... היא מרגישה שהיא אחת עם המציאות ושהכל אחד, הרי שהתודעה של האדם חווה אחדות עם המציאות. ואחדות עם המציאות, משמעותו האמיתית היא, שהאדם מסוגל להכיל בתוכו את ההפכים, ועדיין להרגיש את האחדות. כי המהות של ההפכים , היא הנפרדות. והמהות של האחדות היא היכולת של האדם להכיל בתוכו את ההפכים. לדוגמה: כאשר האדם גם שמח בחלקו מצד אחד, וגם ממשיך להתקדם ולשאוף לעוד, הרי שזו אחדות וחיבור ההפכים, וזו תחושת ההרמוניה עם המציאות. שהאדם מכיל בתוכו, גם את האחדות מבפנים וגם את הנפרדות מבחוץ. ואיך להגיע לאחדות הזאת? על ידי התבוננות באחדות שיש בכל דבר. כי מי שיתבונן בעניין יראה, כי העולם שלנו מלא הפכים ומלא בדברים ששונים זה מזה. וכל דבר בעולם נפרד מכל שאר הדברים. ... שיש בין הדברים, כך הוא מתקרב יותר אל האחדות. עד שבסופו של דבר האדם זוכה להתאחד עם כל הדברים שבעולם ולהרגיש הרמוניה מוחלטת, ולהיות מסוגל להכיל בתוכו את ההפכים.

... ואחרי שמבינים מהי המהות של השלמות ושל סוף הדרך, על ידי זה ניתן להבין מה קורה אחרי שמגיעים אל השלמות, ומה קורה אחרי שמגיעים לסוף הדרך. וכפי שכבר ביארתי, המהות של השלמות, היא החיבור של ההפכים. כי כל דבר בעולם, לעולם הוא יהיה חסר את מה ששונה ממנו ואת מה שהפוך לו. ולא משנה מה יעשה ומה יהיה האדם, הוא תמיד יהיה חסר את שאר הדברים שהוא לא. והשלמות היא החיבור של ההפכים, דהיינו, הנקודה שבה האדם מסוגל להכיל בתוכו שני דברים שהפוכים זה מזה בבת אחת. והשכל הזה שיכול להכיל את ההפכים, הוא השכל הגדול ביותר שקיים. והאדם מגיע לשכל הזה, רק אחרי שהוא מבין בשכלו את כל מה שביד היכולת של השכל האנושי להבין. ואחרי שהאדם מבין את כל מה שהשכל האנושי שלו מסוגל להבין, אז הוא רואה שההפכים מתחברים. ואז הוא מסוגל להכיל בתוכו את עניין החיבור של ההפכים. וכאשר האדם מסוגל להכיל בתוכו את ההפכים, המשמעות של כך היא שהוא מסוגל להכיל בתוכו רגשית ... אחר רחוק יותר ממנו. וכל זמן שאליו יגיע האדם, תמיד יהיה זמן אחר מאוחר יותר ממנו. כך שלכל הדברים שבעולם, אין סוף, ותמיד אפשר להתקדם עוד ועוד. אבל, כאשר האדם משיג את היכולת להכיל בתוכו את ההפכים, זאת נקראת השגת האין סוף. כי היכולת להכיל את ההפכים, מהותה היא היכולת לאחד את הדברים. ואם האדם מסוגל לתפוס שני דברים הפוכים, כדבר אחד, הרי שהוא בעצם בנקודה של השגת האין סוף, כי אין דבר אחר שגדול ממנה. כי כדי שיהיה דבר אחד שגדול יותר מדבר אחר, לשם כך צריך שיהיה שינוי בין הדברים. אך כאשר ההפכים מתחברים והכל אחד, במקרה כזה, אין אפשרות להתקדם יותר, מאחר שכל הנקודות זהות. וכאשר הכל אחד, אז אין יותר ואין פחות, אלא הכל אחד. והשכל הגדול ביותר שהאדם יכול להגיע אליו, הוא החיבור של ההפכים. ואחרי שהאדם מסוגל לתפוס בשכלו ששני דברים הפוכים ... ואיך בדיוק ניתן להגיע לשלמות יותר גדולה מהשלמות הגדולה ביותר? ומה בדיוק ההבדל בין השלמות הגדולה ביותר שאין שלמות אחריה, לבין השלמות שאחריה? תשובה: כפי שהבנו, המהות של השלמות הוא חיבור ההפכים. ואחרי שמחברים את ההפכים לדבר אחד, ממילא כל הדברים שבאמצע מתחברים גם הם, וממילא אין יותר להיכן להתקדם. אבל, עדיין אפשר להתקדם בעוצמה של יכולת הכלת ההפכים. כי יש אין סוף (אמיתי) של עוצמה עד כמה האדם מסוגל להכיל בתוכו את ההפכים. כי יש שני מצבים. או שהאדם מסוגל להכיל בתוכו את ההפכים, או שלא. אבל אחרי שהאדם כן מסוגל להכיל בתוכו את ההפכים , הרי שעכשיו הוא יכול להתקדם בהגדלת היכולת הרגשית שלו להכיל את השלמות ואת ההפכים. והדבר דומה לאין סוף אחד שגדול יותר מאין סוף אחר. כי כאשר מחברים את ההפכים, הרי שזהו אין סוף. כי אין סוף וגבול בין הדברים, ... את האין סוף. ואחרי שהאדם מגיע אל האושר האמיתי, ואל השלמות שאין שלמות אחריה, ואל הטוב האמיתי וכולי, עכשיו הוא מתחיל לחיות את החיים באמת. כי כל זמן שהאדם לא הגיע אל הנקודה הסופית של הכלת ההפכים, הרי שהוא כל הזמן עובר שינויים והוא כל הזמן משתנה. וכאשר האדם מגיע אל הכלת ההפכים, הרי שהוא מפסיק להשתנות. ולמה משנה להיכן יתקדם ... בתוכו, ועדיין להרגיש טוב. ולהכיל רע, משמעותו היא הרעיון שביארתי מספר פעמים, כי השלמות לדוגמה, היא כאשר האדם מסוגל גם להיות שמח בחלקו בשלמות, וגם תוך כדי זה לשאוף ולרצות להתקדם קדימה. שאלו שני הפכים. והיכולת של האדם לרצות, תוך כדי זה שהכל טוב ... מושלם, כך הוא מסוגל להיות יותר לא מושלם, ואף על פי כן להישאר מושלם. וככל שהאדם מבין טוב יותר שהכל אחד, כך הוא מסוגל טוב יותר לחיות בתוך עולם השינויים והנפרדות. כי השלמות, היא לא חיבור ההפכים, אלא היכולת להפריד אותם ושאף על פי כן הם יישארו מחוברים. וכל זמן שהאדם לא מסוגל לכעוס ולהרגיש רע, תוך כדי זה שהוא מרגיש שמחה וטוב, הרי שהוא לא מסוגל להכיל בתוכו את ההפכים וכולי. ועיקר הכבוד והגדולה של האמת, היא שהיא ... האמת תוכל להכיל אותו. וגדולתה של המציאות, היא בכך שיכול להיות רע, שהוא עדיין יישאר טוב. כי הטוב ככ חזק, עד שהוא יכול להכיל בתוכו את הרע, ואף על פי כן להישאר טוב. ונסכם: השלמות היא הכלת ההפכים. ואחרי שמכילים את ההפכים, ממילא הכל אחד ואין להיכן להתקדם. אך אף על פי כן, גם אחכ אפשר להתקדם בעוצמה של הכלת ההפכים. והשלמות והאין סוף שגדול מהשלמות ומהאין סוף ...

... דבר, ועל ידי זה הוא משתעמם. והחכם האמיתי באמת, שהוא מבין את השכל של המציאות באמת, הוא מגלה שכל חדש ואין סופי, שהוא השכל של חיבור ההפכים, שאין לו סוף. ולמרות שהשכל הזה הוא נקודת הסוף של כל השכלים שבעולם, הרי שהוא גם נקודת ההתחלה של חיי הנצח הטובים והאין סופיים. כי חיבור ההפכים הוא אין סופי, והוא האין סוף עצמו, ושם באין סוף יש אין סוף התחדשות של טוב וכולי. והדרך של החכם להימנע משעמום, היא על ידי זה שהוא ינסה לראות את השכל ... גם נפרד. וכאשר השכל ככ גדול, עד שהאדם עצמו לא מבין את עצמו בשלמות, על ידי זה החיים לעולם לא משעממים. כי ידיעת השלמות שהכל אחד, ושההפכים הם אחד ושהאחד הוא הפכים, השכל הזה הוא ככ גדול, שהוא גם עוזר לאדם להיות מאושר, וגם הוא מספק לו אפשרות של התחדשות תמידית. כי השכל הזה הוא ככ גדול שהאדם לא מבין אותו עד הסוף, ... האדם מתחיל לקלוט שהכל אחד, על ידי זה הוא נוטה להשתעמם. אבל אחרי שהאדם מבין את המשמעות האמיתית של הכל אחד, ומבין שהאחדות נמצאת בתוך ההפכים, אז על ידי זה האדם מתחדש כל הזמן... ...

... והרע הם טובים באותה המידה. וכפי שכבר ביארתי עניין זה באורך במקומות אחרים. ונמצא אם כן, כי המציאות שלנו מכילה בתוכה שני הפכים . מצד אחד הכל אחד. ומהצד השני כל דבר שונה מכל דבר אחר. והשלמות האישית של האדם, וגן ... כן הדברים שונים זה מזה ונפרדים זה מזה. וכאשר האדם מבין את העניין הזה לעומקו, על ידי זה האדם מסוגל להכיל בתוכו את ההפכים. דהיינו, שמצד אחד האדם גם מרגיש שהכל הולך כרצונו תמיד. כי מאחר שהאדם מסתכל על הכל בצורה ...

... פילוסופיים עמוקים, שרק מי שמסוגל להתחבר לנקודת הילד שבתוכו, רק הוא מסוגל להבין אותם. כי בעולם שלנו יש חיצוניות ופנימיות. ובנקודת החיצונית אי אפשר להכיל הפכים . כי בנקודת החיצוניות האדם צריך לבחור האם להתנהג כמו ילד או כמו אדם מבוגר. ומצד החיצוניות של העולם, האדם הבוגר מתנהג כאדם בוגר. אבל יש גם נקודה פנימית שנמצאת בתוך האדם. וגם במציאות עצמה, יש נקודה פנימית. ובנקודה הפנימית, כל ההפכים מתחברים. והשלמות הפנימית של האדם, היא כאשר הוא מצליח להסתכל על המציאות בצורת חשיבה שהיא שילוב של שכל של אדם בוגר, ושילוב של צורת מחשבה פשוטה של ילד. ומצד הפנימיות של ...

... ואז הרצון העצמי שלו נעלם לגמרי, ואז ממילא הוא מרגיש אושר וכולי. אלא שזו עדיין לא השלמות האמיתית. כי השלמות היא החיבור של כל ההפכים. כי גם כאשר הכל מושלם ולא חסר שום דבר, גם זה לא מושלם. זא כי כל דבר חסר את כל שאר הדברים. וגם כאשר יש את הכל, הרי שעדיין חסר את קיומו של החיסרון. כי הרע והטוב הם שני הפכים . והחיסרון של הטוב, הוא שאין בו ... כל הדברים שיש בעולם, יש בהם חיסרון כלשהו. וגם בשלמות יש חיסרון, בכך שהיא שלמות ולא חוסר שלמות. והשלמות היחידה, היא כאשר מחברים את ההפכים, כי אז יש את הכל באמת. ולחבר את ההפכים, פירושו כאשר האדם מסוגל להכיל בתוכו ... שעל ידי זה האדם מכיל בתוכו את הכל כל הזמן, וכל הכוחות השונים מאזנים זה את זה, וזו השלמות. ואי אפשר להגיע אל השלמות, בלי לחבר את ההפכים. וכדי שהאדם יחווה את השלמות, עליו ... וככל שהאדם מתחבר יותר אל האחדות של המציאות, כך הוא מסוגל להכיל בתוכו יותר את הנפרדות ואת השונות של המציאות. כי השלמות היא החיבור של ההפכים. וההארה האמיתית של האדם, היא גדלה כל הזמן. כי אחרי שפעם אחת מבינים את עניין האחדות בשלמות, עכשיו האדם מסוגל להכיל בתוכו את ההפכים, ועכשיו האדם מסוגל גם להיות עם רצון ...

... משהו מעניין. והוא, שכדי ליהנות ממשחק, האדם חייב להכיל בתוכו שני הפכים בו זמנית. ושני ההפכים האלו, הם איזון, של כמה משמעות האדם מייחס למשחק. כי מצד אחד, אם האדם לא ייחס כל משמעות למשחק, הרי שהוא לא יוכל ליהנות ממנו. ומצד שני, אם האדם ייחס יותר מידי משמעות למשחק, ...

... אל האושר ואל ההצלחה בשלמות, דהיינו, גם אחרי שהרצון להצליח ולהיות מאושר נעלם לגמרי, גם אז האדם ממשיך לרצות להיות מאושר ולהצליח. אבל, אז הרצון של האדם, הוא רצון מסוג אחר. רצון, שהוא ללא חיסרון. רצון, שמכיל בתוכו הפכים . והנושאים האלו כבר ביארתי במקומות אחרים. ...

... בבת אחת. ונוסיף ונאמר, שיש כאן עוד קושי אחד, והוא הקושי של האדם למצוא את החכם האמיתי. כי כפי שבעצם הבנו, חכם אמיתי הוא זה שהוא מכיל בתוכו את ההפכים. ומאחר שהחכם האמיתי מכיל בתוכו את ההפכים, ממילא כלפי חוץ הוא נראה רגיל לגמרי. כי יש כאלו מנהיגי שקר, שכלפי חוץ נראה שהם רוחניים ... ומצד האמת, הם מנהיגי שקר. משום שהם משקרים את האדם ולא מראים לו את הדרך הנכונה איך לפצח את הנוסחה, של איך לראות את התמונה המלאה ואיך להכיל את ההפכים. והאדם טועה במחשבתו אחרי מנהיגי השקר האלו, משום, שכלפי חוץ רואים את הפנימיות שלהם. ... ולאדם נדמה שהנה המנהיג הזה ראוי להנהיג אותו. והאדם שוכח שמנהיג אמיתי הוא לא זה שנראה סבלן או נחמד או מאושר או חייכן וכיוב, אלא זה שמסוגל להיות שני הפכים בו זמנית. כי מנהיג אמיתי, נראה כאחד האדם ממש. כי מאחר שהוא מכיל בתוכו את כל ההפכים , הרי שפעם אחת הוא כועס ופעם אחת הוא רגוע. ופעם אחת הוא שמח ופעם אחת הוא עצוב וכיוב. שזו השלמות, להיות מסוגל להכיל את כל ההפכים. כי כל העולם הם כל הזמן בשינוי של מצבי הרוח שלהם. אבל אצל כל העולם, השינויים במצב ... לכך, שבכל פעם, מצב הרוח של האדם משתנה. אבל אצל החכם האמיתי, אצלו כמו אצל המציאות, כל השינויים כולם הם ביטוים לכך שהוא מסוגל להכיל בתוכו את ההפכים ללא כל מאבק שהוא. כי אצל אדם רגיל, כל מה שיש לו, הוא תמיד מרגיש חיסרון. כי בשום דבר אין שלמות. אבל אצל החכם האמיתי שמכיל את ההפכים, אצלו זה ההפך. כי אצלו תמיד יש שלמות והוא חי חיים טובים באמת שאין בהם שום חיסרון כלל. ומי שלא יודע איך להכיל את ההפכים, כמו כל המנהיגים הרוחניים הטועים, אז הם, כלפי חוץ, נראים שונים משאר בני האדם. כי מאחר ... שלהם מעידה על כך שהם בעצם לא מרוצים מהמציאות. כי מי שמרוצה מהמציאות לא עושה שום שינוי במציאות מכל סוג שהוא. אבל החכם האמיתי שמכיל בתוכו את ההפכים, הוא דווקא בו זמנית מכיל בתוכו גם את השקט הנפשי המוחלט, שמנקודת המבט הזו אותו החכם ... איך לעשות את כל זה, ועל האדם פשוט לנסות בכל זאת לחפש חכם שכזה וללמוד מהשכל שלו. כדי שגם האדם עצמו יוכל בבוא היום להיות מסוגל להכיל בתוכו את ההפכים בו זמנית, ולהגיע לאיזון אמיתי. ...

... נוצרו סיבות. כי כל דבר הוא חלק מדבר אחר גדול עוד יותר. והסיבות הן חלק מדבר אחר גדול עוד יותר. ולא יכול להיות שהסיבות הן חלק של אין סיבה. כי אלו שני הפכים . והסיבות הן חלק של סיבה אחרת ...