה כל הזמן, ואין אפשרות לדבוק בו לאורך זמן. אם נצליח להתבונן בעין ראה את כל הרגעים הללו כמרכיבים שמרכיבים את הזמן, נגלה שכל רגע הוא לא אלא אשליה מנטלית שנוצרת בתודעה שלנו. מהם המסקנות האפשריות מתוך תפיסת הזמן הזו? ההבנה שמוצגת בהרצאה, הוא שנחפש את המשמעות של החיים דווקא דרך הרגע הנוכחי. כל מה שקרה, כל מה ... מימדים שנראים לנו רק דרך תודעתנו, שהיא האחראית על כל המחשבות, הזיכרונות וההבנה של האני. מהו האני האמיתי? האם הזמן באמת קיים? מהו הקשר בין הזמן לתודעה? האם העבר והעתיד אשליה? מה משמעות הרגע הנוכחי? מהו אני בהווה?