... זה שהאדם חוזר להיות מה שהוא היה, לפני שהוא היה. דהיינו, חוזר לא להיות. או במילים אחרות, חוזר להיות כלום אמיתי, ללא שום תודעה עצמית כלל. כי כל השיטות שיש בעולם, איך להתמודד עם פחדים, הן כולן טעות מוחלטת, ...

לעשות / לא לעשות כלום - כיצד אפשרי הדבר? לפעמים האדם מגיע לנקודת הבנה, שבה נדמה לו שהוא לא רוצה לעשות שום דבר, או ...

... אחת להשיג אותה, והיא להתחבר לאותו אין שום דבר. כי האין שום דבר הזה, הוא דבר גדול מאוד. כי הכלום, הוא גדול יותר מכל המקום והזמן. כי בלי צורת מקום וזמן, יש כלום. ומהות המקום והזמן, היא גדולה מהם, והיא הכלום שחסר את הצורה שלהם. ומי שרוצה שלמות, עליו להתחבר אל אותו שום דבר וכלום, שמאחר שהוא לא קיים, אין לו שום חיסרון כלל. אך כיצד אפשר להיות שום דבר, וכיצד אפשר להתחבר לשום ... ומהו, ומהו העולם הזה שבו הוא נמצא וכולי, על ידי זה האדם רואה ומבין את מהות הזמן והמקום שהיא כלום ממש, ואז האדם מבין שהוא גם רק כלום ממש, וגם בו זמנית, הוא גם רק משהו ממשי, שבעצם זה אומר שהאדם הוא כלום אמיתי, משום שהוא דבר והיפוכו בבת אחת, יש ואין בבת אחת, שזהו הכלום האמיתי (לעומת: האין, שנפרד מהיש, שהוא לא כלום אמיתי). ואז כאשר האדם מבין את זה באמת, אז גם הוא חווה את זה באמת. וזאת הבשורה הטובה, שלכל ...

... מזלזל בשקרים הקטנים כחוט השערה, שבהם הוא משקר את עצמו. משום, שהאדם הוא טועה, והוא חושב, שאו הכל או כלום. ושאם הוא לא יהיה איש אמת באופן מוחלט, שום דבר לא יצא לו מזה. וזה כמובן נכון, שאם האדם ...

... עם רעיונות שרמת הוודאות שלהם היא רעועה, גם החיים שלו רעועים, והוא חי רק בכאילו. כי החיים שלו, הם כלום בצורת משהו. כי האדם הוא כלום, בצורת משהו. אלא שהכלום האמיתי, הוא המשהו הממשי, והמשהו הממשי, הוא הכלום האמיתי. וכאשר נדמה לאדם שהוא משהו ממשי, הרי שהוא בעצם חווה את עצמו כמו כלום אמיתי באמת. כי הנפרדות היא הכלום, מאחר שהחיות שלה היא האחדות, והיא רק השתקפות שלה בלבד. והעניין הוא, שמי שרוצה שקט נפשי נצחי ואמיתי, עליו ... וודאות מוחלטת לגביהן. כגון לדוגמה ידיעת האדם את קיומו, שלאדם נדמה שהוא קיים באופן מוחלט, למרות שבאמת האדם הוא כלום בצורת משהו. והאדם שהוא טיפש, הוא בטוח, שכל מה שהשכל שלו אומר לו, זה נכון. ואז האדם בטוח, שאם ... וגם מהאמונה שהוא רק קיים. ועל האדם לברר את האמת לגבי קיומו העצמי ומהותו. עד שהאדם רואה שהוא גם כלום ממש, וחווה את אחדות ההפכים, וחי טוב באמת.

... האלו, גם הם רק צורות של משהו אחר, שהוא חסר את צורת המקום והזמן, שהוא האין סוף, החסר הגדרה, הכלום, האין, ההעדר המוחלט, שהוא המהות של המקום והזמן, וממילא, גם של כל מה שבתוכם. והאדם מבין, שהאני וגם מה ... והדבר הידוע, והידיעה, הם כולם בשורשם מהות אחת, ללא שום הפרדת מקום וזמן כלל. ואז האני בעצם מבין, שהוא כלום ממש, העדר מוחלט, איננו, ושאין לו שום הוויה כלל. ושאותו האין הוויה, הוא החיות של האני של האדם, בדיוק כמו שהוא החיות, גם של כל שאר הדברים שישנם. וכאשר האדם מתבונן בזה, הוא הופך להיות כלום ממש. שהאדם מרגיש וחווה את הכלום ממש, ואת ההעדר המוחלט ממש, עד שהאדם לא חווה באופן מודע את קיומו העצמי בכלל, אלא הוא חוזר להיות מה שהוא היה בהתחלה, דהיינו, ישות אחת ממש עם הכל, ללא הגדרת מקום וזמן, דהיינו, כלום. ואחכ כאשר האדם חוזר לתודעה שלו (יש מאין) ומתבונן בנל, הוא מבין את האמת, שהוא גם רק כלום אמיתי, וגם רק משהו ממשי. ואז האדם חווה את כל חוויית המציאות שלו, מנקודת מבט אחרת לגמרי. ויש בזה ...

... כשני דברים שונים. שזה עצמו מושתת על אמונה בלבד, בלי שום שכל. השכל מבוסס על הלוגיקה והלוגיקה מבוססת על כלום. האדם מנסה להבין את המציאות באמצעות השכל, שמאמין בלוגיקה, שזו אמונה בלבד. וכך נמנע מהאדם להבין מציאות שאינה בהכרח ... הפרדה ויש אחדות מלאה, בין הנפרדות שלהם, לבין האחדות שלהם. כי המקום והזמן וכל הנפרדות, הכל קיים, גם בתוך הכלום. וגם שם יש נפרדות מלאה ממש. אלא ששם למרות הנפרדות, הכל גם אחד ממש. ושם בשכל העליון, שמשקף את ... היש, היא האין, והם ישות אחת ממש. כי היש נמצא בתוך המקום והזמן, שמהותם, חסרה את הצורה שלהם, והיא כלום ממש, שהוא ההוויה של המקום והזמן ושל כל מה שישנו בתוך המקום והזמן. ויש מציאות אחת שמקיפה את הכל, ... נפרדות זו מזו בצורתן החיצונית, למרות שהכל זאת מהות אחת. כי הצורות עצמן, הן עשויות מאותה המהות ומאותו החומר (הכלום) האחד. ומאותו חומר אחד ומאותה ישות אחת שאין בה שום נפרדות של צורות כלל, גם לא ברמת הפוטנציאל (שגם ...

... הנפרדת, היא בתוך מקום וזמן. ולפני שהאדם היה נשמה, לפני כן הוא לא היה קיים כלל. דהיינו, הוא היה כלום ממש, ללא שום תודעה עצמית כלל. שהתודעה לא הייתה נפרדת משום דבר אחר, והכל כישות אחת ממש. והטועים, עושים ... ברגע ובמקום הזה, ולראות שהכל אחד ממש, ושהוא לא היה כלל, לפני שהוא היה. והוא בחינת ואני זוכר ולא כלום של הקבצן העיוור (סיפורי מעשיות של רבי נחמן מברסלב). ואני זקן של הזקנים וצעיר של הצעירים, שאין לו עדיין הוויה כלל. כי הקיום של האדם מנקודת המבט של הכלום, הוא הקיום הנצחי באמת, שהוא באמת אין לו שום התחלה כלל, והוא החיים הנצחיים של השית, שהוא השכל הנקנה ...

... מקום וזמן כלל, דהיינו, ההעדר המוחלט והאין המוחלט. וזאת היא המהות של התודעה ושל הדומם ושל כל המציאות שלנו. והכלום, שהוא מהות המציאות, הוא כלום והוא לא קיים כלל. ולכן הוא חסר מהות. ואם יש לו מהות, אז מהותו זהה אליו. כי מהותו של הכלום, גם היא כלום, וממילא מהותו והוא, הם ישות אחת ממש. ואעפכ ניתן לומר, שגם הכלום הוא משהו ממשי. משום שהוא נפרד מההעדר הממשי שלו, שהוא היש. כי האין הוא ישות מוגדרת, ביחס ליש שהוא ...

... שהוא יכול להשתחרר בכוחות עצמו מהאגו של עצמו. ויש שנדמה להם, שהם הצליחו להשתחרר מהאגו שלהם, ושהם יודעים שהם כלום וכיוב שאר שיגעונות. והם לא מבינים, שהדבר היחיד שהם עשו, זה החליפו את הצורה של האגו של עצמם, אך ...