... כי הרצון שלו הוא לא בשליטתו. ולא נכנס כאן לאם יש לאדם בחירה חופשית או לא לגבי לעשות או לא לעשות את
מה שהוא רוצה, אבל כן נאמר בצורה ברורה, שכל אחד יכול להתבונן פנימה אל תוך עצמו, ולראות שלא הוא זה שבוחר האם לרצות או לא לרצות. כי כדי שתהיה בחירה, לשם כך צריך להיות רצון. והרצון עצמו ... מה שיתנו לאדם וכיוב, תמיד האדם ימשיך להרגיש חסר. ונוסיף ונאמר, כי כל זמן שהאדם עוד לא משיג את כל
מה שהוא רוצה, אז נדמה לאדם שאם הוא ישיג את כל
מה שהוא רוצה, אז הוא יהיה מאושר. אבל כאן יש את ההפתעה הגדולה, והיא שאם יצליח האדם להשיג ולקבל את כל
מה שהוא רוצה, אז האדם יתחיל להרגיש רע באמת. כי כרגע נדמה לאדם שאולי יום אחד הוא יצליח למלא את הרצון של עצמו, ואולי יום אחד הוא יקבל קצת שקט נפשי מהרצון העצמי שלו שמשגע אותו. אבל ... אז הוא יגלה שהוא נמצא בבעיה רצינית ונצחית, והיא בעיית הרצון העצמי. כי כאשר האדם מצליח להשיג את כל
מה שהוא רוצה, אז הוא כבר לא יכול לשקר את עצמו ולחשוב שאולי יום אחד הוא ישיג את כל
מה שהוא רוצה, ואז הוא יהיה מאושר באמת. כי כרגע הנחמה של האדם היא הטיפשות שלו. שנדמה לאדם שאולי יום אחד הוא ישיג את
מה שהוא רוצה, ואז הוא יפסיק לרצות. אבל כאשר האדם מצליח להשיג את כל
מה שהוא רוצה, אז האדם מקבל שכל ומבין שהוא כבר לא יכול לשקר את עצמו ולחשוב שאולי יום אחד הוא יהיה מאושר כאשר הוא ישיג את
מה שהוא רוצה. כי האדם מבין שהאושר שלו הוא תלוי בקיומו של הרצון העצמי שלו, שהוא משגע את האדם וכל הזמן גורם לו להרגיש תחושת חסר. ואז האדם מקבל שכל להבין שהוא צריך לחפש איזה פתרון אחר ... אין מקום לחרדות וכיוב. והרצון אחראי לכל הצרות שיש בעולם. ונמצא אם כן, כי גן עדן שבו יש לאדם את כל
מה שהוא רוצה, זה לא נחשב לגן עדן, אלא אדרבה זה נחשב לגיהנום. כי כאשר יש לאדם את כל
מה שהוא רוצה, אז האדם קולט את שורש הבעיה שלו, שהיא הרצון העצמי, ואז האדם מתחיל להרגיש רע באמת. ואכ לכאורה אפשר לומר כי גן עדן, הוא מייצג מצב שבו אין לאדם רצון עצמי כלל. זא מאחר ...