... וגם סובל מאותו הדבר, בו זמנית. והכל תלוי במינונים השונים של
ההתאמה שבין הרצון של האדם, לבין המציאות באותו הרגע. ככל
שההתאמה גדולה יותר, כך האדם נהנה יותר, מרגיש יותר טוב, ומאושר יותר. וככל שחוסר
ההתאמה שבין הרצון של האדם לבין המציאות גדול יותר, כך הסבל של האדם גדול יותר, וכך האדם מרגיש יותר רע, וכועס יותר, וסובל יותר, ומאושר פחות וכולי. והמסר ... שלו תלוי אך ורק בדבר אחד ויחיד, שהוא הרצון העצמי שלו. ככל
שההתאמה בין הרצון של האדם לבין המציאות, גדולה יותר, כך האדם מאושר יותר. וככל שהאדם פחות רוצה את המציאות באשר היא, כך האדם סובל יותר. ונחדד: שיש שני סוגים של
התאמה, בין הרצון של האדם לבין המציאות. והסוג הראשון הוא, שהאדם פשוט מרוצה מהמציאות כפי מה שהיא. שאז במקרה כזה, אין לאדם סבל כלשהו. כי כאשר אין ... יכול לסבול. ואפשר להגדיר אדם כזה, כמאושר. אבל צריך לשים לב לכך,
שההתאמה שבין הרצון של האדם לבין המציאות, הופכת להיות גדולה יותר, דווקא אחרי מצב שבו האדם לא רצה את המציאות וסבל ממנה. כי כאשר האדם רעב והוא הופך להיות ... שבע, בלי שהוא היה רעב קודם לכן. זא, תחושת החיסרון שיש לאדם, לפני
ההתאמה שבין הרצון של האדם לבין המציאות, תחושת החיסרון הזו, מגדילה אצל האדם את העוצמה של
ההתאמה שבין הרצון שלו לבין המציאות. וככל שהאדם סובל יותר מאיזה דבר, כך כאשר הבעיה נפתרת, כך הוא שמח יותר מכך שנפתרה לו הבעיה. ומי שבכלל לא חסר לו ... שהאדם יחיה בעולם שאין בו טוב ורע. אבל כן נסביר, שמי שיצליח להגיע
להתאמה ב 100%, בין הרצון העצמי שלו, לבין המציאות. אז ברגע שהוא ישיג את זה, באותו הרגע ממש, הוא כבר לא יהיה קיים, בגלל שהוא רוצה את המציאות ב 100%. כי האדם יכול ליהנות,
מההתאמה שבין הרצון שלו לבין המציאות, רק כאשר יש לו גם את החוויה של החיסרון, שהוא לא מרוצה מהמציאות. ומי שלא יודע מהו רעב, הוא גם לא יכול לדעת מהו ...