... ותיאוריית היקומים המקבילים (פירוש העולמות המרובים, מתחום המדע / אסטרופיזיקה / קוסמוגוניה) היא תיאוריה שאומרת שבמקביל ליקום שלנו, קיימים אין סוף יקומים מקבילים. וכל היקומים כולם, קיימים בו זמנית. עד כדי השפעה של היקומים אחד על השני (אפקט הפרפר). וכמובן ... המקבילים, מייצגים את טווח כל האפשרויות. כי אחת מהמשמעויות של היקומים המקבילים, היא שכל האפשרויות קיימות כל הזמן. כי אין סוף יקומים מקבילים, שכל אחד שונה בפרט אחד בודד, ושהכל קיים בו זמנית, המשמעות של זה היא, שכל הזמן קיים פוטנציאל אין סופי, שאותו האדם מגלה כל הזמן... והיקומים המקבילים כולם, הם מייצגים את סך כל האפשרויות האפשריות (למרות שיש עוד). והם ... מבטא את העניין שהרצון של האדם מוגדר בכל פעם מחדש, לרצון בודד כלשהו. ובשורש הרצון, הרצון של האדם הוא אין סופי. כי שורש הרצון, הוא חסר הגדרה. כמו האחדות של כל היקומים המקבילים, שהם כישות אחת חסרי כל משמעות. אך ...

... זה שהאדם פשוט מנסה להבין את הסיבה שבגללה הדבר הוא כפי מה שהוא ולא אחרת. ודרך זה האדם מגלה אין סוף שכל, עד שבסופו של דבר, האדם מגלה את הסיבה של כל הסיבות. והדבר נכון גם על הצד השני. כי ... הראשונה. ויש בני אדם שכן מבינים את הסיבה הראשונה. אבל גם אחרי שכן מבינים את הסיבה הראשונה, עדיין יש אין סוף רמות עומק רגשי של הבנת הסיבה הראשונה. ובכל פעם ופעם שהאדם מבין דבר חדש, הוא בעצם מבין טוב יותר ...

... אל מול שוקת שבורה, כי גם השיטה הרוחנית הזאת, היא סופית, וגם היא לא יכולה לספק לו את האושר האין סופי. ומהות כל העניין הנל הוא, שאף אחד לא יכול למכור את מה שאין לו. וגם אם המוכר ממש ירצה, ... העצמית. כי למרות מגבלת השכל של האדם, עדיין יש בתוך השכל של האדם, נקודה שמחברת אותו אל המציאות השלמה והאין סופית שאינה מוגבלת. ויש דרך מיוחדת שבאמצעותה אפשר להתחבר בשכל הסופי, אל האין סוף. אבל הדרך הזאת היא נסתרת. ועל האדם לעמול באופן אישי כדי להגיע אליה. כי מצד האמת, כל אחד ואחד יכול בשכלו האנושי להכיל את האין סוף. אבל, אם ננסה להכניס אין סוף, לתוך שכל סופי, השכל יפגע. אבל, יש שכל שהוא מאוד גמיש, בגמישות אין סופית, שאפשר להכניס לתוכו אין סוף, ואף על פי כן הוא ישרוד את ההכלה של האין סוף. והשכל הזה הוא חזק מאוד והוא גמיש מאוד. וכל אחד ואחד יכול להגיע לשכל הזה. ואיך? באמצעות תרגילי חיזוק ...

... יותר להצלחה המלאה. אבל, זו כמובן שטות מוחלטת. כי מאחר שלמרוץ אחרי ההצלחה (כפי מה שהיא נתפשת אצל האדם) אין סוף, ממילא, ביחס לאין סוף, כל הנקודות נמצאות באותו המרחק. כי כאשר לדוגמה יש לאדם יותר כסף, הרבה פעמים, אדרבה, הוא מרגיש שחסר לו ... מרוץ של משוגעים. שרצים עם העדר, אחרי העדר, בלי להבין מהי התכלית ומהי המטרה של המרוץ. כי מאחר שלמרוץ אין סוף, אכ מה הטעם בכלל לרוץ בו כמו משוגעים? ומי שיתבונן על הדבר הזה ביישוב הדעת, הוא מייד יקלוט את ... כל חייהם אחרי אושר והצלחה דמיונית, בלי להבין שהם לעולם לא ישיגו את מה שהם רוצים. מאחר שהמרוץ, הוא אין סופי. ובטרם ניתן את הפתרון לבעיית מרוץ המשוגעים, במאמר מוסגר נאמר, כי זאת הסיבה שבגללה אנשים חכמים נוטים להיות עצובים. ...

... כדי זה להיות המציאות עצמה ולהבין אותה. שזהו הפרדוקס של התמונה המלאה. שכדי שהאדם יוכל לראות את התמונה המלאה והאין סופית, לשם כך על האדם להיות התמונה עצמה. אבל זה דבר שאינו אפשרי. ובפרט שהאדם עצמו לא יכול בכוחות עצמו ... כי הוא תמיד יישאר אדם שחושב שהוא אבן ושרוצה להיות אבן. אבל אבן הוא לא יהיה. והמציאות שלנו היא אין סופית. דהיינו, רצף הסיבה תוצאה של המציאות הוא אין סופי. כי האדם לא יכול לתפוס במחשבתו את הסיבה הראשונה של כל הסיבות, משום שהיא אין סופית. וממילא האדם לא יכול להבין את המציאות. ונסביר: כי אם נתבונן על תופעת הסיבתיות שיש בעולם שלנו ועל רצף הסיבה תוצאה, נראה שהרצף הזה הוא אין סופי לשני הצדדים שלו. כי לכל סיבה, יש סיבה אחרת שקודמת לה. וכל סיבה שלא תהיה, תמיד ניתן יהיה לשאול ... מה הסיבה שלו. כי מי החליט שהחוק הראשון ושהסיבה הראשונה תהיה כפי מה שהיא. וכך הדבר הזה נמשך עד אין סוף ללא נקודת עצירה כלשהי. והסיבה הראשונה רחוקה ממחשבתו של האדם, בדיוק כמו שהאדם לא יכול לדמיין את הרגע האחרון של הזמן, או את המקום הרחוק ביותר, או את המספר הגדול ביותר. כי האדם לא יכול להכיל בתוכו את האין סוף עצמו. ומאחר שהסיבה הראשונה היא נמצאת במרחק אין סופי מהאדם, לכן האדם לא יכול לתפוס במחשבתו את הסיבה הראשונה של המציאות. אבל מצד שני האדם רוצה להיות מאושר. ... לא יכולה למצוא פתרון לאדם איך להבין את הסיבה הראשונה של כל הסיבות. כי הסיבה הראשונה תמיד תהיה במרחק אין סופי מהאדם. וממילא כל השיטות של איך להיות מאושר, הן טובות לאדם כמו כוסות רוח למת. וזאת הסיבה שבני האדם ... המציאות, הם לא יצליחו לעשות זאת. משום שתמיד יהיה ניתן לשאול, מה הסיבה של הסיבה עצמה וכך הלאה עד אין סוף ללא נקודת עצירה. וכל החוכמות של כל החכמים בעולם, כולן מתבטלות לגמרי, כאשר הם מגיעים לנקודה הזאת שאותה האדם ... שיש בעולם, הוא כולו הסברים מהי הסיבה הראשונה הזאת של כל הסיבות. ומאחר שהסיבה הראשונה של כל הסיבות היא אין סופית בגודל שלה. משום כך היא מפוזרת בכל החוכמות שיש בעולם. כי בכל חוכמה שיש בעולם, יש בה חלק כלשהו ...

... לו את כל הדברים הטובים שיש בחוסר השלמות. אבל בשלמות יש חיסרון, משום שאין בה את חוסר השלמות. וגם באין סוף יש חיסרון. והחיסרון שלו הוא שהוא אין סוף. דהיינו, שהוא לא סוף. והאין סוף לא יכול לחוות את המציאות כפי מה שהאדם שהוא סוף חווה אותה. והאדם יש לו חיסרון, משום שהוא לא יכול לחוות את המציאות, כפי מה שהיא מנקודת המבט של המציאות האין סופית. וגם אם האדם יוכל להכיל בתוכו את ההפכים, גם בזה יש חיסרון! משום שהאדם יהיה חסר את היכולת לא ... אך מי שמגיע אליו, אז הוא במצב של שלמות אמיתית. כי אז ורק אז הוא מכיל בתוכו גם את האין סוף וגם את הסוף והצמצום עצמו בו זמנית. וכאן במאמר נגלה את הסוד, במה תלויה היכולת של האדם להגיע למצב ... כי כל סיבה תמיד יהיה ניתן לשאול מהי הסיבה שקודמת לה, ומדוע היא עצמה כפי מה שהיא. וכיוב יש אין סוף פרדוקסים שאותם האדם לא יכול להבין בשכל אנושי. וגם כל חכמי החכמים בעולם, וגם כל חכמי הפילוסופים והמדענים, וגם ... והקושיות שיש בעולם. כי לשאלה של מהי הסיבה הראשונה, יש כמה תשובות פשוטות. אבל יש שאלה אחרת קשה בקושי אין סופי, שהיא השורש של כל השאלות שיש בעולם. ואחרי שהאדם מתגבר על כל הפרדוקסים של המציאות, אז האדם רואה אל ...

... כי גם בעולם שלנו של הנפרדות, גם בו יש רמות שונות של נפרדות. כי ברמה החיצונית ביותר האדם רואה אין סוף ישויות שנפרדות זו מזו, במקום ובזמן. כי כל הישויות שקיימות בעולם, כולם נפרדות זו מזו במקום ובזמן שלהן. כי ... הזמן והמקום, היא נפרדת מכל נקודה אחרת ומכל ישות אחרת שנמצאת במרחב הזמן והמקום. ומאחר שמרחב הזמן והמקום הם אין סופיים, ממילא ברמה החיצונית ביותר יש אין סוף ישויות שנפרדות זו מזו. כי ברמה החיצונית ביותר, כל ישות נפרדת מכל שאר הישויות האחרות בזמן ובמקום שלה. אבל ... הזאת בעצם אנחנו מעמיסים את כל תכונות האחדות על תכונות הנפרדות. ועפ התפישה הזאת נצטרך לומר שכל ישות היא אין סופית והיא ממלאת את כל מרחב הזמן והמקום. ושכל ישות היא בעצם סך כל הישויות. ואכ הגענו שוב פעם לשורש ... שורש המציאות והאחדות, ולהלביש אותן על כל אחת מהישויות הנפרדות של המציאות. ועל האדם לקחת את כל התכונות של האין סוף ולהלביש אותן על כל הישויות הסופיות, וגם להפך. כי מצד האמת, גם הנפרדות וגם האחדות של המציאות, אלו רק ...

... וכמובן שזה נגד השכל ונגד ההיגיון. אך אעפכ, האחדות של המציאות פירושה הוא, שכל מה שנכון לגבי הישות האחת האין סופית, נכון ללא כל שינוי, לגבי כל אחת ואחת מכל הישויות הסופיות. וכיוב להפך, שכל מה שנכון לגבי כל אחת ואחת מאין סוף הישויות הנפרדות והצירופים שלהן (שגם אלו ישויות בפני עצמן), נכון בדיוק ללא כל שינוי, גם לגבי המהות של המציאות. וזהו דבר שהוא נגד השכל. כי עפ השכל הזה, יש ריבוי של אלוהים וריבוי של ישויות אין סופיות, שזה לא הגיוני. ואעפכ הדבר הוא כך. ועפ השכל של האחדות, כל אחת ואחת מאין סוף הישויות הסופיות, היא אלוהים אין סופי של ממש. שרק בעיני האדם היא מצטיירת לו כישות סופית, למרות שהיא ממלאת כל עלמין וסובבת כל עלמין, בדיוק ... הגודל של האבן הזאת, גדול יותר מאשר כל מרחב המקום והזמן גם יחד. כי כל ישות נפרדת, היא בגודל אין סופי אמיתי (אין סוף אמיתי, הוא גדול יותר מאשר המקום והזמן, דהיינו, בחינת האין). כי יש ישות אחת ויחידה. שמנקודת מבט אחת, היא נראית אין סופית, מחוץ לזמן ולמקום, ללא כל צורה וללא כל הגדרה, דהיינו, אלוהים אין סופי, ובנוסף מנקודות מבט נוספות, היא נראית באין סוף צורות של הנפרדות שלנו. אבל זאת אותה הישות ממש. וכאשר האדם רואה איזו צורה של המציאות, הוא בעצם רואה רק היבט מסוים, של הישות שהיא ממש כרגע, אין סופית וכולי. וכאשר אפשרי המציאות נכלל במחויב המציאות, אז התכונות של המחויב, מתרחבות, גם אל כל מה שהוא אפשרי המציאות, ... נקודת המרכז של העולם, בבחינת מה שביארתי על עניין אמצעותא דעלמא היכא (של רבי נחמן מברסלב), שבכל מקום, האור אין סוף הוא אמצע העולם. ואעפ שזה לא הגיוני, שיותר מישות אחת תחייה את כל העולם, כי זה דבר שאינו אפשרי, ... המחויב הוא אפשרי, אז אין מחויב, ואז גם האפשרי, הוא מחויב באותה המידה. ובסופו של דבר, הכל אחד ממש, והאין סוף נכלל בתוך היש סוף, לישות אחת.

... למה האדם עצמו, הוא שטן משוגע? מי שרוצה להיות איש אמת, עליו להודות על האמת, שהפוטנציאל של המציאות הוא אין סופי, ושכמות האפשרויות שיש במציאות, היא לא מוגבלת. וזה בעצם אומר, שקיימת אפשרות אחת, שהאדם עצמו, הוא החכם הגדול ביותר ... (מנקודת מבט של הנפרדות), אלוהים השתגע, וצמצם את עצמו לתוך זמן ומקום, והפריד את עצמו מעצמו, וחילק את עצמו לאין סוף חלקים שונים, שכל אחד ואחד מהם, הוא גם השטן בכבודו ובעצמו. כי כל ישות שנפרדת מהשלמות, היא העדר אחדות המציאות. כך שכל ישות נפרדת, היא גם שטן. כי היא העדר האלוהות והשלמות האין סופית. כך שהאדם הוא בעצם אחדות ושלמות המציאות, דהיינו, אלוהים האמיתי, שבה הכל אחד ממש. והאדם כאלוהים, מחליט (מנקודת מבט ... לדעת את האמת, שהוא בכלל אלוהים האמיתי ושהכל אחד ממש. שאז אין שום רע כלל, וכל הנפרדות, היא ריבוי אין סופי, של אחדות אין סופית. אבל זאת תפישה שהיא אפשרית, רק כאשר היש והאין הם אחד, שאז שום דבר אינו חסר לעולם. ואז יש אין סוף צורות אין סופיות, למרות שזה נגד הגדרת הצורה כסופית, ואעפכ יש אין סוף צורות, שהן אין סופיות. אבל מי שהוא לא יודע, שהוא גם רק אלוהים ושהכל מושלם תמיד, על ידי זה חייו, חיים מרורים. שתמיד ...

... בכל הצורות. וכאשר האדם שולל את כל האפשרויות השקריות, אז ממילא הוא רואה את המחויב האמיתי. וכמות השקרים, היא אין סופית. כי המהות, היא ההעדר של אין סוף צורות שונות. אז כיצד יכול האדם לשלול את כל הצורות כולן? והתשובה היא פשוטה ביותר. והיא שעל האדם לשלול ... הוא מבין שהמהות היא לא שום צורה כלל, ובכך הוא כולל את כל הצורות כולן. כי הטועה, נדמה לו שאין סוף לשאלות האפשריות ולספקות. כי כמות הידע, היא אין סופית, ואכ יש אין סוף שאלות אפשריות. אז כיצד יגיע האדם לוודאות מוחלטת? אך מי שהוא פיקח, הוא מבין שלכל קבוצת שאלות ואפשרויות, יש ...